תפיסת האלוקות על פי הקבלה לשיטתו של לייטמן

איתי,
אהבתי את השאלה.
מעבר לטון השחצני והחצוף של אליעד כהן, אני חושב שיש משהו בדבריו (אך לא משהו שמצדיק את החוצפה שלו כלפי אחד מגאוני עולם). אני חושב שגם בפורום הזה נשמעה כבר הדעה כי מה שהקוגיטו מצליח להוכיח זה את קיומה של מחשבה, לא את קיומי שלי (קיומו של ״אני״). כהן מוסיף על זה את הטענה, שגם קיום המחשבה לא הוכח.

דרך אחת להבין את הקו הביקורתי הזה היא לחשוב על חלומות. נניח שחלמתי שאני רואה חתול מדבר. אחר כך התעוררתי, ונוכחתי שזה היה חלום. כעת, האם החלום שלי מוכיח שיש חתולים מדברים? ודאי שלא. האם החלום מוכיח, לפחות, שיש משהו מדבר? שיש דיבור? נראה גם כן שלא. תוכן החלום לא מוכיח כלום על מה שקיים באופן ממשי.

אפשר גם להתייחס לקוגיטו כאל חלום. ואם הוא חלום הוא לא מלמד דבר על מה שקיים באופן ממשי. לא על קיומי שלי ולא על קיומה של מחשבה. נדמה לי שלזה כהן מתכוון, כשהוא מדבר נגד הקוגיטו. אמנם דקארט עצמו דן בחלומות, והוא מקפיד להסביר מדוע הקוגיטו לא יכול להיות חלום. אבל לא בטוח שדקארט צודק בזה. יתכן שאותה וודאות ״אני חושב, אני קיים״ תקפה רק בתוך החלום, והיא אינה מבטאת ממשות מוחלטת.