גם לי קפצו כמה פיוזים ממאמר זה, הרי הם באדום וכחול. בחלקם קדמוני
כפי הנראה גם לפרו' מותר לקשקש (ואולי הכתבת היא ה אשמה?)
פרופסור מקסין גרוסמן, חוקרת מגילות, חושפת לראשונה את יחסם של "אנשי המערות" שחיו באחד הצמתים המשמעותיים ביותר לעם היהודי - ימי הבית השני - לנשים היהודיות בנות זמנם. את גרוסמן אני פוגשת במרכז ירושלים, מרחק קצר מהמקום שבו הכל החל. כלומר, פרישתם של "בני האור" (או "כת היחד") מהחיים המאוסים בחברת הכהנים הצדוקים המושחתים ששלטו בבית המקדש בירושלים, והבריחה אל השקט והטוהר של המדבר.
עבור גרוסמן, שגדלה בריצ'מונד וירג'ינה כיהודייה קונסרבטיבית, כאן בישראל התעוררו לחיים המחקר והטקסטים שסביבם נע מושא מחקרה, כששפתם של "בני האור" נשמעת סביב. פרופסור גרוסמן, מרצה באוניברסיטת מרילנד, נמצאת כיום בישראל עם בעלה ושני ילדיה במסגרת "תוכנית פולברייט" - תוכנית מדעית בין-ממשלתית לטיפוח קשרים מדעיים בין המדינות.
"מה שמיוחד במגילות הוא שהחומרים שלהן עדיין מאוד רלוונטיים ליהדות בת-זמנינו", פרופ' גרוסמן אומרת. "הם מייצגים ענף ביהדות שנגדע, ועם זאת מאתגרים את היהדות שלנו בכל כך הרבה דרכים. זה מרתק, וצריך להתאמץ כדי להבין אותם ולהפוך את החוויות שלהם לרלוונטיות עבורנו, מאחר והם בהחלט עשו 'דברים מוזרים". לכאורה מה שמאתגר הוא נטיית הלב שלה כי ערכים מסויימים - שנניח והיו בענף שנגדע ואין לו (כפי שהיה) אחיזה ממשית - הם טובים.
בניגוד להנחת היסוד, דווקא היו להם נשים
מגילות ים המלח מציגות תמונה שונה של היהדות בימי בית שני. על פי פרופ' גרוסמן, כתבים ומגילות המכונים כיום "ספרים חיצוניים" - כלומר, אלה שלא נכנסו לתנ"ך - היו "ספרי חובה" בארון הספרים של הקבוצה. למשל, "ספר חנוך". מגילת אסתר, לעומת זאת, כלל לא נמצאה בין ערמות כתבי היד של אנשי הכת הלמדנים.
"אז 'בני האור' ו'בני החושך', כפי שהם מציגים עצמם בספרם האפוקליפטי, לא מייצגים את המיינסטרים היהודי, או אפילו הנוצרי הקדום, כפי שאנו מכירים אותו", כך גרוסמן. ועם זאת, הם קשורים לכל זה בצורה הדוקה. "אני רוצה שנתחיל בהנחת יסוד כלפי אנשי קומראן שצריך להפריך - וזו העובדה שלא היו להם נשים. עד למציאת המגילות, נשען המידע העיקרי על אותה חבורה, בעיקר על היסטוריונים דוגמת יוספיוס פלביוס, שקרא להם 'האיסיים', ותיאר אותם כחבורה של גברים שחיה לבד, בלי עבדים ובלי נשים.
"זה היה נשמע הגיוני. היה נראה שיש לו מידע על אותם אנשים שחיו בקומראן. אך היום מציגות 500 המגילות שנמצאו, תמונה שונה. נכון לעכשיו, הנחת היסוד המחקרית היא שחיו שם כמה חברות שהיו פעילות באותה התקופה. לחלקן היו בהחלט ילדים ונשים, ולא סתם היו, אלא שיש טקסטים מפורשים המתייחסים לנישואין, קיום יחסים, גירושין וכן חינוך ילדים".
הציווי ללמוד תורה - גם לנשים
החוקרת טוענת כי לא ניתן לקרוא את המקורות במגילה מבלי להבין הנחת יסוד: שעברית היא שפה
שוביניסטית שבה הדיבור הוא במין זכר. "שפה גברית", מעדיפה גרוסמן. "הגברים במרכז. הם מדברים, והנשים מקשיבות ושותקות. גם אם לא מסכימים לגישה הזו, אלה המבנים הלשוניים שבהם אנחנו משתמשים בעברית".
באחד הטקסטים מתוך המגילות, המדבר על הרגלי החינוך של הילד החבר בכת קומראן – מצביעה פרופ' גרוסמן על ההדגשה בתחילת הנושא, הדורשת: "בבואם יקהילו כל הבאים מטף ועד נשים, ויקראו באוזניה מה את כל חוקי הברית להבינם" (1QSa1.1-1.15). מה הבשורה יותר מפרשת הקהל שבספר דברים? הובא רק כראיה שהיו נשים וטף?
פיסקה לאחר מכן מפרטת המגילה מהם "חוקי הברית". כלומר, תחומי האחריות של הצעירים בכת, אופן הלימוד שלהם ועוד. "שם לא 'בן 18 לחופה', כי אם בן 20. אז הוא מוכר כמי שמבחין בין טוב לרע". מהמעבר החד בין אספה הכוללת את כולם, לחוקי חינוך ותחומי אחריות – לומדת החוקרת איילין שולר כי השפה הגברית, הכוללת את כל הנאספים, פונה לכולם. הכרחי או נטיית לב? אולי נשים וטף הובאו למעמד לטעת בהם ליראה את ה'?
"ובמילים אחרות, גם בנות צריכות ללמוד את התורה ולחלוק את תחומי האחריות, ממש כמו הבנים. אי אפשר כמובן לדעת אם זה נכון", גרוסמן ממהרת לסייג. "האם אכן זו הייתה כוונת הכותב? השפה היא שפה גברית. אך אין ספק שאם כן, זה שונה לחלוטין מהגישה הרבנית-הפרושית, שדחקה את הנשים מלימוד התורה". אז מה היה לנו כאן? סתם חנטריש
מי אמר שנשים פסולות לעדות?
"ההמשך נעשה אפילו מוזר יותר", אומרת גרוסמן, מניחה את האצבע על המשפט המפתיע הבא באותה מגילה, כן, מכאן זה נהיה ממש מוזר
מיד אחרי ההנחיה על הגיל המתאים לנישואין: "וכן תקבל להעיד עליו משפטות התורא, ולהתייצב במשמע המשפטים" (1QS a1.1-1.15). כלומר, הנחיה מפורשת לנשים להעיד. עדות אינה רק עדות כראיה למשהו שהיה אלא גם כנוי לחוקה (עדות ה' נאמנה ועוד כהנה) וגם להצהרה חשובה (כמו "עדות לאסף"). אם הכוונה עדות כפשוטה היה צ"ל כתוב "להעיד" סתם או מילה מכלילה. וודאי לא "עליו" (הנסיק ממילת עליו – ולא עליה - שמעמדן של נשים כה נישא עד שלעדות עליהן יש צורך בגבר דווקא?)
"רוב החוקרים מהדור הקודם, פשוט טענו שמדובר בטעות. הסופר התבלבל, וכתב לא נכון את האזהרה", אומרת גרוסמן. "זה פשוט לא התיישב להם בראש. רובם היו, בסופו של דבר, שוביניסטים מובהקים, וכך הייתה הפרשנות שלהם. אבל הטקסט ברור, קריא ובלי שום סימנים של מחיקה או טשטוש, שהיו אמורים להיות אם לכאורה נכתבה טעות.
"לכאורה, הקבוצה נתפסת כיותר מחמירה מהרבנים הפרושים, ואלה האחרונים אמרו שנשים פסולות לעדות. אז איך אנשי הכת המחמירים לא רק מאפשרים, אלא דורשים עדות מאישה?"
את התשובה לשאלה זו, מוצאת גרוסמן בטקסט אחר, שנחשף שנים אחר כך, והוא כבר רדיקלי הרבה יותר: "הנחת היסוד לפי חוקרי הכת, בהתאם לאמור במגילות, היא שנישואין בין גברים לנשים מתקיימים לטובת הבאת ילדים לעולם. אם הם עשו משהו לא נכון מינית, כמו לדוגמה לקיים יחסים עם אישה בהריון - כלומר, שלא למטרת רבייה - האישה 'מלשינה' על בעלה למנהיג הכת, והוא מגורש לכל החיים. כלומר, עדותה של האישה קבילה". בדין היהודי הסטנדרטי אין טענות דומות מתקבלות?
"היו להם, כמובן, קודים מאוד לא נורמאליים עבור האדם בן זמנינו, כמו גירושין רק באישור מהמנהיג", פרופ' גרוסמן מוסיפה. "בכתבים יש גם אזכור, לכהנים השנואים עליהם מירושלים, שלדבריהם שומרים הלכות נידה בצורה שגויה. מדהים היה לראות שכבר אז, פרשנות הלכתית שונה יצרה מתיחויות כל כך עזות".
הכירו את "הנשים הנאמנות והידועות"
ראיה נוספת למעמדן של הנשים המותרות בעדות, מוצאת גרוסמן בטקסט נוסף המתייחס לדרך שבה נבחרת אישה לנישואין. שם מתברר, שהאחראיות הבלעדיות שעל-פיהן ייקבעו הנישואין, מכונות בשם "הנשים הנאמנות והידועות".
"אל ייקחה איש כי אם (בראות נשים) נאמנות וידועות ברורות ממאמר המבקר אשר על (הרבים וא)חר יקחנה (4Q271). "מה זה אומר?" אומרת גרוסמן בהתרגשות, "שאתה צריך ללכת לנשים מסוימות שרק על-פי החלטתן אפשר להתחתן. כלומר, זה מבטא מעמד מסוים, נשי, בתוך חברה שעד כה נתפסה כגברית באופן טוטאלי. זה גם מבטא לא מעט כוח ושליטה". זה קצת מזכיר את הבדיקה בקרובותיו שהוזכרה בגמרא (לגבי מומין שבסתר), מה החידוש? ששואלים אותם גם על הרמה האישית שלהן, כי גברים אינם מכירים כי הנשים היו מופרדות בצורה קיצונית? זה רק מוכיח על הדרה קיצונית
אז האם היו חברי הכת פמיניסטים לדורם? גרוסמן מסתייגת בחיוך: "ייתכן מאוד שזה היה בלית ברירה. עקב פרשנות מאוד קפדנית של הטקסט התנ"כי, הם הוצרכו לתת כוח מסוים בידיי הנשים".
פמיניזם נוסח אנשי המערות
ראיה נוספת למעמדן המפתיע של נשות הקבוצה, מוצאת גרוסמן בטקסט נוסף, המתייחס ל"עברות משמעת" בקרב בני הכת. שם מתגלה ניסוח מפתיע למעמד מסוים בקרב החברים: "אבות ואימות". "ואשר ילון על האבות (יישלח) מן העדה ולא ישוב. (ואם) על אימות ונענש עשר(ת) ימים כי אין לאימות רוקמה" (4Q270) .
"רואים פה שכבה של הנהגה המכונה 'אבות ואימהות', ואם אתה מתלונן עליהם, אתה צפוי לקבל עונש. רק לפני שכל הפמיניסטיות ישמחו, כדאי לראות את אי-השוויון המשתקף בחומרת העונש. אם דיברת על האבות, אתה מגורש לצמיתות. אם על האימהות, קיבלת השעיה לעשרה ימים בלבד. שוב, מאוד לא שוויוני, ועם זאת, מתברר כי יש נשים במעמד בכיר, שתלונה עליהן גוררת עונש". ייתכן שהעונש הוא השעיה (להשלח, אבל לשוב כעבור 10 ימים) ואז זה קל עשרת מונים מעונש האבות
"הטקסט", מוסיפה גרוסמן, "גם מרגיש צורך 'להסביר' את הסיבה לחוסר השוויון. הוא כותב כי 'אין לאימות רוקמה'. לא ברור מה זו אותה רוקמה, אך ההנחה השוררת בקרב החוקרים היא שמדובר בפריט לבוש כלשהו, המסמל מעמד מיוחד, כמו אולי בגדי הכהן הגדול במקדש. שוב ושוב מתברר שהיו נשים במעמד מיוחד וחריג בתוך הכת הזו". אם רוקמה זה לבוש מעמדי גבוה אזי הכתוב היפך מפירושה שלך הכותבת. לפירושי אין לאימות את לבוש המעמד החשוב והכל פשוט
סמכות נשית במחלוקת תמידית
גרוסמן יודעת היטב כי תרגום המציאות המגדרית של בני הכת למפה היהודית של שנת 2014, עשויה להיות מאתגרת. כמי שמגדירה עצמה כיום כאורתודוקסית מודרנית, אמירה כלשהי אודות נשים בשדה הסמכותי-הלכתי, משולה לשחייה במים עמוקים במיוחד.
"כל מה שאני מנסה לעשות בעבודה שלי כחוקרת, הוא לתת מבט רחב יותר על הטקסטים, דרך הרחבת פרשנותם. בבית שני היו לא מעט קונפליקטים פנים-יהודיים, שדרך המגילות מקבלים פתאום פרשנות אחרת. כך למשל, הדעה הגורסת כי דוד המלך נישא לאחייניתו. חברי הכת לא קיבלו את הגישה הזאת. הם סברו שכמו שלאחיין אסור לשאת את דודתו, כך גם אחיינית לא נישאת לדודה, וזה אסור על פי התורה. בהלכה היהודית שאנחנו מכירים הדבר, כאמור, מותר.
"זו רק דוגמה לכך שהם הבינו את הרעיון של מגדר ושפה, וסברו שהוא מתפרש את הטקסט בצורה שווה לשני המינים. מאוד ברור, אם כן, מדוע הרבנים הפרושים היו מאוד לחוצים סביב העניין הזה של נישואי דוד ואחייניתו. פה מבינים שהייתה על זה קריאת תיגר. במגילות מתגלה זווית ראייה אחרת, עמוקה יותר, על דברים שאנחנו מכירים ממקורותינו, תוך הבנה שהם הרבה פחות חד-ממדיים".
ואיך את רואה את ההשלכות שלהם עלינו כיום?
"כאן אני לא אענה כפרופסור, אלא כאישה יהודייה. לדעתי, המגילות מאפשרות לנו לראות במחויבות
לתורה ולהלכה, דבר שיכול להיות ביותר מצורה אחת. '70 פנים לתורה', ואת זה מגלים פה בצורה מאוד בולטת. זה גם מראה שתמיד היו מאבקים פנימיים בתוך היהדות, והיו דרכים שונות לפרש את אותו הטקסט. לכן הטענה כאילו שיש למישהו סמכות בלעדית על הפרשנות, פשוט איננה נכונה היסטורית. לתומי חשבתי שלראשי הכת היתה סמכות בלעדית בעיני הכת
"וזה שימושי במיוחד לזכור את זה, כשיש אנשים - או יותר נכון, נשים, גם בנות זמנינו - שעונות על ההגדרה של 'נאמנות וידועות', לא ראינו סמכות דתית אלא משקל חברתי שגם הוא, מסתבר, נובע מבדיעבד, גברים לא הכירו את הנשים המיועדות לשידוך כפי שהיא משתקפת במגילות; נשים שיש להן סמכות דתית בקבוצה שלהן. אולי ייפתח פה הפתח לשקול את האפשרות לתת גם לנשים למדניות הכרה במעמדן ובכוחן הדתי, גם אם זה גורם לגברים מסוימים - רבנים-גברים בעיקר - אי נוחות. נשים מחויבות ליהדות ולהלכה לא פחות מהם".
