אשכול הקישורים לכתבות/מובאות [ה]

[מקסמן,

האם פגשת פעם "בן אנוש שאנסו אותו מגיל 3 עד גיל 11"? האם אי פעם דיברת עם מישהו שנפגע פגיעה מינית בילדותו (איני מדברת על הטרדה, אלא על אונס, גילוי עריות או משהו דומה לזה)? אם היית נפגש ביותר מאדם אחד כזה, היית מגלה שלמרות שיש לעתים מאפיינים דומים לחוויות ההתמודדות עם הטראומה, יש לנפש האדם דרכים יצירתיות ביותר ואינדיבידואליות מאוד להישרדות. אין "דרך אחת" להתמודדות, ואין "אף פעם" כשמתבוננים על האופנים בהם ילדים ונערים בוחרים להתמודד עם פציעותיהם ופגיעותיהם.
כיצד לעזאזל אתה קובע עמדות נחרצות כ"כ ביחס לנושא שאין לך בו שמץ של ידע ממשי? כיצד אתה מעז להכריז הכרזות חד-משמעיות כ"כ באשר לתחום שמעולם לא בחנת מקרוב ומעולם לא למדת? 

ולכל שאר הזועקים לשלומה של המערכת המשפטית - 
כאמור, היא אינה מושלמת. אני אשמח לשמוע את זעקות הכאב והאימה בפעם הבאה שירשיעו גנב, למשל, על בסיס ראיות "מוזרות", או אולי בפעם הבאה שיזכו נאשם באונס על בסיס הנחות יסוד שגויות ("היא לבשה חצאית, אז ברור שהיא רצתה את זה" או משהו בסגנון). עד אז, אני ממליצה לכם לבדוק בדוק היטב - אולי לגמרי במקרה, הזעם המקודש שלכם בעד צדק, הוא בעצם לא כ"כ מקודש ולא כ"כ בעד צדק.

(וכדי להקדים רפואה למכה: אני אכן די עקבית בנטיית הלב שלי במקרים אלה, ואני גם הראשונה להודות שבאופן אינסטינקטיבי אני מאמינה פחות לנאשמים באונס מאשר לטוענים להיותם קורבן. למרות זאת, אני מוכנה תמיד לבחון שמא טעיתי - ולעתים גם לגלות לצערי שהייתה לי טעות ולהודות בה. בכל מקרה, איני "מכסה" על נטיית לב זו בהצטדקות כאילו כל ענייני הוא רפואה למערכת המשפט...)]

אמשלום,
את שוב ממציאה דברים ובעזרתם מסתכלת על העולם. כאילו שאין אנשים שזועקים על עוולות אחרות במערכת המשפט, את יודעת כמה הרשת מלאה על זדרוב.
בעברות מין יש הרבה פחות ראיות, ולכן בתי המשפט נוהגים להרשיע בלי ראיות ממשיות, ולכן יש על זה יותר תלונות. כפי שכתבתי קודם, נראה אותך מוצאת את תיזת הזכרונות המודחקים מופיעה במשפט פלילי שעניינו הוא לא עברות מין.

לפי פסק הדין בפרשה:

1. האם העידה שהמערער תקף אותה מינית בטרם נישאה לו בהיותה בת 12-13 וכן את אחיותיה.
2. אחות האם העידה שבהיותה בת 15 המערער ביצע בה מעשים מיניים, ושהזהירה את ילדיה לבל יתקרבו אליו.
אחות אחרת של האם העידה שהמערער היה מטריד אותה.
3. שותף של המערער העיד שהמערער נהג לבלות עמו במכוני ליווי.
4. בתה של אחות האם העידה כי אמה הזהירה אותה מגיל צעיר שלא להיות לבד ליד המערער. היא העידה כי המתלוננת סיפרה לה עוד לפני החלום שהיא חושדת שאביה עשה לה משהו.  
5. המתלוננת כתבה ביומנה כשנתיים לפני החלום: למה יש לה מחשבות שהיה לה משהו עם אבא שלה כשהיתה קטנה.
6. לטעמת המתלוננת, היא סיפרה לפסיכולוגית שטיפלה בה בגילאים 15-19 שאביה עשה לה דברים.
7. המתלוננת העידה שבגילאים 13-15 היו לה חלומות שאביה אונס אותה.
8. המתלוננת העידה שאביה אנס אותה בגילאים 3-11.
9. מוסכם שלמתלוננת היו התקפי חרדה בגיל 11 שנעלמו ושבו מחדש בגיל 15. מוסכם שלמתלוננת היו נסיונות התאבדות.
10. השופטים מצאו כי הנאשם שיקר בסוגיות שונות בנסיון להרחיק עצמו מן המעשים.

מה היתה מחלת הנפש ממנה סבל שבתי צבי? http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2432

[מקסמן,

לא מדובר כאן על אמיתותו של תחום הפסיכואנליזה. איני מבינה בו דבר ואני ממש משתדלת לא להביע עמדות בעניינים שאין לי בהם מושג.
אני טענתי:
א) שביהמ"ש לא פסק "על בסיס חלום" אלא עם בסיס ראיות ועדויות שהיו לפניו (ותודה למ80 שהצליח להציג כאן את הטענות באופן שקול ורציני הרבה יותר ממני).
ב) שבהחלט תיתכן התמודדות עם טראומה באופן של הדחקה עד כדי שכחה (לפחות זמנית, עד שהזכרונות יתעוררו מחדש). הדבר נכון (כנראה) בנודע לטראומות מסוגים שונים, ואני מדברת באופן ספציפי על תחום אותו אני (קצת) מכירה - טראומות מפגיעה מינית.

אתה מוזמן, כמובן, לטעון ולהכריז כל דבר שתרצה, אבל אני מוצאת זאת טיפה אבסורדי, שמי שאין לו מושג (והוא מודה בכך!) בתחום כלשהו מביע לגביו עמדות חד-משמעיות ונחרצות.]

מם, שלא כמו אמשלום, אתה שכנעת אותי שביהמ״ש אינו שוטה.ד״א, ״האם העידה שהמערער תקף אותה מינית בטרם נישאה לו בהיותה בת 12-13״ קיום דין התורה על אונס?

אמשלום,
אף אחד לא טען שביהמ"ש פסק על בסיס חלום. הטענה היא שביהמ"ש פסק על פי עדות של אישה, שמודה בעצמה שאת הפרטים שבעדותה היא לא זכרה עד שחלמה עליהם.
ואכן זה מה שקרה ביהמ"ש פסק על פי עדות שבסיסה היזכרות בחלום. אין שום ראיה נוספת למעשים. שימי לב גם כי למרות שבני המשפחה היו במשפט בעד הבת, הרי שאף אחד מהם לא העיד שידע על מעשים שנעשו במשך שנים. הבת עצמה העידה כי פעם אחת הדבר נעשה בנוכחות האם, אך כמובן שהאם הכחישה.
אכן, ייתכן שלא מדובר באדם כשר (אולי לא הייתי לוקח אות בתור גבר שלישי להתיר ייחוד), אבל הראיות שהוא אנס את ביתו הן רק עדותה, שכאמור מתבססת על היזכרות בחלום.

מ,
הדברים שכתבת מראים ש
א.כאמור הוא לא אדם כשר (הרגת אותי עם זה שהוא הלך לזונה כאילו שכל מי שעושה זאת מגביר את החשד שהוא פושע מין; אולי תאמר שהוא גם צפה בפורנו; הליכה לזונה נחשבת לנורמלית בעולמנו הפרוץ [ואפי' פעם זו היתה התנהגות די נורמלית לצערי]).
ב. יש סימנים שהמתלוננת עברה טראומה מינית. זה בטוח נכון, שכן השכן פעם נגע לה בחזה ללא רצונה (ואימה, שאת עדותה אתה מביא כאמינה, הכריחה אותה להתנצל בפניו; בכלל מדובר כנראה באם אלימה, שכמובן לעניינו היא צדקת).
ג. המתלונן הרחיק פרטים שיכולים להפליל אותו. אכן, זה לא חכם, בין אם אתה פושע או צדיק, אבל שני הטיפוסים נוהגים להכחיש עובדות שיכולות להפליל אותם. העובדה האחת היא שהוא הכריח את בנותיו לישון ללא תחתונים כדי שהמקום יהיה מאוורר. ברור שכשהוא נשאל על כך הוא מבין למה הדבר יכול לעורר חשד ולכן הוא הכחיש (אגב, הוא הכריח את כל הבנות, אבל אף אחת אחרת לא אומרת שהוא אנס אותה; בכלל לא הבנתי מה הבעיה שלו בתור אבא להוריד את התחתונים באמצע הלילה כדי לאנוס). העובדה השנייה היא שהוא השתמש בקונדום ביחסים עם אשתו. עובדה שמאוד סביר שהוא יכחיש כיוון שמפסק הדין עולה שהוא דתי (השופטים לא חשבו כנראה על הרעיון הזה).
ד. שכחת את אחת הראיות החשובות ביותר: הוא היה מקפיד שבנותיו לא ידברו אחרי קריאת שמע, וזה כמובן בשביל שהוא יוכל לאנוס בלי הפרעה (למי שקורא וצוחק - הדבר כתוב שם, ולא המצאה שלי).