| נשלח ב-14/1/2013 18:08 |
 |
| |
רבי אברהם בן הרמב"ם
בעקבות עיסוק בנושא מסויים הופנתי לשו"ת ברכת אברהם לר"א בן הרמב"ם, בו הוא מבאר את שיטת אביו. רציתי לברר אם ידוע למישהו איזו ידיעה אודותיו ואודות כתיבתו. הוא איכשהו נעלם מאחורי אביו הגדול ולפי המסורת הוא נפטר צעיר, כבן 52 [מובא בערכו ב'שם הגדולים']. לא היתה פעם שענייתי בדבריו [וזה אכן לא קרה הרבה..] שלא מצאתי סתירה בדבריו עצמם או פירוש לדברי אביו שסותר דברים מפורשים בדבריו. לדוגמה, בסוף סה"מ של פרנקל נדפסו תשובותיו לשאלות רבי דניאל הבבלי(???), בשאלה א הם דנים מדוע מנה הרמב"ם את מצוות הקרבת הקרבנות בניגוד לדיני מע"ש שלא מנה. לצערי אינני זוכר את הנושא שם, אבל זכור לי שהרמב"ם כלל לא מונה את הקרבת הקרבנות וכן מונה בדרכים שונו את מצוות מע"ש. אינני ממקד בזה, כי זו אחת מיני כמה.
תודה רבה
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2013 21:37 |
|
| |
העולם אומר שבעניין מסורות של הרמב"ם, דהיינו נוסח ההלכות, דברים שחזר בו - אין נאמן ממנו
אבל בעניין הלומדות - הוא ככל אחד הראשונים ואין לו מעלה מיוחדת
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2013 08:28 |
|
| |
גם אני שמעתי כך מת"ח תימני, שרבם של התימנים [בלדים] מהרי"ץ הביא מדמברי הרדב"ז שאין נאמן בפירוש הרמב"ם יותר מהמ"מ, מה יאמר במחלוקת המ"מ ור"א, והשיב שאין הולכים אחר ר"א בפירוש וכו'.
אני בעיקר תמה על התכנים שלו עצמם, לא ביחס לאחרים... (אולי יש קצת זיופים?)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2013 13:54 |
|
| |
רובו של ספר 'המספיק' 'אלכאפיה' - לא תורגם, ויש בו פנינים נפלאים. אמנם בעניין הנהגות המוסר שלו הוא קרוב לסופים ובעל חובות הלבבות, בהלכה כוחו היה גדול, אלא שלא היה לו את הכשרון האדיר של הרמב"ם בסידור וקטלוג הנושאים, אך רב גובריה, אלא שאין כוחו גדול יותר משאר הראשונים. ובעניין המגיד משנה - אני לא בטוח
על כל פנים ברור לכל כי הפרשן הטוב ביותר של הרמב"ם הוא.... הרמב"ם בעצמו, במקבילות לסוגיה בשאר ספריו,
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2013 18:17 |
|
| |
דוקא בעניין פרשנות הרמב"ם לדברי עצמו יש המפקפקים, כמובן שבמובן ההלכתי, כי יש סתירות רבות בין ספריו, וכהנ"פ גם ראיות שלא הכל נכתב בזמן אחד וכדו' [ראיתי דיון בזה באחת מהקדמות הרב קאפח]. במובן הפרשני-עקרוני ובמובן ההגותי ברור שהרמב"ם עדיף על כל מפרשיו, כולל בנו, שאין ספק שאתה צודק, שלא היה מופלג כהרמב"ם בכמה תחומים.
הזכרת לי את ספר המספיק, שהוא אכן חיבור נחמד שמעיד על אחיזה בשפולי גלימת אביו. בעת פתיחת האשכול שכחתיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2013 18:59 |
|
| |
הספר ממתין לגואל, מי יודע כמה מסורות מבית אבא יש שם...
דרוש דובר ערבית וספונסר...
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2013 09:25 |
|
| |
ר' יצחק שילת?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2013 09:51 |
|
| |
לא נראה לי שיש לו זמן לזה עכשיו, אבל אני מכיר שנים אחרים שירצו, אחד מהם זה ר' נסים סבתו שתרגם לאחרונה את ספר המצוות לרס"ג ועתיד לראות אור בקרוב, הוא מאד מעוניין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2013 22:01 |
|
| |
יד בן צבי (שהרב נסים סבתו מוציא בהוצאתם את רס"ג) לא מעוניינים?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2013 23:05 |
|
| |
מכון בן צבי ולא יד, הם מעוניינים אבל אין להם כסף, פרידברג הפסיק לתמוך שם
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2013 23:43 |
|
| |
ע"מ להיות ריאלים, ידוע מה טיב התוכן? כיצד ניתן להשיג אותו? האם בכל זאת יש איזושהי סיבה שלא ידפיסוהו?
לצערי אין לי היכירות עם הדמויות וההוצאות שציינתם [אם לכם יש, דברו איתם]. אם זה משהו לא מספיק ידוע, אולי כדאי לנסות לדבר עליו עם מישהו. לגבי הרב שילת יש סיכוי שאוכל לדבר איתו בדרך ישירה או עקיפה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 10:45 |
|
| |
להלן סקירה על מהדורת חלק חדש של ספר המספיק בהוצאת אוניברסיטת בר אילן,
שנתפרסמה בעלי ספר חוברת טז, שבט תש"ן.
עלי ספר, חוברת טז, שבט תש"ן, עמ' 173: ר׳ אברהם בן הרמב"ם, ספר המספיק לעובדי ה' (כיתאב כפאיה אלעאבדין). מתרגם ומהדיר: נסים דנה, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תל-אביב תשמ"ט, 346 עמ', 3 פאקסימיליות. ספר זה יוצא לאור בשני לשונות. זה לעומת זה. במקור הערבי ובתרגום עברי של ד"ר נסים דנה. מנהל האגף לעדות דתיות במשרד לענייני דתות ומרצה במחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן. בשלמותו היה זה ספר גדול בן עשרה כרכים שהכילו, לפי ההערכה ממה שנשאר, כ־2500 עמ' ויותר. מכל זה נשתמרו וידועים לנו כיום שני חלקים בלבד! החלק השני של החלק הרביעי שפרסם ש' רוזנבלט, בלטימור 1931 (כרך המבוא קדם ויצא בניו יורק 1927). על פי כתב־יד הבודליאנה באוקספורד (מס' 1276-1275), והספר שלפנינו שהוא החלק השני מן החלק השני ובו ארבעה עשר פרקים. שעיקר עניינם בדיני התפילה והמסתעף מכך, ברכות, תפילין, מזוזה, ציצית, מילה, נדרים. שבועות וחיוב אמירת האמת ושלילת השקר.
המבנה השלם של החיבור הזה אינו ברור עדיין. והתיאורים השונים (בנעט, כהן, גויטיין ואחרים) אינם יוצאים מגדר השערות ושיחזור. אין צריך לומר, שיש בספר זה עניין וחשיבות רבים, וביותר מפני אופיו המיוחד של המחבר ושל החיבור, ובראש ובראשונה בתחום ההלכה, כמו בתחומי הפרישות החסידות והקדושה. ועל רקע הויכוחים, הקשיים וההשפעות המורכבות לכאן ולכאן של מנהגי ימיי וסביבות הקרובים והרחוקים. לדרך ההדרת הספר הזה יש להעיר, כי ההתייחסות (במבוא ובהערות שאינן מרובות}, היא בעיקר לתיאור החיצוני של נושאי החיבור, על רקע סביבתו, וקצת לעניין דקדוק הלשון הערבי־יהודי. וחבל שלא ניתנה הדעה גם לבחינותיו ההלכתיות והתלמודיות, שסוף סוף עדיין הם העיקר, הן אצל המחבר והן בחיבורו.
ההערות הבודדות לגבי יחס דבריו אל התלמוד פשטניות מאד. ואינן יכולות לעמוד. הציונים ומראי המקומות לתלמוד ולספרות הרבנית לוקים בחסר רב. כגון בעמ' 141, 143, 147, 149, 157, 171, 174, 189, 190, 192, 247, 277, 279, 292, 319. כשהראב"ם מוכיד ׳כפי שתמצא דבר זה מקוצר בהלכות רבינו יצחק זצ״ל...״, אין טעם כמובן לציין לספר הפרדס, ספר מבית מדרשו של רש"י (עמ' 198). וכן בהמשך שם: 'דיוק נכון זה נמסר על-ידי רבינו יצחק ז״ל בשם רבינו האיי גאון וכתב אותו ב״הלכות". אמר:
וכתב רבינו האיי גאון ז״ל דמסגנא דרבנן ...״ אין סעם לציין לספר הלכה אשכנזי. ברור שהכוונה היא לספר ההלכות של הרי"ף. וישנו במקומו לברכות סו ע"ב (אגב צ"ל: דמנהגא. במקום: דמסגנא). כיוצא בזה עוד שם (עמ' 247): 'כך מתברר מפירוש רבינו יצחק בעל ההלכות ז״ל על התלמוד שהתפרסם בלשונו בעניין זה'. ועל זה נכתב בהע' 4 שם: ׳לא מצאתי הלכה זו בכה״י שלגו. אך עיין פרדס, סוף עמ' שי"ט'. יש להתפלא קצת. כלום אין במקומותינו אדם שאפשר היה לשאלו מיהו 'רבינו יצחק בעל ההלכות׳,
שהתפרסם בלשונו בעניין זה׳? הדברים נמצאים במקומם, ברי״׳ף, ברכות פ"ט, סי׳ ריח לדף נג ע"ב! אגב, קסע זה. כמו קטעים נוספים בכרך זה (בעמ' 192, 195) נעתקו והובאו מתוך הספר שלפנינו בחידושים של הראב"ם על הרמב־ם, שנדפסו בראש ספר מעשה רקח, ונציה תק״ב, ונדפסו שוב משם, בקתר"מ (קובץ תשובות רמב"ם), ליפסיא תרי"ט, דפים נא ע"ב - נב ע"א. פסק ההלכה של רבינו האיי גאון זצ״ל, בעמ' 277, שלא עלה בידו של המהדיר לאתר את מקומו: 'לא עלה בידי לאתר מקום הלכה זו', מובא בשו"ת הרמב"ם, מהדורת בלאו, סי' שלב, ובתורתן של ראשונים, ח"ב עמ' מו. והקטוע עצמו מובא בשו"ת מהר"ם אלאשקאר, סי' יח, ככל הרשום באוצר הגאונים, שבת, סי' תי"ב. בין החידושים החשובים שלפנינו יש לציין להסברו של הראב"ם לגבי ענין שהתלבטו בו. והוא מדוע מכנה הרמב״ם בכתביו את הר״י ן' מיגאש כ'רבותי׳, כאשר לפי סדרי הזמנים לא יתכן שלמד לפניו. והנה כותב הראב״ם (עמ' 178-177): "ואבא מארי זצ״ל, למרות היותו נמנה עליהם וקורא להם בחיבורו 'רבותי', משום שאביו ז"ל [רבינו מיימון] שהוא רבו הנו תלמידו של רבנו יוסף ז״ל...״.
ולבסוף, יש לתקן קריאה וממילא גם תרגום, מוטעים, בעמ' 157: ולדלך חרמוא מספד קומי עלי כל אחד ואבאחוא דלך למן יחאצד אלמלוך לאנה לם יקצד אלתשבה. ובתרגום: ועל-כן אסרו מספר לאומי על כל אחד, אך התירו זאת למי שעומד לפני המלכים מפני שאינו מתכוון להידמות. ויש לתמוה מדוע אסרו "מספד לאומי״, ועוד על כל אחד. ומדוע התירו זאת למי שעומד לפני מלכים?! אך באמת אין צורך בידיעת הלשון הערבית כדי להבין כי יש לקרוא כאן: "ולדלך חרמוא מְסַפֵּר [ב'ר' ולא ב'ד'!] קומי.... והוא כמובן הדין המפורסם, בבא קמא פג ע"א וסוטה מט ע"ב על 'המספר קומי הרי זה מדרכי האמורי׳. וההמשך הוא על פי מעילה יז ע"א על ר' ראובן בן איצטרובלי שסיפר קומי והלך וישב עמהם וכו'. מכאן שאי אפשר לעסוק בנושא או בספר תלמודי או רבני ללא בדיקה ועריכה של איש תלמודי. כל שכן וקל וחומר לפי ערך המחבר הגדול וחיבורו שחשיבותם מרובים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 12:02 |
|
| |
לענ"ד מתרגם ספר כזה צריך לפי סדר ההכרח:
א - שיהא בקי בשפה הערבית שנהגה אז על בוריה.
ב - תלמיד חכם שמבין הרמיזות וגם יודע להינצל מטעויות של בורות.
ג - בקי בספרות האיסלמית הכללית בכלל, והספרות וההיסטוריה הצופית בפרט. ככה נקבל מלאכה הגונה גם לבוא בשערי המחקר וגם בשערי בית המדרש.
הלואי והגאון הצדיק רבי יצחק שילת שליט"א יטול על עצמו משא זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 23:19 |
|
| |
חוץ מהחלק המוסר שיצא מזמן ומהקטעים על בראשית שמות יצאו הרבה קטעים נוספים.
אנסה לציין את הידוע לי:
מלחמות ה' ותולדות ר"א בן הרמב"ם, מהדורת הרב ראובן מרגליות (מוסה"ק י-ם תשי"ג).
קטע מתוך הלכות צדקה ומעשר כספים, בתרגום הרב נסים סבתו - מעליות כה.
על אודות ספר "המספיק לעובדי ה'" (כמו מאמר מבוא), הרב כרמיאל כהן - מעליות כה.
מורשת אב בכתיבתו ההלכתית של רבי אברהם בן הרמב"ם, הרב כרמיאל כהן - מעליות כה.
בשלום ובמישור - מידות ודעות בפירוש התורה של רבי אברהם בן הרמב"ם, ירושלים תשנ"ט.
קטע בענייני השבת אבידה, בתרגום הרב נסים סבתו - מברכת משה (ספר היובל לרב נחום אליעזר רבינוביץ)
מעליות כה, יחד עם שאר הכרכים שיצאו סרוקים כאן:
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2013 23:22 |
|
| |
אה, שכחתי. על המהדורה של נסים דנה נכתבה עוד ביקורת, של הרב קאפח (נדפסה גם באסופת מאמריו "כתבים").
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2013 01:33 |
|
| |
אני מודה לכולם, את גישתי - המבוסס הפירוש על ראייה צרה של קטעים מסויימים - אני אמור לשנות.
הרעיונות שאתם מציגים לא מאפשרים פנייה פשוטה לאדם [אין לי קשר ידידוי עם הרב שילת, רק היכירות בעלמא], כי צריך שיהיה בקי גם במשנת הר"א, וא"א להכריח בן אדם לעסוק בה. [כנראה הרב קאפח היה ראוי לזה, והתחיל את המלאכה בספר המלחמות - וחבל על דאבדין.]
לגבי הודעה שקיבלתי באישי, שהחוקרים מסופקים לגבי גישתו של ר"א, אם היא תואמת לגישת אביו, כיצד והאם לפיה יש לראות את גישת אביו באור שונה במקצת. חלק מדברי המחקר הם מחקרים מובהקים, שנראים כאילו החוקר אינו מבחין בהכרח הרמב"ם להיות נאמן במידת מה למיתיקה [למשל] ע"י דברי חז"ל וכדו'. אך בכל מקרה מוזר שמהפן העיוני, המתיימר לחלוק על הגישה המחקרית, אין כל רצון להדפיס את החלקים הנותרים.
ואין בידי אלא הצטרפות לבקשה להשתדל בההדרת הכתבים.
|
|
|
|
|
