הקלפי בק"ק קדושית תכב"ץ

מיהו המצווה של הצו הקטגורי?

בגלל שאין כיום כמעט כל דיון רציני על הבעיות העומדים בפני החברה, ואם יש, היא לא קשורה בכלל עם עמדות המפלגות השונות, איני רואה כל סיבה להצביע.
טיעון הצו הקטגורי חלש מאד, קודם כל הצו הקטגורי הזה כלל לא כל כך קטגורי והיא לא ניתנה למשה מסיני, הוא בסך הכל הגדרה של אינטואיציה מוסרית, אי אפשר למתוח אותה יותר מדי. היא לא מחייבת אותי לעשות כל מה שאני רוצה שכולם יעשו, ללא קשר לאם הדבר הזה טוב או רע. ואם אני חושב שאין מצווה מהותית לבחור, אז גם לא יקרה שום דבר אם אף אחד לא יבחור. וממילא זה לא מחייב אותי לבחור.

בקדושית, שבה יתקיים דיון ציבורי אמיתי על כל השאלות העומדות בדרכה של החברה בכלל, ושבו נצטרך לקיים בחירות לנושאים ולא לאנשים, יהיה מה לדבר.

בחירות דמוקרטיות המוניות ייתכנו בשני אופנים, אחד משאיר בעצם את התפיסה השלטונית הישנה, הנסמכת על הכישורים והשיפוט של המנהיג, ועל אימון העם בו. ובסך הכל נותנת לעם את הבחירה לבחור מי יהיה המנהיג שלה. במהלך הזה, השיקול צריך להיות בעיקר באיזה בן אדם אני נותן אימון שהוא מוכשר ומוכן, שכלית ומוסרית, לקבל את ההחלטות הנכונות.
הצורה השניה היא כזו שבאמת מעבירה את השלטון לעם, כלומר שנותנת לעם להחליט על הנושאים התלוים בספק עצמם. הצורה האידיאלית היא אילו היתה בחירות כלליות על כל דבר ולא תתקיים כל הצבעה בכנסת (דמוקרטיה ישירה). בפועל זה לא מאד פרקטי מסיבות שונות. אבל עכ"פ אפשר לחשוב על מה שמתקרב לזה, כלומר בחירה באנשים אך ורק כפי הרעיונות והדעות וההחלטות שהם מייצגים.
בפועל מה שיש הוא ארכביה אתרי רכשי, הנציגים מבטיחים לבוחריהם דעות בנושאים, אבל לא מבטיחים ולא מחוייבים כלל לקיים את הדעות שלהם, כך שמי שרוצה לבחור על נושא לא יכול, וגם מי שרוצה לבחור בבן אדם לא יכול, כי כל נציג מחוייב לאיזשהו אידיאלוגיה ללא קשר למה שיראה לנכון. וממילא איני רואה כל תועלת בצורת ההתנהלות הזאת.  זה יותר טוב מדיקטטורה, אבל רחוק מאידיאלי, ולא משכנע אותי לאיזה חיוב להצביע.

דה וינצי
עשית חשבון טוב. לא חשבתי על זה. בכל אופן ביקורתי על המסקנה שהסיק מיכי מן הצו הקטגורי עומדת במקומה ללא קשר לטענותי האחרות.

דרך אגב, מה שיותר טוב מדיקטטורה בדמוקרטיה הקיימת, היא כלל לאו דווקא בקבלת ההחלטות החשובות. בזה אולי היה אפילו יתרון לדיקטטור חכם עם חזון, מה שנעדר לגמרי כיום. מה שעדיף בדמוקרטיה היא חירות הפרט שהיא מאפשרת בפועל. אני חושב שאילו היה למשל דיקטטורה שהיתה שומרת על חירויות הפרט, אין משהו בדמוקרטיה הקיימת שהוא יותר טוב. בסך הכל אפשר לטעון שבדיקטטורה אין ערובה שהחירות באמת תישמר, ולכן עדיף שתהיה סיסטם של דמוקרטיה כדי להבטיח את החופש ושאר היתרונות הפרקטיים של הדמוקרטיה בשביל האזרח הרגיל (וגם זה טיעון לא מוחלט), אבל בנושא העיקרוני של צורת השלטון, כלל איני בטוח שהדמוקרטיה כפי שהיא קיימת עדיפה מעל דיקטטורה או משהו דומה. (דיקטטורה אינה המילה הנכונה מאחר ומשמעותו כזו השוללת חירויות, הכוונה למונרכיה, וכדו').