אשה בבהכנ"ס: מקרה מבחן לתופעת החיים בשני עולמות

[מיכי,

א. "כשהן מביעות רצון אחר הן בד"כ נענות" - חוששתני שאנו חיים ביקומים מקבילים. ניסיוני מלמד, שבד"כ הן דווקא אינן נענות, לפחות עד שיש מספיק גברים שתומכים ברצונן ומוכנים לקדמו... כאמור, אני מסכימה שיש גם נשים רבות שאינן מביעות רצון לשנות, כיוון שבאמת אינן רוצות שינוי. משום מה, בד"כ (לפחות ביקום בו אני חיה) בוחרים (מנהיגי הקהילה, שהינם כמובן גברים) להקשיב דווקא להן (שלא לומר - לעודד מראש, בדרכים שונות, את השמעת קולותיהן).

ב. אני מבינה לחלוטין מה שאתה כותב על השוויון. דומני שגם אתה תסכים, שמי שאינו יודע (אם בשל הסתרה מכוונת ממנו, ואם בשל סיבות אחרות) שיש לו זכות, גם אינו יכול לעשות בה שימוש. בנידון דידן, אני חושבת שרבים (נשים וגברים כאחת) אינם יודעים כי הזכות לשוויון (מסוים, לפחות) קיימת, וכל בקשה לשינוי בכיוון נתפשת בעיניהם כ"פרובוקציה" (עיין במה שכתבתי לעיל לדה וינצ'י).

ג. אני מסכימה בעיקרון, שאין סיבה לכפות שחרור (מדיכוי) על מי שאינו חש שהוא זקוק לו. מנגד - ובהמשך למה שכתבתי בא' - ראוי בעיניי לזכור, שהמודעות לדיכוי (בלי מרכאות כלל) אינה טריוויאלית, ופעמים רבות היא עצמה מחייבת סוג של שחרור (אישי-פנימי או תרבותי), ומי שאינו יודע שיש לו זכות, גם אינו מעז לחשוב שהיא מגיעה לו.]

אמשלום, מסכימה איתך בכל מילה...

[מיכי,

הדוגמא שהזכרת אכן מלמדת את מה שכבר הסכמתי עליו - שיש נשים רבות שאינן רוצות שינוי (באופן אישי לחלוטין, איני מבינה מה הטעם בשינוי כגון זה שהזכרת ומה מקומו בדיון שלנו, אבל ננניח לזה). להזכירך, היקומים השונים בהם אנו חיים לא הוזכרו כלל בהקשר זה, אלא בהקשר של "כשהן (נשים) מביעות רצון אחר (כלומר, בשינוי לכיוון של שוויון) הן בד"כ נענות". סביר לי שגם לזה יש לך דוגמאות, אבל סביר לי יותר שכל הקוראים והכותבים כאן (בין אם הם רוצים בשינוי כזה ובין אם לאו) יוכלו לאסוף תוך דקות אלף דוגמאות נגדיות וטריויאליות הרבה יותר...]

[מיכי,

רק בשכונתי (לשעבר) אני מכירה שתי קהילות שדחו חזור ודחֹה בקשות של נשים (וגברים) ליותר שוויון. באחת הקהילות פרשה קבוצה גדולה של אנשים על רקע זה, והקימה קהילה נפרדת. בקהילה השנייה נוצרה סיטואציה דומה ואיני בטוחה כיצד הסתיימו הדברים שם. 
זה לגמרי לא מדומיין, אבל זה גם לא בדיוק קיפוח. יותר דינמיקה של "אם אתם רוצים שינוי, תצעקו חזק; אם תצעקו חזק, נוכל בקלות לדחות אתכם בטענה שאתם פרובוקטיביים, אנוכיים, לא באמת דתיים ומונעים 'מבחוץ'..."]

לעולם לא יהיה שוויון בין גברים לנשים מבחינת היחס הרציני לתורה, למצוותיה ולהלכותיה. הנשים מנצחות בגדול.

[מיכי,

מדובר היה ברצון לאפשר לנשים עלייה לתורה וקריאה בתורה (בקהילה אחת - כחלק מן התפילה ה"רגילה" של הקהילה, ונדמה לי שבשנייה - באופן נפרד, לנשים בלבד...).
מדובר בשנים האחרונות.]

למשל ממזרות

בחיים (לפחות כל עוד לא תהיה סנהדרין) לא יהיה פתרון מלא לבעיה כי הדת המחייבת הוטמעה לפי מוסר שאינו רלוונטי היום

לכן אני חוש שיש בדברי המחברת צביעות. היא מודעת לכך ששיטה זו מהווה כלי תמידי להסגת הדת

[תלמיד,

דווקא ממזרות אינה שייכת לסוג הבעיות הללו, כיוון שבמאות השנים האחרונות (אם לא יותר) נמצאו לה פתרונות פרקטיים ונקודתיים טובים למדי. אמנם בהלכה של "הספרים" הבעיה עלולה להיות חמורה אולם בפרקטיקה, היא כמעט ואינה קיימת.]