| נשלח ב-7/2/2013 17:07 |
 |
| |
למה נקרא שמו "מולך" ?
הרמב"ם ( בהלכות עבו"ז ) מתאר את עבודת המולך , ואחר כך מבחינה מעבו"ז של שריפת בניהם ובנותיהם, שאין היא מולך. ( אגב, דומני כי הרמב"ן בפירושו עה"ת אינו מבחין בזה וכוללם בחדא מחתא והיא היא ).
אמר לי ילד אחד נ"י שלדעתו לפי הרמב"ם קוראים לעבודה "מולך" לא מלשון מלכות אלא מלשון הולכה. כי הרמב"ם מתאר שם את ההליכה, ומציין שזה ברגל ועוד, ונראה שדווקא משמע, ועליה מציין "ששמה מולך".
והופתעתי לרגע מהפירוש כי זה לא כמו שמקובל לחשוב שמולך זה לשון מלכות. אבל דומני שהדבר ייתכן אליבא דהרמב"ם שהרי לדידו עיקרו היא ההעברה ולא ההמלכה . ( ואילו להרמב"ן צל"ע, כי ייתכן שהכללתם של כל מיני שריפתם תוכיח כי הולכה לאו דווקא ועיקרה המלכה).
האם ידוע בספרות סוג כזה של פירוש אודות עבו"ז הזו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2013 01:22 |
|
| |
מלשון שמלך מעצמו ללא שום הוכחה ליעילותו .
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2013 07:37 |
|
| |
מוטי
עוררת נושא מעניין מאד שלא הכרתי כמעט.
אסכם את הפירושים הידועים בזמננו, לפי האנציקלופדיה המקראית (המילה מופיעה שם כערך אבל בלי ו') ואז אדון בהצעה שלך ובמתודולוגיה (=שיטת לימוד ומחקר) הדרושה.
לפי הפירוש המקובל והסביר, כפי שכתבת גם אתה, "מולך" הוא מלשון "מלך". יש שמות של אלילים כאלו. לא רק "מולך" אלא גם "אדרמלך" ועוד.
לגבי מעשה ההקרבה, עד היום יש מחלוקת אם הרגו את הילדים ושרפו אותם או רק העבירו אותם.
החוקר אייספלדט הציע, על סמך כתובות שהתגלו בצפון אפריקה, שמדובר לא באליל שזה שמו אלא שהמונח מתייחס ל"נדר". והוא בא שם בהקשר של החלפה. קרבן שה למשל במקום אדם הנתון במצב מאויים.
אלו הם אם כן שני הפירושים: לשון מלך, שם של אליל שמבוסס על המילה במשמעות זו, או - נדר.
ועתה לגבי המתודולוגיה:
איך אנו יודעים לפרש מילה? בין בעברית עתיקה, בין בכל שפה? אם יש לנו מילון, מה טוב. אם אין, אנו בוחנים את ההקשר שבו המילה מופיעה. לעתים זוכים ויש כתובת בשתי שפות ואפשר לזהות תירגום ישיר.
לגבי המילה "מולך" אין כזה דבר. ולכן הפירוש מותאם להקשר. אם סומכים על ההנחה שהמילה עברית, או שיש דמיון בין העברית לבין השפה שהמילה "מולך" באה ממנה לראשונה, אז הידע שלנו בעברית וההכרות שלנו עם השורש "מלך" מכוונים אותנו לתשובה. (איני יודע עד כמה שפות מימי התנ"ך קרובות זו לזו. לא תחום שאני מתמצא בו).
אמנם אם הולכים אחרי ההקשר לבד, כל מה שמתאים ללשון הכללי יכול להיות נכון.
לפי זה, יתכן שהילד נ"י שהזכרת זכה לכוון למה שנעלם ממפרשים ולהבדיל מפרופסורים.
יצויין שגם באנציקלופדיה המקראית מפרשים לפעמים את המונח כמתייחס לא לאליל מסויים אלא לצורת פולחן וזה מתאים לעקרון שהילד השתמש בו לא מדעת.
אמנם זאת אנו רשאים לשאול: לפי מה בוחרים שם למשהו? לפי מה בוחרים שם לעבודת אלילים? האם לפי היעד שלה, שמו של האליל או שם מבזה שנותנים לו? לפי צורת העבודה? אם אכן צורת העבודה קובעת, אזי הפירוש הזה יפה מאד ואפשרי.
אולי כדאי לשאול את הילד אם הוא חשב על הפירוש לבד או שמע אותו מהרבי שלו בתלמוד תורה. חשיבה מקורית של ילד ודאי יש כאן והיא ראויה לשבח.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2013 08:38 |
|
| |
מולך הוא תועבת בני עמון, וא"כ הוא צורה ל"מילכום" העמוני. ראה גם בויקי האנגלית:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2013 16:50 |
|
| |
לא היה מי שפירש מולך לשון מוליך, כיון שידעו דקדוק. אילו היה לשון הולכה היתה בו ו' נחה אחרי מ', אבל לעולם אין מולך בו' במקרא. (רק לעתים נדירות מאד ו' כזו חסרה בכתיב בכל המקרא).
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2013 18:27 |
|
| |
תחזל
זו הנקודה. מצאנו פה ושם חריגות בלשון המקרא מהדקדוק האינטואיטיבי שלנו (עיין חומסקי, כלומר לגבי קטגוריות דקדוקיות שמתעצבות בגיל הינקות באופן תת הכרתי). אולי זו אחת מהן. אולי היינו אומרים שזה משקל בשימוש לא מוכר, יחידאי.
כרגיל, אנו נרתעים מהעלאת פירושים יחידאים אלא אם כן המילה היא יחידאית ואין ברירה. (יחידאי=חד פעמי). אבל זה לא אומר שזה לא אפשרי. זה לא בדיוק אקדמי, אבל בעל האשכול בדק אפשרות ולא ביקש רק תשובה אקדמית זהירה.
זה ענין מתודולוגי.
***
יעקב
סליחה שלא עניתי מייד. מה שכתבת כתוב כבר באנציקלופדיה מקראית ולתדהמתי הצלחתי לשכוח את התשובה שלהם למה זה לא הכרחי לגמרי אחרי כמה שעות משקראתי אותה (נכון שזה היה ארוך מאד). אין לי זמן ללכת לחפש שוב בספר. דבריך מסתברים אבל הם, החוקרים, טוענים שיש עוד אפשרויות. לא חייבים להאמין. אבל צריך להשאיר את האפשרות פתוחה. חלקית.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2013 20:14 |
|
| |
לגבי לשון "מולך" אליבא דהדין טליא, כוונתו שהוא כעין הלחם של מוליך + הולך = מולך. כי הרמב"ם מבאר שיש עניין בהליכה של המעביר עצמו, ויש עניין בהולכתו של המעביר את הנעבר. כלומר שצריך שיהיה גם מוליך וגם הולך בעצמו. לפיכך הלחם מוליך+ הולך יוצר את מולך.
לגבי ההערה הדקדוקית, יש שמות שנקראו מטעם משהו והיו ראויים להיקרא אחרת על פי הדקדוק ממה שנקראו בפועל, כי נתינת השמות היא אינטואיטיבית או שהיא עם שינוי מכוון ממה שהיה ראוי להיות על פי הכללים.
לגבי מילכום המזוהה עם מולך, יש לעיין בפירוש הרמב"ן על התורה המרחיב דיבורו בעניין זה, וכפי שציינתי דומני שהוא כולל כולם בחדא מחתא כאותו סוג פולחן אלילי הקשור בשריפה .
( אני ללא ספרים ועמכם הסליחה )
|
|
|
|
|
