הלכות מילואים

  1. כל יוצא צבא בישראל מחויב במצוות

עשה של מילואים, מלבד אלה הטרודים

במצוות שמיטה, בין אלה המשתמטים מחמת לימוד

התורה, בין אלה המתעסקים במלאכת ההגשמה העצמית.

וכיוון שצדיקים נעשית מלאכתם על ידי פראיירים, ממנים

מקצת  ישראל שיעשו מילואים בשביל כולם, ומחלקים להם

מקצת כרטיסי הטבות החוסכים להם שקל שמונים, והם

שמחים בם עד מאוד, כקטנים שקיבלו קליות ואגוזים.

 2. שלוש פעמים בשנה ייראה זכורך בצבא:

בתעסוקה מבצעית, באימון, ובבר בי  רב

דחד  יומי. הרואה בתיבתו מעטפת ירוקה

שחותם סגול עליה, יצניע חיוכו ויביאה

לאשתו ברטט וביראה, והיא תקרע שמלותיה

ותזעק זעקה גדולה ומרה על שמשאיר אותה

לבד עם הילדים כל אוגוסט. 

חובה לאשר קבלת הזימון בגלויה החוזרת

כמי שקיבל זימון לחתונה, ומי שאינו עושה

כן פורענות של דואר רשום באה עליו

וקצינת הקישור (לינק בלע"ז) מציקתו.

 3. יודעים מכשפי אכ"א המשוכללים לכוון

באצטגנינות שלהם שכל אחד יקבל מילואיו

מועד הגרוע לו ביותר. ועוד הגדילו לעשות

ומינו ועד של חכמים לתיאום ימי מילואיכם

(ולת"ם בלע"ז), וכל אחד ואחד שוטח תחינותיו

בפניהם, וכולם מקבלים תוך ל' יום הודעה כי

נדחתה בקשתם, וידוע מאמר חז"ל כי ולת"ם

המשחררת מילואימניק אחת לשבעים שנה

היא ולת"ם שחררנית.

 4. מצווה מן המובחר להגיע למחנה ברכב

שקיבל ממקום עבודתו (ליסינג בלע"ז), שאז

אינו חושש לנסוע בדרכים המשובשות ולהחנות

רכבו גם במדבריות המסוכנות, מקום שגייסות

של בדואים מסתובבים בהם בטנדערי סובארו

צהובים.

מי שלא ראה את מגרש החול שסביבות

המחנה ביום ההתייצבות, לא ראה חניון

רכבי ליסינג מימיו.

 5. אין להתייצב טרם חלוף ג' שעות זמניות

משעת ההתייצבות הנקובה, ומי שעושה כן

יושב בדד פתח המחנה כחום היום.

הנכנס למחנה לאחר י"ב חודש ורואה ג'

דברים אלה, יברך "ברוך שחלק מחכמתו

לרס"ריו": שלט "המחנה הוא ביתך",

מראָה מהוהה שכתובת "חייל שפר הופעתך"

בצידה, ובטונדה מצובעת בשני משולשין

צבעוניין.

הפוסק מהליכתו ואומר:

מה נאה אילן זה, מכריחו הרס"ר

לצבע את אותו אילן בסיד לבן.

 6. פסק הגרי"ז למשוח הנשקים בנדיבות

בשמן המשחה בטרם יימסר לחיילים.

משנתרבו סרוחי העור, נהגו לחתך אצבעות

בד גלול בגודל מחצית הזרת (פלאנעלית

בלע"ז) כדי להחזיק הנשק – והוא בבחינת

מעט המחזיק את הרובה. כל שלא ראה הליכת

חייל המחזיק נשק מנטף גריז בידו האחת,

חמש מחסניות ריקות בידו השנית, ורצועת

נשק מגולגלת בין סנטרו לחזהו, לא ראה

הליכת בעל מום מימיו. מנהג יפה להרבות

בקושיות בטיחות, ובמיוחד להזכיר איסור

דאורייתא להישען על הנשק בכלל ועל

קדח הקנה בפרט.

 7. נהגו האפסנאים לבלול מדי כל הארץ,

ומי שמידותיו שש אמות וזרת מקבל מכנס

בגודל ק', ומי שדק בשר מקבל מעיל בגודל מ'.

לאחר שישפצר חפציו באזיקוני הפלעסטיק,

יכניסם לאותו שק שהוא כבור שאין לו תחתית,

שכל כמה שלא דוחק לתוכו – אינו מתפקע

(קיטבעג בלע"ז).

מנהג יפה לחבוט הקיטבעג על הקרקע ה'

פעמים עד שיידחסו חפציו, וכדי לשולפם

הופכין הקיטבעג על פניו ומנערין ה' פעמים,

בבחינת כבולעו כך פולטו. מצוות נוי קיטבעג

אין לה  שיעור, וחובה לכתוב שמו בעט שחור

ולעטרו במיני עיטורים בינות לשאר שמות

בני ישראל.

ואם תשאלני מה דין מי שלא נותר לו מקום

לכתוב, אדחופך ביתד הבזנ"ט שבידי,

שאין להשיב לשאלות קיטבעג.

 8. המסיים לדחוס קיטבעגו יגררו בשביזות

לאוהלו וישליכהו על אחת המיטות מצרפתה.

ראיתי שיצא האדמו"ר מפאנגשוואי נגד

המנהג להציב פתחי האוהל זה כנגד זה,

שמא תיכנס האנרגיה בפתח האחד ותצא,

רחמנא ליצלן, מן הפתח האחר.

ונראה בעיני שאותו אדמו"ר לא זכה

לישון במחיצת שני תריסרי ניאנדרטלים

שסעדו ליבם בשקשוקה צה"לית, שאם לא

כן היה מקפל שולי גלימתו ורץ החוצה יחד

עם האנרגיה לשאוף קצת אוויר.

טוב שיְמַנֶה כל אוהל מדי לילה שניים

שיהיו נוחרין כל אותו הלילה עד שיגיע

זמן קריעת שק"ש מהנחירות.

 9. אין לשתות מים אלא ממימייה עיסית

מהודרת ומיושנת שנתאבקה בג' מיני קרדית

האבק ונתברכה בד' מיני חיידקים (ולא מן

הסוג שנוהגים להכניס ביוגורט, וד"ל).

ומנהג משונה ראיתי לטפטף אל תוך המימייה

ז' טיפות של מי פה בריח המנטה, להניח

בתוכה מיני חצץ, למלאה במי אפסיים מן

העוקב, ולנערה היטב היטב, ולא רק שלא

ידעתי מנהג זה מניין, אלא שמעתי כי גם

החיידקים עצמם משברים ראשם

בשורשי המנהג.

 10. צורת המטווח כיצד? מעמידין סככה

של אספסת באמצע שום מקום, ומביאין

כתת יורים שנתמרקו בחיבוטי טלטולית,

ומציבין מולם כמין חצי דמות איש עשויה

קרטון התלויה בכפיס עץ שגידולו מן הקרקע,

ואוטמין אוזניהם שיהיו ערלות משמוע קול

הנפץ, וצועק הקצין דברי מוסר בדבר מעלות

הנשק שהן ששים, והם פותחים פיהם ביראה

ומחרים מחזיקים אחריו בקול גדול, ויורין ג'

כדורים עד שיוסמכו ביורה-יורה.

בקהילות יוצאי גולני נהגו לרוקן

מחסנית שלמה, ושמא כיוון שאינם

יודעים לספור עד ג'.

 11. אין להאכיל המילואימניק אלא

בפרוסות לחם שלנו 72 שעות מעת

אפייתן, וכדי שלא יהא הלחם מקהה

שיניו, טוב למרח עליו שוקולד פארווע

באמצעות המכסה של שימורי  הטונה.

מנהג יפה שיספר זקן השבט (זה שקימוט

מדיו נאה וזקנו מגודל וקולו צרוד) סיפורי

בדים אודות קציץ בשר הפיגולים המתקרא

לוף, וכיצד יכול להופכו בלהטיו למעדן

הראוי לשולחן מלכים, וככל שיפליג

בגוזמאותיו הרי זה משובח.

 12. אש תמיד תוקד בגזייה ולא תכבה,

כדי שיזכה לקיים מצווה גדולה להיות

בהכנת קפה שחור תמיד.

הרבה קולמוסים נשתברו בסוגיית הכנת

הקפה, אלה אומרים ישים הקפה ואז הסוכר,

ואלה אומרים ישים הסוכר ואז הקפה,

אלה אומרים ירתיח המים עד שיגלשו.

ואלה אומרים יכבה בטרם ירתח, וכל אחד

ינהג כמנהג הפז"מניק שביחידתו. מנהג

יפה למנות אחד שירקק הקפה בבוז

ויאמר: "זה קפה זה?".

 13. יש להקפיד ולקרוא בכל יום את

עיתון האתמול, וגם מי שבימים כתיקונם

מרפרף בכותרותיו ומשליכו אחר גוו,

יקפיד לקרוא העיתון על מוספיו בשניים

מקרא ואחד תרגום.

לאחר שיסיים לקרוא העיתון, טוב שיתור

לבבו אחר שקעי חשמל להטעין בהם סלולריו,

וזוכים ישראל שגם מי שפספס במטווח כל

מטרותיו, פוקח ה' את עיניו ומזהה חורי

שקע גם ממרחק ת"ק פרסה.

 14. ג' מיני שירותים הם:

שירותי קבע שדרך קבע אין למוצאם;

שירותי מוצאות שכל המוצאם מתקיים

בו מאמר "מי בחניקה" מהריח, ומי בחום

האימים; ושירותי בול-פגיעה המצריכים

כוונה - שאם לא יצליח לקלוע ולכוון לדעת

הגדוילים סופו שנענש בריקושט,

 רחמנא ליצלן, ומתקיים בו מאמר

"אילו היה שם - כן היה נגעל".

 15. עם מלאת ימי המילואים מתכנסין

לשיחת סיכום, וכל מי שאומר דבר מה,

ואפילו דבר שטות, מייד נרשמים דבריו

בפנקס המג"ד, בבחינת הפנקס פתוח,

היד רושמת, וכל הדפים מייד נגרסים.

מנהג יפה להיבהל ולמשש סביבותיו

כנשוך נחש כשלא מוצא נשקו על-אף

שכבר נזדכה עליו בבוקרו של יום.