| נשלח ב-4/2/2013 23:13 |
 |
| |
תיקון משפט שצורם למי שראה בו בורות,
יפה ,ו א ף האבן עזרא שמות פרק ג פסוק טו [כמדומני] דן בנידון וז,ל ודע כי האחד הוא סוד כל המספר,
אולי בטובך תאריך קצת בסעיף ד שהעלית,
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2013 23:58 |
|
| |
ביליצר.
אין עיתותי בידי. מה שהלב חושק הזמן עושק.
זרקתי חומר למחשבה. ולכשאפנה אשנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2013 14:07 |
|
| |
אקדים ואומר, שידיעותי, הן במתמטיקה והן בקבלה הינם ידיעות חובבניות. לכן יתכנו טעויות פשוטות. אשמח אם יעמידו אותי על טעויותי.
כעת אסביר למה אני לא רואה טעם לערב דיון על אלוקים בתוך הדיון על מושג האין סופיות שנידון כאן.
כאשר מדברים על א"ס מתמטי או א"ס 'מחשבתי', הרי שאנו מדברים על תכונה, או תיאור של עצם מסויים או מופשט.
אבל בדרך כלל כאשר מדברים על א"ס אלוקי מתכוונים לבטא בזה עצם [כמובן לאחר שמקדימים את המילה 'כביכול', שמשום מה מתירה לומר הכל אחריה]. כשמדברים בקבלה על אור א"ס עושה לי רושם שמושג הא"ס לא בא רק לתאר את האור אלא המושג 'אור א"ס' הוא כולו עצם, ולא תואר.
באין סוף תיאורי אני חושב שבינת אנוש יכולה לעסוק ולא רק לקשקש. לעומת מושג א"ס כ'עצם'. נראה לי שזה מושג נשגב מבינת אנוש, כאן אולי מגיעה תורת השלילות של הרמב"ם לביטוי. לכן גם כתבתי שיש לדון בקשר בין הא"ס המתמטי לא"ס האלוקי.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2013 14:09 |
|
| |
אם בכ"א נתעקש לדון על הא"ס האלוקי בדיון כאן, וא"כ נצא בנקודת הנחה שא"ס אלוקי הוא תיאור או תכונה, ולא עצם, אני חושב שזה אכן מניח לנו כר נרחב לפעולה ודיון בסגנון הדיון הקבלי.
כאשר מדברים על עשר ספירות למשל, אפשר לראות בזה מיקבלה למבנה העשרוני הקיים במתמטיקה הקלאסית. נכון שהמספור כולו הוא א"ס, אך יתכן לדון עליו במבנה עשרוני.
אפשר גם למצוא גם את הייחוד של המספר 1 המציין את השלם. ואת העשרוניות [שבר עשרוני] כמתארת את האחד.
כאן כבר 'ערבבתי' גם את דברי האבן עזרא הנ"ל שאמנם הקדימו אותו, אבל לפי הידוע לי המקור לספירה העשרונית הוא מזרחי ולא מערבי. בספירה המערבית אני לא יודע אם יש מקום למיוחדות של המספר 1.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2013 14:10 |
|
| |
בשולי הדברים אציין שאפשר למצוא חילוק בין 'הנוצרים מאמיני השילוש' לבין 'המקובלים מאמיני העשיריות' האם לראות את השילוש בעצמות האל, המבוסס על הנחה שהא"ס הוא עצם ולא תואר, וממילא השילוש הוא פרדוקסלי.
לעומת העשריות הקבלית שהיא תיאורית וממילא היא עוסק בתכונת הא"ס, ולא בעצם הא"ס.
[בהשראת דברי הרמב"ן בויכוח על הנצרות].
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2013 14:47 |
|
| |
דה וינצי,
נראה לי שהספירות מיצגות עץ ולא מספרים עשרוניים, ולעץ יש משמעות סמלית עמוקה.
אי אפשר לפסוח על ההקבלה החזקה שבין ציור הספירות ובין עשרת הניגודים הפיתגוראים כמו: אור וחושך, ימין ושמאל, טוב ורע, זכר ונקבה, פרט זוג, ועוד. די בכך להראות על כך.
אצל הפיתגוראים המספרים מבטאים ריבוי והם מתחילים מ 2. ה'אחד' אינו נחשב למספר אלא ביטוי לשלמות.
יש קונפליקט גדול בית תפיסת האחדות והריבוי אצל היוונים, והקשר של אלו אל היש. האטומיסטים מדברים על ריבוי של אטומים שכל אחד הוא 'אחד'. פרמנידס מדבר על היש האחד. כדאי לקרא את הדיאלוג 'פרמנידס' של אפלטון שבו דיון על האחד ועל היש, וכמובן את 'טימאיוס' שלו, הדן ביצירת העולם וחשיבות ה'אחד' לעניין זה.
הדיון המתמטי המדעי והמטפיזי שלהם ב'אחד' הוא שהביא לתפיסה המונותאיסטית שלהם. שיאה אצל אריסטו מחד ואצל פלוטינוס מאידך. אריסטו יהיה הבסיס לכל ההולכים אחריו, פלוטינוס מיסד את הנאופלטוניזם. ממנו הושפעה הקבלה או 'מקור חיים' של גבירול. דברי הפילוסוף ב'כוזרי' מראים שיהודה הלוי אינו יודע להבחין ביניהם.
אין צורך לומר שתורות כל הנזכרים כאן, פיתגורס, פרמנידס, אטומיסטים, אפלטון, אריסטו, פלוטינוס, כולם בעלי השפעה בת קימה ויסודית ביותר עד ימינו אנו.
עודד
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2013 15:26 |
|
| |
כשפרמינדס מדבר על היש כאחד הוא שולל ממנו חלוקה?
א"א לחשוב שבתפיסה 'מבחוץ' הוא אחד [היש ישנו והאין איננו ושאר אמיתות שהוא הנביע מהם]. אך מבפנים תתכן חלוקה, וממילא גם תתכן תנועה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2013 19:38 |
|
| |
דה וינצי
הרי הרמבם מבאר בטוב טעם למה אין נפק"מ בין דיבור על עצמותו או תאריו ,אם תאריו הם מעצמותו הרי יש ריבוי ואם הם חיצוניים מלבד עצמותו שוב יש ריבוי =עצמותו פלוס תאריו ,ואין חילוק בין לשלש ולעשר,
פעם רציתי ללמד זכות על המעשרים שהם מעשרים את המטאפיזי לעומת הנוצרים שמגשימים,
אבל גם זה לכאורה מופרך מדיני הרמבם ביד החזקה בגדרי עבודה זרה,
תוקן על ידי ביליצר ב- 05/02/2013 20:11:51
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2013 20:08 |
|
| |
ד״ו
״כשפרמינדס מדבר על היש כאחד הוא שולל ממנו חלוקה?
א"א לחשוב שבתפיסה 'מבחוץ' הוא אחד [היש ישנו והאין איננו ושאר אמיתות שהוא הנביע מהם]. אך מבפנים תתכן חלוקה, וממילא גם תתכן תנועה?״
האחדות של היש, לפי פרמנידס, איננה אחדות ״בתפיסה״, לא מבחוץ ולא מבפנים, אלא אחדותו הוא כפי שהוא. בתפיסה, היש נראה כפי שהוא נראה לנו תמיד: מרובה, מתחלק, נע. אלא שזו אשלייה. היש הוא אחד, לא מתחלק, לא נע - כשלעצמו. היש נראה מרובה, מתחלק, נע - בשבילנו (=סובייקטיבית =כתופעה).
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2013 23:12 |
|
| |
רם.
אף פעם לא הבנתי מה פשר ההכרעה השרירותית שהריבוי הוא אשליה והאחדות היא אמת.
אולי להפך? אולי התפיסה הנובעת מ'היש ישנו והאין איננו' היא דווקא האשליה, והריבוי שאנו חווים הוא האמת?
בכדי 'למתק את הדינים' של אשכול חמור סבר זה, אסיים במעשה מבודח.
וכך היה מעשה:
מעשה בחסיד אחד שהיה מהלך אצל הרבי שלו ליל שבת. אותו רבי, רבי של חסידים היה. בעת עריכת שולחנו הטהור האריך הרבי בסוד ענין 'ביטול היש'. האריך אף הפליג באותו ענין.
מיודענו החסיד שב אל ביתו אחוז שרעפים. ידיו תחובות באבנט של שבת. נכנס הוא לביתו. חושך של שבת היה בבית. אור של שבת היה בחסיד.
וכך, תחוב ידים החל מתרוצץ בין סיר החמין לנרות הכבויים. רצוא ושוב רצוא ושוב.
לפתע נוצר מפגש בין צ'ופצ'יקו של ארון המטבח למצחו חרוש הקמטים. מפגש כואב. זפתה איומה, ולאחריה גניחה. השקט נחתך לקול גניחתו.
שלף החסיד אגודלו במרץ ופלפל 'משמע ארון ישנו'.
מי צודק הרבי של חסידים. או שמא חסיד של הרבי?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2013 23:22 |
|
| |
ביליצר.
הטענה האחרונה שהעלת. בענין השניות שיש בחלוקה בין עצמותו לתואריו של הבורא זו שאלה חשובה.
רציתי לפתוח עליה אשכול. או שמא פתחתי אשכול אודותיה. נראה לי שזה היה רק בתוכנית.
היא באמת שאלה מהותית. הדורשת תלמוד בפנ"ע. נראה לי שאין כאן מקומה. או מדוייק יותר. אין כאן מקומה הבלעדי.
אולי תפתח אתה אשכול על הענין?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2013 00:23 |
|
| |
| דה_וינצי2 כתב: |  | בשולי הדברים אציין שאפשר למצוא חילוק בין 'הנוצרים מאמיני השילוש' לבין 'המקובלים מאמיני העשיריות' האם לראות את השילוש בעצמות האל, המבוסס על הנחה שהא"ס הוא עצם ולא תואר, וממילא השילוש הוא פרדוקסלי.
לעומת העשריות הקבלית שהיא תיאורית וממילא היא עוסק בתכונת הא"ס, ולא בעצם הא"ס.
[בהשראת דברי הרמב"ן בויכוח על הנצרות]. |
|
דבריי הם תגובה לדבריך הנל,
להזכירך ,פותח האשכול פתח באלו הדברים של המורה,
אשכול חמור סבר,?מקוה שאין כונתך אלי ,
לגבי הסיפור,לאורך ההסטוריה ראינו מעידות כפי שקרה לחסיד שאכן נגמרו בביטול היש באופן מוחלט ולא רק חלקי,
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2013 09:22 |
|
| |
ד״ו, היפלת אותי עם החסיד והרבי.
לגבי השאלה אם האחדות היא האמת או שהריבוי הוא האמת, צריך לבדוק את הנימוקים לכאן ולכאן. לקרוא לזה הכרעה שרירותית זה קצת מוגזם.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2013 09:29 |
|
| |
קריאת ביניים מהטריבונה
מדוע חייבים להניח אחדות כ"כ חמורה ביחס לבורא? אם נניח שיש לו תארים והוא אפילו כאחד המורכב, מה זה פוגע באלוהותו?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2013 14:40 |
|
| |
רם.
קראתי שרירותיות לבחירה בין הנימוקים לחוויה. זה לא משנה גם אם יהיו נימוקים מכאן ועד א"ס עדיין ההחלטה היא שרירותית בעיני. אני דווקא מקבל את הנימוקים של פרמנידס וסיעתו. אך עדיין החוויה מורה על שניות.
גם לבחירה בחוויה ולא בנימוקים אקרא שרירותיות.
הצעתי הייתה לא לבחור באחד מהצדדים. אלא לנקוט שהם מימדים שונים. השייכים לשתי מערכות נפרדות.
קראתי לזה 'מבפנים' ו'מבחוץ'. או 'סובייקטיביזם' ו'אובייקטיביזם'.
להלן הנגדות נוספות, המאפשרות הכלה הן של השניות והן של האחדות. הצעות אלה מערבות גם את הא-ל בענין:
אפשרות מסורתית- 'כלפיו' מול 'כלפינו'. [נפה"ח ותניא, כאשר כל אחד מושך לצד אחד, ומדגיש את ההסתכלות הרלוונטית להגותו. נושא לדיון בפנ"ע].
אפשרות פילוסופית- 'טרנסצדנטליות' מול 'אימננטיות'. [מבחינה טרנסצדנטלית הא-ל הוא אחד, מבחינה אימננטית יש בו ריבוי].
הצעות אלו סובבות בנושא הנידון כאן בעיקר בייחס לא-ל.
מה שכמובן מעלה את השאלה בעצם אותם חלוקות אין ריבוי בא-ל. וכבר נידון קצת למעלה. ולדעתי צריך לדיון זה אשכול בפנ"ע.
|
|
|
|
|
