|
|
| נשלח ב-17/1/2013 00:08 |
 |
| |
למה הדיון מצטמצם רק בנושא פמינזם דתי?
ישנה כאן שאלה עקרונית על הייחס הסותר בין עולם החול לעולם הקודש באופן כללי, שהדוגמא היא השניות בין מעמד האשה בעולם החול, לבין מעמדה בעולם הקודש בו היא די מודרת, לאחר כל פלפולי 'זכות טבעה' וכדו'.
אם אכן ישנו פיתרון רחב לבעיה זו, אני לא בטוח שיזדקקו לוויכוחים אינסופיים אודות פמינזם ביהדות, אותו פתרון שנחיל בייחס למצבים אחרים שמעוררים את אותו מצב דיסוננסי יוכלו נשים להחיל ג"כ.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 08:27 |
|
| |
דה וינצ'י, זהו בדיוק שהויכוח כאן אינו על זה. אם האישה יכולה להגיע לביכ"נ ולהתפלל שם באופן נאות ונעים יותר ומותר על פי ההלכה, אז מה הבעייה לאפשר לה זאת גם אם זה בא ממניעים פמיניסטיים? למה בכלל לקשור זאת לויכוח הכללי על קודש וחול? זו בדיוק טענתי, שאין לקשור את הויכוחים הללו זה לזה.
לא התייחסתי כאן לשאלה האם אכן צריך להיות הבדל בין העולמות (לדעתי לא).
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 08:43 |
|
| |
מצויין, לאחר שבסוגריים התייחסת שלא אמור להיות הבדל, הייתי שמח אם תסביר כיצד זה אפשרי כאשר אין פתרונות פורמליים, או אפילו פתרונות אמיתיים כמו שטוענת וורד לגבי מעמד האשה שמבחינה הלכתית ישנו פתרון.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 10:04 |
|
| |
לא הבנתי את השאלה. לכן אענה על מה שהבנתי ממנה. לדעתי אם בעולם החול יש ערך של שוויון, הערך הזה מחייב וראוי גם בעולם הקודש. נכון שכנראה שם לא תמיד ניתן לממש אותו (כי יש הלכות שלא נראה שיש דרך לפרש אותן באופן שוויוני. אולי כשתהיה סנהדרין ניתן יהיה לעשות משהו), אבל כשזה ניתן - אז ראוי לעשות זאת. זה התיאור הכללי של עמדתי.
שוויוניות לנשים בביהכ"נ היא אפשרית על פי ההלכה כמעט בכל מובן (אגב, רק כדי לחדד את עמדתי אומר שאפילו לשבת יחד אין מניעה אמיתית. "תיקון גדול עשו שם" הוא מקור הלכתי מפוקפק ביותר). לכן לדעתי אין טעם להתעקש על הנהלים הקיימים שאינם שוויוניים. הדבר הזה נכון גם אם אתה לא סובר כמוני שיש לאמץ את ערכי החול לתוך הקודש, שכן אם זה מותר אז למה לאסור?! אבל זה כמובן מתחדד אם אתה כן סובר כמוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 13:21 |
|
| |
[מיכי,
האם בבית הכנסת שלך נוהגים כדרכך בעניין זה (לא אוסרים במקום שמותר, ובאופן ספציפי גם לגבי שוויון וכו')?
ואם לא, מדוע?
(זו אינה שאלה שמכוונת לרכילות או לאאוטינג, אלא לקושיה עקרונית - הקשרים האפשריים בין אמונותיו של אדם והמציאות בה הוא חי - לכן אתה מוזמן להתייחס אליה בהתאם...)]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 13:46 |
|
| |
הרב מיכי
אני סבור כמוך, אך אותי מטרידות שתי שאלות נפרדות.
השאלה הראשונה היא לגבי מה שניתן לתקן. לגביה אני סבור כמוך לע"ע.
השאלה השניה היא לגבי מה שלא ניתן לעשות, לגביה אני מוטרד מהשניות הנולדת מעומק הסתירה בין עולם החול לעולם הקודש.
השאלה היא אם עצם המודעות לסתירות השונות, וההכרה בקיומם תפתור או תקל את השניות הנוצרת מחמתם.
[מנסיוני כן, אך אשמח לשמוע על דעות בנושא, או על פתרונות אחרים].
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 15:22 |
|
| |
אמא,
בביהכ"נ (הקודם. כעת עברתי דירה) שלי לא נוהגים לפי המלצותיי, כי אינני רב של ביהכ"נ. אבל דומני שזה בהחלט מתקרב לאט לאט. אגב, זו אחת הסיבות לכך שאני לא הרב שם, או בכל ביכ"נ אחר (אני מלך במובן של הנסיך הקטן :) ).
דה וינצ'י,
אני לא רואה עומק כזה גדול בסתירה. רוב ככל הדברים ניתנים לפתרון סביר גם בהיעדר סנהדרין (זה לא אומר שהם אכן נפתרים, אבל ז לא בעיה עקרונית של המערכת עצמה, אלא תוצאה משמרנות מיותרת). כשהיא תהיה, אני מקווה שהכל ייפתר. אולי תביא דוגמאות ונוכל לדון.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 15:53 |
|
| |
סדר שני. שמירת סדרים. בהמשך. בל"נ.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 19:15 |
|
| |
[מיכי,
במילה "שלך" לא כיוונתי לביהכ"נ אותו אתה מנהיג. התכוונתי למקום בו אתה מתפלל. כלומר, אם לדייק את השאלה - אתה מבטא גישה אמונית ודתית מסוימת, שאין לי ספק כי אתה מאמין בה בכל לבבך ואף מחנך כך את משפחתך וסביבתך; ובכ"ז אתה "משתף פעולה" עם תפילה שאינה נוהגת כך, ולא כאירוע חד-פעמי אלא על בסיס יומיומי או לפחות שבועי (כל זה בהנחה שאכן אין נוהגים לפי שיטתך בביהכ"נ שלך, וייתכן שהנחה זו שגויה, כי הרי יש בתיכ"נ אורתודוקסיים שבהחלט נוהגים כך). כלומר, בחייך שלך אתה מקיים את הסתירה - האם אתה מודע לה? - ולא זו שבין "קודש" ל"חול" אלא אף בתוך ה"קודש" עצמו (בין מה שנכון הלכתית בעיניך לבין מה שאתה נוהג בו בפועל)...
(כאמור, הדיון האישי כאן בא רק כדי להגים את הקושיות העקרוניות שלי ואיני מתכוונת לשוחח על האדם הפרטי מיכי כלל ועיקר, ועימך הסליחה).]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 20:19 |
|
| |
אמשלום
סבלנות -האבולוציה איטית יותר מהרבולוציה. אבל השגיה עמוקים יותר. יש שינוי באויר ובעיקר באוירה.
או לחלופין- רואים חושך בקצה המנהרה, אבל לשמחתנו הרבה אנשים כבר יצאו ממנה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 21:25 |
|
| |
[ירוחם,
דומני שלא הובנתי כראוי - אין לי כאן ביקורת כלשהי. את בחירותיי שלי עשיתי ואני ממשיכה לעשות, והן ממש אינן מחוייבות לקצב של אחרים... מה שניסיתי לשאול קשור לעניין הסתירות שנזכרו במאמר ולעמדתו של מיכי (ואחרים כאן) לגביהן.]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 21:36 |
|
| |
אםשלום
זה טבעם של אנשים הרוצים לעשות שינוי, מהססים מחליפים דעות אם עצמם.
מהססים מהססים אבל בסוף. כנראה ימשיכו להסס. זה לא קל להחליט.
יש הרבה מאד מה להפסיד, על הבריקדות.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 22:43 |
|
| |
אמשלום
מה לדעתך מחייב מי שחושב שראוי לפתלה להיות שוויונית לא לשתף פעולה עם תפלה לא שוויונית?
לכאורה, במציאות הנתונה, הכי הרבה שהוא יכול, וחייב, לעשות, זה לא להתנגד לקידמה לקראת שוויון.
אי אפשר לחייב בן אדם לעבור קהילה, שהוא מזדהה עם עקרונות אחרים שלה כנראה, רק בגלל זה. או שמא כן לדעתך?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 23:00 |
|
| |
[יהי,
זה תלוי מה הסיבה המובילה אותו לחשוב את שהוא חושב.
למשל, אם מבחינתו נשים שעולות לתורה זו פגיעה חמורה בעיקרי אמונתו, הייתי מצפה ממנו שלא יישב בביכ"נ בו מאפשרים זאת. התנהגות כזו היא, כמובן, צפויה ורגילה למדי. לעומת זאת, במקרה ההפוך (מי שתפילה בה לא מאפשרים לנשים לקרוא בתורה, למשל, נתפשת בעיניו כפגיעה ביסודות היהדות/המוסר/דרך ארץ/ההלכה/וכו'), דווקא מצפים מהאדם להישאר לשבת (ואולי אף מוסיפים - "סבלנות"  )...]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 23:15 |
|
| |
זו הרי פרדוקס הסובלנות הישן, שמשאיר לרע לנצח לפעמים, בגלל שצריך להיות סובלני גם לקיצוניים. משא"כ לקיצוניים אין ענין להיות סובלני. מה לעשות, איני רואה עצה יותר טובה, אכן, לפעמים הטוב מקבל מכה בלחי השנייה. בגלל הטענה הזאת יש לטוב להיעשות תוקפני כמו הרע? לא נראה לי שהעסק הזה ישתלם.
|
|
|
|
|
