|
|
| נשלח ב-7/8/2014 23:10 |
 |
| |
אני חייב לומר שנסיתי הרבה זמן לחפש על מה הוא מדבר ולא הצלחתי. אתה רואה שכל הלומדס' זה מגדלים פורחים באויר?? אני רואה בהם חתירה יסודית לאמת ככל הניתן. אולי בלייקווד היה אחרת אבל בדרך כלל הטיפוסים שכותבים דברים כאלה הם אלו שלא הצליחו בישיבות (גם אם הם מספרים שהם היו עילויים)
ומה הקשר ללימוד חומש?
אם אתה לומד סוגיא שקשורה למקורות אתה בודק מה נאמר בהם ולמה בדיוק התורה התכוונה בדבריה. אם לא -לא
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2014 23:42 |
|
| |
אריאל,
קודם כל אצהיר שאני אוהב ומחובר ללומדעס, ומתענג עליה. זה חשוב, כי אתה טוען שזה קשור להצלחה או אי-הצלחה.
לא נכון להכליל, אבל חלק ניכר מהלומדעס הוא אכן מגדלים פורחים באוויר, ובעיקר מנותקים מההיגיון הישר והפשוט, אותו ניתן למצוא אצל אנשים פחות למדנים כמו הגרש"ז אויערבאך, שאומר לפעמים סברות בעלבתיות, אבל פשוט נכונות. ולא במקרה הוא היה פוסק הלכה.
את ההיפך הגמור אתה מוצא אצל ר' חיים בריסקער. אין ספק שמדובר בגאון, ובפורץ דרך, אבל באדם שהתרחק מפסיקת הלכה, וחיבר ספר שלא מחויב להיצמדות להלכה. כלומר, הוא לא מנסה להוציא מסקנות למעשה, כפי שעשו רוב מחברי הספרים (לא כולל ספרי פרשנות על הדף), והוא גם לא מנסה לטעון שהחילוקים הלמדניים שלו יכולים להשפיע על ההלכה. [הערת אגב: לדעתי, דברי תורה שלא מנסים לעצב תפיסה מסוימת, וגם לא מנסים לטעון טענה הלכתית מעשית, יכולים להיות מוגדרים כפרפראות לתורה ותו לא.]
אבל השאלה הגדולה היא האם יש קשר בין שתי הנקודות: הלומדעס, והבריחה מפסיקת ההלכה. בא פרופ' פאור וטוען שכן, ולמה? כי הלומדעס מאפשרת לטעון את כל הצדדים, ובעצם יכולת ההכרעה נעלמה. איך יכול אדם להכריע, אם אין לו ראיה מוכחת, וגם הוא יכול באותו הלהט להסכים עם שני הצדדים בסוגיא? אז איך באמת מכריעים הלכה? רק עם היגיון בריא, עם סברות בעלבתיות.
נראה לי שהוא צודק שזה קשור לתורה שבכתב, כי כאשר אדם יוצא מתוך המקורות [ונודה, רוב הציבור - כולל ראשי הישיבות - לא יוצא מתוך המקורות ולא מכיר אותם, בפרט לאחר שבהוצאות התלמוד בבלי החדשות הביאו את הפסוקים בצידי העמוד וגרמו שגם מי שעד עתה פתח לפעמים תורה שבכתב, הפסיק לעשות זאת], כאשר אדם למד קודם כל את פשוטו של מקרא, הוא כבר מגיע לנושא עם הבנה שלו מה התורה רוצה. כשהוא נתקל במשנה, זה יכול להתאים למה שהבין, אבל אם זה לא מתאים הוא בוחן את חוסר ההתאמה ומנסה להבין מה קרה בדרך. אח"כ בגמרא ובראשונים הוא ממשיך ובוחן את הצדדים השונים וכו', ואז, גם אם הוא משתמש בלומדעס, וזה נחוץ לדעתי, הוא עדיין נשאר עם עמדה מה אמורה להיות ההלכה, כי הוא עשה את כל המסלול והוא יודע איך אמורה להיראות ההלכה.
לא נראה לי שהצלחתי להסביר טוב מספיק. אולי בהמשך.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2014 23:43 |
|
| |
סביר שגם בימי הראשונים (וגם קודם) היו כאלו שאמרו דברים טובים יותר ופחות. ובדר"כ ממנהגו של עולם התבן יתר על הבר. יש גם היום דברים טובים ויש זבל, כפי שהיה פעם. אחלא שהיום קל יותר להדפיס אז הכל נשמר.
ההשתלחויות כאן מעידות על כותביהן לא פחות מעל מושאי הביקורת. מומלץ לפני ביקורת להכיר את המטריה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2014 23:50 |
|
| |
חזק, לפני העיון בדבריך אני חייב להדגיש שממש לא התכוונתי לטעון משהו נגדך אישית, חשבתי רק על הפרופ' (שגם אותו אולי עלי להכיר אבל נו)
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2014 08:00 |
|
| |
[מוקדש לחברת הפורום הותיקה]
 | | צילום: ברוך גיאן |
בשכונת עין כרם בירושלים יש רחוב עם שם מיוחד במינו: ' אמא שלום'. זה יכול היה להישמע כסיסמה נפלאה שמתאימה ממש לימינו אלה, אבל האמת היא שמדובר כאן ב'אמא שלום' ולא ב'אמא, שלום!'. אימא (ולא אמא) שלום חיה במאה השנייה לספירה. היא הייתה בתו של רבן שמעון בן גמליאל הזקן ואחותו של ממלא מקומו, רבן גמליאל דְיָבְנֶה. כבת למשפחה מיוחסת היא נישאה ל רבי אליעזר בן הורקנוס, תלמידו של יוחנן בן זכאי ומגדולי התנאים, הלא הם חכמי המשנה. בתלמוד השתמרו סיפורים רבים עליה, שכן שימשה מעין 'מתווכת' בין אחיה הנשיא, לבין בעלה חם המזג והקנאי. על פי הסיפור המפורסם ' תנורו של עכנאי' (מסכת בבא מציעא, נט ע"ב), שבו הגיע לשיא המתח בין שני הגיסים על רקע ויכוח על סמכותם של חכמים לפסוק הלכה על בסיס רוב ומיעוט, החרים רבן גמליאל את רבי אליעזר. הגמרא מספרת כי לאחר שנודה רבי אליעזר הקפידה אשתו, אימא שלום, שלא ייפול על פניו בתפילת ' תחנון', משום שבכך יגרום אסון: <*> אימא שלום דביתהו דר"א אחתיה דר"ג הואי. מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לר"א למיפל על אפיה. [אימא שלום הייתה אישתו של רבי אליעזר ואחותו של רבן גמליאל. מאותו אירוע ואילך לא הניחה לרבי אליעזר ליפול על אפיו]. ההוא יומא, ריש ירחא הוה ואיחלף לה בין מלא לחסר [אותו יום, ראש חודש היה, והתחלף לה חודש מלא בחודש חסר]. איכא דאמרי: אתא עניא וקאי אבבא אפיקא ליה ריפתא [יש אומרים: בא עני לפתח הבית והוציאה לו פת לחם]. אשכחתיה דנפל על אנפיה, אמרה ליה: 'קום קטלית לאחי' [מצאה אותו נופל על אפיו. אמרה לו: קום, הרגת את אחי]. אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב [בינתיים יצא קול שופר מביתו של רבן גמליאל שמת]. אמר לה: 'מנא ידעת' [מניין ידעת?], אמרה ליה: 'כך מקובלני מבית אבי אבא: כל השערים ננעלים, חוץ משערי אונאה'. ועל הביטוי 'חוץ משערי אונאה' פירש רש"י: 'לפי שצער הלב היא וקרוב להוריד דמעות'. בסיפור אחר המופיע בתלמוד הבבלי (נדרים, כ, ע"א-ע"ב) כתוב כך: שאלו את אימא שלום: מפני מה בנייך יפיפין ביותר?אמרה להן: אינו מספר [מקיים יחסי אישות] עמי, לא בתחילת הלילה ולא בסוף הלילה, אלא בחצות הלילה. וכשהוא מספר, מגלה טפח ומכסה טפח, ודומה עליו כמי שכפאו שד. ואמרתי לו: מה טעם? ואמר לי: כדי שלא אתן את עיניי באשה אחרת.מה פשר השם 'אימא'? כנראה שזהו תואר כבוד לאישה מכובדת, שכן ידועים לנו כמה מחכמי המשנה ששמם היה 'אבא' (אבא שאול, אבא חלקיה ועוד), ואם כך כנראה ששמה האמיתי היה 'שלום', שהוא שם הקרוב לשמות אחרים של נשים כמו 'שלומית' או 'שלומציון'. בתלמוד נזכרת עוד 'אימא' כזו, זוהי 'אימא מרים', שהייתה אמו של... 'אבא שאול' (כתובות, פז ע"א).
מטבע הדברים, דמותה של אימא שלום קוסמת לנשים דתיות פמיניסטיות. במרשתת מצאתי שיר שכתבה חוה פנחס-כהן: בלכתנו אחר המיטות
כַּאֲשֶׁר תַּעֲמֹד אִמִָּא שָׁלוֹם,* הָאִשָּׁה הָאַחַת הַגְּדוֹלָה לְמַרְאֶה בְּצַד הַדֶּרֶךְ. בְּשַׁעַר הַגַּיְא אוֹ לְיַד הַקַּסְטֶל תַּחַת אֹרֶן קָנָרִי וְתִבְכֶּה לְמַעֲנֵנוּ כְּמוֹ עֲרָבָה תִּבְכֶּה לְמַעֲנֵנוּ כָּל רֶגַע וְכָל שָׁעָה וְכָל הַיְמָמָה. תִּבְכֶּה כְּשֶׁנִּזְרַע וְתִבְכֶּה כְּשֶׁנִּקְצֹר וְתִבְכֶּה בְּלֶכְתֵּנוּ קָשִׁים מִבַּחוּץ וּפְרִיכִים כְּמוֹ בָּצֵק בָּעֲצָמוֹת, בְּלֶכְתֵּנוּ אַחַר הַמִּטּוֹת הִיא תִּבְכֶּה מִתּוֹכָהּ בִּישִׁיבָה מִזְרָחִית וּבִילָלָה מִזְרָחִית מְסֻלְסֶלֶת שֶׁתִּמְשֹׁךְ מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה אֶל גְּרוֹנָהּ בְּשָׁעָה שֶׁל דִּמְדּוּמִים בִּדְמָמָה בְּדִמְדּוּמִים בְּדִמְדּוּמֵי דִּים וּבַחֲשֵׁכָה וּבְדִמְ דִּמְעוֹתֶיהָ וְיָבוֹאוּ הַדְּמָעוֹת בְּטִפּוֹת הַשְּׂרָף שֶׁל הָאֹרֶן כָּבֵד דָּבִיק וְחָרִיף וָזָר (מַה זָּר לָאַלּוֹן וְלָאֵלָה לָאֶשְׁחָר וְלַתָּמָר) וְיִהְיוּ לְנַהֲרוֹת הָאָרֶץ מְלוּחִים כִּדְמָעוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְווֹת מֵהֶם אֶלָּא לִרְאוֹתָם זוֹרְמִים בִּכְבֵדוּת מִקַּו הַפָּרָשָׁה לִשְׁנֵי הַיָּמִים זֶה שֶׁל אֶתְמוֹל וְזֶה שֶׁל מָחָר שֶׁתִּבְכֶּה עָלֵינוּ שֶׁקּוֹלַאז' חַיֵּינוּ טְלָאִים שֶׁל אֵבֶל (וְאֵין עוֹד כֹּחַ, אֵין עוֹד) וִילָדִים שֶׁנּוֹלָדִים לָנוּ הַקּוֹד הַגֶּנֶטִי שֶׁלָּהֶם כְּפוּף זִכְרוֹנוֹת וְגֵוָם הָרַךְ נוֹטֶה לְפָנִים כְּאִלּוּ בִּבְהִילוּ תָּמִיד שֶׁתִּבְכֶּה עָלֵינוּ אִמָּא שָׁלוֹם שֶׁמְּקוֹרוֹתֵינוּ יְבֵשִׁים וְהַשְּׁעָרִים נְעוּלִים וּמַחֲלִידִים וּמְלָחִים שֶׁבְּדִמְעוֹתֶיהָ יָבוֹאוּ לְמִלְחֵי הָאֲדָמָה וּמַשֶּׁהוּ מִזֶּה (אָמְנָם אָנֶמִי) עוֹד יִצְמַח וְהִנֵּה מְכַסִּים כָּאן עוֹד בּוֹר (עונ"ש)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2014 13:38 |
|
| |
סליחה שרק עכשיו ראיתי את תגובתך אלי (בעקבות ספרן היקר נכנסתי לאשכול)
| חזקואמץ כתב: |  |
מקסמן,
למה קשקשן?
אתה מכיר אותו?
אני לא מכיר אותו אני ראיתי מה הוא כותב ועל דבריו אמרתי קשקשן = קשקוש.
ולמה אני חושב כך. כי כל תלמיד חכם מתחיל יודע שלעומק אין אנו הולכים אחרי מקור כי אין מקור סמכותי אך ורק החיים. כך שכל הדרשות והאסמכתאות הם בדרך כלל תליה באילן גבוה בשביל ההמונים.
אם הוא לא מבין את זה וכותב מה שכתב, אז הוא סתם קשקשן. שוב לא הוא בעצמו רק הדברים שלו הם קישקוש.
אני לא מכיר אותו, אבל אני חייב לומר שהקטע הזה הרשים אותי מאוד. הוא העמיד אותי על נקודה שהרבה זמן היתה בלתי פתורה אצלי. הסתירה בין היכולת הלוגית המפותחת בעולם הישיבות, ובין אי היכולת להשתמש בה באופן מעשי, בחי היום יום, נפתרה עכשיו בצורה מרשימה.
ככה זה כשאין מחויבות למקור, כלומר כשמתחילים מהאמצע, מהגמרא, בלי הבנה שמדובר ברצף שמתחיל מהתורה שבכתב, ועובר דרך המשניות והברייתות ועד הגמרא, הגאונים והראשונים וכו'. יותר ויותר מתחדדת אצלי ההבנה שמי שלא יודע להבין פשט של פסוק בתורה - שזו המציאות אצל רוב ה"בני תורה" לצערי - ומי שלא יודע להבין היטב משנה כפשוטה - שזו המציאות וכו' - מפספס המון גם בלימוד הגמרא והלאה.
וממילא אנו מגיעים למציאות מחרידה של עיסוק אובססיבי בלומדעס, במנותק משני הקצוות של התורה, תורה שבכתב מחד, ופסיקת ההלכה מאידך.
ועכשיו גם מובן איך בציבור הכביכול-ראציונלי הזה פורחת - כן, פורחת - תעשיית הסגולות, הברכות והקללות. |
|
יש ערך בלימוד לומדעס בדיוק שיש ערך למתמטיקה. כלומר זאת אומנות יפה שגם מביא תועלת אפי' שהעוסק בו לא חשב שתביא איי פעם תועלת.
ולכן לא ממש משנה איפה מתחיל התלמיד ללמוד אייך לומדים.
כי אם הוא ילמד אייך לומדים אז במשך חייו ילמד לעצמו מהפסוק עד סוף האחרונים.
השאלה היא כאן לא מה חייב כל אדם ללמוד במשך חייו, שזה כבר נפסק בשלחן עורך שצריך לשלש.
השאלה כאן היא אייך מלמדים את הצעירים את הטכניקה של הלימוד. וזה המסורת של הלימוד בישיבות.
תשאל למה לא לומדים רציונליות מיד שהתינוק נולד ?! אוקיי תנסה את זה ונראה האם זה מצליח !! לדעתי אדם צריך לעצב את המוח הפלסטי שלו כך שהוא יהיה טוב בטבעיות ועל זה הומצאה החינוך שעצם הגדרתו היא עיצוב. ועיצוב אי אפשר עם רציונליות. אני יכול להיות מאוד רציונלי ובכל זאת לרצות משהו שלא שלי. רק חינוך\עיצוב מונע ממני לרצות משהו שלא שלי.
ולכן בחינוך אנו פועלים עם סמכות כלומר יש אלוהים יש גהינום וכו' וכו' עד שהילד גודל להיות מעוצב טבעי לטוב.
ושגדל אז באמת יכול הוא להישאר חשיבתית בגן ילדים ולרדוף אחרי סגולות או לכפור כמו כופר מופקר ששניהם בעיני אותו דבר. או כמובן לקחת את התרגילים שלמד ועמם לשלש את לימודו בשבתות ובחגים ובשעות הפנאי.
שאני למדדתי קורס בכלכלה, אז גם התחילו עם ביקוש והיצע, ששאלתי שביקוש היא פונקציה של חוקי החברה ולא במציאות הרי לכל האורגניזמים יש את הכל. אז אמרו לי זה לא קורס בפילוסופיה.
אז אני שואל אותך, יש מקום כאן לקשקש נגד הקורס בכלכלה ?? לא ולא, כי הם באמת לומדים על פי המצב החברתי הנתון
תוקן על ידי maxmen ב- 08/08/2014 13:41:08
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2014 16:48 |
|
| |
[ספרן,
תודה!  ]
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2014 22:41 |
|
| |
מקסמן,
מה שאתה כותב בשם "כל תלמיד חכם מתחיל" הוא מה שמכונה כאן, ובצדק - "דת מקסמן".
אתה מציג באופן עקבי תיאוריות שאתה מחזיק בהן, וטוען בלהט שרבים חושבים כמוך. חבל שאלו שאתה טוען שחושבים כמוך, סבורים משום מה שאתה טועה.
ואתה עוד מכנה מישהו "קשקשן"?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2014 23:16 |
|
| |
| חזקואמץ כתב: | | מקסמן,
מה שאתה כותב בשם "כל תלמיד חכם מתחיל" הוא מה שמכונה כאן, ובצדק - "דת מקסמן".
אתה מציג באופן עקבי תיאוריות שאתה מחזיק בהן, וטוען בלהט שרבים חושבים כמוך. חבל שאלו שאתה טוען שחושבים כמוך, סבורים משום מה שאתה טועה.
ואתה עוד מכנה מישהו "קשקשן"? |
|
אם זה מרגיע אותך אז שתהיה לך לבריאות.
בתכלס התורה צריך שימוש, ומי שלא שימש תלמידי חכמים, בדרך כלל נשאר עםארץ, במקרה הטוב חמור נושא ספרים.
את המציאות כולנו מכירים 1, שאנו עוד בגלות 2, בכל זאת יש שורדים שהם אלה שהולכים אחרי יחידים בכל דור ודור.
הגלות הם באמת אלה שחושבים כמוך וכמו הקשקשן הנ"ל.
השרידות היא דווקא אצל היחידים שההמונים התמימים הולכים אחריהם.
בכדי להבין ולדעת אייך ומה ?! צריך לשמש אותם, כן כן את גדולי הדור שבכל דור ודור.
כי הם לא כותבים ולא מתראיינים ולא מלמדים תלמידים בשיעורים.
זה עובד מדור לדור על ידי שימוש.
לשם הדוגמה:
אתה מדבר על סגולות וכדומה. הנה ר' חיים התלונן אצל הרב שך שאנשים באים לבקש ממנו ברכות וזה מפריע לו.
והרב שך אמר לו לקבל אותם במקום שילכו לבאבות.
אז בוודאי מי שיעשה מחקר על ר' חיים והסגולות וכדומה, אני יראה בו כקשקשן שלא מבין יותר מתרנגול בבני אדם.
אותו דבר מי שכותב על ראש ישיבות (שלעומק הם מלמדי תינוקות. ראה חז"ל מחלוקת מתי האדם מתבגר אחד אומר 20 ואחד אומר 25) מחקר דוגמטי שכזה אז הוא קשקשן.
כי ישבות לעומק הם לא רק ללמוד את טכניקת הלימוד, זה הרבה יותר מיזה. זה בעיקר בייביסיטר. הרי מדובר על גילים 13 עד 18\19.מדובר בילדים שמכינים אותם לחיים יהודים. כלומר החיים קודם לכל ואחרי גיל ארבעים מתחילים (כל אחד לפי רצונו) ללמוד כמו שצריך ר' יוחנן בן זכאי התחיל ללמוד בגיל 40 עד 80 ורק אז התחיל ללמד. עד גיל ארבעים הקים את משפחתו ואת החיים שלו.
אז מהו חושב הקשקשן שם ? שמלמדים בישיבות אייך לפצח את קוד הגנטי ?
תוקן על ידי maxmen ב- 09/08/2014 23:40:07
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2014 12:41 |
|
| |
לפי התאור של המוסלמית הדוברת בקישור הנ"ל לא ניכר הבדל גדול בין היהדות לבין האיסלם מבחינת היחס הלא טולרנטי לכופרים (מה שאצלנו נקרא היוצאים בשאלה) או השנאה לעמים אחרים.
ההבדל היחיד הוא שאצלנו אין מדינת הלכה למזלנו בגלל כל מיני פוסקים שהיה להם אומץ לשנות את התורה .
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2014 16:26 |
|
| |
קישור
מה דעתכם?
לדעתי יש שלושה גורמים אפשריים:
1) (60% סבירות) היא משקרת.
2) (39%) הסיאנס גרם לה הלם ובסופו של דבר היא איבדה את שפיות דעתה. החפצים ה'זזים' הוזזו על ידה בזמנים בהם לא היתה מודעת לעצמה.
3) (%1) זה נכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2014 15:10 |
|
| |
קישור
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2014 19:28 |
|
| |
תוקן על ידי maxmen ב- 19/08/2014 19:29:46
|
|
|
|
|
