אשכול הקישורים לכתבות/מובאות [ה]

לייבוביץ' הוא מן הדמויות שהשפיעו עליי הרבה בנעוריי. מעולם לא ראיתי אותו כפילוסוף או כאיש הגות גדול. הגותו מסתכמת לרדוקציות גדולות של שניים או שלושה משפטים רחבים. הוא מעולם לא ניסח מחשבה באופן שיטתי וכמעט אף פעם לא שטח מורכבויות של טיעונים. מה שהוא העביר הלאה זה בעיקר מסקנות גדולות וחד משמעיות של הדיונים המורכבים שהוא ערך עם עצמו ועם ההיסטוריה. -עם זאת, מי שיודע לקרוא בין השורות, לפענח את המילים הטוטליות, יודע לזהות את העולם העשיר הנחבא מאחורי הדמות הזאת.

ההשפעה של לייבוביץ' עליי הייתה בעיקר כדמות דתית. כנער מתבגר, מלא בשאלות, בספיקות, בבלבולים, בתהיות ובהרהורים, דמותו הצליחה להציב בפניי את המשמעות של ה'היות יהודי' כהוויה החוצה את ההרהורים האישיים. ראיתי בו דמות שגילמה באופן מופתי את העובדה שהיהדות, באופן רציני, איננה מסקנה של מחשבותיי, אלא היא המצע למחשבותיי, היא קודמת למחשבותיי. היהדות שלי איננה אמורה להשתנות או להיכנע למחשבות הספציפיות והנקודתיות שלי. הוא הצליח להציג בפניי את העולם היהודי, כעולמו של אלוהים המתגלה באמצעות ההוראה, כעולם הרבה יותר רחב מן ההרהורים, ההתלבטויות והחבטות האישיות שלי. לראשונה עמו, חוויתי חוויה יהודית אמיתית של זהות ושל נאמנות. היהדות איננה תלויה במה שאני חושב עליה, להיפך, היא המצע של מחשבותיי. העולם של מחשבותיי האישיוֹת הוא תמיד זה 'המתלבש' על הווייתי היהודית הגדולה יותר. היהדות נהפכה אצלי למין שטיח, מצע שעל גביו, אני, כאישיות ספציפית, נערם. באופן הייחודי לי.

האופן הזה של ראיית היהדות ניתך עליי בעוצמה כאשר הבנתי את העומק הקיומי הטמון ביהדותו של לייבוביץ'. יהדות שלא יכולה, מעצם הווייתה, להתפרק או להתערער ממחשבה כזו או אחרת, מתיאוריה כזו או אחרת, ממדע או אידיאולוגיה. כשלייבוביץ' אומר שהיהדות היא הערך העליון, היינו, בעולמה הפנימי יש לה תפקוד משלה, תפקוד שאינו כרוך כלל אחרי טענה 'חיצונית' לה כזו או אחרת, אני הבנתי עולם קיומי רחב הרבה יותר. עולם קיומי שבו יש מקום למחשבות ולהתפתחויות האישיות של האדם משום שזה מהותו של האדם, אבל מהותו זו של האדם היא בחדא מחתא מהות אנושית ולא אלוהית. בשל כך היא מגלמת התפתחות ולא מסקנה. היהדות איננה תוצר של המסקנות של מחשבותינו. היא קודמת לנו, היא השורשים שלנו.

דמותו זו ליוותה אותי תמיד בהתבגרותי. הרגשתי ש'לא עובדים עליי', שיש כאן משהו רציני, שהדבקות שלי בתורה איננה אמורה להיות תלויה במחשבות המשתנות שלי מעת לעת. הבנתי את הסגנון הצנוע שדרכו איש דתי ניגש אל ההוויה. הסגנון הצנוע האומר שאם יש שאלות, משמע שצריך ללכת עוד יותר רחוק. הרגשתי בטוח ושלם עם השאלות המנקרות בתוכי, לא הרגשתי פחד, וגם לא הרגשתי פחד לאבד את זהותי הדתית בשל שאלותיי. אנסח זאת כך: ההרהורים שתקפו אותי לא טלטלו אותי מכאן לשם כבמעבר דירה, הם גרמו לי לחשוב ולהתקדם אבל לא לעזוב. אינני יודע איך הייתי צולח את התבגרותי כבחור דתי ללא דמותו של לייבוביץ' העומד ברקע.

לא כל כך מקובל לצייר את דמותו של לייבוביץ' בצורה הזאת. אבל אני חושב שאת לייבוביץ' צריך לראות כאתגר קיומי ולא כאתגר אינטלקטואלי. כשלייבוביץ' מדבר על כך שכולם נפגשים בבית הכנסת, -הנגר, הפרופסור, הסנדלר והמדען-, ומתפללים את אותה התפילה, את אותן המילים, אני שומע בכך את הניצוץ הקיומי העמוק: היהדות בסופו של דבר קודמת לכולנו. כולנו מתפללים את אותה התפילה משום שזו התפילה היהודית שלנו, אפילו שלכל אחד מאתנו מחשבות ייחודיות וסינגולריות משלו. הקיום היהודי הזה יכול להיקרא קיום יהודי בוגר. זה הוא קיום שאיננו חת מעצמו ואיננו מפחד מעצמו. הוא רואה את עצמו כנה עם מחשבותיו דווקא בכך שהעמידה שלו בפני הקדוש ברוך הוא היא העמידה הצנועה ביותר: מחשבותיי אינן סוף פסוק, הן לא הכל, הן בסך הכל המחשבות האישיות שלי. זה מה שמטלטל במילות התפילה של נעילה שאותן מרבה לייבוביץ' להעמיד על דלתות שפתיו: אם יצדק מה יתן לך... כי מותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל... אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך.

אנשים רבים רואים בלייבוביץ' דמות קרה, רציונלית עד כדי שעמום, חסרת אמונה, חסרת חיות של לב. אדם רותח, זועם ואף שחצן. חבל מאוד שאנשים אלו אינם יודעים לקלף את הקליפה ואת המסיכה שמאחוריה מסתתר לייבוביץ'. אותה קליפה של 'אורייתא קא מרתחא בה'. לייבוביץ' היה קשור ליהדות בנימי נפשו, הוא היה ארוג ואחוז בה בצורה קיומית, כמעט אבסורדית. הוא האמין בה יותר מכולם והוא לא נתן לאף אחד להרוס לו את זה. לייבוביץ' האמין במסורת החיה הזאת של עולם ההלכה היהודי ההיסטורי, הוא ראה בכך את רגישות קיומו בצורה המזעזעת ביותר. חוסר האפשרות שלו לנסח את הקיום הזה במילים, לדברר את צורת הקיום היהודי העולה על גדותיו יותר מן האפשרות לומר, היא זו שגרמה לדמות הזאת להיראות לפעמים חיוורת וצולעת. הוא אחז ביהדות בעשר אצבעותיו בגלל שהוא הבין אותה, הבין אותה באמת. גם אם לא תמיד הצליח לנסח אותה כמו שצריך.

הבת, כיום בת 38, חלמה כי אביה אונס אותה, ונזכרה בהתעללות שעברה מצדו כשהיתה ילדה. 12 שנים לאחר שהגישה את התלונה, האב ייאסר

רויטל חובל 10.09.2014

בתום הליך משפטי שנמשך 12 שנה, דחה היום (רביעי) בית המשפט העליון את ערעורו של בני שמואל, והרשיע אותו באונס בתו, שהיתה אז בת 10. ההרשעה בעליון ניתנה לאחר שבית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע פעמיים את האב, כשהסוגיה המשפטית המורכבת היתה שהבת נזכרה במעשים בגיל 22 לאחר שחלמה שאביה אונס אותה, והגישה תלונה במשטרה שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 2002. בית המשפט המחוזי הרשיע את האב ברוב קולות. זהו התיק הראשון בישראל שבו הורשע אדם באונס על בסיס זכרונות מודחקים.

שמואל הורשע לראשונה באונס בתו בשנת 2007 בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לבקשת הסנגוריה, החזיר בית המשפט העליון בשנת 2009 את התיק למחוזי לצורך בירור מקצועי של הזכרונות המודחקים - סוגיה שלא נבדקה בפסק הדין המקורי. בבית המשפט המחוזי העידו מומחים על הסוגיה המורכבת, והאב הורשע פעם נוספת פה אחד. אז, הגיש ערעור נוסף לעליון.

הרכב בראשות השופטת עדנה ארבל הרשיע היום את שמואל, כיום בן 75, והותיר את העונש שנקבע במחוזי על כנו - 12 שנות מאסר. לאורך השנים, ביצוע העונש עוכב עד להכרעה בבית המשפט העליון, וכעת נקבע כי האב יחל לרצותו ב–20 באוקטובר. המתלוננת, היום בת 38, סיפרה בעדותה שמאז שהיתה בת 3, אביה אנס אותה וביצע בה מעשי סדום. בשל ההתיישנות, הוא הואשם בביצוע מעשי האונס בעת שהיתה כבת 11-10 שנים. האב כפר באשמה לאורך השנים וטען כי מדובר בעלילה שבדתה בתו, על רקע בעיותיה הנפשיות. הוריה התגרשו בעקבות חשיפת המעשים.

בעדותה סיפרה הבת כי הפסיקה ללמוד בכיתה ט' ומגיל 11 סבלה מהתקפי חרדה. בגיל 22, אחרי כשש שנים של טיפול נפשי, עברה לגור בניו יורק. שם, נזכרה לדבריה לראשונה, במעשי אביה כשהתעוררה מחלום. "זה היה באוקטובר 99. אחרי שעברתי איזשהו תהליך שניסיתי, קראתי את 'כוחות של תת המודע', וכל מני דברים שינסו לעזור לי ולהבין את עצמי, מין תהליך פנימי רוחני כזה, ובאחד מהם קראתי שאחת הדרכים זה לכתוב חלומות, לכתוב אותם על דף, ובאמת באותו יום התעוררתי מחלום, חלמתי שאני מקיימת יחסי מין עם אבא שלי", סיפרה הבת. "מיד שהתעוררתי כתבתי את זה על דף, ואז באותו רגע פתאום נזכרתי בהכל. נזכרתי שחלמתי את החלום הזה מאז שאני זוכרת את עצמי או בעצם בעיקר מגיל ההתבגרות. נזכרתי שהיו לי המון פעמים בגיל 15 ובגיל 16 שלא הבנתי, כאילו הייתי מסתכלת עליו, והייתי אומרת למה אני חולמת את החלומות האלה, אולי אני נמשכת אליו, אולי משהו לא בסדר איתי, וכל הזמן הייתי בודקת מה לא בסדר איתי, ואז באותו יום פשוט נזכרתי בכל מה שהוא עשה לי".

האב הגיע היום לדיון שבו הוכרע דינו בלי אף בן משפחה או חבר, מלווה בסנגורו גיל שפירא מטעם הסנגוריה הציבורית. במשפט אחד בישר לו השופט ג'ובראן כי הוא דוחה את ערעורו. השופטת ארבל, שאליה הצטרפו השופטים סלים ג'ובראן והשופט חנן מלצר ציינה כי אכן, מסיבות ברורות, מוסריות, התופעה של זיכרונות מודחקים אינה ניתנת להוכחה אמפירית. הזירה המשפטית והזירה המדעית לא חד הן", כתבה ארבל. "כאמור, במישור המדעי, אין לבית המשפט יומרה להכריע בסוגיה זו, ואולם, במישור המשפטי הוכרה התופעה של זיכרונות מודחקים ונקבע כי בתום דיון מפורט ומעמיק כי הם קבילים".

ארבל הוסיפה כי "שלל הראיות החיצוניות התומכות בעדותה של המתלוננת שנמצאה מהימנה, ועיקרן בעדותה הנתמכת בעדויות אמה, אחותה ובני משפחה נוספים, ברישומים ביומניה ובראשית ההודאה מפי המערער עצמו, יחד עם חוות דעת המומחים מטעם התביעה, אשר הצביעו על כך שהסימפטומים השונים שזוהו במתלוננת יוצרים תמונה אופיינית של נפגעת גילוי עריות ממושך בילדות והסבירו את המנגנון שהביא להדחקת הזיכרונות, מוליכים למסקנה כי הוכח שהמערער ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום".

בקול רועד פנה האב לכלי התקשורת ואמר: "העוול שנעשה לי כאן היום הוא איום ונורא. חלום שהבת שלי חלמה לפני 15 שנה הרס לי את החיים. חוץ מהחלום אין ולא הייתה שום הוכחה נוספת. שנתיים וחצי חיכיתי שהעליון יתקן את העוול הנורא אך הם גזרו את דיני לסיים את חיי בכלא על סמך חלום בלבד". בתשובה לשאלת העיתונאים כיצד היה לראות את בתו באולם השיב: "איך אני יכול לענות על דבר כזה. תארו לכם שיש לכם בת ויום אחד היא מעלילה עליכם סיפור כזה. עצוב לי לדעת שהיא משקרת, איך אתם הייתם מרגישים אם הייתם יודעים שאתם הולכים לסיים את חייכם בכלא. אני הולך לסיים את חיי בכלא ללא כל עוול בכפי".

הבת סירבה להגיב. עורך דינה, אורי קידר, אמר כי "אנו שמחים מאד שהסיפור נגמר ושהוא מאחורינו, ושכל השופטים החליטו להרשיע פה אחד עם עונש חמור. הסיפור והחוויה מאד קשים עבור הבת. אתה לא באמת מחלים מגילוי עריות, הפצע הזה לא מגליד. בית המשפט הראה לנפגעת שיש צדק בעולם והעביר מסר לנפגעים נוספים שיש למה להתלונן. יחד עם זאת, העניין לקח 12 שנים של הליכים ולצד כל העבודה היסודית והרצינית שעשה בית המשפט, יש עוד צורך במאמץ לייעול ההליכים".

האחות של המתלוננת העידה במשפט הראשון במחוזי על כך שהאב נהג להכות אותן. לדבריה, כאשר שאלה את האב האם יש אמת בטענות אחותה על אונס, הוא השיב לה "אני לא בטוח במאה אחוז". מנגד, צוין בהכרעת הדין כי במשטרה צידדה האחות באביה, ותיארה את המתלוננת כבעלת יכולת שכנוע בדברים שלא קרו. כמו כן, גורמי טיפול ופסיכולוגים שטיפלו בה לפני שנזכרה באירועים העידו כי התנהגותה לא היתה כשל נפגעת תקיפה מינית. בית המשפט המחוזי האמין לגרסת המתלוננת. השופטים ראו בתשובת האב לאחות המתלוננת על ההאשמות נגדו כהודאה. השופטת יהודית אמסטרדם, בדעת מיעוט, סברה כי בנסיבות העניין לא ניתן להסתפק בעדותה של המתלוננת ויש צורך בחיזוקים ממשיים לעדותה, שאינם בנמצא, ועל כן יש לזכותו מחמת הספק.

לאחר שהתיק הוחזר למחוזי לצורך שמיעת חוות דעת מקצועיות בעניין הזיכרונות המודחקים באמצעות חלום, העידו מטעם התביעה פרופ' אלי זומר וד"ר זליגמן שקבעו בחוות דעתם כי אין מדובר במקרה של היזכרות יש מאין בעקבות חלום, אלא במקרה של הדחקה וחוסר רצון להאמין בכך שהמעשים קרו. לשיטתם. מנגד, מטעם ההגנה העיד פרופ' גושן שיש סבירות גבוהה, אולי אפילו קרובה לוודאות, שזיכרונותיה של המתלוננת הם זיכרונות שווא. הוא הדגיש כי גורמי בריאות הנפש שטיפלו במתלוננת לפני החלום לא הבחינו בתופעות דחק פוסט-טראומטי, ואף שלל את קיומו, הגם שאישר כי אין מדובר בתחום מומחיותו. חוות דעת נוספת תמכה בעמדה זו.

שופטי המחוזי העדיפו את חוות דעת של המומחים מטעם התביעה. בפסק הדין השני של המחוזי, הפכה השופטת אמסטרדם את דעתה והוא הורשע פה אחד. תוך שהם קובעים כי עדותה של המתלוננת היתה עקבית וקוהרנטית ורואים ברישומים שכתבה לאחר החלום ובמצבה הנפשי וניסיונות האובדניים שלה חיזוקים לגרסתה. האב ערער שוב לבית המשפט העליון וטען כי "מדובר במקרה חסר-תקדים שבו מקורו של תהליך ההיזכרות שעברה המתלוננת נעוץ כולו בחלום". בעליון כאמור התקבלו נימוקי התביעה, וצויין שהמומחים מטעם התביעה הינם גורמי טיפול שעיסוקם היומיומי הוא בנפגעות תקיפה מינית בילדות, לעומת מומחי ההגנה.

תוקן על ידי maxmen ב- 10/09/2014 16:48:36

תוקן על ידי maxmen ב- 11/09/2014 22:29:10