נסו להיזכר לרגע בסבא וסבתא שלכם. בשיחות שניהלתם איתם בילדותכם. בסיפורים שלהם, ששמעתם בנשימה עצורה. בימים שבהם חשבתם שהם האנשים הכי חכמים בעולם.

עכשיו תחשבו על ילד. סתם ילד ‏(או ילדה‏) מהרחוב, כזה שעסוק ברגע זה בלנדנד לאמא ואבא שלו שיקנו לו ''זבלונים'' ‏(אל תשאלו‏). ילד רגיל וממוצע. לפי תופעה הידועה בפסיכולוגיה כ''אפקט פלין'' כשהילד הזה יגדל, האיי.קיו שלו יעבור את זה של סבא וסבתא שלכם ב–30 נקודות לפחות. רוב הסיכויים שמנת המשכל שלו תעלה על שלכם בכ–10 נקודות. זאת ועוד: לפי מבחני אינטליגנציה עכשוויים, מנת המשכל של סבא וסבתא שלכם היתה נמוכה כל כך, שפלא שהם הצליחו לסיים תיכון.

''אפקט פלין'' מתאר תופעה שאף אחד עוד לא הצליח למצוא לה הסבר מספק, כולל החוקר שגילה אותה לפני 29 שנה: העובדה שמנת המשכל הממוצעת עולה בכל העולם בקצב קבוע, משנה לשנה. ילדים שנולדו בשנת 2000 יקבלו במבחני אינטליגנציה בממוצע 0.3 נקודות יותר מכאלה שנולדו ב–1999, ו–3 נקודות יותר ממי שנולד ב–1990. האיי.קיו שלהם יהיה גבוה בכ–10 נקודות מזה של הוריהם. העלייה נמצאה בכל המדינות שנחקרו, ובכל מגדר, גזע, קטגוריה של חינוך אם ושל הכנסה, באוכלוסייה כפרית ועירונית ברחבי העולם.

''אם נלך לאחור, לפי אפקט פלין, מנת המשכל של תלמידי בית ספר בשנת 1900 היתה 70'', כתב מלקולם גלדוול ב''ניו יורקר'', בכתבה על אפקט פלין, ''מה שאומר שארצות הברית היתה מאוכלסת כמעט רק באנשים שכיום היו נחשבים לבעלי פיגור שכלי''. האם היו אבותינו טיפשים? נראה שלא. האם כולנו מגדלים גאונים? לא סביר. אז מה קורה כאן בעצם?

''בדיוק כמו שהמכוניות שלנו השתכללו מאז המאה ה–19, כך גם המוחות שלנו התפתחו, בדרך מאוד מעודנת'', אומר ג'יימס פלין ‏(Flynn‏) בראיון טלפוני מביתו בניו זילנד. ''אנחנו חושבים שאנשים במאה ה–19 היו כמונו, אבל המוח שלהם עבד בצורה אחרת. יש לכך השלכות מדהימות, יומיומיות על חיינו''. ספרו האחרון של פלין יצא בארצות הברית בשנה שעברה, ונקרא ''האם אנחנו נהיים חכמים יותר?'' התשובה, כפי שהוא מסביר שוב ושוב, מורכבת.

כשפלין גילה את האפקט הקרוי על שמו הוא בכלל היה מדען פוליטי שהתמחה בפילוסופיה של המוסר, וחקר תופעה ידועה היטב ומעוררת מחלוקת: מנת המשכל של אפריקאים־אמריקאים נמוכה מזו של בני דורם הלבנים, מה שהוביל חוקרים מסוימים לטעון כי מקור הפער גנטי. פלין, שביקש להוכיח שהגורמים סביבתיים דווקא, בדק תוצאות של מבחני אינטליגנציה צבאיים - הדומים לאלה שעוברים מתגייסים בדרך לבקו''ם - ומצא כי מנת המשכל של שחורים עלתה לאורך השנים. למעשה, מנת המשכל של כל הנחקרים עלתה מדור לדור. ''חשבתי שיגידו לי שמבחנים צבאיים לא משקפים, אז התחלתי להסתכל על מבחני אינטליגנציה כלליים'', מסביר פלין. התוצאות שינו את מסלול הקריירה שלו.

ההבדל בין ממוצע לגאון

מבחני אינטליגנציה עוברים עדכונים תקופתיים. בעבר זה נעשה בעיקר כדי לעדכן את אוצר המילים, פעם ב–30 שנה בערך: היום זה קורה פעם בעשור. קבוצת נבחנים מקבלת את הבחינה החדשה, התוצאה הממוצעת שלהם מקבלת את הציון 100, סטיית התקן נקבעת ל–15 נקודות ורוב האוכלוסייה תימצא במרחק שתי סטיות תקן מהממוצע, לכל כיוון ‏(בין 70 ל–130‏). אולם בכל פעם שהמבחנים מוחלפים, קבוצה של ילדים מקבלת את המבחן הישן ואת המבחן החדש, למטרות מחקר. ב–74', אז הוחלף מבחן וקסלר לילדים, נתנו לילדים לעשות את המבחן החדש וגם את המבחן הקודם, שנכתב ב–49'. ילדים שקיבלו בבחינות החדשות 100 קיבלו שמונה נקודות יותר במבחנים הישנים. ''הבחנתי בזה בכל מבחן שבדקתי. ואמרתי - לא נראה לי שמישהו חשב על זה קודם'', אומר פלין. משמעות הדבר היא, שאותו הילד יכול להיחשב ממוצע לגמרי או חכם במיוחד - תלוי איזה מבחן נותנים לו לעשות. למעשה, חוקרים כבר שמו לב לתופעה. אך רק אצל קבוצות אוכלוסייה ספציפיות, כגון מהגרים. פלין היה זה שגילה כי האפקט אוניברסלי.

מעניין לא פחות מהעלייה בציונים, הוא הדפוס שלה. מבחני איי.קיו בוחנים שני סוגים של אינטליגנציה: אינטליגנציה קריסטלית - שמודדת ידע ומיומנויות שנרכשו בעבר ‏(למשל, אוצר מילים ותרגילי חשבון‏), ואינטליגנציה פלואידית - היכולת להתמודד עם מצבים בלתי מוכרים, שמחייבים מציאה ויישום של כללים חדשים. לאור העלייה בהשכלה במאה האחרונה, ניתן היה לצפות כי השיפור יחול בחלקים שבוחנים ידע קודם, אך בהם לא חל כמעט שינוי. את חלקה הארי של העלייה בניקוד אפשר לייחס לשני סעיפים בבחינה: אחד מודד את היכולת למצוא את ''הצד השווה בין מושגים'' - למשל מה משותף למלפפון ועגבניה. תשובה שתזכה לציון נמוך תהיה ''את שניהם אפשר לאכול''. תשובה שתזכה לציון גבוה יותר תהיה ''שניהם ירקות'', תשובה המתייחסת לסיווג מופשט ולא רק לתכונות פיזיות ומעידה על חשיבה מתקדמת יותר. הסעיף השני עוסק במציאת יחסים בין שורה של צורות גיאומטריות. שניהם עוסקים בחשיבה מופשטת ובמיון לקטגוריות. שניהם עוצבו כך שיושפעו כמה שפחות מידע תלוי־תרבות.

במילים אחרות, אנחנו לא בהכרח חכמים הרבה יותר ממי שנולד בתחילת המאה ה–20. אנחנו פשוט טובים יותר בהפשטה, בסיווג דברים לקטגוריות ובהתייחסות למצבים היפותטיים. ''לו שאלת אדם לפני 100 שנה מה הקשר בין כלב לארנבת, הוא היה אומר לך, 'משתמשים בכלבים כדי לצוד ארנבות''', אומר פלין. ''צעיר בן זמננו יגיד, 'שניהם יונקים'. פעם החשיבה היתה יותר קונקרטית''.

פלין מזכיר את מחקריו של אלכסנדר לוריא, פסיכולוג סובייטי שבשנות ה–30 של המאה שעברה יצא לחקור את השפעת המהפכה הסובייטית על אזורים כפריים נידחים באוזבקיסטן. באחד הכפרים הציג לוריא בפני איכר את השאלה הבאה: ''אין גמלים בגרמניה. העיר ב. נמצאת בגרמניה. האם יש שם גמלים?''

''קרוב לוודאי שכן'', השיב האיכר, ''אם זו עיר גדולה אמורים להיות שם גמלים''.

''אבל אמרתי שאין בגרמניה גמלים'', אמר לוריא, ''והעיר הזאת נמצאת בגרמניה''.

''אם זה כפר קטן'', ענה לו האיכר, ''אולי אין שם מקום לגמלים''.

80 שנה לאחר מכן, סביר להניח שהאיכר האוזבקי היה מבין מהי השערה היפותטית. אולי אפילו היה לו סמארטפון, מכשיר שמחייב חשיבה מופשטת מעצם העובדה שכפתור אינו עוד ישות פיזית אלא רעיונית. טכנולוגיה היא אחד הגורמים שכנראה השפיעו על היווצרות אפקט פלין. אולם הגורם העיקרי, לדעתו, הוא ''החשיבה המדעית'', שנוצרה בעקבות המהפכה התעשייתית. ''ב–1900, בערך 3% מהאנשים עשו עבודה מאתגרת מבחינה רעיונית'', אומר פלין. ''97% עבדו בתעשייה, בחקלאות או כמוכרים בחנות. כיום כ–35% מהאוכלוסייה עושים עבודה מקצוענית שדורשת כישורים אינטלקטואליים. טכנאי המחשב של האוניברסיטה טובים היום יותר משהיו כשהתחלתי, וצריכים להבין ביותר דברים. בנקאי במאה ה–19 היה צריך לדעת קצת אריתמטיקה, ולהעריך אם האדם יחזיר את ההלוואה. אבל תסתכלי על הבנקאים שהרסו את העולם ב–2008: הם היו צריכים לעשות חישובים מסובכים, תחזיות סיכונים, להמציא את כל חבילות הג'אנק האלה. זו עבודה הרבה יותר מאתגרת''.

אולם האוניברסליות של אפקט פלין - העובדה שהוא ממשיך להתרחש בקצב קבוע, בנסיבות ובמדינות שונות - מעידה על כך שיש לו כנראה יותר מסיבה אחת. בין ההשערות שהעלו חוקרים, היו תזונה משופרת, אמהות משכילות יותר וצמצום מספר הילדים במשפחה, וגם פיתוח כישורים ויזואליים בעקבות התפתחות הטלוויזיה, משחקי מחשב ועוד.

ההיפותטי הוא המוסרי

לגילוי של פלין יש השלכות בלתי צפויות לעתים. למשל, בשנים האחרונות פלין משמש עד מומחה במשפטים של נידונים למוות בארצות הברית: לפי פסיקת בית המשפט העליון אסור להוציא להורג פושעים שהאיי.קיו שלהם נמוך מ–70, אולם אם כילד הפושע קיבל בחינת אינטליגנציה ישנה, יכול להיות שציון האיי.קיו שלו גבוה מדי.

פלין עצמו, אף על פי שעשה קריירה נאה מממצאיו בפסיכולוגיה, נשאר בלבו מדען פוליטי ליברלי ונראה כי הקשר בין פוליטיקה ומוסר הוא המעניין אותו באמת. בספריו הרבים כתב רבות על פוליטיקה והתייחס גם ליחסי ארצות הברית־ישראל. לפני חודשיים ביקר באוניברסיטה העברית, במסגרת סמינר על מבחני משכל והדבר שחשוב היה לו לספר לי, כבר בתחילת שיחתנו, הוא שביקר גם בעיר העתיקה בחברון, כדי לחזות בכיבוש מקרוב.

לכן לא מפתיע שגם את הגילוי שלו הוא בוחן קודם כל במונחים מוסריים ופוליטיים. פלין, בן 79, נולד בארצות הברית וחי בה עד 63'. ''כשהייתי בן 21, זו היתה השנה של שביתת האוטובוסים של מרטין לותר קינג'', הוא מספר לי, ''אבא שלי היה אירי ומרוב שהוא שנא את האנגלים לא היתה לו אנרגיה לשנוא אף אחד אחר, אבל היתה לו דעה קדומה גם נגד שחורים. כשניסיתי להתווכח איתו אמרתי, 'אבל מה אם היית מתעורר מחר והיית שחור?' והוא אמר, 'זה הדבר הכי מטומטם שאמרת. זה לא יכול לקרות'. הוא לא לקח את ההיפותטי ברצינות. אנחנו כן, וזה מעניק לנו יחס שונה לעקרונות מוסריים''.

אבל גם לפני 400 שנה היו עקרונות מוסריים וחשיבה היפותטית.

''תמיד היו מוחות מתקדמים, גם בימי אריסטו היו אנשים שצפו את האתוס המדעי כי היתה להם גישה רציונליסטית למציאות. אבל האנשים הפשוטים חיו במציאות הקונקרטית. הם לא מיינו לקטגוריות מופשטות, לא שפטו באופן הגיוני ולא חשבו על מקרים היפותטיים או עקרונות אוניברסליים''.

מה עם החוקה האמריקאית? המהפכה הצרפתית?

''החוקה האמריקאית נכתבה על ידי אנשים משכילים מאוד, האליטה, בתקופה שבה המדע החל להתקדם, על ידי אנשים כמו בנג'מין פרנקלין. אריסטו עצמו ערך מחקר נהדר על חיות שונות והשווה ביניהן. תמיד היה מיעוט אינטלקטואלי שידע להשתמש בעקרונות הללו, אבל זה היה מוגבל למיעוט קטן מאוד. ואז המהפכה התעשייתית הגיעה, ודרשה כוח עבודה משכיל. זה דרש בתי ספר, שהיו בהם בחינות, והתפתחה חשיבה מודרנית, מעבר לעולם הקונקרטי. אחת הדרכים שבהן החשיבה החדשה הועילה, היא בכך שהיא שידרגה את העקרונות המוסריים שלנו. אם אתה מסוגל לשים את עצמך בנעליו של מישהו ממוצא אתני אחר, יהיה לך קשה יותר לעשות הכללות גזעניות''.

מניסיוני, המוח האנושי מסוגל להכיל את הסתירות הללו בקלות.

''נכון, אפשר לעשות הפשטות ולהבין עקרונות מוסריים - ועדיין, יש אנשים שבגלל בורות ודעה קדומה יחזיקו בדעות חשוכות. הנאומים של נשיאי ארצות הברית כיום מלאים בשטויות בדיוק כמו לפני מאה שנה''.

אם אנחנו כל כך הרבה יותר משכילים וטובים בהפשטה וכולי - למה אין בעולם רנסנס תרבותי?

''הבעיה היא שבחינות איי.קיו אינן טובות במדידת יצירתיות. איינשטיין, מיכלאנג'לו - קשה לדעת מה מייצר אנשים כאלה. אנשים יותר משכילים היום, והרבה יותר אנשים יכולים לעשות דברים יותר חכמים. אין ספק שהרבה יותר אנשים כיום יודעים לשכלל מכונות. אבל אני לא חושב שהמוזיקה או הספרות היום טובות יותר. יש יותר אנשים שכותבים היטב, ויותר קהל שקורא אותם. אבל אני לא בטוח מה מפיק גאונים''.

פלין גם אינו מוציא מכלל האפשר שבנוסף לכישורים שרכשנו, איבדנו כמה דברים בדרך. למשל, השכלה כללית ורוחב אופקים. ''פעם נתתי לסטודנטים שלי תרגיל: ליישם את התיאוריה של אפלטון על רודן מהמאה ה–20. רק 10% מהם היו בכלל מסוגלים לתת לי שם של רודן. הם כתבו, היה מישהו בשם סטלין בגרמניה. זה היה פתטי''.

חוכמה היא לא מספר

מה מודדות בחינות האינטליגנציה והאם מייחסים להן יותר מדי חשיבות? - זו כמובן אחת השאלות השנויות במחלוקת בעשורים האחרונים. אחד המתנגדים הבולטים לבחינות הללו הוא פרופ' רוברט סטרנברג מאוניברסיטת אוקלהומה. ''אני לא מבין למה אדם חכם כמו פלין מתעסק כל כך הרבה עם מבחני איי.קיו'', הוא אומר בראיון טלפוני ממשרדו, ''זה כנראה כי הוא עצמו קיבל בהם ציונים גבוהים''. סטרנברג עצמו קיבל ציון נמוך בבחינת אינטליגנציה בילדותו, מה שהשפיע על יחס המורים אליו - ועל הביטחון העצמי שלו - למשך כמה שנים, עד שמורה בעל היגיון בריא ראה את המוח שמעבר לציון.

בבגרותו, סטרנברג הפך לחוקר פסיכולוגיה מוערך והקדיש את הקריירה שלו למציאת מבחנים חליפיים למדידת כישורים אנושיים. למשל, כאלה שבוחנים יצירתיות, כישורים פרקטיים ואפילו אתיקה. בגיל 63 הוא מודה בצער שלא הצליח לערער על בכורתן של בחינות האינטליגנציה. ''יש אנשים חכמים שהם כישלונות ענקיים'', הוא אומר. ''ההתעסקות בציוני איי.קיו מוגזמת והרסנית. תסתכלי על הקונגרס האמריקאי, כמה אנשים משכילים יש שם והם לא מצליחים לעשות כלום. ואני לא חושב שהבעיה של סוריה, למשל, היא שאסד לא חכם מספיק''.

במקום אינטליגנציה, סטרנברג מציע למדוד ''חוכמה'' ‏‏(wisdom) - אותה הוא מגדיר כיכולת והרצון להשתמש בחוכמה ובכישורים כדי לנסות ולקדם את טובת הכלל. האיי.קיו, הוא אומר, מודד כישורים מסוימים, אך הוא מדד צר מדי.

אז למה כל כך הרבה חשיבות מיוחסת, עדיין, לבחינות אינטליגנציה?

סטרנברג: ''כי יותר מדי אנשים מרוויחים מהמערכת הקיימת, ולא רוצים לשנות אותה. ראשית, אנשים שמגיעים לעמדות כוח הם כאלה שהצליחו בבחינות, והם חושבים שהם מוצלחים ומחפשים אנשים כמוהם. שנית, התוצאות של הבחינות נשמעות מאוד מדויקות, נוצרת תחרות בין בתי ספר ואוניברסיטאות ומתפתחת אמונה שמגשימה את עצמה - אנשים שלא מצליחים בבחינות לא מקבלים הזדמנויות, ואז הם לא מצליחים ואפשר להגיד, 'אמרנו לכם, איזה לוזרים'. קשה מאוד לשנות את החברה. אין כאן גאון מרושע שמתאם את הדברים מתוך רצון לפגוע, אלא שמערכות קשה לשנות. אנשים נתקעים בדרך שבה הם עושים דברים, ויש להם בעיה למצוא פתרונות יצירתיים''.

ואולי בעצם, מה שאפקט פלין מודד אינו כישורינו השכליים, אלא משהו אחר לגמרי. לאחר מאה שנים שבהן נרשמו עליות פחות או יותר קבועות במנת המשכל, בשנות ה-2000 נרשמה האטה במדינות סקנדינביה. בארצות אחרות, כולל ישראל, הממוצע ממשיך לעלות. ''אולי בגלל שהחברות הנורדיות יותר מתקדמות, הן הגיעו לגבול העליון'', משער פלין. ''מבוגרים משכילים מספקים לילדיהם אוצר מילים מספיק, שיטות הורות מודרניות, עבודות יותר תובעניות מבחינה אינטלקטואלית, רוב האנשים מקבלים חינוך אופטימלי, המשפחות קטנות ומאוד מודרניות. אולי בעצם, האפקט מודד את מידת ההתקדמות של העולם המודרני''.

• אלון עידן , הארץ