"גדולי הדור", מה זה אומר?

[1] עיקר הפרק הזה כתבנוהו בס"ד לפני כמה שנים, ולכן נמצא כאן כמה שינויי סגנון, ומעט כפילות בדברים שכבר הבאנו לעיל. ואח"ז שלחנו הפרק הזה על גדול הדור למו"ר הגר"ד ליאור שליט"א, וכך כתב לנו "י' מנחם אב תשס"ט. לכבוד וכו'. קראתי בשמחה את הקונטרס שלך גדול הדור ונהנתי מבירור הנושא שלך, החל ממקורות התלמוד עד לגדולי הפוסקים במהלך הדורות. ראוי חיבור זה שילמד ע"י בני תורה ולא ישעו בדברי שקר, ביחוד ראויים הדברים שהבאת בשם הרב מ. צוריאל שחכמי ישראל באותו דור צריכים לקבע ולא עמי ארצות. מעין אותו רעיון ראיתי בפרשת בא על הפסוק 'והאיש משה גדול בעיני עבדי פרעה ובעיני העם', מסביר המשך חכמה שקודם כל נתבררה גדולתו של משה על ידי עבדי פרעה שבדקו אחריו ורק אח"כ בעיני העם, ולא כפי שזה קורה במציאות להיפך. כמו כן מצאתי בדעת תורה יו"ד סי' רמ"ב סע' ד' שמביא בשם כסא רחמים שגם הוא סבור שגדול הדור אינו דינו שווה לגמרי לרבו מובהק אלא שיש לנהוג בו בכבוד (ע' לקמן בהערה לקראת סוף המאמר, במה שהערנו על דברי כת"ר. ד. א). כמו כן דומני שהרב צבי יהודה ז"ל אמר לנו שגדול הדור זה אדם שקשור עם חיי הדור ואכפת לו לרוממם ולגדלם ולא שיהיה מנותק מהם. והעיקר שתזכה שיפוצו מעיינותיך חוצה להגדיל תורה ולהאדירה. החותם לכבוד התורה הרב דב ליאור" עכ"ל אות באות. (אח"ז יצא לאור הספר קימה והידור, מהרה"ג הרב יצחק אליהו שטסמן שליט"א, ובעמ' קמ"ב והלאה הביא הרבה מקורות, עיי"ש).

[2] ודלא כמו שהבין בשו"ת חבל נחלתו (ח"ט ס' ל"ב הערה ה' עמ' רכ"ה). עיי"ש שהאריך הרבה בנד"ד.

[3] והיה אפשר לדחות קושייתי זו, דמסתמא היו לו כמה רבנים, לכן אמרו את שמו. אך עדיין קשה, מאי נ"מ איזה רבו היה בדיוק. ודוחק לומר דמסתמא הדרך לפרש שמו. (ושמא אמרו שמא כדי שידע אם נטל ממנו רשות, וצ"ע).

[4] ד"ה תנחום, בגליון. ולא ידעתי מיהו.

[5] שאנשי חתר הביאו את דברי הברייתא שלמדה כן ממשה, וכנ"ל.

[6] ד"ה למדנו דדוקא.

[7] וכ"כ הרב המגיה במאירי.

[8] וע"ע בשו"ע (ח"מ ס' י' ס"ב) שכתב שם "כל מי שבא לידו דין, ומדמהו לדין אחר שבא לידו כבר ופסקו, ויש עמו בעיר גדול ממנו בחכמה, ואינו נמלך בו, הרי זה בכלל הרשעים שלבם גס בהוראה" ע"כ. (אולם ע' למרן החיד"א בברכי יוסף יו"ד רמ"ב אות ז' כתב על זה "דכי איתיה במתא בי דינא דתלתא, ראוים להוראה ומתונים בדין, לא צריכי מתורת חיוב לימלך בשאר חכמי העיר כנ"ל. וזה מנהג פשוט בכרכים ועיירות גדולות" ע"כ). ועיי"ש בסמ"ע (סק"ד). ובתומים שם כתב שה"ה להוראת איסור והיתר. והביאו הנתיבות (סק"א). ועיי"ש בקצוה"ח (סק"א), ובערוך השלחן. ודו"ק. וע"ע בפתיחה ליב"א אות י'. ובשו"ת בית מרדכי (פוגלמן) ח"א סי' ע"ט. ואח"ז מצאתי בספר ערכי תנאים ואמוראים מחד מן קמאי, ערך יהודה בר גוריא (הובא בקובץ שיטת קמאי לעירובין ס"ג ע"א עמ' תת"מ) שכתב "דלמה לא יורה, כשאין בעיר מופלג כמוהו", עיי"ש. וע"ע רש"י סוטה (כ"ב ע"ב ד"ה בשוין). וע"ע בשו"ת יבי"א (ח"ד חו"מ סי' א' אות א'). וע' מרגליות הים לסנהדרין אות י"ג בשם החמרא וחיי, דאדרבה, יש חומרא בהוראת איסור והיתר, יותר מלדון דיני ממונות, עיי"ש. וע' בשו"ת הרב"ז (שאפראן, ח"ג חו"מ סי' י"ח). וע' בשו"ת מהרי"ק (שורש קס"ט) שכתב דלדעת רש"י בעי נטילת רשות מרבו, היינו דווקא בהוראת איסור והיתר, משא"כ בדיני, כיון שאפשר בחזרת ממון, די שיטול רשות מריש גלותא, עיי"ש. ואכמ"ל.

[9] ח"א (סי' קי"א).

[10] ס"ג ע"א בד"ה ולטעמיך. וזכה לכוון לזה בספר שבילי דוד (זילברשטיין, בי"ד רמ"ב סק"ד). שם כתב דאם נטל רשות מרבו מובהק שוב א"צ ליטול רשות מאף אחד. ושוב כתב, שכיון שמבואר לקמן (בס' רמ"ד ס"י) שמופלג וגדול הדור ומפרסם דינו כרבו מובהק. חזינן דגם לעניין הוראה כן הוא, א"כ לכאורה לא מהני נטל רשות מרבו מובהק לחוד, אם יש גדול מובהק בדור. ומכל שכן לפי מה שכתב הברכ"י (או"ח תע"ב סק"ו) דלאו דווקא גדול שאין כמותו, אלא כל שגדול מסתם רבנים, א"כ יטול רשות מכולם. ונראה לי דדווקא בפניו נתנו לגדול הדור דין רבו מובהק, ולכה"פ (אולי יש כאן טעות דפוס, וצ"ל ולכה"י, דהיינו "ולכל היותר". ודו"ק ד.א) תוך ג' פרסאות, לא יותר. וראיה לדבר וכו' (עיי"ש שראייתו צ"ע). עכ"ל.

[11] דף ל"א ע"ב.                                                                                                    

[12] שמואל א' פרק א' פסוק כ"ז.

[13] ע' מהרש"א ח"א.

[14] ד"ה מורה.

[15] והנה בשו"ת חבל נחלתו (ח"ט ס' ל"ב עמ' רכ"ה הערה ד') הקשה על התוס' כמה קושיות. תחילה הקשה, עלי היה ראש הסנהדרין, כדמשמע ברמב"ם בהקדמה לי"ד החזקה, וממילא היה מרא דאתרא לכל יושבי א"י, ואפילו אם לא היה גדול הדור, אסור להורות בכל מקומו. ומכאן החליט שלכן הרמב"ם חולק על התוס', ואין לדעת הרמב"ם דין גדול הדור. עוד הקשה, ששמואל לא הורה הלכה למעשה, רק אמר ההלכה הידועה ששחיטה כשרה בזר, ולעניין מעשה, עלי יורה. וזה לא חשיב כמורה הלכה במקום רבו. ובהמשך דבריו (בעמ' רכ"ו) הוסיף להקשות, שקי"ל, אין למדין הלכה מן האגדות. עכת"ד. ובע"ה נשיב על ראשון ראשון. לעניין הקושיא שעלי היה גם ראש הסנהדרין, י"ל שאה"נ, חיוב ההוראה של שמואל היה על הוראה במקום נשיא הסנהדרין, והוא אשר אמרו התוס' "מכל מקום גדול הדור היה". כלומר, שודאי נשיא הסנהדרין הוא גדול הדור. ומינה למדו הפוסקים שה"ה לכל גדול הדור אף שאינו נשיא הסנהדרין, ד"יפתח בדורו כשמואל בדורו" (ע' ר"ה כ"ה ע"א, ורא"ש סנהדרין פ"ד ס"ו). ולעניין מה שטען ששמואל לא הורה למעשה, הנה זה מי הגיד לו, אדרבה בפשטות משמע שהורה שמואל למעשה על מקרה שהגיע, שלא מסתבר שסתם ישאלו את שמואל דווקא שאלה זו, אלא נראה שכולם שמעו שיש כאן ילד יניק וחכים, ובא איזה כהן לשואלו להלכה ולמעשה אם שחיטה כשרה בזר, ועל זה השיב שמואל לעניין מעשה. ודו"ק. (ובלא"ה ברור ופשוט שאין לדחות דברי תוס' ושו"ע מקושיא, שהתוס' והראשונים והשו"ע פסקו דלא מקרי הוראה אלא למעשה, ע' רמ"ב סע' ז'). ואם כבר היה לו להקשות קושיית האחרונים, למה נתחייב שמואל מיתה, הא לשיטת הרמב"ם היה זה לאפרושי מאיסורא (ע' שו"ת החת"ס יו"ד סי' ס"ט ובתורת משה עה"ת פרשת פיקודי, ובשו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ג סי' ט' ד"ה ובזה מיושב, השני, וד"ה ובזה יש ליישב, וע"ע בשו"ת קול אריה או"ח סי' ב' ד"ה רק מתחילה נקדים, ואכמ"ל). ומה שכתב להקשות שאין למדין הלכה מן האגדות, מקורו טהור בירושלמי (פאה פ"ב ה"ד). הנה כבר הוא תירץ קושיא זו עיי"ש. ובלא"ה י"ל כמו שכתב רבינו הפר"ח (או"ח קכ"ח ס"ק כ', ובאו"ח קל"ה), דהא דאין למדין הלכה מן האגדה, היינו היכא דיש לדברי המדרש סתירה מן הש"ס, אך היכא דאין סתירה מן הש"ס, מי יכול לחלוק על המדרש. וכ"כ מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א ס' צ"ב). וע' שו"ת יבי"א (ח"ד אה"ע ס' ח'. ושם ח"ז או"ח ס' ל"ד אות ד'). ובמקום אחר הארכנו בזה. ולענייין מה שהחליט שם הרב חבל נחלתו, שדעת הרמב"ם דלא כתוס', הנה אע"פ שזכה לכוין לדעת הרב הגדול מהריט"ץ, ע' שו"ת מהריט"ץ (החדשות ס"ס מ"א) שכתב כן בדעת הרמב"ם (וע"ע בהערה לקמן). אולם באמת ע' ב"י י"ד (ס' של"ד אות מ"ז), שמוכח מדבריו דסובר בדעת הרמב"ם, דיש לגדול הדור דין רבו מובהק. ונראה דהעיקר כדעת הב"י שפקיע שמיה יותר מרבינו מהריט"ץ, וקבלנו הוראותיו. עוד יש להעיר, שתוס' הרא"ש כתב ג"כ כדברי התוס', הרי שגם הרא"ש סובר כן. וכ"כ בתוס' ר"י החסיד שם עיי"ש. ומרן החיד"א סובר שגם דעת ר"ת כן, ע' לקמן.

[1] ע' תוס' כתובות (ס"ג ע"א ד"ה אדעתא). ודו"ק.

[2] שורש קס"ט (ד"ה ואשר הבאת ראיה מעלי).

[3] ולפני זה כתב בד"ה ואשר כתבת וז"ל "אלא ודאי פשיטא ופשיטא דאע"ג דאדם גדול מחבירו, אין הקטן חייב לנהוג בגדול כל דין תלמיד לרב" עכ"ל. וע' לקמן הערה חשובה בדעת המהרי"ק. וע' ש"ך (רמ"ב ס"י סק"ב). וכדעת המהרי"ק דאין חיוב מיוחד כלפי גדול הדור מי שלא בא ללמוד לפניו, כתבו ג"כ בספר עמודי הארזים על היראים (מצוה ל"ה אות ג'). וכ"ד הרב ווי העמודים (מצוה ל"ה אות א' ביראים). ודבריהם נגד דעת מרן השו"ע ורמ"א, ר' לקמן. ובשו"ת בנימין זאב (סימן רמ"ח) כתב ג"כ כמהרי"ק. ע"ע בערך לחם למהריק"ש (י"ד רמ"ב). ודבריו צ"ע, והשתדלתי הרבה להבינם ולא יכולתי. (ודע, שרבינו הגנת ורדים חלק אורח חיים כלל א' סימן מ"א כתב וז"ל "ומהריק"ש לא קטיל קני באגמא הוא ודבריו מדוקדקים הרבה למתבונן בהם". וה' יאיר עיני).

[4] אלא שצ"ע אם שרי גם לכתחילה, או מיהא אסור מדאורייתא או לפחות מדרבנן. ויש להתיישב בדבר.

[5] סימן קל"ח.

[6] וע' למהר"ל בגבורות ה' (פרק מ"ח סוד"ה אשה), שתמה על דברי הת"ה.

[7] מ"א ע"ב (ד"ה לרבות. וכ"כ הרשב"א שם. ותוס' רא"ש קידושין (נ"ז ע"א). והת"ה עצמו הביא דברי התוס' הללו.

[8] וגם בשו"ת מהרי"ל (סימן א') מוכח שהבין כת"ה עיי"ש. וכ"מ בחינוך (מצוה תצ"ה ותצ"ו), עיי"ש שיש לאו דלא תסור ע"ד גדול הדור. וע' בחבל נחלתו (ח"ט ס' ל"ב עמ' רכ"ט והלאה). וכ"פ בהדיא בשו"ת הב"ח (החדשות ס' מ"ב). וכ"פ בשו"ת הלכות קטנות (ח"א ס' ר"י). וכן מוכח בשו"ת שאילת דוד (בסוף קונטרס מקור בית אב להלכה), עיי"ש. וע' ברכ"י (או"ח ס' קכ"ח בשיו"ב לקראת סו"ד), שהוכיח שר"ת גם סבר לדינא כת"ה. ע"ע בשו"ת יוסף אומץ (ס' י"ד ד"ה והנה).

[9] יו"ד (סימן רמ"ד ס"י). שם מיירי הטור לעניין חיוב קימה בפני ת"ח. אם דווקא תוך ד"א או מלוא עיניו. שברבו מובהק חייב לקום מלא עיניו. וע"ז הביא דברי הפוסקים שרב מופלג שבדור הוי כרבו מובהק לעניין זה.

[10] ס"ק י"ד.

[11] יו"ד סי' רמ"ד ס"י.

[12] ע' משנ"ב (או"ח ס' צ' ס"ק ע"ג) דמוכח דפסק כת"ה. וע"ע שו"ת שבט הלוי (ח"ט ס' קצ"ח). גם בשו"ת יביע אומר פסק כן (בח"א י"ד אות ד'. וח"ד י"ד ט"ז אות ג'. ושם י"ד י"ז אות ב'. ושם י"ד י"ח אות ב'. ושם ח"ו או"ח כ"ב אות א'), עיי"ש.

[13] הלכות פסח (סימן תע"ב ס"ה).

[14] קל"ח.

[15] סק"ג.

[16] או"ח (סי' תע"ב אות ו').

[17] עיי"ש בברכ"י שרצה לקרב סברת מהרי"ק לת"ה. ויש מה לפלפל בכל דבריו, ואכמ"ל.

[18] וכ"כ בב"י (יו"ד ס' של"ד ס' מ"ז ד"ה כתב הרמב"ם).

[19] תוס' ברכות להבנת ת"ה, שנפסקה הלכה כמותו בשו"ע ורמ"א.

[20] ת"ה שם, וכ"פ בשו"ע.

[21] ר' פרץ בטור, ות"ה וכ"פ בשו"ע.

[22] ע' בפר"ח בליקוטים על רמב"ם הלכות ת"ת (פ"ה ה"א), שיתכן ויש דין גדול הדור אף לעניין לפרוק משאו קודם אביו וכו', עיי"ש.

[23] בהלכות ת"ת (פ"ה ה"א וה"ט). וע' שו"ת מהריט"ץ (החדשות ס"ס מ"א) שגם כתב שמהשמטת הרמב"ם נראה שאין דין גדול הדור כרבו מובהק. ולכאורה צ"ע בדברי מהריט"ץ. דלדבריו, מה יענה הרמב"ם על קושיית התוס' בברכות מעלי, כלומר, מ"ט נתחייב שמואל מיתה, הרי עדיין לא שמואל מעלי. וי"ל דסבר כתירוץ השני שבתוס' כהבנת המהרי"ק, דשמואל בא ללמוד לפני עלי. אך אכתי צ"ע, דגם דין זה לא נזכר ברמב"ם. לכן נראה לענ"ד דמהריט"ץ יתרץ דאין אלו דברי הלכה, אלא דברי אגדה, ואין לומדים הלכות מן האגדות, כידוע. שו"ר שכ"כ בשו"ת חבל נחלתו שם. אולם באמת ע' ב"י (י"ד ס' של"ד אות מ"ז) שמוכח מדבריו דסובר בדעת הרמב"ם, דיש לגדול הדור דין רבו מובהק. וכנ"ל. 

[24] ביו"ד (סימן רמ"ב).

[25] כנ"ל, (בסימן רמ"ד ס"י).

[26] ח"א (סימן קי"א).

[27] וע' לעיל.

[28] וע' מה שדנו על זה בעניין מינוי שרי אלפים וכו' ע"פ עצת יתרו. מהר"ח קריספין, והרב רחמים חיים יהודה ב"ר מיכאל יעקב, למשפחת ישראל, בשו"ת בן ימין (בסי' ל"ט והלאה). ולכאורה מעצת יתרו מוכח דאם גדול הדור אינו יכול לשאת את משא העם לבדו, וממנה אחרים שיעזרו לו, ברור דמהני, וכמבואר. וכן העירני הרב יהודה גולדבלום שליט"א.

[29] וידוע מש"כ הרב צמח צדק הקדמון (סימן מ') מעין זה. וע' בפתחי תשובה (יו"ד סי' צ"ט סק"ה), ובשו"ת נו"ב תניינא (אה"ע ק"נ). ע"ע פת"ש (יו"ד סי' קפ"ח סק"ז, וקצ"א סק"ז) ואכמ"ל.

[30] ע' בהערה בסוף המאמר עוד כמה עניינים מפורשים דשייכי לגדול הדור. והראוני שבספר ברכת נפתלי עמ' נ"ז נ"ח שאל את הגרי"ש אלישיב שליט"א בזה, ואמר שדין גדול הדור הוא כרבו מובהק לכל מילי ממש. אלא שמסתמא הם מוחלים למי שהם מכירים עיי"ש. והשתא הראינו איה מקומו, שדבריו מדוקדקים בלשון הרב ת"ה.

[31] אף שבש"ס נזכר ביטוי זה הרבה פעמים, ע' סוטה (י"ב ע"א). מ"ק (כ"ב ע"ב). ועוד. מ"מ גדר ברור לא מצאתי.

[32] עמ' תרמ"ד תרמ"ה.

[33] ע' גנזי חיים מהגר"ח פלאג'י זצ"ל (מערכת ר' אות ה') שכתב כן בהדיא.

[34] סימן צ"ט.

[35] והנה הרב יהודה גולדבלום שליט"א סבור, ש"גדול הדור הוא מציאות, ואינו תלוי בידיעת והסכמת העולם. ומש"כ מהר"ם מינץ (סי' צ"ט), מיירי בסתמא דמילתא שאין אדם יודע מעצמו מיהו גדול הדור, ובזה יש לו לסמוך על חזקת הסכמת העולם (דהיינו הת"ח שבדור שמבינים בזה), אבל אם נתברר לו (או שקיבל מרבו) שחכם פלוני הוא גדול הדור או שחכם פלוני אינו גדול הדור, איו לו לחוש לטעות העולם (וכדחזינן ממחלוקת קרח וכו')" עכת"ד. ולפענ"ד אין עיקר כדבריו. והפשט לא יופשט. ומדברי מהר"ם מינץ וגם מדברי הרמ"א מוכח דבעי שיהיה מפורסם בדורו. ונראה ליתן טעם לזה (כיון שנראה קצת כדבר זר מחמת הסברא), שהחיוב לכבד וכו' את גדול הדור נובע מהתועלת המעשית שיש לדור מאותו גדול, שהרי כל חיוב כבוד רבו הוא נובע מהכרת הטוב על הטובה שרבו נתן לו, וכמו שכתב האגרות משה שהבאנו לעיל (יו"ד ח"ב סי' ק"ל), וה"ה לעניין גדול הדור, החיוב לכבדו נובע מהתועלת הממשית שיש לדור ממנו, מעצה ותושיה וכו' בפועל. ואף שודאי התועלת הסגולית שיש לדור מת"ח גדול היא עצומה, אף כשאינו מפורסם (וכן התועלת שיש מכל ת"ח ומכל ריבוי תורה), מ"מ נראה דלסברת מהר"ם מינץ והרמ"א, החיוב הוא מצד התועלת המעשית, וכנ"ל.

[36] מערכת ג' אות ג'. ומוכח דפסק כת"ה. וכ"פ בהדיא שם (מערכת ר' אות ה') כדעת הת"ה מפי סופרים וספרים עיי"ש. עי' שו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ג' ח"מ סימן ט"ו הערה ג') שהאריך בכ"ז, ופסק ג"כ כת"ה. והוכיח כדבריו מהזוה"ק, עי"ש.

[37] ח"ג סימן ס"ד.

[38] ח"ב י"ד ס' י"ג וגם י"ד. ובח"ג י"ד ס' י"א.

[39] וז"ל הרדב"ז (ח"א סי' תצ"ה הובא בברכ"י ריש סי' רמ"ב) "אבל לכתוב לעצמו ראיותיו אפילו שהם כנגד רבו מותר, אבל לכתוב פסק או הוראה לאחרים כנגד רבו בחייו אסור" ע"כ. ומזה רצה להבין הרב הנ"ל דאסור לכתוב פסק הלכה ולפרסם נגד רבו. אולם המעיין ברדב"ז בפנים יראה שאח"כ בסו"ד כתב אחרת, וז"ל "אבל לכתוב בספר דברי רבו וראיותיו, ודברי עצמו וראיותיו, אפילו שהם סותרים דברי רבו, דבר זה מותר, וכן עשו כל הראשונים, ואין בזה בזיון כלל, כי הבא אחריהם יבחר לו הדרך הישר והטוב, ועל הכל יהיו דבריו לשם שמים" ע"כ. הרי בהדיא דאין איסור לכתוב בספר דעת רבו, ודעת עצמו ההפוכה מדעת רבו. ולפענ"ד אין בזה סתירה למש"כ לעיל מינה, דהחילוק הוא כתוס' בעירובין (ס"ב ע"ב), ושו"ע (יו"ד סי' רמ"ב סע' ז') וכדלעיל, וע' בהערות לקמן, דמה שאמר הרדב"ז "אבל לכתוב פסק או הוראה לאחרים כנגד רבו בחייו אסור" מיירי לעניין פסק והוראה על מקרה פרטי שקורה בפועל, וכנ"ל. ומה שהתיר אח"כ לכתוב דברי רבו ודברי עצמו, היינו פסק הלכה, אך אינו על מקרה הקורה בפועל ממש, ודו"ק. כ"נ לפענ"ד (ואכתי צ"ע). וע' בהערה לעיל בעניין אם מותר לתלמיד לחלוק על פסק והוראה (ד"ה וע' בשו"ת הרדב"ז והלאה, ובהערות שם), ושם הארכנו לדון בדברי הרדב"ז.

[40] ע' בהערה לקמן בשם מהרש"ם בדעת תורה.

[41] בשו"ת אגרו"מ (ח"א או"ח ס' ק"ט, ושם י"ד ח"ב ס' מ"ה), ובשו"ת משנה הלכות (ח"ח ס' קכ"ז אות י"ח, וס' קל"ז, ושם ס' קל"ט, וס' ק"מ ועוד), ובברכת נפתלי (עמ' נ"ז בשם הגריש"א שליט"א), ובספר גרגירים בראש אמיר (ס' ט"ז), כל אלו מתירים לחלוק בהלכה על דברי גדול הדור (עכ"פ היום, ע' באגרו"מ שם, ודבריו קצת צ"ע). ואין בזה שום איסור, גם לא איסור ד"לא תענה על רב" עיי"ש. והיינו דווקא לומר דעתו שהלכה כך וכך, אבל לא לחלוק עליו בהוראה הבאה לפניו, וכמש"כ השו"ע כנ"ל. וכן ברור שמש"כ בשו"ת ת"ה (פסקים סי' רל"ח), שתלמיד רשאי לחלוק על רבו, וכ"כ באורך בבאר שבע בסנהדרין (ק"י ע"א), וכ"כ כל הפוסקים (ע' פרישה ר"מ סק"ג, וט"ז שם סק"ג), וכ"ה סוגיין דעלמא, היינו כנ"ל. אך לא בהוראה הלכה למעשה. וכעי"ז כתב בדרשות בית ישי (ס"ס ט"ו בהערה). וכ"א חילוק זה בהדיא, מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל. וע' לעיל. ונראה, דאף לשיטת החינוך (מצוה תצ"ה תצ"ו) והמרדכי (בסנהדרין סי' תש"ט) דלקמן, דגדול הדור חשיב כב"ד הגדול, מ"מ מסתבר לי דאין האיסור אלא כשמורה על מעשה שבא נגד דעת גדול הדור. (ואכתי צ"ב בשיטתם בזה).