אשכול הקישורים לכתבות/מובאות [ה]

חברת הכנסת תמר זנדברג לא מאמינה באלוהים, "אבל בהחלט יודעת שאלוהים קיים — לא כתופעה ערטילאית, אלא כתופעה חברתית ופוליטית". משאל שקיים החודש מוסף "הארץ" בין כל 120 חברי וחברות הכנסת הנוכחית מספק המחשה נוספת לתובנה הסוציולוגית המוכרת ששלפה זנדברג.

בשבוע השני של ספטמבר שלחנו לכתובות המייל הרשמיות של הח"כים הודעה בזו הלשון: "שלום רב, לקראת החגים הקרבים אנחנו עורכים פרויקט נרחב במוסף 'הארץ', שבו אנו שואלים את כל 120 חברי הכנסת אם הם מאמינים באלוהים. התשובה יכולה להיות תמציתית או נרחבת, שלילית או חיובית, כמובן, ואם אינך מעוניין לענות — נודה לך אם תשיב למייל זה שכך בחרת לעשות.

"הרעיון לפרויקט נולד ב�, אז פורסמה במוסף 'הארץ' כתבה דומה. אנחנו מעוניינים לבדוק מה השתנה מאז ובאיזה אופן, ומתחייבים להביא את כל התשובות כלשונן. ובכן: האם את/ה מאמינ/ה באלוהים? נודה על שיתוף הפעולה, ונשמח לתשובתך בהקדם האפשרי".

כעבור שבועיים שלחנו תזכורת נוספת במייל, ולאחר מכן פנינו טלפונית לחברי הכנסת שלא השיבו. חלקם הודו שנתקלו במייל אך התעלמו במכוון, משום שהשאלה לא לרוחם (עפר שלח מיש עתיד, למשל), ואילו אחרים רצו להרהר ולהגות ולשקול מילים, עד שמרוב הגות שכחו להחזיר תשובה. אלה שהשיבו במילה אחת בחרו תמיד באותה מילה — “כן", להוציא את יואל רזבוזוב (יש עתיד) — היחיד שהסתפק ב"לא" חותך וברור. תשובתו בולטת על רקע קטני האמונה האחרים — מיעוט מצומק המונה תשעה ח"כים בלבד — שחשו צורך עז להבהיר ולנמק את עמדתם. הגדיל לעשות מיקי רוזנטל (המחנה הציוני), ששלח טקסט מנוסח היטב ומרובה ציטוטי הוגים וספרות באורך 700 מילה.

70 הצהירו שהם מאמינים באלוהים. 39 סירבו להשיב או התחמקו שוב ושוב עד למועד סגירת הגיליון. שניים השיבו תשובות כה נפתלות, שלא הצלחנו להכריע כיצד לסווגן. לשם השוואה, ב� השיבו 91 בחיוב, 9 בשלילה, ו󈞀 סירבו להשיב לשאלה.

האם הגידול במספר הסרבנים והחמקנים משקף את האידיאולוגיות של שני הכוחות הבולטים החדשים בפוליטיקה הישראלית, שלא היו קיימים בה לפני 20 שנה? במפלגת כולנו התפלגות התשובות דומה להתפלגות בכנסת כולה: שמונה מתוך עשרה חברי הכנסת של המפלגה דיווחו על אמונה באלוהים, ושניים סירבו להשיב. לעומת זאת, מבין 11 חברי סיעת יש עתיד, שניים בלבד השיבו בחיוב, אחד בשלילה, שישה סירבו להשיב, ועוד שניים התחמקו מהתייחסות לשאלה. האם שיעור המסרבים הגבוה משקף את אופיה הטרנדי של מפלגת המרכז, שהעומד בראשה נלחם בחרדים או מפריש חלות בשבת בהתאם לצו השעה, או שמא שיעורם מעיד על תמיכה אידיאולוגית בהפרדת הדת מהמדינה? קשה לומר, שכן למעט מיקי לוי, ה"רואה בכך עניין אישי ולכן כעיקרון אינו מעוניין להשיב", איש מחברי הכנסת של יש עתיד לא טרח לנמק את סירובו להשיב לשאלה ("נוותר", השיבה בלקוניות הדוברת של ראש המפלגה).

באופן כללי, בדומה ל�, ניתן לסווג את תשובות הח"כים לחמש קבוצות עיקריות.

1. הדתיים והחרדים, שחלקם כמעט נעלבו מהשאלה. עבד אלחכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת) קבע: "זה ביזיון לחבר הכנסת בתנועה האיסלאמית לענות על זה". מנגד, חלקם לא הסתפקו בתשובה חיובית וביקשו להאדיר את שמו של אלוהים ולפסול כל אפשרות אחרת, כמו יהודה גליק (הליכוד), שאמר ש"כל אדם אובייקטיבי שמתבונן על ההתרחשויות בארץ במאה השנים האחרונות רואה בעיניו איך דברי הנביאים יוצאים מתוך התנ"ך והופכים להיות מציאות של ממש".

2. חברי כנסת חילונים או מסורתיים, המאמינים באלוהים מעצם זהותם, גם אם אינם מקפידים על מצוות הדת בשגרת יומם. "כאדם יהודי אני מאמין באלוהים", השיב יואל חסון (המחנה הציוני). “אני מאמין באלוקים, באופן הכי פשוט שיכול להיות, בלי התחכמויות מיוחדות", השיב חברו למפלגה חיליק בר, שמצא לנכון להסביר ולהגדיר את האמונה הפשוטה והלא מתחכמת שלו בפסקה ארוכה ומפותלת.

3. היו שחשו צורך לשתף בלבטים, אולי גם לערוך חשבון נפש אישי, לנמק כל תזוזה בתנודות הלב, עד שמרוב אקרובטיקה מילולית לא הצלחנו להבין אם הם מאמינים באלוהים, או לא, או אולי. ציון לשבח בקטגוריה זו מוענק לשניים: נחמן שי (המחנה הציוני), ששיתף אותנו בהיסוסיו בכנות בעל פה ובסוף העדיף לשלוח תשובה כתובה על הווי בית הכנסת שלו, שאין בה ולו רבע מילה על אמונה. חברו לסיעה, מנואל טרכטנברג, שלח חיבור בן שלוש פסקאות, שאולי היה מצטיין בבגרות בהבעה, אך תשובתו ביחס לשאלה שעל הפרק נותרת עלומה.

4. קטני האמונה באלוהים. תשעה חברי כנסת בלבד הצהירו מפורשות שאינם מאמינים באלוהים, ורובם סיפקו נימוקים. דומה שבאקלים הדעות השורר כעת בישראל, מי שאינם מאמינים חשים צורך להצדיק, להסביר, אולי אפילו להתנצל — פן "לא" קצר וצלול יהווה סיכון פוליטי. זהבה גלאון, ראש מרצ, שהצהירה מיד, "אני לא מאמינה באלוהים", נתלתה בפילוסופיה המערבית, בהגות החילונית וב"עקרונות מוסריים אוניברסליים של אהבה" בנימוק לתשובתה. יוסי יונה (המחנה הציוני) גייס לעזרתו את הביוגרפיה הפרטית ושיתף בלבטיו: "אני מהרהר — האם אני עושה זאת כדי לכבד ולרצות את אבי או שאני עושה זאת גם כדי לכבד את בוראו?"

5. קבוצת הסרבנים והחמקנים. הסרבנים השיבו שהם מעדיפים לא להשיב. חלק נימקו זאת באופן טכני ועקרוני בטענה שהם מתנגדים להשתתפות במשאלים, אחרים סיפקו הסבר אידיאולוגי אודות צנעת הפרט, ומיעוטם אף קרא לילד בשמו, כמו ח"כ עבדאללה אבו מערוף (המשותפת), שאמר: “אני בעד הפרדת הדת מהמדינה".

האם חלק מהסירובים עשויים להעיד על אפשרות נוספת, של חוסר נוחות או חוסר אומץ של חברי כנסת להודות שאינם מאמינים באלוהים? מעניין שחלק מנבחרי הציבור שחשבו שיש להשאיר את עניין האמונה בין הפרט לבין עצמו מגיעים ממפלגות קואליציה כמו כולנו והליכוד, שבשיתוף פעולה עם הסיעות החרדיות תומכים בחקיקה דתית באופן עקבי.

החמקנים פשוט משכו אותנו באף במשך שבועות וימים ארוכים. משלא השיבו לפניותינו במייל, התקשרנו אליהם ולדובריהם, שביקשו עוד יום, ועוד אחד, ותשלחו שוב את המייל, ותכתבו לי בערב בווטסאפ, ועד הערב אני חוזרת אליכם, ועד מחר התשובה אצלכם, ואז חדלו מלהשיב וסיננו שיחות. איציק שמולי (המחנה הציוני), למשל. משלא ענה להודעות ששיגרנו במייל, התקשרנו לחבר הכנסת, שזעף טלפונית שהוא במילואים ואולי יענה כשישוב לאזרחי. בדיקה מול הדובר שלו כעבור כמה ימים העלתה ששמולי שב מהמילואים, אך תשובתו לשאלה נשארה כנראה בצבא. תזכורת נוספת לא הועילה. אולי היינו צריכים לתקשר עם אותם ח"כים באמצעות פתקים בכותל.

תשובות הח"כים (לפי סדר א"ב)

עבדאללה אבו מערוף (המשותפת): "אני בעד הפרדת הדת מהמדינה".

טלב אבו עראר (המשותפת): "כן, אני מאמין באלוהים".

יולי יואל אדלשטיין - יו"ר הכנסת (הליכוד): "מאמין באלוהים".

אמיר אוחנה (הליכוד): "כן".

מיכאל אורן (כולנו): "מאמין".

דוד אזולאי - השר לשירותי דת (ש"ס): "שנים רבות מחיי השקעתי בחינוך ובשירות הציבורי, אלוקים בשבילי הוא הסיבה היחידה שמעניקה משמעות ופשר לעשייה שלי ולעולם בכלל. אני חושב שכל עשייה חיובית, תקווה ואמונה בטוב מקורה באמונה בסיסית באלוקים".

ישראל אייכלר (יהדות התורה): סירב להשיב.

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): "כן, מאמין".

אלי אלאלוף (כולנו): סירב להשיב.

קארין אלהרר (יש עתיד): סירבה להשיב.

זאב אלקין - השר להגנת הסביבה, השר לירושלים ומורשת (הליכוד): "התשובה חיובית".

דוד אמסלם (הליכוד): "מאמין באלוהים, שומר ומפאר דרכו".

אופיר אקוניס - שר המדע, הטכנולוגיה והחלל (הליכוד): לא התקבלה תשובה עד למועד סגירת הגיליון.

גלעד ארדן - השר לביטחון פנים, השר לנושאים אסטרטגיים, שר ההסברה (הליכוד): "התשובה חיובית. אני מאמין באלוהים".

אורי יהודה אריאל - שר החקלאות ופיתוח הכפר (הבית היהודי): לא התקבלה תשובה עד למועד סגירת הגיליון.

יעקב אשר (יהדות התורה): לא התקבלה תשובה עד למועד סגירת הגיליון.

זאב בנימין בגין (הליכוד): "תודה, לא אשתתף בפרויקט זה".

זוהיר בהלול (המחנה הציוני): "אני מאמין באלוהים!"

נאוה בוקר (הליכוד): "לאלוהים אני מודה בכל בוקר על מה שנתן. לאלוהים אני פונה בצר לי. לאלוהים אני בוכה ומתפללת כשהכאב קשה מנשוא. כשליאור בעלי נהרג באסון השריפה בכרמל לא הצלחתי להבין למה זה קרה ואיפה הוא שם למעלה. בסופו של דבר, השלמתי עם רוע הגזירה והמשכתי להאמין. גדלתי בבית שבו האמונה בבורא עולם היתה חזקה מאוד. עברתי חמישה אובדנים בחיי: אמא, אחות, אבא, אחיין ובעל, ואני סבורה שהאמונה נותנת לי כוחות להתמודד ומחזקת אותי. בסופו של דבר, אני רוצה להאמין שהכל לטובה".

דוד ביטן (הליכוד): "כן".

מיכל בירן (המחנה הציוני): סירבה להשיב.

מירב בן־ארי (כולנו): "אני מאמינה באלוהים, תמיד האמנתי, כל חיי. אני מגיעה מבית מסורתי, חונכתי על היופי של הדת והיהדות ואף למדתי בבית ספר דתי עד כיתה י"ב. אני מאמינה שיש אלוהים, מאמינה שספר התנ"ך הוא ההיסטוריה שלנו כעם, אני מתפללת פעם בשנה, ביום הכיפורים, ומרגישה חיבור מדי פעם — בעיקר כשיש לי משברים, מודה. אני חושבת שכל אחד צריך משהו או מישהו להאמין בו. זה מחזק אותך ונותן לך סיבה טובה לחיות".

אלי בן דהן - סגן שר במשרד הביטחון (הבית היהודי): "כן".

יואב בן צור (ש"ס): "ישנו פתגם ידוע, 'במקום שנגמרת הידיעה, שם מתחילה האמונה'. אני לא מאמין, אני יודע! אני יודע שיש בורא לעולם בדיוק כמו שאני יודע שמאחורי כל יצירה ישנו יוצר. היקום מספיק מורכב כדי להבין שהוא לא נעשה מאליו או מפיצוץ, ושיש לו תכלית שלשמה הוא נברא".

איל בן־ראובן (המחנה הציוני): סירב להשיב.

נפתלי בנט - שר החינוך, שר התפוצות (הבית היהודי): "כן".

עמר בר־לב (המחנה הציוני): סירב להשיב.

יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): "אני אכן מאמין באלוקים, באופן הכי מסורתי ופשוט שיכול להיות. בלי התחכמויות מיוחדות. אינני אדם דתי, ולדאבוני גם לא שומר מצוות (בטח לא תרי״ג), אך אני מאוד מסורתי בהשקפתי, בחינוכי מבית ובאופן שבו אני חי ומחנך את ילדַי. מתוך חינוך זה מבית ומסורתיות זו, אני גם מאמין באלוקים. זה לא שאין לי שאלות רבות אליו, כולל כאלו שאין לי תשובות אליהן. זה לא שאני מבסוט (בלשון המעטה) מאופן ניהולו של העולם, ולא שאין לי תלונות או תהיות. יחד עם זאת, שאלות, תלונות ותהיות אלו לא הביאו אותי עדיין להטיל ספק בקיומו, אלא בחלק שלנו כבני אדם בחוזה שלנו עם האל. זהו, מקווה שכולנו נשכיל להתבונן לתוך עצמנו כבודדים וכחברה ולחפש את החיבור הנכון יותר שלנו עם עצמנו, בינינו ועם היושב במרומים, ושאם נצליח בחיפוש זה, גם יהיה לנו טוב יותר. בעזרת השם, כמובן".

איתן ברושי (המחנה הציוני): סירב להשיב.

ענת ברקו (הליכוד): "כן".

יוסף ג'בארין (המשותפת): לא התקבלה תשובה עד למועד סגירת הגיליון.

יגאל גואטה (ש"ס): "בוודאי שכן".

באסל גטאס (המשותפת): סירב להשיב.

אילן גילאון (מרצ): "במה אני מאמין? אני מאמין במה שכתב טשרניחובסקי: 'שחקי על החלומות, זו אני החולם שח. שחקי כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך'. אני מאמין שאלוהים זו הסולידריות, הנדיבות והחולשה של כל בני האנוש כולם יחד. אינני מאמין בישות מטאפיזית עם זקן לבן שדרה בשמים, אלא אני מאמין בהתרחשות סינרגטית בלבותיהם של בני אדם".

זהבה גלאון (מרצ): "אני לא מאמינה באלוהים. לא מאמינה שאלוהים, במובנו הדתי, קיים. אני חושבת המון על המקום של אמונה בכוח עליון בהיסטוריה האנושית, וכמובן על המשמעות שלה לחיים שלנו בהווה. גם בלי להאמין בקיומו של אל כל־יכול, אין ספק שיש עומק רגשי ומשמעות שכמעט בלתי אפשרי לבטא במילים, בתחושה שיש תכלית וסיבה לקיומנו בעולם ולמעשים שלנו. לכן, אני חושבת שאחד ההישגים האדירים של הפילוסופיה וההגות החילונית הוא היכולת לצקת משמעות כזו לחיים בלי להישען על אמונה דתית, ובמקום זאת לבסס את התפיסה הערכית והרגשית שלנו על עקרונות מוסריים אוניברסליים של אהבה, חירות וערבות הדדית.

"ואם יש משהו נוסף שברור לי זה שאמונה באלוהים — כל אלוהים — היא בסופו של דבר דרך לבטא את הערכים האלה, שעומדים ביסוד הקיום האנושי ונמצאים, בעיני, אצל כל אחד מאיתנו. אני חושבת שאחד הדברים הכי מספקים שאני חווה בשיחות עם חברים וקולגות דתיים על גווניהם הוא הגילוי החוזר ונשנה, שבסופו של דבר, האמונות השונות שלנו מבקשות להצדיק את אותם ערכים וצרכים בסיסיים ולהגן עליהם. בסוף, האופן שבו אנחנו מאמינים, או לא מאמינים, הוא שיקוף של היסודות האנושיים שלנו כבני אדם, הרבה יותר ממה שהוא שיקוף של הדת שבמקרה נולדנו אליה".

יהודה יהושע גליק (הליכוד): "כל אדם אובייקטיבי שמתבונן על ההתרחשויות בארץ במאה השנים האחרונות רואה בעיניו איך דברי הנביאים יוצאים מתוך התנ"ך והופכים להיות מציאות של ממש. האם יש אפשרות אחרת מלבד אמירה ברורה שיש מי שמכוון את דברי הימים? אכן, יש מנהיג לבירה ויש אדון להיסטוריה!"

יואב גלנט - שר הבינוי והשיכון (כולנו): "מאמין באלוהים".

גילה גמליאל - השרה לשוויון חברתי (הליכוד): "שומרת שבת ומקיימת בבית שיעור תורה מדי שבוע".

מסעוד גנאים (המשותפת): "אני מאמין באלוהים, כי אין אדם ואין חיים בלי אלוהים, אחרי החיים האלה אין נקודה או סוף, יש המשך בחיים אחרים מלאים באושר וצדק. אני מאמין בסיפור הקוראן, שהמולדת הראשונה שלנו היא גן עדן ושירדנו לעולם הזה לצורך המבחן, ואחרי העולם הזה נתחלק לשתי קבוצות — המאמינים, שיממשו את זכות השיבה למולדת הראשונה, והרשעים — הלא מאמינים, שלא יתאפשר להם לממש זכות זו. אני מאמין באלוהים ובעולם הבא, כי שם לא יהיה כיבוש, גזענות ואפליה. יהיה רק טוב, במיוחד לעמים שנדפקו בעולם הזה".

משה גפני (יהדות התורה): "כן".

יעל גרמן (יש עתיד): לא התקבלה תשובה עד למועד סגירת הגיליון.

אבי משה דיכטר (הליכוד): לא התקבלה תשובה עד למועד סגירת הגיליון.

אריה מכלוף דרעי - השר לפיתוח הנגב והגליל, שר הפנים (ש"ס): "בוודאי, אני מאמין בה' בכל לבי".

צחי הנגבי - שר במשרד ראש הממשלה (הליכוד): לא התקבלה תשובה עד למועד סגירת הגיליון.

יצחק הרצוג (המחנה הציוני): "כן".

שרן השכל (הליכוד): "כן".

יצחק וקנין (ש"ס): "התשובה חיובית סוּפֶּר".

מיקי זוהר (הליכוד): "כל בן דעת מבין, שהיקום לא נוצר מעצמו, אלא שיש יוצר אשר יצר את היצירה. גם הפתי הכי גדול לא יאמין שחפץ פשוט נוצר מעצמו ובוודאי שלא דבר מורכב כמו העולם הזה. גדלות הטבע והסדר המופתי השורר בו, ואי־האקראיות שבו, הם ההוכחה הגדולה ביותר שישנו גורם עליון שברא את הכל ומשגיח על הכל — הבורא. אנו רואים לנגד עינינו את קיומו של עם ישראל במשך אלפי שנים, למרות הניסיונות להשמידו. לאורך כל הדורות עם ישראל ממשיך לשמר ולהזכיר באדיקות את כל מועדי ישראל, בהם מעמד הר סיני, והוא עושה זאת כבר 3,500 שנה. אין לכך הסבר אחר מאשר קיומו של הקב״ה, שבחר בנו, עם ישראל, להיות העם הנבחר".

חנין זועבי (המשותפת): לא התקבלה תשובה עד למועד סגירת הגיליון.

ג'מאל זחאלקה (המשותפת): "אין תשובה, לא שואלים שאלות כאלו".

תמר זנדברג (מרצ): "אני לא מאמינה באלוהים. לא מאמינה בכוח עליון אל־אנושי או על־אנושי. אני מאמינה שאנחנו — בני האדם, הקהילה והחברה — אנחנו מקור הסמכות, הידע והמצפון שלנו. עם זאת, אני בהחלט יודעת שאלוהים קיים, לא כתופעה ערטילאית, אלא כתופעה ממשית: אלוהים הוא תופעה חברתית ופוליטית. האדם הוא זה שברא לו אלוהים לצרכיו, בצלמו ובדמותו, והכניס אותו לשפה, לתרבות, לאמנות, לפוליטיקה. האדם הוא זה שיצא, יוצא וכנראה ימשיך לצאת בשמו לאינספור מלחמות עקובות מדם, לדכא נשים ולהתכחש ללהט״בים במצוותו, להרוג בשמו, אבל גם לזכות בצלו לחסד ולנחמה.

"אין לי שום יכולת להתווכח עם הכוח המניע הזה של האנושות, החזק מכל כוח אחר, ולא כוונה לזלזל באמונה הפרטית של אף אחת ואחד. כשפנו אלי מ'הארץ' ושאלו אם אני מאמינה באלוהים, עניתי 'לא' בהודעת טקסט קצרה. בהודעה חוזרת שאלו אם אני רוצה לפרט או להרחיב. איך אפשר לפרט 'לא'? מה יש כאן להרחיב? עצם השאלה, שיש בה יותר מרמז למשל על 'העגלה הריקה' החילונית, קוממה אותי. נהוג לתאר את הטלת הספק כמרכיב מרכזי של אתאיזם. אז אם להטיל לרגע ספק בעצמי, השירות הטוב ביותר שאפשר לעשות לו — לאלוהים, אם הוא קיים — הוא לשחרר אותו סוף־סוף מעולה של המדינה. אני מציעה להתחיל, למשל, בלהפעיל תחבורה ציבורית בשבת. אפשר לשאול את אלוהים. אין לי ספק שהוא תומך".

עבד אלחכים חאג' יחיא (המשותפת): סירב להשיב.

ציפי חוטובלי - סגנית שר במשרד החוץ (הליכוד): "מאמינה באלוהים".

אורן אסף חזן (הליכוד): "אני מאמין בקב״ה. קצרה היריעה מלפרט את כל הסיבות מדוע מגיל ינקות אני מאמין בקב״ה באמונה שלמה, אמונה שרק מתגברת עם השנים. די אם אומר שכל בוקר, כאשר אני מתעורר, אני אומר את הפסוק הבא: 'מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך...' קמתי בבוקר, אני אומר תודה לבורא עולם. השאר זה בונוס".

דב חנין (המשותפת): "אני מאמין בבני־אדם. ביכולת שלנו לבחור, ביכולת לעשות תיקון בחיים ובחברה שלנו ולצמצם את הסבל שקיים בהם. במאבק למנוע גיהנום עלי אדמות, אני רוצה שותפות גם עם מי שמאמין בגן עדן בשמים. ובמאבק הזה אני מרבה להשתמש ביסודות המתקדמים הקיימים במסורות דתיות. מהיהדות אני לוקח, למשל, את הרעיון המהפכני של יום שבתון שבועי, את שנות השמיטה והיובל כמתוות עקרונות של צדק, חלוקה מחודשת ושימת גבולות לניצול האדם והטבע, את יום הכיפורים כפסק זמן מוחלט ממירוץ העכברים של עבודה וצרכנות, פסק זמן ההופך אפילו הכרחי ונדרש יותר במציאות הטורבו־קפיטליסטית של ימינו.

"טקסטים תנ"כיים הם השראה נפלאה למחאה מול עוול וצביעות, יוהרה ואטימות. אני מתרגש מיכולתם של הנביאים לחתור באומץ נגד הזרם ולדרוש צדק, שלום וחירות מול שליטים ונשלטים אטומים. מהמחויבות המוסרית הזאת אני רוצה ללמוד כדי לפעול לשינוי בעולם מסובך וקשה בלי להמתין להתערבות אלוהית שתציל אותנו מעצמנו".

אכרם חסון (כולנו): "דטרמיניזם — לפי הדת הדרוזית, אלוהים הכל־יכול הוא הקובע את גורלו של האדם ואת השלבים המכריעים בחייו. יום הולדתו, יום מותו, מצבו הבריאותי והפיננסי וכולי. הדרוזים, ואני ביניהם, מצווים להיכנע לרצון האל ולתכתיביו ולקבלם גם כשאינם מוצאים חן בעיניהם. עיקרון זה מקל במידה רבה על הדרוזים, ובייחוד המאמינים האדוקים בקרבם, לקבל גזירות קשות, כמו מוות, תאונה ומחלה. היות שזהו מעשה האל, בוודאי יש בו חוכמה מסוימת שאינה נהירה לאדם בשלב זה.

"גלגול נשמות — זו התכונה הבולטת ביותר המאפיינת את הדת הדרוזית לעומת דתות אחרות. לפי הדת, הנשמה נפרדת בשעת המוות מגופו של המת ועוברת לגוף של רך נולד וממשיכה את החיים. אמונה באל אחד — הדרוזים טוענים ודבקים בזה שהם הראשונים שהחלו להאמין באל אחד, לפני מיליוני שנים, ובעקבותיהם הצטרפו שאר המאמינים של הדתות המונותאיסטיות. יום הדין — הדרוזים מאמינים ביום הדין שיבוא באחרית הימים. הם מאמינים בקיום גן העדן והגיהנום, אך אלה אינם גשמיים, אלא מופשטים, כלומר בגן עדן לא יהיו נהרות ומשטחי דשא יפים, אלא הוא יתגלה. מצוות — בדת הדרוזית קיימות שבע מצוות שיש לציית להן ולקיים אותן בחיי היום־יום: דיבור אמת, המצווה החשובה מכולן; שמירת האחים לדת; ייחוד האל; הינתקות מכל אמונה אחרת; הזנחת כל רעיון כפירה; השלמה עם רצון האל".

יואל חסון (המחנה הציוני): "כאדם, כיהודי, אני מאמין באלוהים. אלוהים והאמונה בו היוו חלק מהמסורת של ילדותי, משפחתי וכמובן, עמי. ובכל זאת, מהי אמונה באלוהים עבורי? בעיני, האמונה באלוהים היא קודם כל מורשת. היהודי ידע לשמור על צביונו לאורך מאות ואלפי שנים. אבל לא פחות מכך, שמרה עלינו גם האמונה באלוהים, משום שהיא בידלה אותנו מעמים אחרים.

"וממש כמאמר השיר של יוסי בנאי: מדינה אחת, פעמיים ים ואחד אלוהינו, אני יודע יום־יום שהאמונה אינה מסירה ממני את האחריות על ההחלטות שאנחנו מקבלים מדי יום כבני אדם וכמנהיגים. אלו החלטות שחייבות להיעשות מתוך ראיית המציאות הישראלית והכרה בצרכים שלנו כמדינה וכחברה. האמונה שלי באלוהים היא ביכולת לחבר בין המורשת שירשתי בילדותי לבין ההחלטות שאני צריך לעשות כדי לברוא עולם טוב יותר עבור הבן שלי".

אחמד טיבי (המשותפת): "כן".

מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): "אני מאמין שכל אחד מאיתנו זקוק לאמונה — אמונה במשהו גדול מאיתנו, אשר מקנה משמעות לקיום האנושי. אני מאמין שהחברה האנושית צריכה להיות מושתתת על אנשים המאמינים בליבה ערכית־מוסרית משותפת, אשר על־פיה יתנהגו וישפטו. האם מושא אותה אמונה הנו בהכרח האלוהים? עבור רבים כן, עבור אחרים לאו דווקא. בעיני פחות חשוב להגדיר את מושא האמונה באופן חד וברור, והרבה יותר חשוב לחיות בפועל כאדם מאמין וכיהודי מאמין: מאמין בייחודו ובתפקידו ההיסטורי של עם ישראל, בערכים שאבותינו הקנו לנו ובצורך להטביע חותם ולעצב עולם טוב יותר עבור הדורות הבאים, כאן, בארץ־ישראל.

"עוד מילדות האמנתי באמונה יוקדת בציונות ללא מרכאות ובכורח לבנות כאן חברת מופת — זו האמונה שהביאה אותי לארץ בגיל 16 היישר למלחמת ששת הימים, זו האמונה שהניעה אותי בכל צעד ושעל כשבניתי את חיי כאן בעמל רב, וזו האמונה שמדרבנת אותי בזירה הציבורית כיום.

"כיוון שאני אדם מאמין, אני סולד באותה מידה מהאינדיבידואליזם החלול מכאן, ומהמשיחיות העיוורת מכאן; אני מתחלחל מהציניות שמרעילה כל חלקה טובה, אני חושש מאובדן האמונה של הדור הצעיר, אשר נדרש לכל־כך הרבה, אבל מקבל מאיתנו כה מעט. על כן, זו המשימה הגדולה לפתחנו: לעצב חזון, להניף דגל, להצית מחדש את האמונה".

מרדכי יוגב (הבית היהודי): "כן".

יוסי יונה (המחנה הציוני): "נולדתי למשפחה מסורתית ואת חלקו של החינוך היסודי שלי עשיתי בבית ספר חרדי של אגודת ישראל. אבל בעודי נער צעיר מרדתי באבי ובהלכות השבת שאותן הוא כפה עלי, ובעיקר בחובה להתעורר השכם בבוקר של ימי השבת ולהתלוות אליו לבית הכנסת. זו היתה הסיבה המרכזית למרד ולתהליכי החילון המואצים שהחלו בעקבותיו. ככל שהלכתי והתבגרתי, כך הלכתי והתרחקתי מקיום המצוות הדתיות. אבל שאלת קיומו של האל נותרה פתוחה עבורי. מצד אחד, אני עדיין מקפיד על הרגלים שרכשתי בבית הורי. לעולם לא יהיו נעלי הפוכות, כך שסוליותיהן יהיו מופנות כלפי שמים, כלפי הבורא. ופעם, כשראיתי את ספר התנ"ך מונח בבית הכבוד שבביתי (אולי על־ידי אחת מאחייניותי) מיהרתי, כמי שחטא חטא נורא, להוציאו משם.

"עם זאת, אני לא מאמין בשכר ועונש שבא מטעמו של האל ואני לא מאמין בחיים שלאחר המוות. אבל גם מרד הנעורים שלי באבי הסתיים מזמן. אני מקפיד להניח כיפה על ראשי כשאבי (שעתה מלאו לו 95 שנים) עורך את קידוש יום השבת, מצטרף אליו לברכת המזון ולטקסי החג השונים בבית משפחתי המורחבת, ואפילו ממלמל את תפילת הקדיש כשאחד מבני משפחתי המורחבת נטמן בקברו. ואני מהרהר — האם אני עושה זאת כדי לכבד ולרצות את אבי או שאני עושה זאת גם כדי לכבד את בוראו?"

שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני): "לא מאמינה, אני חילונית. היהדות שלי היא זהותית: אני חלק ממשפחה ומעם עם גורל, היסטוריה, תרבות ומנהגים משותפים. המשפחה (החרדית־דתית) המורחבת שלי הושמדה בשואה, והורי הניצולים כעסו על אלוהים וחוו בגידה. באופן אבסורדי, למרות שאני הרבה יותר מפויסת מהם, נטולת כל טינה לדת, ומתחברת למקורות בהיבט הסוציאלי — דווקא בכעס שלהם היתה אמונה רבה יותר. אם להיות לגמרי כנה, אני פונה אליו בעת צרה ומצוקה, ליתר ביטחון. הוא עוזר, ואני בכפיות טובה חוזרת לחילוניותי".

חיים ילין (יש עתיד): "לא, לא, לא, סליחה, אני לא מתראיין על הדברים האלו".

איתן כבל (המחנה הציוני): לא התקבלה תשובה עד למועד סגירת הגיליון.

אלי כהן (כולנו): "מאמין באלוהים".

יצחק כהן (ש"ס): "כיהודי, אני מאמין ב󈝹 עיקרי האמונה שכתב רבנו הגדול רבי משה בן מימון, הרמב"ם, כדלקמן: אני מאמין באמונה שלמה: 1. שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. 2. שהבורא יתברך שמו הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים, והוא לבדו אלוקינו, היה הווה ויהיה. 3. שהבורא יתברך שמו אינו גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואין לו שום דמיון כלל. 4. שהבורא יתברך שמו הוא ראשון והוא אחרון. 5. שהבורא יתברך שמו לו לבדו ראוי להתפלל ואין ראוי להתפלל לזולתו. 6. שכל דברי נביאים אמת. 7. שנבואת משה רבנו עליו השלום אמת, ושהוא היה אב לנביאים, לקודמים לפניו ולבאים אחריו. 8. שהתורה בידינו היא הנתונה למשה רבנו עליו השלום מהשמים בהר סיני, שלא תשתנה בשום זמן חס ושלום. 9. שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו. 10. שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותיהם. 11. שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו. 12. בביאת המשיח, ואף־על־פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא. 13. שתהיה תחיית המתים בעת שיעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים".

מאיר כהן (יש עתיד): "מאמין באלוהים. האמונה באל היא חלק חשוב בחיינו, המופיע לאורך ההיסטוריה שלנו כעם. אני שמח שגדלתי והתחנכתי בבית מסורתי שמחנך לאמונה יחד עם קבלה וכיבוד האדם באשר הוא".

יעל כהן פארן (המחנה הציוני): "האם אני מאמינה באלוהים? התשובה מורכבת, אצלי לפחות זו לא שאלה של כן או לא. גדלתי בבית חילוני, ואבי תמיד אמר שהוא מאמין באלוהים, אבל לא בהשגחה פרטית, כך שלא ינקתי אמונה באלוהים כחלק מהחינוך בבית. היום אני דווקא כן מאמינה באלוהים, אבל האמונה שלי מורכבת. אני מאמינה בקיומה של אנרגיה אינסופית, שלא ניתן להבינה ולהסבירה, שכולנו מגיעים ממנה ונמצאים בתוכה כל הזמן. אותו רכיב לא ידוע בחיינו, שלא ניתן להסבירו בשום אמצעי מדעי, שהופך כל אחד מאיתנו לאישיות עצמאית ונפרדת, שמהווה חלק מאיתנו, מנשמתנו. וזה, בעיני, הוא אלוהים.

"כמי שעסקה במדע, אני יודעת שככל שנכנסים לעומקם של דברים, אנו מבינים כמה קשה לנו להבין את העולם שבו אנו חיים. שיש דברים שככל שהתיאוריות שלנו משתכללות לגביהם, הם דווקא הופכים לפחות מובנים ואף לבלתי־הגיוניים, כשמתייחסים אליהם מתוך תפיסה רציונלית (תורת הקוונטים, תורת החלקיקים). דווקא מתוך התפיסה הזאת, אני מאמינה שיש כוח כלשהו שאיננו מסוגלים לתפוס ולהבין, וזהו אלוהים".

חיים כץ - שר הרווחה והשירותים החברתיים (הליכוד): "יופי, אנחנו לא משתתפים בסקרים. תודה".

ישראל כ"ץ - שר התחבורה והבטיחות בדרכים, שר המודיעין (הליכוד): לא התקבלה תשובה עד למועד סגירת הגיליון.

עליזה לביא (יש עתיד): "את אלוהים שלי הכרתי בשכונת הבוכרים בירושלים ומאז הוא מלווה אותי עד היום. אני מאמינה באלוהים של הכלה ואהבה, של שורשיות ומשפחתיות, של דיאלוג תמידי עם התורה ועם סובבי, תהא אמונתם אשר תהא.

"את האלוהים שלי פגשתי בילדותי, בקירבן של נשות שכונת הבוכרים בירושלים, היכרות אינטימית, שסיפקה אותי בצידה לדרך ובשאלות רבות לעשרות שנים קדימה. בזיכרוני נצרבה ההכרה בקיומה של שרשרת נשית־יהודית, המחוברת לאמונה וחשה שיש לה היכולת לתת ולשאת עם אלוהים. האמונה והקירבה הזאת הן שהקנו לחבורת הנשים יחד, ולכל אחת לחוד, תחושת שייכות וחיבור לעצמן, לקהילה ולמשפחה, להיסטוריה ולשורשים. אותן נשים, שיש שסברו שמעמדן בקהילה ובבית הכנסת שולי, המשיכו במסורות שקיבלו מאמותיהן ומסבותיהן ואף הוסיפו להן מרוח הזמן. מכאן מקורה של הידיעה שאני חלק מרצף, כזה שיש לו משמעות ובכוחו להעניק משמעות לבאות ולבאים אחרַי. "מצוידת בתובנות אלו, ובתחושה שיש לי האפשרות לדיאלוג עם אלוהים בחיי הפרטיים, התחלתי את חיי הבוגרים. אלא שאז נתקלתי לראשונה בדת הממוסדת ובשלוחותיה. כאשה צעירה הבחנתי במצוקה ובמועקה. למדתי על ההעדפה הניתנת לעולם הלימוד והפרשנות על פני הנוכחות האלוהית־קיומית. הבנתי שהבכורה ניתנה למילה הכתובה ולא לעשייה ולמנהג. ראיתי כיצד החשש הגובר מחילון ומרפיון המחויבות לשמירת מצוות מצמצם את הפתיחות ואת חופש הבחירה. גיליתי שהקפדה על דקדוקי מצוות עלולה להאפיל על החוויה היהודית הפורצת בטבעיות מהלב, ואף לטשטש את יכולת ההתמודדות האישית, הפרטית. תובנות אלו לא טישטשו את אמונתי. הן הניעו אותי לעשות מעשה. לנסות לחזור אל האמיתות שצבעו את נוף ילדותי, ולהמשיך בהתבוננות מתמדת לבחון כיצד ניתן לגזור תובנות מן העבר, תוך שיח בלתי פוסק עם המציאות המשתנה, ויצירת סביבה יהודית מכילה, מאפשרת ונותנת מקום לאמונה של כל אחת ואחד להתבטא בדרכה. ספרי 'תפילת נשים', המוקדש לסבתי חנה משיח ז"ל, ללא ספק הדמות המשמעותית בילדותי ובחיי, נועד להזכיר את שהיה וכמעט אבד. לתת קול לאמונה שבאה ויוצאת מהלב".

ציפי לבני (המחנה הציוני): "החלטנו לרדת מזה".

אורלי לוי־אבקסיס (ישראל ביתנו): "כן".

ז'קי לוי (הליכוד): "מאמין מאוד. מעבר לאמונתי השלמה בה', אני מתפלל שלוש פעמים ביום, שומר שבת וחג, שומר כשרות וצם בצומות השונים".

מיקי לוי (יש עתיד): "רואה בכך עניין אישי ולכן כעיקרון איני מעוניין להשיב".

יריב לוין - שר התיירות (הליכוד): סירב להשיב.

יעקב ליצמן - שר הבריאות (יהדות התורה): "'אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים' (מתוך י"ג עיקרי האמונה להרמב"ם)".

סופה לנדבר - שרת העלייה והקליטה (ישראל ביתנו): "אלוהים תמיד הולך איתי בלב ובנשמה. אמנם אני לא אשה דתייה, אך מאוד קרובה בלבי למסורת היהודית ומקפידה על חגים ומנהגים יהודיים שעליהם גדלתי מילדות. אחרי טרגדיה אישית שעברתי בחיי משהו נשבר בתוכי מבחינת האמונה, אבל בכל זאת אני מאמינה שעם כל ההבדלים בינינו וזכותנו לבחור באמונה ובאורח החיים שמתאים לנו, אלוהים שלי תמיד איתי בדרך המיוחדת שלי".

יאיר לפיד (יש עתיד): "נוותר".

מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): "מאמין".

שולי מועלם רפאלי (הבית היהודי): "בהחלט כן. אמונתי בבורא עולם מניעה אותי בחיי האישיים והציבוריים. פעילותי הציבורית בנושאי בריאות, נשים, רווחה, ארץ־ישראל וזהותה היהודית של מדינת ישראל נעשות מתוך אמונה בכוח לתקן עולם במלכות שדי".

ירון מזוז (הליכוד): "כן, אני מאמין באלוהים, אני אדם מאמין ושומר מצוות".

מרב מיכאלי (המחנה הציוני): "לא משתתפת במשאלים ולא אחרוג הפעם ממנהגי".

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): "אני מאמינה שהתשובה לשאלה זו היא בין אדם לעצמו, ולכן אני מעוניינת להשאיר את התשובה הזאת ביני לבין עצמי".

אורי מקלב (יהדות התורה): "מאמין".

יעקב מרגי (ש"ס): "חד וחלק מאמין שיש בורא עולם ומרגיש את ההשגחה העליונה בכל צעד ושעל. אין דבר אחר חוץ מבורא עולם".

אראל מרגלית (המחנה הציוני): "מאמין באלוהים, אבל כמו הרמב"ם או שפינוזה, שולל תפיסות של הגשמת האל".

אברהם נגוסה (הליכוד): "כן. אני מאמין באלוקים. אלוקי ישראל ברא את האדם בצלמו ולכן אנו מחויבים לכבד כל אדם ולהודות לקדוש ברוך הוא כל בוקר שנותן לנו חיים בחמלה רבה".

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): "אני מאמינה. אני לא מפחדת להאמין. ברגעים קשים ביותר שחוויתי, היה בתחושה שלא הכל בשליטתנו ובמה שנעשה למען אהובינו, משהו קצת משחרר. זו לא אמונה מהסוג שמחייב תפילות יומיומיות, אלא הבנה שלא הכל ניתן להסבר מדעי ברור ויש דברים שהם מעבר להבנה שלנו".

בנימין נתניהו - ראש הממשלה (הליכוד): "ראש הממשלה בפגישות מדיניות בארצות הברית, אין לו זמן לדברים קלילים יותר כרגע", אמר רן ברץ מלשכת ראש הממשלה. בסיבוב הקודם מ� השיב נתניהו שהוא מאמין באלוהים.

קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): "אני מאמינה באלוהים, והמסורת היהודית חשובה לי. יחד עם זאת, אני מאמינה שיחסַי עם ריבונו של עולם הם עניין פרטי שלי, לא של הממשלה, לא של המדינה ובוודאי לא של הממסד האורתודוקסי".

רויטל סויד (המחנה הציוני): "כן, אני אשה מאמינה".

ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): "אני מאמין באלוהים שברא את כדור הארץ ואת היקום כולו. אני גם מאמין שהוא ממשיך להשגיח על כל מה שנעשה בכל יום ובכל רגע. אמונה לא נזקקת להוכחה מתמטית, ואני חושב שכל אדם — אם לא בכל רגע מחייו, ברגעים מסוימים בחייו — פונה לאלוהים. וכל מי שהיה בצבא חש בזה באופן ברור. כפיזיקאי שרואה את כל החוקים המדהימים שבגינם קיים גם היקום וגם כדור הארץ וגם אם נסתכל על גוף האדם אין אפשרות שכל זה נולד במקרה, מוכרח להיות 'בעל הבית' שברא את הכל בחוכמה ומי שיעשה חתך על כל גדולי המדע לאורך כל ההיסטוריה יראה שכמעט כולם האמינו שיש בורא ויוצר לכל המבנה הנפלא הזה. דבר נוסף הוא שכל ההיסטוריה של העם היהודי כפי שהיא מופיעה בתנ"ך, החל מיציאת מצרים, מעמד הר סיני בנוכחות כמה מיליוני איש (600 אלף גברים והשאר נשים וילדים), הגעתנו לארץ־ישראל, הקמת מלכות ישראל, הקמת שני בתי מקדש ובעיקר חזרתנו לארץ־ישראל והקמת מדינת היהודים — הם עוד הוכחה טובה שיש אלוהים".

בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי): "אין עוד מלבדו".

אוסאמה סעדי (המשותפת): "כן".

איימן עודה (המשותפת): "אני מאמין באלוהים ומאמין באדם בהיותו אדם. חי חיים חילוניים, אך מלאי כבוד למסורת ולשורשים".

רחל עזריה (כולנו): "אני מאמינה, אבל ביהדות הציווי הוא על אהבת אלוקים. אנחנו אומרים פעמיים ביום: 'ואהבת את ה' אלוקיך'. אני מתחברת לכך שהאהבה היא העיקר. כי אהבה, בניגוד לאמונה, היא עניין רגשי בלבד. חיבור רגשי. חיבור לעם. חיבור למורשת.
"אני שמחה להיות חלק מעם ישראל. אוהבת את התורה ואת הלימוד שלה. אני מתחברת לכל הדורות הקודמים של העם שלי, שהרגישו את המחויבות והאהבה לאלוהים ולתורה. היתרון הגדול באהבה הוא שהיא מתעצבת כל הזמן. לאורך אלפי שנות יהדות, היהדות והאהבה שלנו כלפיה מתעצבים מחדש. יום־יום, שעה־שעה".

חמד עמאר (ישראל ביתנו): "כן".

רועי פולקמן (כולנו): "אכן. אני מאמין באלוהים ופונה אליו מעת לעת. בחרתי לחיות ביישוב מעורב של דתיים ולא־דתיים, מתוך אמונה שברמת הפרט יש לנו משימה לאומית לחבר ולייצר גמישות ושיח בין הקבוצות השונות בחברה".

עודד פורר (ישראל ביתנו): סירב להשיב.

טלי פלוסקוב (כולנו): "יש דברים שאדם שומר לעצמו".

יעקב פרי (יש עתיד): לא התקבלה תשובה עד למועד סגירת הגיליון. לשאלה דומה שהפנה מוסף "הארץ" לח"כ פרי לפני הבחירות, השיב כי הוא מאמין באלוהים.

עיסאוי פריג' (מרצ): "מאמין בכוח עליון. שמו אלוהים? תקראו לו איך שאתם רוצים".

עמיר פרץ (המחנה הציוני): "אני בהחלט אדם המאמין באלוהים, בערכי היהדות הליברלית, חוגג את חגי ישראל, צם ביום כיפור ורואה ביום השבת ערך סוציאלי החשוב לי לא רק כיהודי, אלא גם כאיש משפחה וכאיש חברתי, שמקדש את יום המנוחה גם מנקודת מבט זו. אני גאה בדת המקרבת והפלורליסטית שינקתי מהורי, שבמסגרתה הלכנו לבית הכנסת בבוקר ולמשחק הכדורגל של הקבוצה המקומית אחר הצהריים; במסורת שהורי הביאו עמם ממרוקו — מסורת של יהדות מכילה, שיש בה מקום לכולם והסובלנות לאחר היא הציווי שקיבלתי מהם. המשימה שלנו היא להרחיב את המכנה המשותף בין כל האוכלוסיות כדי שנוכל לבנות ביחד עתיד טוב יותר לילדינו".

נורית קורן (הליכוד): "מאמינה", השיבה חברת הכנסת אחרי שהתגלגלה מצחוק למשמע השאלה.

יואב קיש (הליכוד): סירב להשיב.

איוב קרא (הליכוד): "אני מאמין בכוח עליון ששולט בעולם, שקוראים לו, כמוסכם, 'אלוהים'. אך אינני מאמין בדתות, מכיוון שאלוהים אחד אין לו כמה דתות ולא היה רוצה פיצולים ומאבקים בעולם אותו הוא בעצמו ברא".

מירי רגב - שרת התרבות והספורט (הליכוד): "כן, מאוד מאמינה. האמונה היא מקור כוח בשבילי. אמונה בטוב נצחי שנמצא מעלינו ונותן משמעות לקיום שלנו. המסורת היהודית היא דרך מופלאה לתת לאמונה ביטוי גם בחייו של אדם וגם בתרבות שלנו כעם".

מיכל רוזין (מרצ): "אני מכבדת את כל הדתות ומאמיניהן, אבל אני לא מאמינה בקיומו של אלוהים או ישויות אלוהיות כלשהן. לטעמי, אין אלוהות שהיא חיצונית לאדם ובוודאי לא כזאת שעסוקה בגורלות ובפעולות האדם כלפיה או כלפי חבריו. אני מאמינה במוסר האדם, בשאיפתו לטוב וביכולת הבחירה של האדם בין טוב לרע. עם זאת, אני בהחלט רואה ערך רב בפילוסופיה המוסרית והערכית שהדת היהודית הביאה לעולם".

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): "מודה אני לפניך ריבון עולם שאני אתאיסט מוחלט, מה שמאפשר לי דווקא לחבב את רעיון האלוהות. בני אנוש זקוקים לחמלה. משהו, או לפחות מישהו, שיהיה רחום וחנון. לא אחד כזה שיושב במשרד מנוכר, הפרצוף שלו תקוע במחשב והוא יורה עליך שאלות בלי להביט בך. המשרד של האלוהות מסביר פנים וכל אחד יכול להגיע אפילו בלי לעלות לאוטובוס ומבלי לטרוח לברר מהן שעות קבלת הקהל. די בהנפת ידיים או בהרמת המבט השמימה ובפנייה מנומסת בלב. לא צריך למלא טפסים, אין צורך בפרוטקציה, אין הכרח 'לקחת מספר' וגם לא להידחף בתור. הישות האלוהית יושבת לה במרומים הממוזגים או משייטת בחלל התודעה של אלה המאמינים שאדון עולם יסייע להם. ואם לא יסייע, לפחות ינחם. ואם לא ינחם, אולי ינפק הסבר לכל הדברים הבלתי־הגיוניים שמתרחשים בעולמו־עולמנו.

"והוא? הוא אמנם אל של נחמות וישועות, אבל ידוע שהוא עוזר בעיקר לאלה שעוזרים לעצמם. התפילה, לעומת זאת, מסייעת לכ־ו־ל־ם, וכידוע, כולנו זקוקים לנסים וכולנו נאלצים להאמין במשהו, לא חשוב במה. גם לאתאיסט כמוני יש מערכת של אמונות ואקסיומות שאינה טובה או גרועה מן האמונה בקיומו של הקדוש ברוך הוא, או כפי שאיזה חוכמולוג אמר פעם: 'אנחנו יכולים להאמין שאנחנו לא מאמינים בכלום, אבל זו האמונה הטיפשית מכולן'.

"את 'צוות הקרקע' של אלוהים אני פחות סובל: הרבנים, הכמרים והקאדים, המתווכים, הפרשנים והשליחים בעיני עצמם לא התקבלו מעולם לעבודה אצל השם. לחרון אפו אין סבלנות לנודניקים והוא לא פירסם מכרז לג'ובים הנחשקים. הוא מסתתר איפשהו ביקום ולמרות שהוא לא מגלה את פניו כבר 3,000 שנה בערך, סוכניו שורצים בכל מקום ויש לו, ברוך השם, גם סניפים וזכיינים. בקיצור, אם אתה מדבר אל אלוהים, אתה בן אדם מאמין וזה סידור סביר; אבל אם אלוהים מדבר אליך — אתה שרלטן. דת היא עסק משתלם, בע"ה כמובן.

"הרעיון של 'אלוהים' הוא ההמצאה החשובה ביותר של האנושות. אפלטון אמר את זה ראשון: 'אדם פיקח היה זה שבדה מלבו את האלוהים'. ברוח זו, ספר בראשית שלי נפתח כך: 'בראשית ברא האדם את ריבונו של עולם מפני שלא הבין את התוהו ובוהו של היקום'. קשה לחיות בכאוס הכרתי כזה, ולכן בני אנוש הגו את רעיון האלוהות. הם נזקקו למשהו או מישהו שיסביר את המופלא מהם. מתופעות טבע מחרידות ועד הרוע בעולם ומה קורה בכלל אחרי המוות? ויש עוד מיליון שאלות וקושיות, תופעות וסוגיות בלתי מובנות להכרה האנושית. מתוך מוחו הקודח המציא האדם הנבון את 'הנשגב מבינתו'. כדי לתת פשר לחייו, למותו ועל מנת להסביר את הלא־מובן בעולמו.

"זו גם הסיבה לכך שאלוהים משתנה כל הזמן. האלוהות צריכה לתת מענה הולם גם להתפתחות הידע האנושי וגם לצרכים מוסריים, חברתיים ופוליטיים, שמשתנים תדיר. גם המאמינים בני המאמינים חשים שהמפץ הגדול ותורת האבולוציה משכנעים יותר מסיפור גן עדן והנחש, ולכן צריך כל הזמן לעדכן את התוכנה.

"גם להיסטוריה של האמונה באל יש נפח ומשקל של אלפי שנים שמתקיים בנפרד מהשאלה בדבר קיומו של האל. אני בן לעם היהודי ואני אוהב את הידע העצום, גם התיאולוגי, שיצרו הוגיו. אני לא יכול ולא רוצה להתכחש לעובדה שאבות־אבותיי התפללו 'שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד'. להם היה חשוב להאמין (כמו גם לי) שיש משהו גדול מהם ויש איזשהו היגיון בשיגעון ויש תוקף למוסר וערכים שהם מעבר להתנהגותם היומיומית של בני האדם.

"לא קל 'להתעסק' עם אלוהים, בטח לא מעל דפי העיתון. לא יודע מדוע נגררתי אחרי הפרובוקציה שלכם במוסף 'הארץ'. לסיום, אנסה לגרום לכם להאמין שהשיחה הבאה התקיימה השבוע בשמים: אלברט איינשטיין: 'היכולת לחוש שמאחורי כל דבר שאפשר לחוות נמצא משהו שמוחנו אינו מסוגל לתפוס; משהו שיופיו והשגיבות שלו מגיעים אלינו רק בעקיפין ובהשתקפויות רפות — זוהי דתיות, במובן הזה אני דתי'. מרטין לותר קינג: 'לא הבנת כלום. אמונה היא לעשות את הצעד הראשון גם כשאינך רואה את התמונה כולה'. לודוויג ויטגנשטיין: 'אם מצאת משמעות לחיים שלך, אתה יכול לקרוא לה אלוהים'. דוד בן־גוריון: 'לא אלוהים בחר בנו, אנחנו בחרנו בו'. 'אני מסרב להוכיח שאני קיים', ענה אלוהים לכולם, 'שכן הוכחה נוגדת אמונה ובלי אמונה אין אני ולא כלום' (מתוך הספר 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה')".

יואל רזבוזוב (יש עתיד): "לא".

יפעת שאשא־ביטון (כולנו): "מאמינה בהחלט ודווקא משום כך חושבת כי נושא כזה יש להשאיר בין אדם לבין עצמו, גם אם מדובר באנשי ציבור".

יובל שטייניץ - שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים (הליכוד): "בספרי 'טיל לוגי לאלוהים ובחזרה' הצגתי הוכחה לוגית־פילוסופית לקיום האלוהים. לכן, מבחינתי, יש לנו ידיעה בדבר קיומו של אלוהים כבורא עולם, הקיים באופן הכרחי ונצחי. ידיעה ולא אמונה. הוכחה זו היא למעשה גרסה מודרנית של ההוכחות הפילוסופיות שהציגו הרמב"ם, דקארט ולייבניץ לקיום האל".

אלעזר שטרן (יש עתיד): חזי הדובר רשף לטלפון בשם חבר הכנסת: "אין לך שום דבר לציטוט. מה תכתוב? תכתוב מה שהעורך שלך יגיד לך לכתוב".

נחמן שי (המחנה הציוני): "מאז נפטרו הורי אני הולך מדי שבת בבוקר לבית הכנסת של קריית החינוך שליד כולל מר"ץ ואל הרב יוסי שריד, מרבני הקריה. אני יודע שזה מצחיק, אבל אלה השמות. את הרב שריד אני מכיר יותר מ󈞅 שנה. נהגתי לבוא אליו בימי כיפור, יחד עם ידידי מתן וילנאי. בימי השבעה ביקשתי ממנו לנהל את הלוויות הורי ומאז אני ממשיך. כל שבת.

"זו קהילה נעימה, מאירת פנים, 'בית יהודי' וימינה. אני משתדל לא לדבר שם פוליטיקה, אבל קורא בדבקות את כל ביטאוני השבת. הפוליטיקה שלהם רחוקה משלי. בעת קריאת התורה הם מפנים שימת לבי לקטעים העוסקים בארץ־ישראל ואני מסמן להם בתגובה את הקטעים שעניינם העבד, היתום והגר. בסוף אנחנו מוצאים מכנה משותף גדול.

"אני אוהב את שבת בבוקר, ההליכה לבית הכנסת, המפגש, קריאת התורה והזמן שאני נוטל לעצמי להתגלגל הלוך ושוב במדרגות ההיסטוריה היהודית. מסיבה זו, השקעתי גם שנתיים בתוכנית המצוינת 'קולות', שעזרה לי לעצב את ערכי ואישיותי היהודיים. הורי לא היו דתיים. סבי וסבתי מצד אבי, בתיה ואליהו שייקביץ, היו חרדים ממש. אבא אליעזר התמתן מאוד ולבסוף היה פעיל בקהילה הרפורמית. סבי וסבתי מצד אמי, רוזה וצבי ז'יכלינסקי, היו חילונים וכך גם אמי, חוה. אני בחרתי בדרכי שלי. אני מקווה שהם גאים בי, מלמעלה".

עפר שלח (יש עתיד): "אין לי עניין לענות".

איציק שמולי (המחנה הציוני): לא התקבלה תשובה עד למועד סגירת הגיליון.

סתיו שפיר (המחנה הציוני): "כן".

איילת שקד - שרת המשפטים (הבית היהודי): "כן".

עאידה תומא סלימאן (המשותפת): סירבה להשיב.