|
|
| נשלח ב-7/9/2014 16:19 |
|
| |
ספרן
תודה!
האם מעולם לא היה אשכול עליו ועל חידושיו?
הספקתי מעט לעיין באשכול ההוא ואף הצצתי בציטוט מהיתרו בשז"ל ובביקורת עליו באשכול ההוא בסו"ס. ואפילו הנושא הזה לבדו ראוי לעיון רב - והוא נושא אקטואלי מאד לאלו הזקוקים לו.
עד כדי כך שאפשר היה לחלק כאן שני אשכולות. האחד על הנושא והאחד על האיש ודרכו בלימוד ובפסק.
ואם יהיה מי שיפתח אשכול ויסכם ויתן לינקים, מה טוב.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2014 08:10 |
|
| |
"השבוע ציינו עשרים שנה לפטירתו של ישעיהו לייבוביץ' ז"ל. לייבוביץ' הוא מן הדמויות שהשפיעו עליי הרבה בנעוריי. מעולם לא ראיתי אותו כפילוסוף או כאיש הגות גדול. הגותו מסתכמת לרדוקציות גדולות של שניים או שלושה משפטים רחבים. הוא מעולם לא ניסח מחשבה באופן שיטתי וכמעט אף פעם לא שטח מורכבויות של טיעונים. מה שהוא העביר הלאה זה בעיקר מסקנות גדולות וחד משמעיות של הדיונים המורכבים שהוא ערך עם עצמו ועם ההיסטוריה. -עם זאת, מי שיודע לקרוא בין השורות, לפענח את המילים הטוטליות, יודע לזהות את העולם העשיר הנחבא מאחורי הדמות הזאת. ההשפעה של לייבוביץ' עליי הייתה בעיקר כדמות דתית. כנער מתבגר, מלא בשאלות, בספיקות, בבלבולים, בתהיות ובהרהורים, דמותו הצליחה להציב בפניי את המשמעות של ה'היות יהודי' כהוויה החוצה את ההרהורים האישיים. ראיתי בו דמות שגילמה באופן מופתי את העובדה שהיהדות, באופן רציני, איננה מסקנה של מחשבותיי, אלא היא המצע למחשבותיי, היא קודמת למחשבותיי. היהדות שלי איננה אמורה להשתנות או להיכנע למחשבות הספציפיות והנקודתיות שלי. הוא הצליח להציג בפניי את העולם היהודי, כעולמו של אלוהים המתגלה באמצעות ההוראה, כעולם הרבה יותר רחב מן ההרהורים, ההתלבטויות והחבטות האישיות שלי. לראשונה עמו, חוויתי חוויה יהודית אמיתית של זהות ושל נאמנות. היהדות איננה תלויה במה שאני חושב עליה, להיפך, היא המצע של מחשבותיי. העולם של מחשבותיי האישיוֹת הוא תמיד זה 'המתלבש' על הווייתי היהודית הגדולה יותר. היהדות נהפכה אצלי למין שטיח, מצע שעל גביו, אני, כאישיות ספציפית, נערם. באופן הייחודי לי. האופן הזה של ראיית היהדות ניתך עליי בעוצמה כאשר הבנתי את העומק הקיומי הטמון ביהדותו של לייבוביץ'. יהדות שלא יכולה, מעצם הווייתה, להתפרק או להתערער ממחשבה כזו או אחרת, מתיאוריה כזו או אחרת, ממדע או אידיאולוגיה. כשלייבוביץ' אומר שהיהדות היא הערך העליון, היינו, בעולמה הפנימי יש לה תפקוד משלה, תפקוד שאינו כרוך כלל אחרי טענה 'חיצונית' לה כזו או אחרת, אני הבנתי עולם קיומי רחב הרבה יותר. עולם קיומי שבו יש מקום למחשבות ולהתפתחויות האישיות של האדם משום שזה מהותו של האדם, אבל מהותו זו של האדם היא בחדא מחתא מהות אנושית ולא אלוהית. בשל כך היא מגלמת התפתחות ולא מסקנה. היהדות איננה תוצר של המסקנות של מחשבותינו. היא קודמת לנו, היא השורשים שלנו. דמותו זו ליוותה אותי תמיד בהתבגרותי. הרגשתי ש'לא עובדים עליי', שיש כאן משהו רציני, שהדבקות שלי בתורה איננה אמורה להיות תלויה במחשבות המשתנות שלי מעת לעת. הבנתי את הסגנון הצנוע שדרכו איש דתי ניגש אל ההוויה. הסגנון הצנוע האומר שאם יש שאלות, משמע שצריך ללכת עוד יותר רחוק. הרגשתי בטוח ושלם עם השאלות המנקרות בתוכי, לא הרגשתי פחד, וגם לא הרגשתי פחד לאבד את זהותי הדתית בשל שאלותיי. אנסח זאת כך: ההרהורים שתקפו אותי לא טלטלו אותי מכאן לשם כבמעבר דירה, הם גרמו לי לחשוב ולהתקדם אבל לא לעזוב. אינני יודע איך הייתי צולח את התבגרותי כבחור דתי ללא דמותו של לייבוביץ' העומד ברקע. לא כל כך מקובל לצייר את דמותו של לייבוביץ' בצורה הזאת. אבל אני חושב שאת לייבוביץ' צריך לראות כאתגר קיומי ולא כאתגר אינטלקטואלי. כשלייבוביץ' מדבר על כך שכולם נפגשים בבית הכנסת, -הנגר, הפרופסור, הסנדלר והמדען-, ומתפללים את אותה התפילה, את אותן המילים, אני שומע בכך את הניצוץ הקיומי העמוק: היהדות בסופו של דבר קודמת לכולנו. כולנו מתפללים את אותה התפילה משום שזו התפילה היהודית שלנו, אפילו שלכל אחד מאתנו מחשבות ייחודיות וסינגולריות משלו. הקיום היהודי הזה יכול להיקרא קיום יהודי בוגר. זה הוא קיום שאיננו חת מעצמו ואיננו מפחד מעצמו. הוא רואה את עצמו כנה עם מחשבותיו דווקא בכך שהעמידה שלו בפני הקדוש ברוך הוא היא העמידה הצנועה ביותר: מחשבותיי אינן סוף פסוק, הן לא הכל, הן בסך הכל המחשבות האישיות שלי. זה מה שמטלטל במילות התפילה של נעילה שאותן מרבה לייבוביץ' להעמיד על דלתות שפתיו: אם יצדק מה יתן לך... כי מותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל... אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך. אנשים רבים רואים בלייבוביץ' דמות קרה, רציונלית עד כדי שעמום, חסרת אמונה, חסרת חיות של לב. אדם רותח, זועם ואף שחצן. חבל מאוד שאנשים אלו אינם יודעים לקלף את הקליפה ואת המסיכה שמאחוריה מסתתר לייבוביץ'. אותה קליפה של 'אורייתא קא מרתחא בה'. לייבוביץ' היה קשור ליהדות בנימי נפשו, הוא היה ארוג ואחוז בה בצורה קיומית, כמעט אבסורדית. הוא האמין בה יותר מכולם והוא לא נתן לאף אחד להרוס לו את זה. לייבוביץ' האמין במסורת החיה הזאת של עולם ההלכה היהודי ההיסטורי, הוא ראה בכך את רגישות קיומו בצורה המזעזעת ביותר. חוסר האפשרות שלו לנסח את הקיום הזה במילים, לדברר את צורת הקיום היהודי העולה על גדותיו יותר מן האפשרות לומר, היא זו שגרמה לדמות הזאת להיראות לפעמים חיוורת וצולעת. הוא אחז ביהדות בעשר אצבעותיו בגלל שהוא הבין אותה, הבין אותה באמת. גם אם לא תמיד הצליח לנסח אותה כמו שצריך. כיום, עשרים שנה אחר כך, כל פעם שאני נזכר בו, רואה אותו, אני נדקר. חש צביטה בלב. היהודי הזה חסר לנו. הוא חסר מהנוף. דמותו היא אחת הדמויות האגדיות של שריד לדור דעה. שריד לדור של אמונה, של אמונה אמיתית, אמונה חיה. שריד לדור שעדיין שאף למשהו גדול יותר, לדור שעדיין נלחם בפטליזם של ימינו. הוא חסר. יהי זכרו ברוך"
(מ. נ. פ"ב)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2014 22:31 |
|
| |
[התכוונתי ללינק ששמתי. שם יש קישורים גם למאמר הזה ולאחרים.]
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2014 07:30 |
|
| |
בית המשפט: למרות שטיפות המוח, עדיין יש בחירה חפשית
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2014 16:46 |
|
| |
שופטי חלם הפוסט מודרניזם. פשוט לקרוא ולא להאמין.
הבת התלוננה בעקבות חלום, העליון הרשיע את אביה באונס הבת, כיום בת 38, חלמה כי אביה אונס אותה, ונזכרה בהתעללות שעברה מצדו כשהיתה ילדה. 12 שנים לאחר שהגישה את התלונה, האב ייאסר רויטל חובל 10.09.2014 בתום הליך משפטי שנמשך 12 שנה, דחה היום (רביעי) בית המשפט העליון את ערעורו של בני שמואל, והרשיע אותו באונס בתו, שהיתה אז בת 10. ההרשעה בעליון ניתנה לאחר שבית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע פעמיים את האב, כשהסוגיה המשפטית המורכבת היתה שהבת נזכרה במעשים בגיל 22 לאחר שחלמה שאביה אונס אותה, והגישה תלונה במשטרה שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 2002. בית המשפט המחוזי הרשיע את האב ברוב קולות. זהו התיק הראשון בישראל שבו הורשע אדם באונס על בסיס זכרונות מודחקים. שמואל הורשע לראשונה באונס בתו בשנת 2007 בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לבקשת הסנגוריה, החזיר בית המשפט העליון בשנת 2009 את התיק למחוזי לצורך בירור מקצועי של הזכרונות המודחקים - סוגיה שלא נבדקה בפסק הדין המקורי. בבית המשפט המחוזי העידו מומחים על הסוגיה המורכבת, והאב הורשע פעם נוספת פה אחד. אז, הגיש ערעור נוסף לעליון. הרכב בראשות השופטת עדנה ארבל הרשיע היום את שמואל, כיום בן 75, והותיר את העונש שנקבע במחוזי על כנו - 12 שנות מאסר. לאורך השנים, ביצוע העונש עוכב עד להכרעה בבית המשפט העליון, וכעת נקבע כי האב יחל לרצותו ב–20 באוקטובר. המתלוננת, היום בת 38, סיפרה בעדותה שמאז שהיתה בת 3, אביה אנס אותה וביצע בה מעשי סדום. בשל ההתיישנות, הוא הואשם בביצוע מעשי האונס בעת שהיתה כבת 11-10 שנים. האב כפר באשמה לאורך השנים וטען כי מדובר בעלילה שבדתה בתו, על רקע בעיותיה הנפשיות. הוריה התגרשו בעקבות חשיפת המעשים. בעדותה סיפרה הבת כי הפסיקה ללמוד בכיתה ט' ומגיל 11 סבלה מהתקפי חרדה. בגיל 22, אחרי כשש שנים של טיפול נפשי, עברה לגור בניו יורק. שם, נזכרה לדבריה לראשונה, במעשי אביה כשהתעוררה מחלום. "זה היה באוקטובר 99. אחרי שעברתי איזשהו תהליך שניסיתי, קראתי את 'כוחות של תת המודע', וכל מני דברים שינסו לעזור לי ולהבין את עצמי, מין תהליך פנימי רוחני כזה, ובאחד מהם קראתי שאחת הדרכים זה לכתוב חלומות, לכתוב אותם על דף, ובאמת באותו יום התעוררתי מחלום, חלמתי שאני מקיימת יחסי מין עם אבא שלי", סיפרה הבת. "מיד שהתעוררתי כתבתי את זה על דף, ואז באותו רגע פתאום נזכרתי בהכל. נזכרתי שחלמתי את החלום הזה מאז שאני זוכרת את עצמי או בעצם בעיקר מגיל ההתבגרות. נזכרתי שהיו לי המון פעמים בגיל 15 ובגיל 16 שלא הבנתי, כאילו הייתי מסתכלת עליו, והייתי אומרת למה אני חולמת את החלומות האלה, אולי אני נמשכת אליו, אולי משהו לא בסדר איתי, וכל הזמן הייתי בודקת מה לא בסדר איתי, ואז באותו יום פשוט נזכרתי בכל מה שהוא עשה לי". האב הגיע היום לדיון שבו הוכרע דינו בלי אף בן משפחה או חבר, מלווה בסנגורו גיל שפירא מטעם הסנגוריה הציבורית. במשפט אחד בישר לו השופט ג'ובראן כי הוא דוחה את ערעורו. השופטת ארבל, שאליה הצטרפו השופטים סלים ג'ובראן והשופט חנן מלצר ציינה כי אכן, מסיבות ברורות, מוסריות, התופעה של זיכרונות מודחקים אינה ניתנת להוכחה אמפירית. הזירה המשפטית והזירה המדעית לא חד הן", כתבה ארבל. "כאמור, במישור המדעי, אין לבית המשפט יומרה להכריע בסוגיה זו, ואולם, במישור המשפטי הוכרה התופעה של זיכרונות מודחקים ונקבע כי בתום דיון מפורט ומעמיק כי הם קבילים". ארבל הוסיפה כי "שלל הראיות החיצוניות התומכות בעדותה של המתלוננת שנמצאה מהימנה, ועיקרן בעדותה הנתמכת בעדויות אמה, אחותה ובני משפחה נוספים, ברישומים ביומניה ובראשית ההודאה מפי המערער עצמו, יחד עם חוות דעת המומחים מטעם התביעה, אשר הצביעו על כך שהסימפטומים השונים שזוהו במתלוננת יוצרים תמונה אופיינית של נפגעת גילוי עריות ממושך בילדות והסבירו את המנגנון שהביא להדחקת הזיכרונות, מוליכים למסקנה כי הוכח שהמערער ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום". בקול רועד פנה האב לכלי התקשורת ואמר: "העוול שנעשה לי כאן היום הוא איום ונורא. חלום שהבת שלי חלמה לפני 15 שנה הרס לי את החיים. חוץ מהחלום אין ולא הייתה שום הוכחה נוספת. שנתיים וחצי חיכיתי שהעליון יתקן את העוול הנורא אך הם גזרו את דיני לסיים את חיי בכלא על סמך חלום בלבד". בתשובה לשאלת העיתונאים כיצד היה לראות את בתו באולם השיב: "איך אני יכול לענות על דבר כזה. תארו לכם שיש לכם בת ויום אחד היא מעלילה עליכם סיפור כזה. עצוב לי לדעת שהיא משקרת, איך אתם הייתם מרגישים אם הייתם יודעים שאתם הולכים לסיים את חייכם בכלא. אני הולך לסיים את חיי בכלא ללא כל עוול בכפי". הבת סירבה להגיב. עורך דינה, אורי קידר, אמר כי "אנו שמחים מאד שהסיפור נגמר ושהוא מאחורינו, ושכל השופטים החליטו להרשיע פה אחד עם עונש חמור. הסיפור והחוויה מאד קשים עבור הבת. אתה לא באמת מחלים מגילוי עריות, הפצע הזה לא מגליד. בית המשפט הראה לנפגעת שיש צדק בעולם והעביר מסר לנפגעים נוספים שיש למה להתלונן. יחד עם זאת, העניין לקח 12 שנים של הליכים ולצד כל העבודה היסודית והרצינית שעשה בית המשפט, יש עוד צורך במאמץ לייעול ההליכים". האחות של המתלוננת העידה במשפט הראשון במחוזי על כך שהאב נהג להכות אותן. לדבריה, כאשר שאלה את האב האם יש אמת בטענות אחותה על אונס, הוא השיב לה "אני לא בטוח במאה אחוז". מנגד, צוין בהכרעת הדין כי במשטרה צידדה האחות באביה, ותיארה את המתלוננת כבעלת יכולת שכנוע בדברים שלא קרו. כמו כן, גורמי טיפול ופסיכולוגים שטיפלו בה לפני שנזכרה באירועים העידו כי התנהגותה לא היתה כשל נפגעת תקיפה מינית. בית המשפט המחוזי האמין לגרסת המתלוננת. השופטים ראו בתשובת האב לאחות המתלוננת על ההאשמות נגדו כהודאה. השופטת יהודית אמסטרדם, בדעת מיעוט, סברה כי בנסיבות העניין לא ניתן להסתפק בעדותה של המתלוננת ויש צורך בחיזוקים ממשיים לעדותה, שאינם בנמצא, ועל כן יש לזכותו מחמת הספק. לאחר שהתיק הוחזר למחוזי לצורך שמיעת חוות דעת מקצועיות בעניין הזיכרונות המודחקים באמצעות חלום, העידו מטעם התביעה פרופ' אלי זומר וד"ר זליגמן שקבעו בחוות דעתם כי אין מדובר במקרה של היזכרות יש מאין בעקבות חלום, אלא במקרה של הדחקה וחוסר רצון להאמין בכך שהמעשים קרו. לשיטתם. מנגד, מטעם ההגנה העיד פרופ' גושן שיש סבירות גבוהה, אולי אפילו קרובה לוודאות, שזיכרונותיה של המתלוננת הם זיכרונות שווא. הוא הדגיש כי גורמי בריאות הנפש שטיפלו במתלוננת לפני החלום לא הבחינו בתופעות דחק פוסט-טראומטי, ואף שלל את קיומו, הגם שאישר כי אין מדובר בתחום מומחיותו. חוות דעת נוספת תמכה בעמדה זו. שופטי המחוזי העדיפו את חוות דעת של המומחים מטעם התביעה. בפסק הדין השני של המחוזי, הפכה השופטת אמסטרדם את דעתה והוא הורשע פה אחד. תוך שהם קובעים כי עדותה של המתלוננת היתה עקבית וקוהרנטית ורואים ברישומים שכתבה לאחר החלום ובמצבה הנפשי וניסיונות האובדניים שלה חיזוקים לגרסתה. האב ערער שוב לבית המשפט העליון וטען כי "מדובר במקרה חסר-תקדים שבו מקורו של תהליך ההיזכרות שעברה המתלוננת נעוץ כולו בחלום". בעליון כאמור התקבלו נימוקי התביעה, וצויין שהמומחים מטעם התביעה הינם גורמי טיפול שעיסוקם היומיומי הוא בנפגעות תקיפה מינית בילדות, לעומת מומחי ההגנה.
http://www.haaretz.co.il/news/law/1.2429905
תוקן על ידי maxmen ב- 10/09/2014 16:48:36
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2014 13:50 |
|
| |
[מקסמן,
אכן, "שופטי חלם"! הרי ברור שאבות לא מתעללים מינית בבנותיהם, כי כבר סומאו עיניו של יצר העריות בזמן הכנה"ג, וחוץ מזה ברשימת העריות בויקרא לא מופיע איסור על יחסים בין אב לביתו, ומכאן שמעולם לא היה ולא נברא יצר כזה. הכל המצאה פוסט-מודרניסטית של נשים לסביות ששונאות גברים!]
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2014 13:51 |
|
| |
אמשלום הפסק הזה נשמע לך? בעיני הוא מוזר.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2014 18:24 |
|
| |
| אמשלום כתב: |  | [מקסמן,
אכן, "שופטי חלם"! הרי ברור שאבות לא מתעללים מינית בבנותיהם, כי כבר סומאו עיניו של יצר העריות בזמן הכנה"ג, וחוץ מזה ברשימת העריות בויקרא לא מופיע איסור על יחסים בין אב לביתו, ומכאן שמעולם לא היה ולא נברא יצר כזה. הכל המצאה פוסט-מודרניסטית של נשים לסביות ששונאות גברים!]
|
|
אני איתך - אמשלום היקרה, בכעסיך. גם אני רוצה להרוג ולהשמיד כל רשע בעולם, יותר נכון להשמיד את החטאים ולא את החוטאים (שזה אגב תובנה נשית מהתלמוד ולא תובנה גברית שמצדם נהרוג את החוטאים).
אבל אם אנו רוצים הרתעה חינוכית בכדי לחנך את ההמונים ?! צריך מתנדב !! כמו המקושש עצים שהתנדב לכך. שופטים לעולם לא יכולים לכפות על מישהו להתנדב להיות הקרבן בשביל חינוך ההמונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2014 21:43 |
|
| |
[בע"ב,
הכותרת לא נשמעת לי בכלל... שווה לעיין בפנים. אמנם איני מבינה כלום במשפטים (ב"ה), אבל מה שעולה מן הכתבה הוא שהיו עדויות והיו עדים-מומחים, ובעוונותי אני נוטה לסמוך על בית המשפט שעושה את עבודתו. האם הוא תמיד צודק? ברור שלא. האם הייתי מעדיפה מערכת שונה בתכלית? באופן אישי, ברור לי שגם זה לא...
מקסמן,
יש טעויות, ויש גם תביעות בכוונה-להכעיס ולפגוע. אני נוטה להאמין, שבת תתלונן כך על אביה, בעקביות במשך כ"כ הרבה שנים, רק אם באמת פגע בה. ייתכן ואני תמימה או טפשה, וייתכן שזה "כלל" שגוי מעיקרו. בכ"ז, נשמעו עדויות לכאן ולכאן והשופטים פסקו כמיטב ידיעתם והבנתם. להאשימם ב"הקרבת קורבן", בעיניי זו רשעות לשמה. מעבר לזה, אם באופן עקבי (כמו שנדמה לי) אתה מערער על פסיקות כנגד עברייני מין, אתה - בפועל וגם אם בלא כוונת מכוון מצידך - מסייע לעוברי עבירה, תומך במתעללים ומעודד פוגעים ורשעים (וכן, גפ פגיעה ורִשעות).]
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2014 22:16 |
|
| |
| אמשלום כתב: |  | [בע"ב,
הכותרת לא נשמעת לי בכלל... שווה לעיין בפנים. אמנם איני מבינה כלום במשפטים (ב"ה), אבל מה שעולה מן הכתבה הוא שהיו עדויות והיו עדים-מומחים, ובעוונותי אני נוטה לסמוך על בית המשפט שעושה את עבודתו. האם הוא תמיד צודק? ברור שלא. האם הייתי מעדיפה מערכת שונה בתכלית? באופן אישי, ברור לי שגם זה לא...
אני אגיב גם לדבריך לבעל היקר: אין הבדל בין הכותרת לפנים הכתבה רק להפך הכותרת לא מספיק חזקה מול הטירוף של פנים הכתבה. אז זה ממש לא פר לסמוך על עצלנים שלא יקראו את כל הכתבה.
אגב: הניסיון להצדיק כל ביקורות בטענה שהיא יכולה לשנות את כל המערכת וכל מערכת אחרת יותר גרוע כך שעדיף זו מזו ?! זאת סתם דמגוגיה !! כי שום ביקורות לא מנסה לשנות מערכת ואין שום קדושה בשום מערכת. צריך לתקן מה שצריך לתקן בלי קשר למערכת כולה.
מקסמן,
יש טעויות, ויש גם תביעות בכוונה-להכעיס ולפגוע. אני נוטה להאמין, שבת תתלונן כך על אביה, בעקביות במשך כ"כ הרבה שנים, רק אם באמת פגע בה.
יש הבדל בין תלונה של עובדה לבין תלונה של חלום. היא מתעקשת כל הזמן שהחלום אמיתי ולא שהעובדה אמיתית. היא או המאמינים בתורת הפסיכואנליזה הצליחו לשכנע אותה שהחלום אומר עובדות אפי' שהיא לא זוכרת אותן בכלל. היא זוכרת את החלום ועל זה היא מתעקשת.
ייתכן ואני תמימה או טפשה, וייתכן שזה "כלל" שגוי מעיקרו. בכ"ז, נשמעו עדויות לכאן ולכאן והשופטים פסקו כמיטב ידיעתם והבנתם. להאשימם ב"הקרבת קורבן", בעיניי זו רשעות לשמה.
לדעתי אני נותן תבלין טוב לשופטים כלומר על פי דרכיך הם סתם פושעים, על פי דרכי יש מקום לתת להם תואר של שופט מסוג של חכמי חלם. אני מכניס להם בפה סוג חשיבה לפחות של חכמי חלם. את למעשה משאירה אותם כפושעים ורשעים שמכניסים לכלא אדם על פי חלום.
מעבר לזה, אם באופן עקבי (כמו שנדמה לי) אתה מערער על פסיקות כנגד עברייני מין, אתה - בפועל וגם אם בלא כוונת מכוון מצידך - מסייע לעוברי עבירה, תומך במתעללים ומעודד פוגעים ורשעים (וכן, גפ פגיעה ורִשעות).]
זה לא פר ולא מתאים לך לומר עלי דברים שכאלה. אני כן לא סובל את קידוש האידיאולוגיות מכל סוג שהיא ועל שמם להרוג ולהשמיד כל חלקה טובה באנושות. בזה דווקא את צריכה להיות עמי ולא נגדי.
אם נכון שהמצב שעבירות מין נמצא בכל מקום וצריך להילחם נגדם בכל תוקף ?! אז אנא בבקשה לעשות את זה כמו שצריך כלומר לתפוס את האמיתיים ולא לחפש קורבנות על ידי חלומות ?? אני חושב שדווקא הקורבנות האלה נותנת לנו תמונה הפוכה שאין בכלל עבירות מין רק בחלומות. אז אפי' למלחמה הצודקת שלך, עדיף לנו לא להיכשל בדברים מטורפים שכאלה. ולחפש את העברינים האמיתיים ולהעניש אותם.
|
|
תוקן על ידי maxmen ב- 11/09/2014 22:29:10
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2014 22:21 |
|
| |

כמה מילים לבני שמואל היקר כמה מילים לבני שמואל היקר: זכייתה להיות המקושש עצים המודרני. זה שהתנדב להיות קורבן לחינוך ההמונים במדבר סיני. אתה קורבן לחינוך ההמוני המודרני. נכון שהמקושש התנדב להיות קרבן ועליך כפוי להיות מתנדב, אבל כל מצווה תלויה בלב (אבן עזרא) ולכן אתה יכול עכשיו להחליט שאתה מקבל באהבה את הכפיה, ככה שבעצם כאילו המצווה נעשתה מרצון החופשי שלך להיות המקושש העצים המודרני לטובת חינוך ההמונים. נכון שעדיף היה שהחלום היית מבת זרה ולא מבתך, כי לא מספיק התנדבותך להיות פונקציה חינוכית להמונים, עוד לסבול מעצם העובדה שבתך חולת נפש ? כלומר הכאב היא כאן בכפליים 1, עצם האשמה הנורא 2, עצם שבתך חולת נפש. 3, שבשר מבשרך היא זאת שהביא עליך את האסון הנורא. אבל מה לעשות שהשופטי חלם לא היו מקבלים חלום מבת זרה כי ההמונים לא היו מקבלים את זה. ככה חלום של בתך יותר נחשב בעיני שפטי החלם שלנו שמשוכנעים שההמונים כן יקבלו כזאת טירוף. ולכן לדעתי יש כאן הקרבה יותר גדולה מי המקושש עצים, כלומר המצווה שלך יותר נעלה הרי לפום צערא אגרא. ולכן בני היקר, לך לכלא באהבה עד יומך האחרון ותחשוב שאתה המקושש עצים המודרני או סוקרטס המודרני, הרי סוקרטס גם לא רצה לברוח מהכלא בשביל חינוך ההמונים. אופס,,,, לא סיפרתי מה היה עם המקושש עצים (לאלה שלא יודעים). ובכן. משה רבינו במדבר סיני התעסק עם עבדים בני חוסר תרבות כך שכל דבר שרצה לחוקק לטובתם הוא הרתיע עם עונשים כבדים כמו עונש מוות. אבל כל משכיל ידע שהעונש היא לא לביצוע הלכה למעשה רק כהרתעה להמונים. ולכן הרבה מבני ישראל כנראה לא התרגשו מהאיום של העונשים בתורה ולא שמרו שבת. היה שם יהודי יקר (אבא לשלוש בנות פמיניסטיות) שפשוט דרש את העונש הלכה למעשה בכדי להיות הרתעה להמונים. שההמונים יראו שהעונש באמת יושם הלכה למעשה. זה הפרשנות של חכמינו על סיפור המקושש העצים התנכי. וכאן נשאלת השאלה למה חכמינו מפרשים את הסיפור ככה דווקא ? למה לא לפרש את הסיפור בדיוק כמו שכתוב בתנ"ך ? לחכמים היית קשה אייך זה שמשה הורג אדם על חטא כזה קטן ? ועוד בשם האלוהים ? אפי' בחטא העגל מכחישים חכמינו את דבר האלוהים כאילו אמר להרוג את החוטאים. וכך מגיבים חכמינו על דברי משה בשם האלוהים: "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שלא אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה כך לעמוד בשער המחנה ולומר מי לה' אלי ולומר כה אמר ה' אלהי ישראל,,,,,,, כי האלוהים לא מצווה להרוג בלי משפט, יותר נכון האלוהים לא מצווה להרוג בכלל ועונשי התורה הם כאמור רק להרתעה. הרי ידעו מה ר' עקיבא אמר שאצלו לא היו הרוגים לעולם. כלומר החשיבה הבסיסית של חכמינו היא שכל עונש בתורה היא לא למעשה. שרובו הרוצחים ? כלומר שהעונש לא מרתיעה ? אז אין טעם להרוג ולכן ביטלו את העונש מוות ביהדות לפני אלפי שנים. הרי מה ההבדל בין הריגת הרוצח את הנרצח להריגת בית דין ? הרי לכל אחד יש לו סיבה מיוחדת לו להרוג. התורה והחכמים חושבים שלא תרצח היא אבסולוטית. ועונש היא רק הרתעה ואין מושג של נקמה ביהדות. כלומר אין עונש כגמול. יש רק עונש כהרתעה ואם אין הרתעה אז אין עונש למעשה. לסיכום נושא זה נאמר שכל עונש חברתי יש לו מטרה. והמטרה היא הרתעת ההמונים לא לחזור לחטא הזה. שההמונים מודעים לטריק, אז פשוט לא מתרגשים ואז חוטאים, ולכן המקושש עצים דרש עונש מוות בתוקף כמו סוקרטס ככה שההמונים יראו שהעונשים הם הלכה למעשה ולא יחזרו לחטאו. אם נשים לב, נבין שרק המתנדב כמו המקושש או סוקרטס יכולים להתנדב, אבל שהשופטים יכפו על האדם להתנדב ?! נוו כזאת חשיבה אפשר למצוא אך ורק אצל חכמי חלם !!! אבל בני שמואל היקר לא צריך להתרגש מיזה שכפו עליו להתנדב, כי כאמור המצווה שלו יותר נעלה ממקושש העצים ומסוקרטס, כפי שהסברנו לעיל שאם יקבל באהבה את עצם שהוא קרבן לחינוך ההמונים ?! אז אין לך מצווה יותר גדולה מזו שדרכו מחנכים את ההמונים. אבל יש מקום גם לחנך את שופטי החלם האלה וללמד אותם קצת בינה. ואת זה אני ברשותך רוצה לעשות במאמר הזה. כידוע בחוקה היהודית אי אפשר להוציא ממון מהזולת על ידי חלום. כלומר לא יכול לבוא שופט או דיין ולספר שחלמתי חלום שהאלוהים אומר לי שאתה חייב ממון למישהו. כלומר בדיני משפט החלום לא קביל, יותר מיזה אפי' נבואה לא קבילה בדיני משפט. אפי' בסתם דינים כמו תנורו של עכנאי שמדובר על דיני טמאה ?! אמרו חכמים שתורה לא בשמים כלומר אפי' האלוהים יבוא לומר מי צודק בהלכה סתמית כמו דיני טמאה ? לא מקבלים את דבריו. ולכן ברור לכל ילד וילדה שבדיני משפט אין חלומות ואין נבואה ואין אלוהים, יש אך ורק צדק מוחלט. אבל תראו איזה פלא, בדיני עגונה כן ראינו שחכמים סמכו על חלומות להתיר אישה להינשא כאשת איש לאחר. כלומר אם יש שאלה האם בעלה נפטר או עוד חיי ? אז אפשר לסמוך על חלום שמספר שהבעל נפטר ולהתיר את האישה. הפלא כאן בכפלים כי אשת איש הרבה יותר חמור מדיני ממון והנה דווקא כאן סומכים על חלומות ?! התשובה היא פשוטה מאוד. הרי לעולם לא קיבל אדם בחלום מידע על משהו, כמו האם הבעל נפטר או לא. זה פשוט לא קורה. מה שכן קורה הוא שהשופט או הדיין פשוט ממציאים חלום כזה מהבטן בכדי להתיר אישה עגונה מכבליה. מה יקרה אם וכאשר יופיע פתאום הבעל ? אז יש הלכות מה עושים במקרה כזה, אבל בינתיים אפשר להתיר את האישה מכבליה. אבל בדיני ממון אי אפשר לעשות דבר כזה כי שם הצדק חייב להיות אבסולוטית. החכמים הבינו את עומק איסור אשת איש ולא היו דוגמטיים ולכן ידעו להמציא חלומות שכאלה העיקר להתיר אישה עגונה שהבעל המנוול ברח לה. כמו שאברהם אבינו המציא את השקר לומר שאשתו אחותו ולהתיר אשת איש העיקר להינצל ממוות בטוח. כלומר אברהם אבינו לימד אותנו לא להיות דוגמטיים לחשוב שאיסור אשת איש היא אפי' במקרה של מוות בטוח. אותו דבר הבינו חכמינו להמציא חלומות שווא העיקר להתיר אישה מכבליה. אבל מצד שני ידעו שבדיני ממון ועונשים לצורך חינוך ההמונים ?! חייבים צדק מוחלט ואין תורה משמים ולא תורת החלומות של פרויד. למה באמת לא קביל חלום בדיני ממון ועונשים ?! (בעצם חלום לא קביל בשום דבר, רק הם עשו טריק כזה להציל אישה עגונה.) את זה מבין כל ילד וילדה שלמד ליבה יהודית !! אבל מה עומד מאחורי החשיבה של שופטי החלם האלה ? למה הם כן הכניסו אותך לכלא עד יומך האחרון אך ורק על פי חלום של חולת נפש שהיא במקרה גם הבת שלך ? התשובה היא כמובן הטיעון הדיבילית והמפגרת של פרויד שכל התורה שלו היא תורה מדעית. כלומר הפסיכואנליזה היא מדע טען פרויד מרוב טיפשות. ואם במדע עסקינן ? אז לא פלא ששופטי חלם יקבלו חלומות כדבר קביל משפטית. מי שקצת מכיר את הנושא ולמד ליבה יהודית ויש לו קצת שכל בראש והוא לא מחכמי חלם, יודע שהיסטוריה ופסיכואנליזה וכלכלה וסוציולוגיה ופרשנות הארכיאולוגים על הארכיאולוגיה ועוד ועוד, הם לא מדע. כך שאין לשפטי חלם האלה על מה לסמוך. שלא נהיה סתם כאומר דברים בלי להביא איזה מקור סמכותי, אני אצטט מישהו סמכותית בתחום. והנה דבריו התבוניים והפשוטים שלו. "פרויד המשיך להחזיק בדעתו כי הוא איש-מדע עד יום מתו. את ניסוייו בפסיכואנליזה אולי מוצדק יותר להשוות לניסוייו של היסטוריון. גם ההיסטוריונים מנסים לשחזר את העבר. אבל שום איש אינו מניח שאפשר להגיע לראייה אובייקטיבית לחלוטין של העבר, או שספר היסטוריה שינסה לעשות זאת יהיה ספר קריא. האופן שבו מבין ההיסטוריון את העבר ואת מניעיהם של האנשים שעשו את ההיסטוריה חייב להיות מושפע מנסיונו האישי ומיכולתו להבין בני-אדם. לכן גם ההיסטוריה וגם הפסיכואנליזה אינן יכולות להימנות עם המדעים המדויקים". (אנתוני סטור "פרויד מבוא ביקורתי קצר") (אגב: את התובנה הפשוטה של אנתוני סטור לעיל אני מביא מהמקורות של היהדות בשאר הדפים כאן בנושאים אחרים.) ובכן, אם שללנו כל קבילות של חלומות בדיני משפט אז מה כן יכול בני שמואל היקר לעשות עם חכמי החלם האלה ? ולכן אני מציע לו להרגיש כמו המקושש עצים או כמו סוקרטס וללכת בראש מורם לכלא בידיעה שהוא הוא קרבן לחינוך ההמונים. אם לא הצליח לחנך את בתו, אולי יצליחו אחרים אחרי שהוא כשל. כלומר אייך שנהפוך בה ההמונים יקבלו מהסיפור שלו חינוך טוב יותר ואולי גם ידעו להחליף את שופטי החלם האלה לשופטים יותר משכילים ולא חלמאיים. זאת הניחום האבלים שאני יכול לתת לך – בני היקר, ברגע הזה בחברה כזו ששופטיה הם חכמי חלם. בברכה Max maxmen
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2014 00:47 |
|
| |
כמובן שאין להרהר אחר דברי בית המשפט שהרי א-לוהים נצב בעדת א-ל ומי האיש אשר יבוא אחר המלך. אמנם כתלמיד הדן לפני רבו העזתי פני ככלב לומר דשמא אין דברי ביה״מש מובנים בשכל אנוש ובודאי יש לו טעם ע״פ סוד. (אמשלום, לפני שתתקפי - אף אחד לא מציע לשחרר עברייני מין. מציעים לשחרר אדם כי מאמינים שהוא חף מפשע)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2014 10:07 |
|
| |
קשה לדעת בבירור בלי לקרוא את פסק הדין עצמו (אמשלום, לא צריך להיות משפטנית בשביל זה, אלא סתם משכילה שלא מפחדת). בכל אופן, נראה שחוץ מעדותה של המתלוננת, יש עדות של האחות שהאב אמר שהוא "לא בטוח" אם זה קרה. עדיין, הסתמכות על האחות שמצטטת שתי מלים מהאב, לא נראית לי מספקת רמת וודאות מספיקה בשביל משפט פלילי, גם אם היא מצטרפת לעדות המתלוננת שנזכרה פתאום במעשים. מקס, נראה מדבריך שאתה בטוח שהוא זכאי. אני, כאמור, לא חשב שאפשר להרשיע (לצאת מספק סביר), אבל קשה לומר שהכל שטויות: א. בהחלט ייתכן שהיא נזכרה במעשים בעקבות חלום (וגם ייתכן שזה זיכרון מוטעה). ב. יש גם את דברי האחות.
|
|
|
|
|