העתקתי לכאן דיון מאשכול סמוך (המברגה של נח),
ארתח זוטא,
ייתכן כתב: (נכמר לבי לראות את הזוג גרוס מודים לאלוהים שרצח להם רק 2 ילדות והותיר לפליטה שנים).
לא ידעתי שאתה רוצה למות
ייתכן,
איך הגעת למסקנה?
ארתח זוטא,
זה פשוט מאד, את ילדי גרוס הרג המדביר.
כנראה נתקשית בשאלה למה אלהים לא התערב כנגד מעשי בני האדם.
אבל אם היה מתערב כל פעם שמישהו עושה משהו שהוא לא רוצה
הוא היה צריך לחסל את כל מי שלא מקיים את הלכות כלאיים ערלה שביעית וכו'
שלישישי,
הוא היה צריך לחסל את כל מי שלא מקיים את הלכות כלאיים ערלה שביעית וכו'
"הֵן יַחְתֹּף מִי יְשִׁיבֶנּוּ מִי יֹאמַר אֵלָיו מַה תַּעֲשֶׂה."
ייתכן,
ארתח,
עדיין לא הבנתי איך הסקת שאני רוצה למות.
רגע, ומי הציל את הילדים?
בעבודת הרופאים הוא כן מתערב?
ואולי באמת לא אכפת לו שאנשים לא מקיימים את "הלכות" כלאיים וכו' שהומצאו על ידי אנשים.
ארתח זוטא,
הכוונה היא שאלהים אימץ לעצמו עמדה ש(עכ"פ בד"כ) הוא אינו מונע מי שעושה את הרע בעיניו
וזה מאפשר לנו הרבה חופש פעולה, אם ברגע שהיינו עושים את הרע בעיניו היינו מתים לא היינו כאן
ולכן השאלה למה לא עצר מדביר טיפש או רשע שעושה את הרע בעיניו אומרת בעצם: אלהים, עצור כל מי שרע בעיניך
וזה אומר שאם תרצה להדליק את האור בשבת יכנס בך הדיבוק ואם תרצה לאכול בלי לעשר פעם שלישית יקרה לך חלילה וחלילה וכו'
כמובן תוכל לומר שהוא יעצור אנשים רק מלעשות מה שברשימה שאתה הכנת, אבל מכיון שבעיניו יש עוד הרבה דברים רעים, תצטרך לשכנע אותו
Eli s
סוף סוף יש לו דובר!
ייתכן,
ארתח,
בהמשך לדברי אלי, מנין לך?
לשאלתי, לא שאלתי מדוע הוא רצח את הילדות, אלא מדוע מגיעה לו תודה מיוחדת על כך שהוא לא רצח גם את הבנים.
ארתח זוטא,
כתבת שהוא רצח
ואל זה התייחסתי
ואת השאלה לא הבנתי, מנין לי מה?
מנין לי שהוא לא עוצר את עוברי רצונו? אני רואה
אם היה עוצר אותם, היה צריך לעצור גם אותי ואותך בכל פיפס שלא מוצא חן בעיניו, זה לא היה לנו נעים
לכן חסר טעם שאדם שעושה מה שבא לו, אומר שאלהים "רוצח" בגלל שהוא לא עצר את הרוצח
זה כמו לומר שאלהים "מחלל שבת" כי הוא לא עוצר אותי מלחלל שבת וכך הלאה
ואם באמת המדביר פגע גם בילדים האחרים
ובכל אופן אלהים התערב והציל אותם (כך לפחות חושבים ההורים)
מגיעה לו בהחלט איזו תודה קטנה
ייתכן,
אולי פשוט אין עוברי "רצונו"?
מדוע הם חושבים שהוא התערב בהצלה ולא נאלץ להסכים לפעולת הרופאים, אבל לא רצה להתערב בהדברה ואם כבר התערב למה אפשר את מותם של הילדות?
זה חסר משמעות לחלוטין לתלות בו רק את ההצלה ולומר שהאסונות הם באשמת מי שעשה אותם.
או שהוא מתערב או שהוא צופה פאסיבי.
או שאתה מסיק מהמציאות מה שבא בלי לך בלי קשר למה שקורה.
ירוחםשם,
יהודה עמיחי.
אל מלא רחמים,
אלמלא האל מלא רחמים
היו
הרחמים בעולם ולא רק בו.
אני, שקטפתי פרחים בהר
והסתכלתי אל כל העמקים,
אני, שהבאתי גוויות מן הגבעות,
יודע לספר שהעולם ריק מרחמים.
ארתח זוטא,
כנראה שכח כבודו מה היתה השאלה.
לא שאלת 'מפני מה מאמינים משפחת גרוס באל'.
אתה טענת שהם באופן אבסורדי מייחסים לאל הצלת 2 ילדים, למרות שהוא "רצח" 2 אחרים.
ועל כן הזכרתיך, שמי שרצח את הילדים היה אדם, והאל (למזלך הטוב) לא תמיד (או בד"כ לא) מונע בני אדם מלעבור על רצונו.
מי אמר שיש רצונו? שאלה טובה (עליה אתה 'משיב' כאן), מה זה נוגע לטענתך הראשונית? אין כאן שום אבסורד.
אין כאן פרשנות סלקטיבית של המציאות. אלא רק עובדות, האדם (שכזכור פועל בד"כ למזלך באין מפריע) עשה מעשה רע, באופן טבעי היה נראה שנחרץ גורל הארבעה, ולפתע באופן לא צפוי שניים חזרו לחיים.
למה לא התערב בהדברה? מה זה רלבנטי, למה לא גרם שיזכו בלוטו יום קודם? איך משאלות חסרות משמעות (שלך) אתה מגיע למסקנה שנכמרו רחמיך על (מצבם האינטלקטואלי של) אנשים שמודים על כך שבניהם נצלו.
Eli s,
תשובה סלקטיבית ומצחיקה.
יחוס לאל והודיה לו הצלת שתיים מהילדים נובעת משתי הנחות. האחת - הוא יכול. השניה - יש לו סיבה להציל שתיים מהם.
מטלות:
1. להסביר מדוע תהיה לו סיבה כלשהיא התקפה רק בעניין הבנות ולא הבנים.
2. ככל שהוא יכול ולא עשה זאת, מן הראוי לכעוס עליו על השניים הראשונים יותר מלהודות על השתיים האחרות.
על זה בדיוק הצביע ייתכן.
מעבר לכך ובלי קשר לנידון דנן, כשיספרו למאמין יהודי על אותו סיפור בדיוק שהתרחש בכפר בדרום סין הוא לעולם לא יגדיר זאת כנס אלא יסביר זאת בצורה רציונאלית. הבנות היו יותר קטנות וגופן פחות יכול להתמודד עם טראומה. הגז מצטבר בשכבות הנמוכות וככל שהאדם גבוה יותר הוא שואף פחות. וכן הלאה.
רק במידה וזה קורה אצל חרדים, לפתע הרציונאליות נעלמת והכל זה "ניסים".
ארתח זוטא,
אין כאן שום סלקטיביות
מי אמר שאנחנו יכולים לדעת למה הציל דוקא 2 ולא יותר או פחות?
התניית הפרשנות בהסבר לשאלה כל שהיא היא הסלקטיביות
בכל מקרה אתה סוטה מהשאלה המקורית של יתכן
למה אומרים תודה למי שרצח את ה2
על זה אמרתי שמי שרצח הוא האדם ומי שהציל הוא האל
אתה שואל שאלה כללית למה האל לא עוצר את כל מה שרע בעולם לדעתו
ועל זה אמרתי לייתכן 'לא ידעתי שאתה רוצה למות'
כי אם האל היה רוצה לנטרל את כל מה שמפריע לו בעולם הוא היה מנטרל ראשונה אותך ואת ייתכן
Eli s,
ככל שאי אפשר לדעת, אין לא מה להודות על הצלה ולא מה לכעוס על הרצח.
סלקטיבית אתה טוען כי מעשי המדביר הרעם הם באשמתו ואילו מעשי הרופאים הטובים הם עזרת האל
כלומר, מה שרע תלוי בבני האדם, מה שטוב באל. זו בדיחה?
האל בהגדרתו היהודית הוא כל יכול ואין אדם נוקף אצבעו וכו'...
כלומר, הן המעשים הטובים והן המעשים הרעים מיוחסים לאל.
מכאן שאלתו של ייתכן. במקום לשמוח שהאל באמצעות הרופאים הציל שתיים, היה מקום לכעוס מדוע האל באמצעות המדביר רצח שניים.
ככל שאינך מאמין באותה אקסיומה יהודית על היות האל כל יכול או על השכחה פרטית וניווטו הבלעדי את העולם, הנך מוזמן לשטוח משנתך ונבחנה.
ארתח זוטא,
אולי כשמסבירים פעם שלישית זה יעזור
מעשי הרופאים הטובים, היו חסרי סיכוי, (כך לפי מה שחשבה המשפחה לפחות)
לכן הם הניחו שמישהו התערב ועזר להם
מעשי המדביר, הם מעשיו כמובן ובאחריותו
אם זה מצחיק אותך, צחק
הקביעה שלך "האל בהגדרתו היהודית הוא כל יכול ואין אדם וכו' כלומר הן המעשים הטובים והן המעשים הרעים מיוחסים לאל", היא הבדיחה, כמסע דילוגים לוגי, אתה מתחיל ב'כל יכול' עובר בציטוט מאמר חז"ל שכנראה הוא היחידי שאתה מכיר (מה עם כל הדיונים והמאמרים בהגדרה היהודית על בחירה ועל צדיק ורע לו וכו'?)
אין מנוס מלהגיע למסקנה שאין לך מושג קלוש על "המשנה היהודית" בעניני השגחה בחירה וכו' וכנראה אתה סומך על מה ששמעת מהמשגיח בישיבה קטנה ש"צריכים להתחזק והכל נסיון".
Eli s,
וברביעית כמובן שאין סיבה לחזור. לילה טוב.
ארתח זוטא,
בוקר מעולה, בדרך כלל מסעי דילוגים לוגיים מסתיימים באיזו בדיחה.
ייתכן,
אז זה הולך כך.
מדבירים הורגים.
אלוהים יש לו את היכולת להציל, אבל כמובן שהוא משתמש בה, רק כשבא לו.
אתה יודע איך קוראים למי שמחזיק ביד את הנסיוב נגד עקיצה ולא משתמש בו? עומד על דם.
ובני המשפחה היקרה שכה האמינו שרק אלוהים יכול להציל את ילדיהם, מדוע בזבזו לשוא משאבים רפואיים יקרים?
ואיך לעזאזל הרופאים יכולים רק עם אלוהים ולמדביר יש כוחות עליונים.
ומבחינה סטטיסטית, ללא התערבות אלוהים, מה הסיכוי של הדברה להסתיים בצורה כה טראגית?
אולי תכניס לנו קצת סדר ב"הנהגת" השם יתברך, שתהיה אפשרות כלשהי לעקוב אחריה.
כן, והתשובה המוחצת לרוע בעולם היא "כולם מדברים על צדיק ורע לו".
אם הם מדברים....
חזק ואמץ,
הדיון של המקרה של ילדי משפחת גרוס וההתבטאויות של הוריהם מנותק מהמבט של הזוג גרוס עצמו, כפי שאני משער שהוא.
כאשר ההורים דיברו על הודאה לאלוהים, הם לא ראו את מה שאירע להם כמקרה מבחן של אלוהים, שעל פיו ייקבע האם הוא יותר טוב או יותר רע. אם הם היו מתייחסים לזה כך, מן הסתם הם היו מגיעים קרוב יותר למסקנה שהוא רע.
אבל הם לא שם, ולכן הדיבורים שלהם שונים. הם אנשים מאמינים שההנחה המוקדמת שלהם הוא שאלוהים טוב, והמקרה שלהם אינו משמש כמבחן להנחה הזו, ולכן הם מפרשים את מה שקרה על פי ההנחה הזו.
ולאור התפיסה הזו, הם צודקים. כאשר אדם בטוח בטובו של אלוהים, הוא יפרש בצדק את מעשיו - הרעים ביותר, לכאורה - כטובים. גם אנשים שעברו דברים גרועים בהרבה, כמו ניצולי שואה שעברו זוועות בלתי נתפסות והמשיכו להיות מאמינים, עשו זאת מפני שלא בחנו את אלוהים על פי המאורעות (שעשה או שאיפשר) אלא פירשו את מה שקרה על פי ההנחה המוקדמת שאלוהים הוא טוב, וכל מה שעביד רחמנא לטב עביד, וגם מה שרע מטרתו לטובה.
המתדיינים כאן, גם התוקפים וגם המתגוננים, מנסים לבחון את אלוהים על פי המאורעות (שעשה או שאיפשר) ולכן תמהים, או מנסים להסביר, את הדיבורים של הזוג גרוס.
אני לא מחווה דעה מי צודק, ולא יודע אם אפשר לומר בזה צודק או לא צודק, אבל כאשר מנסים לפרש או להבין או לחלוק על אמירה של אדם, צריך להבין את התפיסה שלו.
אפרים בן,
חזק, אם לא שמת לב המבקרים כאן הבינו טוב מאד את התפיסה של משפחת גרוס ובדיוק על זה ,על התפיסה הזאת, הופנתה הביקורת שלהם.
אדם לא יכל להניח הנחות מוקדמות כלשהן כאשר ההנחות סותרות מציאות.למשל אדם לא יכל להניח הנחה מוקדמת שאריה אינו טורף ועל סמך הנחה זו הוא יכנס בשלווה לגוב אריות. אדם כזה הוא מטומטם ורמת החשיבה שלו היא כשל תינוק במעון.הסתכלות ישירה על המציאות מוכיחה ש(אם אלוהים אכן מתערב בעולם) אז אלוהים הוא רע. רע מאד.אל קנא ונוקם. כי מוות של מיליון וחצי ילדים ותינוקות במיתות משונות רק לפני שבעים שנה רק השטן יכל היה להמציא.
ואם ,לפי דעת משפחת גרוס גם מוות של מיליון וחצי ילדים במיתות משונות זה בעצם לטובה אז יש סתירה בהתנהגותם כי את מות הבנות והצלת הבנים הם היו צריכים לקבל באותה צורה.
ארתח זוטא,
ייתכן כתב:
אז זה הולך כך.
מדבירים הורגים.
אלוהים יש לו את היכולת להציל, אבל כמובן שהוא משתמש בה, רק כשבא לו.
אתה יודע איך קוראים למי שמחזיק ביד את הנסיוב נגד עקיצה ולא משתמש בו? עומד על דם.
ובני המשפחה היקרה שכה האמינו שרק אלוהים יכול להציל את ילדיהם, מדוע בזבזו לשוא משאבים רפואיים יקרים?
ואיך לעזאזל הרופאים יכולים רק עם אלוהים ולמדביר יש כוחות עליונים.
ומבחינה סטטיסטית, ללא התערבות אלוהים, מה הסיכוי של הדברה להסתיים בצורה כה טראגית?
אולי תכניס לנו קצת סדר ב"הנהגת" השם יתברך, שתהיה אפשרות כלשהי לעקוב אחריה.
כן, והתשובה המוחצת לרוע בעולם היא "כולם מדברים על צדיק ורע לו".
אם הם מדברים....
מאד קשה לדבר אתך, כי אתה פשוט מדבר בלי קשר לדברי מי שאתה פונה אליו.
כן, והתשובה המוחצת לרוע בעולם היא "כולם מדברים על צדיק ורע לו".
אם הם מדברים....
תסביר לי במחילה איך אתה מבין את הנקרא. אלי אמר שההנחה היהודית היא שכל דבר שמגיע מהשמים בא בחשבון שהצדיק יקבל מה שמגיע לו והרשע לא.
אמרתי לו שהוא מתעלם ממאמרים 'יהודיים' אחרים הקובעים שזה לא כך ולא אמור להיות כך.
מה אתה הבנת? שאני בא לתרץ ולהסביר את הרוע בכך ש'מדברים על זה'
איזה ציון מגיע על תשובה כזו?
לפני שאתייחס לשאר דבריך, אחזור שוב: אתה הצבעת על סלקטיביות כביכול במבט של הזוג גרוס. הראיתי לך שאין כאן שום סלקטיביות, מכיון שגם אם המציאות הקבועה שהאל לא מונע את הרשעים נמשכת, עדיין אפשר לקבוע לפי ראות עיני המתבונן שהוא התערב להציל מישהו שבטבעו היה צריך למות. זה נכון גם אם לא מבינים מדוע אינו מונע את הרשעים.
למה שלא תטען: "גם אם נניח שהאל הוציא את בני ישראל ממצרים, אין זו סיבה להודות לו, כי הרי הוא נתן למדביר להרוג שני ילדים חפים מפשע".
כשאתה מודה לאל, זה לא אומר שאתה מבין כל מה שהוא עושה ולמה. וזה לא אומר שאתה יכול להבין. מדוע אתה צריך להתנות את התודה בהבנה שלך את כל מעשיו. הילד שלך בן השנתייים מבין כל מה שאתה עושה? הוא לא מבין ולא יכול להבין למה עשית לו חיסון, אבל אתה אומר לו שאבא יודע שזה טוב. ובכל אופן מצפה ממנו שיגיד לך תודה כשאתה נותן לו סוכריה.
אני חושב שיש מקום להבין חלקים ורבדים מהנהגת ה' בעולם, אבל לא תולה את קריאת המציאות בהבנת כל מה שעשה עושה ויעשה. או בעצם ההנחה שבכלל אני יכול להבין מנקודת התפיסה שלי את העולם מה הוא עושה ולמה.
ולשאלתך:
ובני המשפחה היקרה שכה האמינו שרק אלוהים יכול להציל את ילדיהם, מדוע בזבזו לשוא משאבים רפואיים יקרים?
איך הגעת לזה מדברי? למה 'בזבזו לשוא', אם נניח שה' עזר בריפוי, זה אומר שכל מה שעשו היה לשוא? הוא עשה את החלק שלו. ולהיפך: אם הם לא היו עושים את החלק הנורמלי שכל אדם עושה, לעשות כל מה שביכלתו להציל. הם בודאי לא היו שוים שיעזרו להם.
ואיך לעזאזל הרופאים יכולים רק עם אלוהים ולמדביר יש כוחות עליונים.
אשמח אם מישהו יסביר לי את המשפט הנ"ל. מה קשור כאן העזאזאל? מי אמר שהרופאים יכולים רק עם אלהים? (הם יכולים מה שהם יכולים, ויש חלקים שלא תלויים בהם). ולמה המדביר צריך כחות עליונים כדי להרוג מישהו?
ומבחינה סטטיסטית, ללא התערבות אלוהים, מה הסיכוי של הדברה להסתיים בצורה כה טראגית?
אין לי שום מושג, ולא נכנסתי לזה. דיברתי לפי ההנחה של ההורים שלא מדובר בהחלמה שהיו לה סיכויים טובים.
אולי תכניס לנו קצת סדר ב"הנהגת" השם יתברך, שתהיה אפשרות כלשהי לעקוב אחריה.
לעקוב אחרי ה' לא תוכל, ואין צורך להתנות את האמונה במעקבים. ובלבד שלא תתימר להציג כל מיני סתירות כאילו לוגיות שמורכבות ממסעי דילוגים.
חזק ואמץ,
אפרים,
המציאות האובייקטיבית מלמדת שיש רוע. הפרשנות של הרוע הזה תלויה בהנחות המוקדמות של הפרשן, ומי שמאמין שאלוהים הוא טוב, מפרש גם את הרוע הזה כדבר שמוביל לטוב.
זו צורת מחשבה שנדמה לי שקיימת אצל כל אדם. אשתמש במשל הנדוש, אבל המתאים: אם אביך, שאתה בטוח שאהבתו אליך, מכה אותך, אתה מבין שזה לטובתך למרות שזה כואב.
כך בדיוק מתייחס (ברמה כזו או אחרת) האדם המאמין לרוע שאלוהים עושה או מאפשר.
אפרים בן,
היום מכות לילדים נחשבות להתפרצות של אלימות סוטה .כל אדם שמכה חושף את הבן לתחושה של חוסר שליטה-דבר הרסני לעתיד של הילד . כל מי שמבין קצת בפסיכולוגיה לא מכה היום את בנו ולא משנות הנסיבות. רק חרדים עדיין מאמינים באימרות העבשות שלך שחושך שבטו (במשמעות מקל )שונא בנו.
ולגבי התגובה שהכל לטובה גם לגבי מיליון וחצי הילדים שנרצחו בשואה בכל מיני מיתות אכזריות תנסה להגיד את זה לילדים הניצולים שהיום הם בערך בני שמונים וזכרון הטראומה הטובה והנהדרת שהנחיל להם אלוהים הטוב מלווה אותם בימים ובלילות והם מעבירים את הטראומות הנהדרות האלה לבניהם ואפילו לנכדיהם.
וההוכחה לכך שהכל לטובה זה סתם דיבורים צדקניים וטפשיים הם דברי האם השכולה שסותרת את עצמה כשהיא מדקלמת מצד אחד שהכל לטובה ומצד שני היא אומרת שאילו גם הבנים היו הולכים היא לא היתה עומדת בזה. במציאות רואים שיש גבול לדיקלומים הרובוטיים שאינם מתקבלים על הדעת.
ארתח זוטא,
אם כבר למנות את הרוע בעולם, העובדה שהאל ברא אנשים חסרי מח, גובלת בהתעללות בהם ובסביבתם, די לרוע!
צעג,
ארתח, הקשית או תרצת?
חזק ואמץ,
אפרים,
לא אמרתי שהכאה היא דרך חינוכית טובה, וגם לא אמרתי שלא, ולכן המשפט "באימרות העבשות שלך שחושך שבטו (במשמעות מקל )שונא בנו" הוא מטופש.
בכל אופן, הדוגמא הייתה ברורה.
יש לי שני סבים ושתי סבתות ניצולי שואה. כן, הם מאמינים שהקב"ה עשה (או איפשר) את הדבר הרע הזה - למטרה טובה. זה בכלל לא קשור לטראומה, כי אין חולק שזה רע ומחריד וזוועתי וכו'.
או שאתה לא מבין מה שאני כותב, או שאתה מנסה להשתמש בדמגוגיה, ללא הצלחה. ונראית לי יותר האופציה השניה, מה שהופך את דבריך לבלתי ראויים לתגובה.
ייתכן,
אם אין שום הגדרה לטוב, מה המשמעות בכלל, לייחס לאלוהים, "טוב".
אתה מביא דוגמה, מאב שדואג לבנו ונאלץ לעשות משהו שנראה בעיני מי שלא מבין כבעייתי.
אבל אנו יודעים להגדיר את המקרה הזה מראש, לא רק בדיעבד ואנו גם יודעים להגדיר, מתי לא נאמר כי הרוע הוא טוב.
אם רציחת שני תינוקות היא "טוב" מחמת סיבה כלשהי, מה בכלל המשמעות של המילה "טוב".
ארתח זוטא,
אני לא באתי להוכיח שאלהים הוא "טוב". זה משהו שהוא אמר על עצמו, השאלה לבירור אמירה זו היא 1) האם הוא אמר זאת, 2) האם סביר שישקר.
המשמעות של "טוב" היא כלפי מעשים שביכלתינו לשפוט, דהיינו מעשיהם של בני אדם.
המשמעות של אמירת אלהים שהוא "טוב", היא, למי שמאמין לו, שיש באמת משמעות וסיבה לכל מה שהוא עושה, ושבסופו של דבר, מי שכן יכול להבין מה הוא עושה, או אם היינו יכולים, היינו רואים שזה "טוב" גם במושגים שלנו. רק שמנקודת מבטינו איננו יכולים לראות זאת. לכל הפחות לא באופן מושלם.
העובדה שהדוגמא שלנו היא בהכרח מובנת לנו כמבוגרים, לא אמורה לגרום למבוגרים להתקשות בהבנתה. הרי בחיידר נמנו וגמרו שהחיסון הוא סתם התעללות ושבמסטיק בזוקה יש דם של חזיר ועוד ועוד מאמיתות החידר הידועות והמפורסמות. משום שמבטו של הילד מוגבל. לא באתי לטעון שאתה כמבוגר שואל מדוע עושים חיסון. אלא שהילד שואל מדוע עושים חיסון, והוא אינו יכול להבין מה זה חיסון (עכ"פ לא בגיל שנתיים) ולמה זה טוב. והוא הדין בפערי ידע והבנה בין מבוגר לבין אלהים וכיוצא בזה.
חזק ואמץ,
ייתכן,
אם שמת לב, נזהרתי מלומר שמה שקורה הוא טוב, בדיוק בגלל מה שכתבת. אנחנו יודעים להגדיר היטב מהו רע, אבל אנחנו יודעים גם שלפעמים רע מוביל לטוב. זה לא הופך את זה לטוב, וזה עדיין רע וכואב, אבל הפרשנות שטוענת שזה מוביל לטוב אינה עוקרת את המשמעות של רע וטוב.
תסכים איתי שאני יכול לבוא אליך פתאום ולדחוף אותך על הריצפה, ורגע לפני שתכעס עלי מאוד תגלה שהצלתי אותך מתאונה. עכשיו תלך הלאה למקרה שדחפתי אותך ואתה לא מגלה שהצלתי אותך משום דבר, אבל אתה משוכנע לגמרי שאני רוצה לעשות לך רק טוב. איך תפרש את הדחיפה שלי במקרה כזה?
תוקן על ידי ייתכן ב- 02/03/2014 10:24:07
