בעלות על תרומת זרע

מיימוני

 (פעם ראיתי, וכבר איני זוכר את הלינק, שבאירופה נמכר זרע להפריה בתשלום והקונות יכולות לבחור לפי תיאורו הכללי של התורם: מראה, מצב גופני ומצב בריאות, מנת משכל, הצלחה בחיים. היו תורמים שהיו מאד מועדפים).

גם בארץ ולא רק באירופה

http://www.ynet.co.il/articles/0%2C7340%2CL-3153553%2C00.html

בנק הזרע: כל מה שצריך לדעת לפני שפונים

"איך בוחרת המקבלת את התורם?

התורמת מעלעלת בקטלוג שבו מצוינים המאפיינים החיצוניים של התורם - גובה, משקל, מבנה גוף, צבע עור, שיער ועיניים, מוצאם של התורם, של הוריו ושל סביו, עיסוק ותחביבים. התורמים שמופיעים בקטלוג הם כמובן אלה שעברו את הבדיקות הרפואיות הנדרשות, ושנוזל הזרע שלהם נמצא מתאים לתרומה".

http://db.tt/QV9ydlpJ

ערך "הזרעה מלאכותית" מתוך "האנציקלופדיה ההלכתית רפואית".

[מקסמן,

(תודה)
בודאי שקניין זו המצאה אנושית, שהרי שום דבר לא שייך לאדם ממש. גם לא גופו - שאינו אלא צל חולף במציאות - והכל שייך לבורא העולם. אם כך, לא הכליה שהוציאו מגופי ונתנו לאחר/ת ולא הזרע/ביצית שייכים לאדם כלשהו אלא לבורא העולם.
ובכ"ז לבני אדם יש תפקיד בעולם, והתפקיד הזה הוא להיות בני אדם. ומי מאפשר להם זאת? לא בעלי הזרע/ביצית מהם הם נוצרו, אלא מי שמגדל ומחנך אותם. כלומר, לא מי שמגופו יצאו הוא החשוב, אלא מי שמאפשר להם חיים, במובן משמעותי - מגדל אותם, מחנך אותם (מדוע כיבוד הרב עולה על כיבוד הרב? כי נתינת האפשרות הביולוגית לחיים אינה חשובה יותר - ואפילו חשובה פחות - מנתינת משמעות אמיתית לחיים האלה, והדבר נכון כמובן גם ליחס הראוי להורים מאמצים וכו'). בודא שאי אפשר להתעלם מהמשא הגנטי הטמון בזרע/ביצית, אבל אף אחד מאיתנו אינו רק גנטיקה, וגם אם לביולוגיה שלנו חלק משמעותי בהתנהלות שלנו כאנשים, הרי שמי שמאמין באמת באפשרות הבחירה, לא יוכל לקבל שתהליך גידולו של אדם (חינוכו, בחירותיו שלו ושל אחרים סביבו) משמעותי פחות למהותו האנושית מן הביולוגיה שלו. לכן, "הורים" אינם אלה ש"תרמו" ביצית או זרע, אלא אלה שגידלו, טיפלו, חינכו ונתנו משמעות לחייו של אדם.
אגב, גם נצחיותו של אדם (טוב, "נצחיות" זה מוגזם, אבל "המשכיות" זה בסדר) אינה תלויה בגנים שהוא מותיר אחריו. לא באמת. ההמשכיות שלנו היא בתורה שאנו משאירים אחרינו, בחכמה שאנחנו מצליחים להעביר הלאה, במעשינו שמשפיעים טוב או רע על העולם ומשאירים בו חותם וכו'. אין לי מושג מי היו הילדים של אביי ורבא, ובודאי שלא מי היו נכדיהם, אבל אני לומדת עד היום מדבריהם - זו המשכיות אמיתית.]

[מקסמן,

איני מסכימה.
בעיקרון, אפילו המשכיות העם היהודי יכולה להתקיים לעד, גם אם יהודים יפסיקו פתאום ללדת לחלוטין - שהרי ניתן לגייר מבוגרים או תינוקות, לחנכם ברוח התורה, והם יהיו כשרים למהדרין וימשיכו את שלשלת היהדות. בוספו של דבר, הגנטיקה היא רק גנטיקה. יש לה חשיבות גדולה ברמה מסויימת של המציאות, ואילו ברמות אחרות היא שולית לחלוטין. אני מאמינה שלרמה ה"יהודית" (הזדהות עם העם, מוכנות ללמוד את התורה ולהתחייב אליה במובן עמוק וכו'), לגנטיקה אין שייכות כלל.

בכל מקרה, כל הדיון הזה אינו בהכרח שייך לאשכול, מלבד הנקודה שהזרע/ביצית (קרי - המקור הביולוגי של כל אחד ואחת מאיתנו) כבודם במקומם מונח, אך הם אינם האחראים הבלעדיים לעיצובו של האדם הבוגר, וחשוב לא פחות - האופן בו הוא גדל והתחנך.

(בתור מטאפורה הייתי מוכנה לקבל את השימוש הלקוי שלך במושג "ממזר", אבל אני מקווה שאתה מודע לכך שילד שגדל בלא אב אינו ממזר, וכך גם יתום, או בלשונך - ילד שאין לו הורים...).]