למען האמת, כעת חשבתי שזה שווה אשכול.
זה מה שהעליתי מקופיא בסוגיית העתירה (שהובאה בלינק שבהודעתי הקודמת כאן):
יש לפלפל כאן בסוגיית אינו מתכוין בפסיק רישא. הרי הגשת העתירה למען החינוך התורני לאומי (מוכר שאינו רשמי) נעשית בד בבד עם הגשת עתירה למוסדות של ע"ז נוצרית. וזה דומיא דגרירת ספסל ויצירת חריץ בקרקע בשבת, שזהו המקרה של אינו מתכוין (עשיית מעשה מותר שביחד עמו נעשה מעשה אסור, כשהכוונה היא למעשה המותר).
אם כן, היתר עתירה זו תלוי בספיקות הבאים:
1. ראשית, האם דבר כזה בכלל נחשב אינו מתכוין או לא (שהרי אם אני מבין נכון זו עתירה משותפת ולא שתי עתירות). אבל גם אם זה לא מתכוין הרי יש כאן פסיק רישא (כשהאיסור נגרר בהכרח מההיתר אין היתר גם כשאינו מתכוין).
2. שנית, האם הספק שמא בג"צ ידחה את העתירה מוריד מזה שם פסיק רישא. זה תלוי בדין ספק פסיק רישא (או"ח סי' שטז לגבי סגירת תיבה כשיש ספק האם יש בתוכה זבובים). לפחות לדעה אחת בביאור הלכה, גם בספק על העתיד יש דין ספק פסיק רישא (כמו בענבי ההדס שם). המ"ב שם מכריע להקל רק באיסורי דרבנן.
3. שלישית, אמנם גם אם יש כאן איסור מצד פסיק רישא, יש לדון האם כאן זה פסיק רישא דלא ניחא ליה. כידוע, מה שהפעולה האסורה לא ניחא ליה רק מחמת האיסור שבה אינו נחשב לא ניחא ליה (ראה תוס' ור"ן ב"מ ל ע"א ומקבילות).
4. רביעית, גם אם זה לא ניחא ליה, עדיין יש לדון האם הלכה כערוך שפסי"ר דלא ניחא ליה מותר (כאינו מתכוין רגיל), או אסור מדרבנן (כמו משאצל"ג) או אסור מן התורה (כדעת תוס' וריטב"א ועוד).
