פעמים רבות נשאלתי ע"י חברים: מפני מה אני מסתייג מהגראי"ל שטיינמן ומחבב את הגר"ש אויערבאך, בעוד שמנהיגותו של הגראי"ל שפויה ופרגמטית ומתאימה ונוחה הרבה יותר לפעולותיי השונות, מאשר הנהגתו הקנאית והלוחמנית של הגר"ש כנגד כל שינוי בקהילה החרדית?
ברור שהצדק אתם בנוגע למהלכים השונים שהייתי שותף להם ב-15 השנים האחרונות, כדוגמת השתלבות בעבודה, לימודים אקדמיים, גיוס לצה"ל ולשירות אזרחי, לימודי ליב"ה, ישיבות תיכוניות, שימוש באינטרנט ועוד כיו"ב. ברור שגם הגראי"ל וגם הגר"ש היו שמרנים בהשקפת עולמם והתנגדו לשינויים הללו, אבל הגראי"ל נמנע ממלחמת חרמה שהייתה בעיניו חסרת סיכוי, והגר"ש בחר להתנגד בכל כוחו לכל מהלך ציבורי מסוג זה.
אבל מבחינתי ההבדל האישיותי בין השניים הוא עבורי כל כך משמעותי, ובנקודה זו אני חש עצמי הרבה יותר קרוב לגר"ש מאשר לגראי"ל, גם אם במבחן התוצאה אנו עומדים במקומות מנוגדים לחלוטין.
הגר"ש הוא בעיניי רומנטיקן חסר תקנה, הוא ביקש להביא את העולם למצב האופטימלי מבחינתו, העולם שמשתקף לנגד עיניו מהתורה שלמד, מסיפורי המופת ששמע, מתורת הקבלה וכיו"ב. הוא מתעלם מהמציאות הסובבת אותו ומסרב להתייאש מתיקון העולם, והוא מוכן לשם כך להפוך שמים וארץ, ולהסתכן במלחמות וחרמות ולהישאר עם מתי מעט.
הגר"ש עצמו היה עילוי והוא אהב וקירב עילויים ותלמידי חכמים גדולים, הוא האמין ביכולת שלהם להגיע לדרגות גבוהות, הוא גם האמין ביכולת לחבר בעולם התורה בין אשכנזים וספרדים, וגם בכך הוא לדעתי חי את ה"רצוי" הרבה יותר מאשר את ה"מצוי".
הגראי"ל לעומתו היה בעיניי ציניקן חסר תקנה, הוא היה כל ימיו ריאליסט שאיננו מאמין ביכולתנו להביא את העולם למקום טוב יותר, ותפקיד זה מיועד ככל הנראה למהלכים שמימיים ולימות המשיח. הוא היה חשדן ביחס לכל אדם וביחס לעצמו, הוא לא האמין ביכולת של אדם לגבור על תכונותיו ותאוותיו האנושיות. הוא חיפש תמיד את הדרכים המושכלות והזהירות להתמודד עם אתגרי התקופה, ועם המציאות הבלתי רצויה שבה אנו חיים.
הגראי"ל היה פיקח עצום, אבל גם בחידושי תורה לא הלך בגדולות ובנפלאות. הוא הביע חשש גדול מבעלי כישרונות גדולים, והאמין בטיפוח הנורמליות והבינוניות. הוא לא האמין ביכולת לשלב בין אשכנזים וספרדים בעולם תורה אחד, ותמך תמיד בהפרדה מוסדית בין חוגים ועדות. הוא היה אדם שחי את ה"מצוי" הרבה יותר מאשר את ה"רצוי". הוא לא חיפש מעולם מהפכות, אלא לשמר מצב קיים עם שינויים אטיים. משה גרילק מרבה לצטט בשמו "אנו זקוקים לאבולוציה ולא לרבולוציה".
באופן אישי אני נמשך לרומנטיקנים ומתקני עולם, גם אם הם רואים את העולם באופן שונה ממני לחלוטין, אני מאמין שאת הדברים הגדולים בעולם מחוללים רק אלו שמאמינים באדם וביכולותיו למרות כל המגבלות והחסרונות של בני האדם.
כשתמצו לומר יתכן שיש כאן את "גדלות האדם" של סלבודקה מול "אפסות האדם" מבית מדרשה של נובהרדוק.
זו הפרשנות שלי לשני האישים הגדולים הללו, אשמח כמובן להתנגדותכם הנחרצת והמנומקת לתמונה שהצגתי.
