שרפ

אינני מתכוון להאריך עוד בדיון הזה, אני מכיר את עמדתך העקרונית כבר הרבה שנים. צר לי שאתה משוכנע שישנה רק דרך אחת נכונה, בדרך כלל מאשימים דוקא את התפיסה החרדית שהיא חד-ממדית, אבל נראה לי שאתה דבק בחד-ממדיות יותר מאשר החברים החרדים בפורום.

אני מבין מדבריך שלושה טיעונים:

1. שאני מוביל בדרך המתעלמת מעמדת גדולי התורה ובכך אני אנטי-תזה לחרדיות. 
2. שבשלב כלשהו יאבקו בי ויפגעו בעשייתי.
3. שפעולותי מתאפשרות רק כשהמדיניות הממשלתית היא אנטי-חרדית. 

בצ"כ היקר

אפתח בהתנצלות על ביטויים שאינם הולמים. התנצלתי כבר כשכתבתים, והסברתי שהשתמשתי בביטויים חריפים על מנת לחדד ולהקצין בשאלות הכואבות לי.

אני מזדהה עם רוב דבריו של שרפ באשכול זה, ולכן רוב דבריי הם פירוש לפירושו.

למעשה אתה עסוק בהחזרת החרדיות למודל הישן/חוצניק שלה, אבל היא לא כזאת והיא אומרת לך את זה בפה מלא. לדוגמה, רבנים חרדים יצאו נגד הישיבות התיכוניות לפני הרבה שנים, ואם נלך בדרך החרדית הפשוטה, אתה למעשה פועל בניגוד לדעתם.

אני כמובן מבין שאתה סבור שגם הם לא חשבו שבמצב שארנו מצויים בו, שהציבור החרדי גדול ומשמעותי מצד עצמו [כלומר, הרבנים אולי הסכימו שיהיה כזה דבר ציבור עובד, אבל לא אהבו את העובדים עצמם. וכיום קשה לומר לאדם שנולד לאם חרדית 'אל תהיה עובד', וגם הרבנים ז"ל היו מוחים באמירה שכזו]. ולכן אתה מנסה להקים מסגרות בתוך העולם החרדי.

הבעיה היא העובדה שהציבור החרדי לעולם לא יקבל אותך ואת חבריך כליגיטימים. תסתכל בעצמך על תלמידי הרב שטיינמן, שכולם ציפו למלכותם בתקווה שתהיה הרווחה מבחינה כלכלית ומגזרית, והנה הם נלחמים בקומוניזם בצורה הזו עצמה, של הבטחות ש'גם אנחנו בעד הפגנות, אבל...; וגם אנחנו נגד גיוס חרדים, אבל...; וגם אנחנו נגד יציאה לעבודה, אבל...'. ובתכל'ס לא הרווחנו כלום!

תרשה לי להאמין שכשאתה אומר שהישיבה נועדה לכאלו שלא יתפתחו במסגרת הישיבתית הקלאסית, אתה לא דובר אמת – וכוונתך האמיתית היא שהיית מצפה לראות מינימום השכלה ורצינות בפרנסה ובחיים במגזר החרדי. וכמובן שאני חושב בדיוק כמוך. השאלה היא למה אתה אמור להתנצל כשאתה פותח ישיבה השכלתית? אם זה טוב בעיניך, יאללה!

אלא מה? אתה מנסה לשנות את המגזר החרדי, ונשאלת השאלה, אולי עדיף פשוט לראות איפה צודקים מבחינתך, וללכת לשם? – תנסה לחשוב שהחרדים הם בעצם קבוצה נוצרית-אורתודוכסית באתיופיה. מה אכפת לך מה הם חושבים? סיכוי ההצלחה שלך לשכנע אותם כקולקטיב שהם טועים, קטן; וסתם לגנוב אחד או שניים זה בעצם סוג של מיסיון. אז מה יש לך מהם? – תחפש את הקבוצה שאתה הכי מאמין בה ותחיה איתה!

כשכתבתי שדבריך נראים כחוצפה והתנשאות, התכוונתי לזה שבדעותיך עומדת אמירה חריפה מאוד, שהציבור החרדי הוא חפץ מקודש, ואתה מתעסק רק עם קדושים! – אבל יש בעיה, שהקדושים טועים, ולכן רק אותם אתה מוכן 'לתקן'. אני טועה בהסתכלות? תתקן אותי!
{כמובן לא התכוונתי לגנות אותך באופן ישיר, רק הקצנתי את הפרשנות, כנ"ל}

ציינתי שאני הקטן חושב שזה גם לא חכם, אבל לזה אין טעם להכנס.

לגופו של עניין, אם נראה לך שגם המיזרוחניקים טועים, תנסה לייסד קבוצה חדשה, נראה לי שאני אהיה אחד הראשונים שיתחברו אליה. אגב, אתה חושב שכ"כ קשה להשתנות, עזוב את זה שאני חושב ששינוי שווה הכל, ואני כל בוקר שואל את עצמי למה לא עשיתי שינוי כשהיה לי נוח ופשוט. בכל מקרה המתכון של שינוי השקפתי הוא שליחת הילדים למוסדות בהשקפה המתאימה. זה עובד תוך 3-4 שנים ובקלות. תנסה!

אולם מכיון שגם אני מנסה לחשוב מה טוב באמת, ובודאי לא באתי במטרה לתקוף אף אחד, ודאי שלא אותך, שבאמת אתה מנסה לעשות שינוי חיובי ואין לך מושג כמה אני מעריך אותך, יש לי רעיון, תחשוב עליו:

אם היינו א-פוליטים, לא היינו שייכים לשום מפלגה, בישיבה שהיית מקים היו רבנים מכל העדות, הצבעים והמגזרים ומראש היא היתה מקבלת תדמית של סובלנות למסורות ותנועות מגוונות – אולי היינו מתקנים את הבעיה של המזרחי גם כן. לדעתי, הבעיה הקשה של המזרחי היא חוסר היציבות הנפשית של הקהילה כמגזר שלם, בגלל שמשום מה נורא כואב לראש ישיבת בית-אל כשרב גושניק מתבטא עליו בחריפות. אם היו כולם מעריכים את כולם וההשקפות לא היו תלויות מגזר [כלומר, תלויות בתנועות נוער, מפלגות וכדו'] – לאף אחד לא היה אכפת מה חושב חברו!

ואת התיקון הזה אפשר לעשות מכל כיוון, העיקר שהוא יאחד את כל הכיוונים שסביבו!

_____________________
נ"ב. אם הוזכר מצדרביעי, אז מזל-טוב ליום הולדתו!

אחרחוק

אני מקווה מאוד למצוא את הזמן להרחיב בהתייחסותי לדבריך החשובים, אבל בינתיים אני מבקש להבהיר בקצרה שתי נקודות חשובות מבחינתי.

1. מתוך דבריך משתמע שאני מנסה לשכנע אחרים בצדקת דרכי, ועל כך אתה טוען שאם אנשים אינם חפצים ללכת בדרך מסוימת אין לכפות זאת עליהם. אני סבור שהצדק אתך לחלוטין, אלא שלאורך כל הדרך אינני מנסה לשכנע את מי שאינו חושב כמוני אלא לאפשר למי שחושב כמוני למצוא את פתרונו. כך לדוגמא, אין לי עניין לשכנע את מי שאיננו רוצה לפרנס את משפחתו מעמל כפיו לעשות זאת, או לדאוג שמי שאיננו מעוניין ללמוד במכללה או להתגייס לצבא או לשלוח את בנו לישיבה תיכונית יעשה זאת. המשימה שלי היא ליצור מענים למעוניינים, וכן למי שמתלבט ואיננו יודע האם המעשה ראוי או לא להוכיח לו כפי יכולתי שזוהי דרך ראויה נכונה ולגיטימית, אבל בסופו של יום הבוחר יבחר והחדל יחדל. 
2. בנוגע לישיבות קטנות וישיבות תיכוניות, אני אינני מתנצל ובוודאי אינני אומר דברים שאינם אמתיים בעיני, אם כי לא תמיד יש לי עניין לשתף את כולם בכל אשר על לבי. אני מאמין באמת בערך הייחודי של "ישיבות קטנות" שהנערים הלומדים בהם מקדישים את כל עתותיהם ללימוד תורה בלבד, כך עשיתי עם בני בכורי נ"י וכך אני מתעתד לעשות בקרוב עם בני השלישי נ"י. אלא שאני סבור שזו איננה ברירת מחדל ושמודל זה מתאים למעטים אשר נפשם חשקה בתורה ושהדבר צריך להיעשות מתוך בחירה מוחלטת. אני מעריך שזהו המודל הרצוי ל-15%-30% מהנערים, ואפשר להרחיב על כך בהזדמנות. הנערים האחרים שנדרשים ל"ישיבה תיכונית" או לכל מודל אחר אינם נערים ש"בדיעבד" אלא למעשה הם נערים יותר "נורמליים". 
   אני רגיל להשתמש לשם כך בדוגמא משבטי ישראל, שלכל אחד מהם היו תכונות משלו ותפקיד משלו. הישיבות הקדושות מסתמכות על דברי הרמב"ם בסוף הלכות "שמיטה ויובל" ומציגות את עצמן כ"שבט לוי", אבל הרי יש בישראל עוד אחד עשר שבטים וגם הם צריכים מוסדות חינוך. השבטים הללו אינם סוג ב' או "בדיעבד" למרות שברור שללוי שיועד להיות זה שילמד תורה לעם ישראל יש מעלה מיוחדת.

כהוספה לדברי בצכ, הייתי אומר, אותם אלו שלא מתאימים למסגרת ישיבתית כישיבה קטנה, ולהקדשת כל חייהם לתורה, והם עושים כך נגד כל אישיותם, סופם שלא רק שאינם מגיעים לדרגתו של "שבט לוי", אלא הם מגיעים לדרגה פחותה מאלו שהשכילו לשלב בין התורה לצרכים אחרים.

ועל זה אמרו בגמ', שהקב"ה בוכה על מי שאינו יכול לעסוק בתורה ועוסק.

לאחר שהבהרתי את עמדתי בנוגע לשאלה המעשית מדוע אני ממשיל לחיות את חיי בתוך החברה החרדית, אני מציע להרחיב את הדיון התאורטי סביב הנושא של מה הם המאפיינים של החברה החרדית ומה הם המאפיינים של הציונות הדתית. 

בהמשך לדברי הקודמים אודות ההבדלים התרבותיים, חשוב לי להבהיר שבעיני לכל אחת מהקבוצות הללו יש מעלות שאין בחברתה וכן חסרונות שאין בחברתה. אני אינני חושב שיש צורך לדרג מי טוב ממי בחשבון הכולל, אלא להציע לכל קבוצה ללמוד את מה שביכולתה מהקבוצה האחרת. הנפק"מ בשאלה מי טוב ממי איננה רלוונטית לגביי, היות ובהמשך לעמדתי אני לא אמליץ למישהו מהציונות הדתית לעבור לחרדיות וכן להיפך, היא כנראה כן רלוונטית למישהו שמעוניין לחזור בתשובה ומתלבט האם לחבור לחרדיות או לציונות הדתית, אבל שם יש עוד שיקולים אחרים, כדוגמת באיזו קבוצה הוא ייקלט טוב יותר.

בעיני, המאפיין המרכזי של החרדים זו "השמרנות", או בניסוח מדויק יותר "תודעה של שמרנות". התפיסה החרדית רואה בעבר ההיסטורי את המצב האופטימלי, והרצון תמיד הוא להישאר ככל האפשר נאמן למקור. הדבר בא לידי ביטוי באופנים רבים מספור, בשפה, בלבוש, בצורת הלימוד, בהתנגדות לחדשנות, בפובלציסטיקה ועוד. הניסוח השגרתי של "ממעמד הר סיני עד היום..." רווח בשפה החרדית, החל בשיחות של משגיחים בישיבות וכלה בשלל מאמרים בעיתונות החרדית ובתגובות של ח"כים חרדים בכל דבר ועניין. גם כשידוע לכל בר דעת שמדובר בדברים חדשים, הרי שבתודעה מנסים להעביר את התחושה שכך היה מאז ומעולם. כך לדוגמא, הליטאים יטענו באותות ובמופתים שה"כוללים" אינם יצירה חדשה אלא היו נהוגים מאז ומקדם, החסידים לעומתם יראו את הקפוטה והשטריימל כלבוש של אלפי שנים ולא כלבוש פולני מהמאות האחרונות. 

תודעת השמרנות נתפסת פעמים רבות כמגוחכת, אולם לדעתי יש בה עומק רב. בעניין זה, אני חושב שהחרדים והאנגלים מחזיקים תפיסת עולם דומה, וההגות הפילוסופית השמרנית של אדמונד ברג נראית לי מתאימה מאוד להגות החרדית. אני חושב שהמבחן הגדול של השמרנות הוא במבחן התוצאה, ולהבנתי יש לה כוח גדול למנוע זעזועים גדולים משינויים מהירים מדי. השמרנות איננה יכולה וגם לא נועדה למנוע שינויים, אבל היא מאפשרת לשינויים לקרות בקצב הגיוני ומתאים יותר, והיא גם מאפשרת לשינויים עצמם להיות יותר יציבים לאורך זמן.

המוטו המרכזי של החרדיות הוא מטבע הלשון שטבע החת"ס "חדש אסור מן התורה", אני חושב שבמשפט זה בעצמו טמון היסוד החשוב שיש מקום לחידושים כשהם נעשים בתהליך הדרגתי, שהרי גם התבואה החדשה מותרת לאחר הקרבת קרבן העומר שכן מאז היא כבר מוגדרת כ"ישן".

הציונות הדתית בהיבט הזה היא ההפך הגמור, היא בעלת תודעת חדשנות תמידית. שמה מצביע עליה, שהיא אימצה ביודעין את הציונות שהייתה רדומה במשך אלפיים שנות גלות. הציונות הדתית הנה בעלת תודעה היסטורית רחבה, אבל גם כאן ניתן לראות כיצד היא מבליטה את הפרקים החדשניים בהיסטוריה היהודית. החדשנות ניכרת בציונות הדתית בכל צעד ושעל, בלבוש, בשפה, בצורת הלימוד ובכל תחומי החיים. זוהי הדרך להתמודדות עם כל אתגר שמעמידה בפניה המודרנה או המתירנות הסובבת, והיא איננה נרתעת משום התמודדות עם טכנולוגיה חדשה או הגות חדשה.

יש בה בחדשנות כוח מלהיב ונפלא, בפרט לבני הדור הצעיר. היא אמתית מאוד ואיננה אוהבת זיופים, ומאפשרת שיח פתוח וכנה בכל דבר ועניין. אולם חשוב לזכור שיש בה גם סכנות גדולות, הנובעות משינויים מהירים מדי ומחוסר ניסיון ונתק שנוצר בין הדורות.

המוטו המרכזי של הציונות הדתית נמצא כמדומני בדברי הראי"ה קוק "הישן יתחדש, והחדש יתקדש". זוהי גישה שרואה בחדש מעלה גדולה ביותר, ומאמינה שבכוחה לקדש תמיד את הדבר החדש, ובמידה רבה היא מוכיחה את עצמה.

אני עצמי סבור שאלו הן גישות משלימות זו את זו, ושאי אפשר לה ליהדות להתקיים ללא ששתי גישות סותרות אלו יפעלו בתוכה. כל גישה מאתגרת את חברתה, כפי שתיאר בעל ה"ערוך השולחן" את שיחתו עם ה"צמח צדק" אודות החסידות והמתנגדות שהזינו זו את זו (עפ"י עדותו של ר' ברום אפשטיין ב"מקור ברוך"). באותה תקופה הייתה החסידות החדשנית והמתנגדות השמרנית, ומאז כבר השתנו דברים רבים.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

שרפ

הכותרות הראשיות אינן מה שהציבור שומע אלא מה שמנהלי האתר חושבים שהוא בעל ערך חדשותי וסנסציוני, הרי הציבור שומע על הרבה מסלולים אקדמיים לחרדים שרבים וטובים הלכו לשם עם ברכת הדרך מרבנים גדולי תורה כולל הגראי"ל שטיינמן עצמו, כאן מדובר בשאלה ספציפית של הכנסת תארים אקדמיים לסמינרים לבנות, והגראי"ל שטיינמן סבור שזהו נושא עקרוני שגם הפסד כספי לא יצדיק לחרוג ממנו. מה בדיוק הבעיה כאן?

בנוגע ליכולת לשלב את כל היתרונות שבכל הדרכים, אני משוכנע שזה בלתי אפשרי ובדברי כבר הדגמתי כיצד עמדות סותרות משלימות להבנתי זו את זו. אני סבור שלא תיתכן דרך ללא חסרונות, והחשיבות הגדולה היא להיות מודעים לחסרונות ולמזער אותן.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

בצלאל
לדעתי אתה טועה בניתוח שלך הן של הצד החרדי והן של הדל"י,
הדתיים לאומיים אינם מהפכנים אלא ברוב הנושאים הם נוהגים בשמרנות מושכלת תוך שמירה על ערכים ישנים, ואמוץ זהיר ואיטי של אידואולוגיות חדשות (לדוגמה פמניזם ועוד) גישתו של ברק מתאימה דווקא יותר לזרם המרכזי בציונות הדתית (הר' חיים נבון עושה בה שימוש).
לעומת זאת החרדים לעיתים שמרנים מאוד כמו בנושאי לבוש אולם גישתם אינה נובעת מגישה שמרנית מושכלת בנושאים ערכיים אלא מגישה של "מסוירת" שאומרת שמה שהיה הוא שיהיה ולאוו דווקא בנושאי ערכיים אלא בעיקר בנושאים שוליים כמו לבוש וכדומה, לעומת זאת בנושאים עקרוניים אתה יכול לראות שבכוחם של הרבנים לחולל מהפכות כבירות (כמובן אם המהפכה נתפשית כמקצינה ולא להפך) ע"ע מהפכת האברכים, והקרירה של הנשים אצל הליטאים, ה"תקנות" של גור, דרך הלימוד בגור, וכן הלאה.
סוף דבר הנסיון למצוא אידואלוגיה שיטתית בהשקפה החרדית נידון לכשלון, ההברים נעוצים אך ורק בשדה הפסיכולוגיה.

אלחנן
קודם כל ייש"כ על הניתוח המעניין.

האם נסיק מכאן שהציונות היא גם כן צורה של שמרנות?