האם חיובי נזיקין הם "הגיונים" או גזירת הכתוב?

תוס קדושין י"ג ע"ב אומר שהם מלוה הכתובה בתורה, שלא היינו יודעים חיובים אלו.

עוד יותר מדוייק:
הוקשה לתוספות אם גובים ממשועבדים כל מה שכתוב בתורה מדין דככתיבה בשטר דמיא, הרי גם מלוה על פה יש חיוב  מהתורה להחזיר, ולמה מלה בעל פה גובה רק מבני חורין.
ועל זה מפרשים התוספות שמה שאדם בעצמו עושה על עצמו חיוב, ויכול לעשות אותו בכתב להביא עליו גביה ממשעבדים, ולא עושה את זה, זה דבר שנשאר בגדר וכדין בעל פה, למרות שודאי שעל פי התורה חייבים להחזיר הלוואה.
ולא נאמר ככתובה בשטר אלא רק על חידושים של התורה - שאדם עצמו לא היה יכול לכתבם בשטר.

לפי זה, פעולות נזיקין וכדומה, שאינם נושא שעושים עליהם שטרות, אינם בכלל "בעל פה" ונחשבים ככתובים בשטר בגלל שהם כתובים בתורה. ולא מפני שלולא התורה היינו פוטרים את המזיק.
ודוק.
ודל,
וקל.
וזב.
ואכמל.
ודפחח.
וצויימ וימן.