כתוב בתורה ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך .
וכתוב ושמחת בחגך . כמו כן נאמר ושמחתם לפני השם אלוקיכם וכדומה .
הרי שמחה ואהבה הם דברים התלויים בהרגשת הלב של האדם האם הוא ברגע זה שמח או אוהב או שקשה לו והוא שונא ועצוב ולא ניתן לכפות על האדם לשמוח או לאהוב מישהו שהוא לא אוהב או משהו שלא משמח אותו שישמח בו .
ובפסוקים עצמם יש גם סתירה בין הדברים כי במקום אחד כתוב ואהבת לרעך כמוך - משמע שהמצוה היא לאהוב .
בפסוק אחר נאמר לא תשנא את אחיך בלבבך - משמע העיקר להימנע משנאה .
ובפסוק שלישי נאמר ונשיא בעמך לא תאור - הרי שהעיקר לא לקללו ולא לאהבו .
ואף שבכל פסוק מדובר במישהו אחר אך הרי כל אחד מהם הוא גם אח כי כל ישראל אחים וכל אחד הוא רע אז מה הציווי העיקרי .
ואולי הכוונה שעל האדם מוטל לנסות לעשות דברים שיביאו אותו לשמחה ואהבה גם אם מבפנים זה עדיין לא קורה אצלו - הפעולות החיצוניות שיעשה יביאו אותו לידי כך עד שיריש מבפנים שהתמלא שמחה ואהבה .
נשלח ב-17/1/2013 09:13
כן המכתב מאליהו כותב את הכלל הזה,
נתינה מביא אהבה,
אין דרך אחרת לאהוב מישהו מתוך בחירה, כל שאר אהבות הם מקריים לגמרי,
נשלח ב-17/1/2013 10:09
ראשית, ציוויים על רגשות הם כנראה ציוויים לעשות פעולות כדי לעורר את הרגש. לדוגמה, אין שמחה אלא בבשר ויין. שנית, אני בכלל לא בטוח שאין אפשרות לשלוט על רגשות (כמו שהמעשים יכולים לעורר אותם, גם עבודה פנימית יכולה לעשות זאת). לכן עצם ההנחה שאי אפשר לצוות על רגשות לא נראית לי הכרחית. אתה מציג את הבעייה ביחס לרגשות, שם לדעתי היא לא באמת קיימת. אותי יותר מטריד ציווי על דעות והשקפות. דווקא שם לדעתי אין לכך כל משמעות ואין אפשרות לצוות על כך. לכל היותר אפשר לגלות את השקפת התורה ולקוות שזה ישכנע (את מי שיש לו אמון במקור). אבל מה המשמעות של ציווי לחשוב כך וכך או לא לחשוב אחרת? לכן כשמישהו מביע עמדה X ואומרים לו שזו 'כפירה' (או ממלאים את פיו עפר, כמו שעושים כאן מדי פעם), אני לא רואה בזה שום משמעות. אם זה מה שאני חושב אז זה מה שאני חושב, גם אם זה נראה למישהו ככפירה, וגם אם זו באמת כפירה. במקום זה ראוי לנסות ולשכנע, מתוך מקורות או מסברא. האמירה 'כפירה' היא דמגוגיה ריקה מתוכן כשתמו וגם ספו הנימוקים הענייניים.
נשלח ב-17/1/2013 11:11
הרב מיכי הגישה החרדית טוענת שהכפירה השכלית נובעת מתאוות שהם רגשות, ולכן הציווי על דעות הוא ציווי על זיכוך הרגשות, שלשיטתך זה אפשרי.
נשלח ב-17/1/2013 11:30
אפשרי.
נשלח ב-17/1/2013 11:41
מיכי אני בטוח שלמדת תניא- פרק ח': "וכן העוסק בחכמות אומות עובדי גלולים בכלל דברים בטלים יחשב לענין עון ביטול תורה כמ"ש בהלכות תלמוד תורה ועוד זאת יתרה טומאתה של חכמת האומות עובדי גלולים על טומאת דברים בטלים שאינו מלביש ומטמא רק המדות מיסוד הרוח הקדוש שבנפשו האלהית בטומאת קליפת נוגה שבדברים בטלים הבאים מיסוד הרוח הרע שבקליפה זו בנפשו הבהמית כדלעיל ולא בחי' חב"ד שבנפשו מאחר שהם דברי שטות ובורות שגם השוטים וע"ה יכולים לדבר כן. משא"כ בחכמת האומות עובדי גלולים הוא מלביש ומטמא בחי' חב"ד שבנפשו האלהית בטומאת קליפת נוגה שבחכמות אלו שנפלו שמה בשבירת הכלי' מבחי' אחוריים של חכמה דקדושה כידוע ליודעי חן אלא א"כ עושה אותן קרדום לחתוך בהן דהיינו כדי להתפרנס מהן בריוח לעבוד ה' או שיודע להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו וזהו טעמו של הרמב"ם ורמב"ן ז"ל וסיעתן שעסקו בהן:" וברור במכל שכן כאשר מדובר בדעות הרי שצריך לשמור את המחשבה בדיוק כמו לא תתורו (שאסורו גם במחשבה כדפשוט).
נשלח ב-17/1/2013 11:53
מה בדיוק שייך לנושא המאמר המשונה הזה, תהיה בטוח שמיכי לא יבין את זה כמוך
נשלח ב-17/1/2013 12:00
הוא יבין גם יבין.
נשלח ב-17/1/2013 12:21
איך הוא יבין כשאתה בעצמך לא מבין
נשלח ב-17/1/2013 12:57
אולי תסביר מה לא הבנתי כדי שאני אדע מה הוא לא יבין - או שמא אתה זה שאינו מבין.
לעניין - קשה למיכי מה שייך לצוות בדעות, האם אדם צריך לחזור כמו מנטרה על יג' עיקרים (או במחשבה) ובזה הוא מקיים עשה של לישר הדעות- שכן בניגוד למדות הרי לכאורה אין דבר שמפעיל את הידיעה מלבד עצמה(ולכן אין אנחנו יכולים לפתור עצמנו כמו במצוות היראה והאהבה שנשקיע את עצמנו בהתבוננות בגדולת ה' ובזה יוצאים ידי חובה- כיון שע"י זה יתעוררו המדות המתאימות). ועניתי שהמצווה היא בשמירת המחשבה מלהפך (וגם הוספתי את ההסבר כיון שמטמא ומוריד כוחות אלוקים כמו שמבואר בתניא). בנוסף אפשר להציע את דרך "המוחין בעצם" החבדי"ת כלומר אצל האדם להיות מונח שאין עוד מלבדו וזה בא בדווקא ע"י התבוננות חוזרת ונשנית וכו'...
נשלח ב-17/1/2013 14:08
כמו שכתבתי כנראה עיקר הציווי על האדם לנקוט בפעולות שיביאו אותו לידי שמחה ואהבה .
מה שנותר לברר מה יכול להביא את באדם לידי כך והאם דברים גשמיים מסוגלים לפעמים להעיר את האדם לידי אהבה ושמחה רוחנית לקב''ה .
נשלח ב-17/1/2013 14:24
מה רע בלחיים?
נשלח ב-17/1/2013 14:38
עיין אבן עזרא על הדיבר העשירי לא תחמוד ונכון הוא על כל דבר רגש.
נשלח ב-17/1/2013 14:52
אליקים7241 כתב:
עיין אבן עזרא על הדיבר העשירי לא תחמוד ונכון הוא על כל דבר רגש.
יש הבדל גדול, כי שם מדובר על לא תעשה,
נשלח ב-17/1/2013 14:54
ושםהאחר כתב:
מה בדיוק שייך לנושא המאמר המשונה הזה, תהיה בטוח שמיכי לא יבין את זה כמוך
מה יש להבין כאן, הוא מביא התר מהתניא ללמוד את חכמת האומות,
"או שיודע להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו וזהו טעמו של הרמב"ם ורמב"ן ז"ל וסיעתן שעסקו בהן:"
נשלח ב-17/1/2013 15:16
ראשית, לא למדתי תניא כסדר אף פעם (למעט קטעים). שנית, גם אם משהו כתוב בתניא זה לא אומר שזה נכון. שלישית, כבר הציעו למעלה את ההצעה שהציווי הוא לשמור את המחשבה. אבל אז הציווי הוא לשמור את המחשבה נקייה, ולא ציווי על תוכן המחשבה (לחשוב מחשבה כזו או אחרת). ציווי להאמין בקב"ה או לחשוב שהוא משגיח אינו ציווי על שמירת המחשבה אלא על תכנים מסויימים שלה.
