|
|
| נשלח ב-31/8/2016 19:52 |
|
| |
בבניין של סבא שלי, בעיר ביתר עילית גרים מן אנשים כאלה.. כשסבתא היתה מבוגרת וחולה מאד, בכל ערב שבת, כשהגברים היו בתפילה היו השכנות מתאספות, בסלון שלה, הילדים היו קוראים לה בובע (סבתא ביידיש) מראים לה את הציורים מהגן ושרים לה שירים השכנות היו מספרות חדשות... כדי שהיא תרגיש "בעניינים". כשסבא חוזר מהתפילה, כל הילדים באים עם האבא, לבקש ברכה ולהגיד שבת שלום ליום ההולדת של נערה עם צרכים מיוחדים מהבניין הילדות של השכנה אפו עוגה ב"שבעה" על סבתא, השכנות בישלו את כל הארוחות... (לכל אחת מהן 8 ילדים של עצמה..) והיום במדרגות, עם בת משפחה שחזרה מניתוח, פגשנו את הבת של השכנים. "כולנו התפללנו עלייך, שהכל יעבור בשלום" היא אמרה, וראיתי שמחה אמיתית בעיניים שלה, לראות אותה שוב, בריאה ושלימה. בניין אחד 10 משפחות, כל אחת מחסידות או "זרם" שונה בחברה החרדית והחום הזה, מזכיר לי בכל פעם געגוע למה שיכול להיות שלנו... בכל מקום, ובלי הרבה מאמץ. גן עדן ליד הבית ביתר עלית 2016. *בתמונה: יצירתיות של ילדים שמאד רוצים לעשות חסדים...
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2016 11:56 |
|
| |
מאן דהו בפ"ב:
אז בעקבות הערך ההוגן במיוחד על מאו (מאו צה דונג. כמדומני.) ביקש מישהו ערך דומה על היטלר ואני החלטתי להרים את הכפפה. אני חושב שניתן ללמוד מכאן משהו על השאלה מהי אמת ואיך ניתן לשחק בה. אדולף היטלר (1889-1945), מנהיג, מצביא ופילוסוף, נחשב לדמות הגרמנית והאירופית הבולטת ביותר בהיסטוריה. היטלר פיתח פילוסופיה הומניסטית שהתבססה על תורת האבולוציה הדרוויניסטית ותורת האדם העליון הניטשיאנית. לפי השקפתו, על האדם לקדם את האבולוציה האנושית (ע"ע אאוגניקה) במטרה להפוך למין נעלה יותר. היטלר היה נכון להקריב קרבנות קשים לצורך מטרותיו. כמנהיג היטלר התמנה לקנצלר גרמניה בזמן שעמדה במצב כלכלי וחברתי גרוע ביותר, בעקבות הפסדיה במלחה"ע ה1. היטלר הצליח לבלום את הקומוניזם ולהזניק את התעשיה והמסחר קדימה. מצב הרוח הלאומי השתפר ללא היכר ומעמדה הבינלאומי של גרמניה צמח פלאים בעקבות גישה דיפלומטית תקיפה ולא מתנצלת. כחלוף שבע שנות שלטון הצליח היטלר להחזיר את גרמניה למעמדה כמעצמה בינלאומית. הפופולריות של היטלר הרקיעה שחקים. הוקמה תנועת נוער שהתמקדה בדמותו, עשרות אלפים השתתפו בנאומיו והמונים חשו שהוא מרכז חייהם. בגרמניה התקבע הנוהג לכנותו 'מיין פיהרר' (מנהיג אהוב) ולפתוח שיחה במילים 'הייל היטלר' (יחי היטלר). גם ברחבי העולם זכה היטלר להערצת המונים שתמכו בפילוסופיה המקורית שלו. כמצביא בשנת 1939 החל היטלר במהלך להשבת שטחיה ההיסטוריים של גרמניה. המהלך קומם עליו את המעצמות השולטות ועד מהרה פרצה מלחה"ע ה2. גם את המלחמה ניהל היטלר בכשרונו הנדיר, לעתים בניגוד לדעתם של הגנרלים שלו. בשיא המלחמה הצליח היטלר לכבוש את אירופה כולה ולנהל אותה ברוח חזונו. עם זאת, בסופו של דבר התקשתה גרמניה לעמוד לבדה מול כל המעצמות החזקות בעולם, וכך נכבשה גרמניה. היטלר בחר במוות של כבוד וכך גם אהובתו, שהעדיפה למות איתו, ורבים מידידיו. מתוצאותיה של המלחמה הן המצאת הלוחמה המודרנית, המכ"ם, הטיל הבליסטי, ההצפנה המודרנית והנשק האטומי. ככלל, גרמניה התקדמה בתחומים אלו יותר מיריבותיה בשל חשיבה עצמאית יותר וכבולה פחות למוסכמות. גם כיום קיימים חסידים של האיש הדגול ושל הפילוסופיה החדשנית שלו, ורעיונותיו סוחפים צעירים נלהבים בכל רחבי העולם. היבטים שנויים במחלוקת של התכנית לשיפור הגזע כחלק מתכניתו לשיפור האנושות, הורה היטלר לסלק גורמים נחותים יותר העלולים למנוע את התקדמותה. הנאצים הקפידו כי ההמתה תיעשה באמצעים ההומניים ביותר שהכירו, ולצורך כך פיתחו שיטת המתה ייחודית באמצעות חומרים כימיים. עם זאת, ביקורת קשה נמתחה על ההמתה ההמונית. היטלר עצמו ראה בכך 'אכזריות הכרחית'.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2016 12:09 |
|
| |
אפרים
עניין היהודים וגויים קשור לכאן בדיוק מהסיבה שציינת - הבדלנות. החרדים מתבדלים, וגם היהודים מתבדלים. אולי אין פה תיעוב כלפי החרדים, אבל כן יש לי חשש שיש כאן תיעוב כלפי הבדלנות. זה כמובן רגש הגיוני. אבל גם הבדלנות היא רגש הגיוני. אין כוונתי "רציונלי", כי גם ההתנגדות לבדלנות איננה "רציונלית" אבל כן "הגיונית" במובן של "מקובלת" (גם אם לא תיעוב, ואיני יודע אם אכן יש תיעוב. אם אין, אני אכן מתנצל ומצטער על כך). כולנו בוחרים אנשים מסויימים כחברים ומבכרים את ההתחברות אליהם, ומעדיפים שלא לשהות במחיצתם של אנשים מסויימים אחרים. אינך חייב לאכול ארוחת צהריים עם אף אחד, ואף אחד לא חייב לאכול איתך, ומי שלא רוצה לאכול איתך זכותך לשוב ולהחליט שלא לאכול איתו. אבל צריך להבין שזה טבעו של עולם שכל אחד נוהג בחייו החברתיים באופן אחר, וגם לחרדים יש את דרכם שלהם. הם כרגע, לא מנסים לבנות מדינה עצמאית. למה אינני יודע, אתה יכול לברר. אבל ייתכן בהחלט שהם לא רוצים. אגב, האם ידעת למשל, שהיטלר טען כלפי היהודים - לא פחות ולא יותר שהם "עלוקות" (אינני רוצה להשתמש במילה "פרזיטים", כדי לא להשוות בין היטלר לבין כל מיני אנשים המשתייכים לעם ישראל, אבל זה אותה משמעות בדיוק, לענייננו). כלומר היטלר טען בעצם, אם תעיין בדבריו, שהיהודים חיים על חשבון אחרים, אינם משתתפים בכלכלה הכללית כראוי וכו'. אפשר כמובן לטעון שזה גם נכון, אבל בכל מקרה, ובמיוחד אחרי תקדים כזה - עלינו להיזהר שבעתיים לפני שאנו מייחסים כל מיני דברים כאלה לאחינו בני ישראל. התקדים הזה גם מלמד אותנו עד כמה קל להדביק כל מיני תכונות שאינם קיימות לאנשים שלא עשו רע. לכן עלינו להיזהר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2016 12:17 |
|
| |
ואני לא ראיתי שבדיוק כתבו כאן על היטלר. (ובכל זאת הזכרתי אותו.)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2016 13:44 |
|
| |
ושוב הבנת הפוך את דברי. התבדלות מובילה ליחס שלילי? הרי כתבתי בדיוק להפך..הצעתי שהם יתבדלו כדי שיפסק היחס השלילי נגדם.
אילו הם היו עובדים למחייתם ומשרתים בצבא כמו כל עם ישראל הם היו זוכים לכבוד כמו המגזר החרד"לי שתורם למדינה בכל המובנים. החרדים מנצלים את המצב הקואליציוני וכך יוצא שיש להם השפעה ענקית הרבה מעבר למספרם באוכלוסיה. אמנם זה חוקי אבל לא כל מה שחוקי הוא מוסרי. כשר אבל מסריח מעורר יחס שלילי על ידי הרוב שמרגיש את הניצול. ולהזכיר בענין זה את היטלר שאצלו הכל נבע ממקום שקשור בעליונות של הגזע הארי שקשורה בגנטיקה עד דור שלישי זה יותר ממגוחך.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2016 15:30 |
|
| |
אתה טוען שאני לא הבנתי בזמן שאתה לא הבנת. היחס השלילי נובע מהבדלנות. האם בדלנות יתר תועיל? ומה אתה מציע? להעניש אותם על התבדלותם בהתבדלות יתר? זה לא יחס של כבוד. כבוד משמעו - לתת מקום לשני בדרכו שלו. אם הוא מתבדל - אל תכריח אותו להתקרב אליך. אם הוא בחר לא להתבדל יותר - אל תכריח אותו להתרחק ממך. אם אתה מכריח אותם להתרחק ממך, מלבד שאתה עושה מעשה אסור מצד הדין והמשפט, שהרי אתה כופה עליהם מה שאינו ברצונם - מלבד זאת אתה גם מראה על הרגשת ריחוק גדולה מאוד - אינך רוצה בקרבתם. וכי זה מה שיפסיק את היחס השלילי נגדם?
המגזר החרד"לי גם הוא לא זוכה לכ"כ הרבה כבוד. אינני יודע מה חוקי ומה מוסרי, צריך לבדוק את הנתונים - זו בדיוק ההשוואה להיטלר - דין צדק איננו נעשה בבית הספר לכלכלה. דין צדק נעשה ע"י לימוד מעמיק של הנתונים, בדיקת מי עשה מה ולמה. ובדיקת מערך ההתנהגות הכללית בזירה שעליה דנים - מכל בחינה שהיא. אתה מאשים את היטלר שאצלו "הכל נבע" מעניינים גזעניים. א. מי אמר לך שנתונים גזעניים אינם רלוונטיים? שוב, דין צדק מחייב בדיקה של כל הנתונים מהתחלה ועד הסוף. אם נתונים גזעניים הם רלוונטיים, זה לא אומר שמותר להרוג אנשים מהסיבות האלה, אבל לעניינים אחרים ייתכן שזה רלוונטי. ב. מניין לך שהיטלר אמר את דבריו ממניעים גזעניים? היטלר אמר בפירוש שהיהודים הם "מומחים בניצול עמים אחרים". איפה אתה שומע פה מרכיב גזעני בטענה זו? זה ייתכן שעומק ליבו הנטייה הגזענית השתלטה על מחשבתו וגרמה לו לטעון טענוןת לא נכונות כלפי גזעים אחרים, אבל זה לא אומר שהדבר עצמו שנאמר הוא אמירה גזענית, גם אם היא לא נכונה והיא בהחלט לשון הרע. ג. אתה אומר שהחרדים "מומחים בניצול מגזרים אחרים" - זה ייתכן בדיוק כמו הטענה שהוזכרה בסעיף ב' (הטענה ש"היהודים מומחים בניצול עמים אחרים"), אבל את שתיהם אסור לטעון ללא הוכחה. זהו לשון הרע. ולא, כותרת בעיתון איננה הוכחה. הוכחה היא מסמכים רשמיים של רשויות ו/או דברי אנשים שכתבו ושמעו מהנפשות הפועלות בשטח - נציגי הציבור ובדיקה רצינית של יחס הציבור לדברי הנציגים. זה קשה? אדם לעמל יולד. לחילוני אסור להגיד לשון הרע על חרדי ולחרדי אסור להגיד לשון הרע על חרדי. כל אדם ואדם צריך לנהוג כלפי השני באופן ראוי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2016 15:46 |
|
| |
תענה על שאלה פשוטה : כמה חרדים מתגייסים?אתה צריך נתונים מפורטים או שזה ברור .
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2016 16:10 |
|
| |
אדם לעמל יולד. למה הם לא מתגייסים?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2016 16:20 |
|
| |
זה גם מה שאני שואל. סוף סוף הסכמנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2016 16:42 |
|
| |
אם אתה שואל את השאלה הזאת, אז בא אני אסביר לך משהו: בתש"ח רוב החרדים כן התגייסו. ואינני יודע אם בכלל היה מיעוט שלא התגייס. הווה אומר: חרדים מבינים שיש כזה דבר להתגייס. אלא מאי? א. חשוב להם לימוד התורה. ב. חשוב להם שהאווירה בצבא תתאים גם להם, כלומר שלא תפריע לאורח חייהם הדתי. לגבי א. הדבר ידוע ואף נידון פה בפורום, ששיקום עולם התורה בעשרות השנים האחרונות היה דבר קשה והצריך השקעה מרובה. לפיכך מנהיגי החרדים החליטו שעדיף שחרדים רבים, שאז היו למעשה מיעוט מאוד קטן - לא יתגייסו, כדי לא להזניח את לימוד התורה. גם אם שיקום עולם התורה כבר הצליח, הערך החשוב של לימוד התורה הוחדר כל כך חזק בקרב משקמיו וממשיכיהם, שקשה היה להם לזנוח אותו גם עבור דברים חשובים אחרים. נושא זה דורש שיחה ממושכת בין המגזרים כדי ליישבו. לגבי ב. אם הצבא אינו מתאים את עצמו לאווירה של דתיים לאומיים (למשל כפייה על שמיעת שירת נשים ועוד דברים קשים מזה המתפרסמים בתקשורת שלהם), לא כל שכן שיפריע לאווירה של החרדים? בנוסף: ג. אתה בודאי יודע שאפילו חברי הפורום הזה, שמתנגדים להרבה רעיונות והנהגות חרדיות, אף על פי כן - אינם יכולים ללכת בדרך הרצויה להם מכיוון שהם חוששים מתגבות הסביבה. הדבר ידוע שגם חיילים חרדיים סובלים מבעיות כאלה. האם אינך חושב, שגם לו חרדים רבים רוצים להתגייס, אינם יכולים מהסיבה הנ"ל? ד. גם חילונים רבים לא מתגייסים או משתחררים באמצע. אז או שיש מספיק חיילים, ו/או שאין אבל אין מספיק כאלו שיודעים ויכולים למלא את התפקיד "חייל" כראוי. בכל מקרה, אם בין החילונים כך, בין החרדים שגדלו באווירה אחרת, ואינם רגילים להנהגתה של המסגרת הצבאית, לא כל שכן שלא יסתדרו?
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2016 23:57 |
|
| |
רבינו הקדוש סיפר מעשה מהישיבות הקדושות כי בכל שנה היה רה"י זצלה"ה דופק על התיבה וצועק 'אלול' ואח"כ בוכה בכי תמרורים ופעל רבות בקרב הבחורים בעזהי"ת. ואח"כ היה מעשה כזו אצל תלמידו רה"י זיע"א ועשה גם כן כנ"ל ואמר: "לבכות אינני יכול רק אפשר לדפוק על התיבה ולצעוק אלול, ויה"ר שיהא זה כאילו בכיתי" ונתקבל גם כן. ואח"כ היה מעשה כזו אצלינו שבא חודש אלול בעוונותינו הרבים ואמר רבינו: "אין לנו כוח אפילו לנקוש על התיבה לא כל שכן לבכות. רק תכתוב המעשה בפייסבוק והשי"ת יעזור" אמן כיה"ר.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2016 09:06 |
|
| |
בד"ה הרב שאר ישוב כהן ז"ל רבה של חיפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2016 09:51 |
|
| |

|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2016 10:29 |
|
| |
זה עתה חזרנו, אני ואשתי, מטיול בן חודש וחצי בהודו. אחת החוויות החזקות שעברו עלינו שם היתה – היעדר השבת. בהודו אין שבת. פה ושם ישנם ימים בהם החנויות סגורות, חלקית, בימים שונים, בחלק מן הערים והכפרים. בעל מכולת אחת התפלא כששאלתי אותו אם פתוח אצלו ביום ראשון. הוא לא הבין את השאלה. אצלו תמיד פתוח. 24/7. כבר ארבעים שנה שהוא לא מרים את הראש מהקופה הרושמת. זו לא אידיאולוגיה או משהו. זו מלחמת הקיום המצמיתה, שלא מאפשרת להם בכלל להעלות על הדעת שישנה אפשרות אחרת. העבדות הזו, שהיא מנטלית-תודעתית, בעיקרה, מצמיתה את האדם לחולין שבחולין, משעבדת אותו לממד ההישרדות של החיים, ואיננה מאפשרת לו "להרים את הראש". מאדם, זקוף, הולך על שתיים, שראשו למעלה, מופנה לשמיים, למשמעות, הוא חוזר למדרגת הולך על ארבע, כפוף, שראשו מכוון לקרקע, בחיפוש מתמיד אחר מזון למחייה. זה לא רק הממד הסוציאלי שחסר, הצורך במנוחה פיזית, בהחלפת כוח, הצורך בקיבוץ כוחות החיים והשבתם למקורם, אחרי שהתפשטו ויצאו אל הפועל במשך ששה ימים, הסדרת קצב פעימות החיים, ולו רק לשם התחדשות כוחות החיים לימי השבוע הבא. וזה לא רק הממד המשפחתי החסר, התכנסות המשפחה המורחבת יחדיו. החגיגיות. זמן האיכות. היחד האינטימי. שהוא תנאי כמובן לקיום מוסד המשפחה. זה הרבה יותר מכך: שום ממד של נצח, של ערך, של משמעות, של תוכן, של עומק, של תכלית, שמעבר לקיום עצמו, של מעבר לחיים הלחוצים, המשעבדים, המיוזעים, איננו חודר לחייהם. אין שבת. עבדים. ערב שבת, אני צועד ברוגע לבוש חולצה לבנה, בין אנשי הכפר בקאסול, כולי נחת, שלוות נפש, חגיגיות, הוד והדר, והם מביטים בי בתמיהה. מהיכן החגיגיות הזו, מהיכן היכולת להתרומם קמעה, להשתחרר לרגע, ליום אחד, מן המרוץ המטורף והמשעבד הזה של 24/7. חצר בית חב"ד בקאסול פונה אל הרחוב. כולם רואים. מאתיים ישראלים, רובם המוחלט צעירים, שאינם שומרים שבת בדרך כלל, יושבים בחצר הפתוחה לשולחן סעודת ערב שבת. קבלת שבת. חולצות לבנות. רוממות רוח, שירה, נחת, שמחת חיים, חגיגיות. במשך שעתיים, שלוש, ארבע. יחד יהודי. ישראלי. הכפריים עוברים ברחוב, רואים ומשתוממים, ואולי מקנאים. דבר כזה הם לא ראו בחיים. פשוט לא ראו מעולם. הם לא ידעו שאפשר בכלל, להשתחרר לרגע מהעבדות למלחמת הקיום. ואני ידעתי: העובדה שהבשורה הזו – שניתן להרים את הראש ולצאת לחירות, שניתן לעצור את המרוץ, להחדיר ממד אחר לחיים האנושיים המיוזעים, לא הגיעה להודו – היא בגללנו. הבאנו שבת לעולם, אבל עדיין לא לכולו. רוב האנושות עדיין לא זכתה לאור הזה. והסיבה ברורה – מכיוון שאצלנו, בתרבות הלאומית שלנו, בפרהסיה שלנו, בציבוריות שלנו, השבת עדיין לא קבלה את כבודה ומקומה הראויים. ולא מדובר כרגע על כפיה דתית ועל דקדוקי עניות, וגם לא על "שמירת שבת כהלכתה", ולא על חיטוט עצבני במה שעושה אדם בתוך ביתו, אלא על הבנת ערכה של המתנה שיש לנו, של מערכת כלים שמאפשרת לנו, כעם, כתרבות לאומית, כציוויליזציה ישראלית, את עצירת מרוץ החיים המטורף, והחדרת זמן איכות לתוכם, ולו ליום אחד, שמקרין על שאר הימים, ועל כל ממד הזמן, ועל התודעה, האישית והציבורית, שמקרין על העולם כולו, העולמות כולם, האנושות כולה, האדם כולו, את הבשורה שיש משהו מעבר למרוץ מלחמת הקיום המשעבדת הזו. לא, חברים. השבת היא מתנה גדולה. אוצר יקר. אוצר של כולנו. אוצר שאין כמוהו בתבל. והיא לא רק ביטוי לייחודנו הלאומי, סיבה לגאווה לאומית, אלא גם אחריותנו-שליחותנו לאנושות כולה. שווה לנו לשמור עליה. בכל מחיר. והשמירה הציבורית על האוצר היקר הזה שלנו, לא מחייבת פקקים ושיבושי חיים. סתם מסיתים אותנו. ניתן להתארגן בהתאם. עמדנו כבר באתגרים מסובכים יותר. בלי לחץ. בלי כפייה. בלי עצבנות. ובלי דקדוקי עניות. כן, זה יעלה לנו כסף. אולי אפילו הרבה כסף. אבל שווה כל מחיר. כי מה שנקבל בתמורה, אי אפשר לקנות תמורת שום הון שבעולם. ואפילו בחשבון כלכלי, בסופו של דבר, ההשקעה הזו תחזיר את עצמה, עשרת מונים. * rel="async" method="post" data-ft="{"tn":"]"}" action="https://www.facebook.com/ajax/ufi/modify.php" id="u_0_10" style="margin: 0px; padding: 0px;">
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2016 13:19 |
|
| |
הילד שאר ישוב כהן, בן השבע, היה אחד המבקרים האחרונים בחדרו של הרב קוק, רגעים ספורים לפני פטירתו, בג' באלול תרצ"ה. הנה התיאור המרטיט, בעיניים של ילד שלא ישכח, מתוך הביוגרפיה שלו "איש על העדה". היום, בדיוק 81 שנים אחרי המעמד ההוא, ייטמן הרב שאר ישוב כהן, בחלקת הקבר של הרב קוק בהר הזיתים.

|
|
|
|
|