סוף סוף משהו מחכמי הפורום נדב שנרב:
במקור ראשון נשאלה "שאלה אחת גדולה":
"מה יש היום לעם ישראל, ליהדות ולתורה להציע לעולם הגדול?"
והרי תשובתו:
על פניו הייתי אומר שהתשובה לאותה "שאלה אחת גדולה" היא מלה אחת קטנה: כלום.
ודאי שניתן לטעון, ולכאורה זו אמורה להיות עמדתו של כל יהודי ירא שמיים, שהיהדות היא הדרך האמתית לעבודת השם וזה, כלומר תפילין ושעטנז, מה שאנו אמורים ללמד את כל גויי הארץ. המשיבים לא נקטו בגישה זו, כנראה מפני שהם סבורים שהקריאה של היהדות לגויים איננה להתגייר וממילא אנחנו לא "מוכרים" להם את התוכן הפשוט של תרי"ג מצוות. סביר לגמרי, אבל מה נשאר חוץ מזה?
תוכחותיהם הנמרצות של ישעיהו וירמיהו ועמוס: לא לעשוק דלים ולא לרצוץ אלמנות – פשוט הצליחו יותר מדי. היום, בלי לבדוק, אני בטוח שניתן למצוא את העקרונות האלו גם בחוקה של פפואה ניו-גיני או זמביה. אין זה אומר שהעולם הפך למקום של צדיקים וישרים ושבעלי כח לא מנצלים אותו כדי לעשוק ולגזול, אבל גם הרשעים אמצו את הרטוריקה של ישעיהו והם פשוט יסבירו לכם שמה שהם עושים תואם אותה לחלוטין.
אם תראיינו את קים ג'ונג און או איך שלא קוראים לו, רודן קוריאה הצפונית, הוא לא יגיד "אני דיקטטור אכזר כי בידי הכח, איזה כיף לי" אלא יסביר לכם מדוע צפון קוריאה היא המדינה עם השוויון הגדול ביותר בעולם ואיך כל האזרחים שם מקבלים שירותי בריאות חינם ונהנים מכל רגע. זה כמובן שקר, אבל ההתמודדות אתו לא יכולה להיעשות דרך הטפות אלא דרך איסוף נתונים, ניתוחם והצגתם, זה כבר לא ישעיהו אלא יותר מילטון פרידמן.
אבל אם אנחנו לא מוכרים את המצוות הפרטיקולריות ולא את העקרונות האוניברסליים, האם יש לנו משהו אחר? קשה לראות, והתשובות של המגיבים די מוכיחות את הדבר, לעניות דעתי. היכן הם ענו על השאלה אותה נשאלו?
תשובתו של הרב דן בארי, לפיה על העם היהודי לפתח "דת אוניברסלית, המושתתת על האמונה היהודית בצורתה היותר אצילית, שאינה נוגדת את ההישגים הפילוסופיים והמדעיים … המציעה מנהגים וטקסים ואִרגון קהילות המזינות את הצרכים הרגשיים והחברתיים של האדם ומאפשרים למשפחה להיות שוב היסוד והכלי של האושר האנושי." תמוהה בעיני משתי פנים. ראשית, פיתוח של דת אוניברסלית כזו הוא עניין לעתיד ולכן אי אפשר לומר שזה מה שאנו מוכרים כרגע. שנית, האם על הסטרט-אפ המצליח הזה לא עלה בחור נמרץ בן שבע עשרה מנצרת לפני אלפיים שנה בדיוק?
תשובתה של הרבנית פרנקל, האומרת שהיהדות מטפחת את מוסד המשפחה ומאפשרת לנו "פנאי הוֹרי משוחרר מטרדות הסמארטפון, ו … יממה תמימה בחברת ילדים נטולי מסכים" היא יותר מדי בת המקום והזמן. ולפני עשר שנים כשלא היו סמרטפונים, או לפני שלשים שנה כשלא היו מחשבים אישיים, לא היה לנו מה למכור? ובכלל, הצגתה של היהדות כמגינת מוסד המשפחה, כל כמה שהיא נכונה מאד (לדעתי) בנסיבות של ימינו, בנויה על שכחה מסוימת של מודל המשפחה של חז"ל, משפחה שהיתה במקרים רבים פוליגמית, ושלחן שבת שאליו לא ישבו בנות המשפחה בזמן נידתן או זיבתן – די רחוק מהמודל המודרני אותו רובנו מחבבים מאד.
בקצרה, אחר מבוא הדברים שנאמרו כאן, אני מתקשה מאד לראות "ערך" יהודי פרטיקולרי (לא כזה שהיה פעם יהודי פרטיקולרי והפך לאוניברסלי, כמו הימנעות מעושק דלים, נניח, אלא משהו שכיום הוא ייחודי לשומרי מצוות הדת היהודית באיזשהו מובן) שניתן למכור אותו לתושבי אטלנטה או מוגדישו או שנחאי בתור בשורה חברתית או רוחנית. האם אני אמור להיות מוטרד מכך?
