|
|
| נשלח ב-20/10/2014 14:09 |
 |
| |
"יָצְאָה בַּת קוֹל מִפִּי שְׁכִינְתָּא עִילָאָה, אַבִישָׁלוֹם אַבִישָׁלוֹם, אֶת מִי תְּבַקֵּשׁ שֶׁיָּדוּנוּ אֶת נִשְׁמָתְךָ? יום אוקטובר 2014 בשעה :11 ליל הושענא רבה. ירושלים עיר הקודש והמקדש. כמנהג חסידים ואנשי מעשה להיות נעורים כל הליל, גם אנחנו התאספנו להתוועדות חברים. חבר, מוזיקאי מוכשר, הנעים את הערב בצלילים קסומים, האלכוהול נשפך כמים, ולנו הייתה אורה ושמחה. גם אני הרקתי אל תוכי כמה כוסיות אלכוהול הגונות, ורוחי החלה לנסוק למעלה, מרחפת בתוכי, עטופה ערפל. בשעה 2 בערך, הגיע אורח לא צפוי: המשפיע הברסלבי ר' מוטה פראנק. לאחר ששרנו את 'קומי רוני בלילה לראש אשמורות', ועוד כמה מניגוני ברסלב העתיקים והיפים כ"כ, נשא מוטה את משאו, על ענייני אמונה, על תפילה והתבודדות, על קדושה ומאבק יצרים. כטוב ליבי ביין, מתוככי נשמתי העטופה ערפלי אופל, הרהבתי עוז וביקשתי רשות ממוטה לשאול שאלה. מוטה נענה. ובכן, כך שאלתי: רבי בונים מפשיסחא, כידוע, בצעירותו היה מסתובב בערים אירופאיות, במקומות שכף רגלו של יהודי ירא-שמים לא הייתה דורכת. כשנתמנה לרבי, שלח לו מתנגדו הגדול רבי מאיר'ל מאפטא שליח לשאול אותו בעקיצה, "בונים בונים, היכן למדת את מלאכת הראביסטעווע, בדאנציג? בלעמבערג?" ענה רבי בונים לשליח, מסור לו שאכן כדבריו, שם למדתי את מלאכת הראביסטעווע. שהרי מאיר'ל הוא איש קדוש מנעוריו ואינו מכיר את היצה"ר, ואיך ידריך את חסידיו בעבודת ה'. אבל בונים היה בדאנציג, ביקר בתיאטרון, התרועע עם משכילים ופושעי ישראל, והוא מכיר היטב את היצה"ר, את העולם הזה, ולכן הוא יכול להיות רבי אמיתי. ובכן, רבי מוטה, אתה הרי נחשב כמורם ורבם של הנושרים, של הלבבות השבורות, של האפיקורסים, המותר לשאול היכן למדת אתה את מלאכת הראביסטעווע? אתה מדבר בכזו וודאות על אמונה, אך האם מכיר אתה את השאלות מהחלל הפנוי שאין עליהם תשובה, כדברי רבינו הקדוש רבי נחמן? היודע אתה את חיבוטי הנפש המיטלטלת בחלל הפנוי כמו בכף הקלע, את הלבטים האמוניים המייסרים כשאול? אתה מדבר על קדושה, האם מכיר אתה היטב את היצר הרע לפני ולפנים? היודע אתה מהם תשוקות הבוערות כהר געש? אמור לי, בכל האמת, בכל הכנות, האם היית שם? האם השתוקקת והתגעגעת בכל עומק לבך לאלוהים, דרשת אותו בכל לב ובכל נפש, אך לא מצאתו? האם ביקרת אי פעם בשאול תחתיות, בחלל הפנוי, בתהום צלמוות? היודע אתה את העצב המר, את הייאוש העמוק, את התוגה הנוראה? תוך כדי, הרקתי בשקיקה עוד כמה כוסיות. התחלתי לאבד קשר עם המציאות סביבי. רבי מוטה ענה שראשית כל הוא אינו מתיימר להיות רבי, אלא בסך הכול להיות חבר, ידיד קרוב. אחר כך הוא אמר שהוא אכן מכיר את היצר הרע, שהוא קרא את ספרי הכפירה, שהוא היה שם. אני כבר לא ממש האזנתי לתשובתו, כי אט אט שקעתי בתרדמה עמוקה. ובחלומי, והנה נשמתי עולה השמיימה, לתת דין וחשבון לפני בית דין של מעלה. הנסיקה אל מעל, הזכירה לי את התחושה בעת שעישנתי ג'וינט בפעם הראשונה. פתאום רוחי ניתקה מגופי, והתחלתי לעוף, לנסוק, לדאות במהירות אינסופית. הגעתי השמיימה, והועמדתי לפני בית דין חמור סבר ונוקשה. כידוע, השופטים בבי"ד של מעלה הם הצדיקים. אז לכבודי כינסו את גדולי הצדיקים הקנאים, שבעוד חייהם לחמו מלחמת חורמה בפושעי ישראל, בקנאת ה' צבאות. ישבו שם הדברי חיים מצאנז, רבי יואליש מסאטמער, ורבי יעקב בן אהרן ששפורטש. והיו מניחים את כל מעשי, חטאי ופשעי על כף המשקל, וגם הוסיפו את כל הביכלען שקראתי, ונטתה הכף אל מטה, ויראתי ונפחדתי עד מאוד. ופתאום, נשמעה שאגה אדירה, קול רעש גדול, זעקה שבקעה את העולמות כולן. "מי אתם שתדוני אותי לזכות או לחובה? מה אתם בכלל יודעים עלי? הרי נאמר אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, וכי הגעתם למקומי? היודעים אתם מהן ייסורי שאול, מהן חיבוטי אמונה, מהן תשוקות סוערות? וכי היו לכם אי פעם לבטים אמוניים, שאלות מהחלל הפנוי שאין עליהם תשובה?" מלאכי מרום נרעשו, חיל ורעדה אחזתמו, ובית דין של מעלה ישבו בפנים נדהמות. חפויי ראש הם קמו ממקומותיהם, ופנו איש איש להיכלו. יצאה בת קול מפי שכינתא עילאה, ואמרה, אבישלום אבישלום, את מי תבקש שידונו את נשמתך? עניתי הביאו לי את רבי נחמן, את האיזביצער, ואת רבי בערניו מליעווא. מייד הלכו המלאכים להיכלות אותם הצדיקים וקראו להם לבוא תיכף לבית דין של מעלה. ולא היו צריכים לעוררם, כי כבר התעוררו מחמת הרעש הגדול שנתעורר בשמים. תיכף ומייד באו אותם הצדיקים, ונשקוני על ראשי, וישבו לעיין בדיני. רבי נחמן פתח ואמר, שאלו הנשמות שנפלו לחלל הפנוי אין להם תיקון אלא בניגונו של הצדיק (ליקו"מ תורה ס"ד). תיכף ומייד הגיע רבי שלמה'לע המתוק עם הגיטרה, והחל לנגן. ומגודל מתיקות ועריבות הנגינה, התעוררו כל הנשמות כולן, הן אלו שבגן עדן והן אלו שבגיהנום, ונקבצו בואו כולן לחזות במושב הבית-דין. האיזביצער, שאמר שנפש היקרה צריך להסתכן במחשבותיו ולחלוף ברעיונותיו כל מיני המחשבות (מיה"ש ח"ב ברכות לו) נענה שהכול בידי שמים, והבחירה רק כקליפת השום. ובכלל, בודאי היו כל מעשיו בבחינת עבירה לשמה. רבי בערניו ישב בשתיקה רוזינאית אצילית, בדממה כה עמוקה ומבינה. וכיוון שהוצרכו לספרא דדיינא, מייד קראו לרבי יצחק נחום משפיקוב בעמ"ח וידוי נשמתי הנענה. והיו המלאכים משיחים ביניהם, שמאז בריאת העולם לא הייתה התוועדות כזו. ובא לשם רבי הלל צייטלין, והלך ופתח שערי שאול, ויצאו כל הנשמות שהיו שקועות שם. והיו כל הנשמות הנפולות שמחות שהנה הגיע תיקונם, ומהרה יעלו מאפילה לאורה, משאול תחתיות לגן עדן העליון. ואני עמדתי מן הצד, וציפיתי לשמוע את גזר דיני, והנה הקיצותי משנתי"
(אבישלום שילוח, פ"ב)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2014 14:13 |
|
| |
ואעפ"כ היה נגזר דינו לחובה, שהרי הוא לא הצליח להיות רבי נחמן ויתר הצדיקים ששם אלא אבישלום.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2014 19:42 |
|
| |
אחרי דיונים כבדים בנושאים כבדים, מגיע לנו שחרור.
תגבירו רמקולים ותיהנו משיר חבל"ז, אחד השירים הכי יפים שאני מכיר. גם הדואט הכי נפלא ששמעתי וראיתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2014 02:58 |
|
| |
קצת שירי דואטים מיוחדים מעולם הזמר:
תוקן על ידי מם80 ב- 22/10/2014 03:08:51
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2014 03:29 |
|
| |
מזלא טבא וגדיא יאה להני ארמאי דיכילי למיקרי נפשייהו ארמאי קישור
ותו כמה מילי מעלייתא עלייהו קישור
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2014 05:18 |
|
| |
חרדים מטיילים
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2014 08:36 |
|
| |
וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה קישור
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2014 09:28 |
|
| |
אריאל
תוכל להפנות לעמוד
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2014 00:53 |
|
| |
טעות בלינק. התכוונתי להפנות לסרטון המזעזע הזה, שמתקיים בו גם 'ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני עירו' קישור
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2014 01:46 |
|
| |
אגב עיוני בסיפור המרונים קלטתי שנזדמנה לפנינו מצוה נדירה, מהחשובות בתורה, שתעסיק את חברי הפורום והיראים את דבר ה' במשך השנים הקרובות, פרטים באשכול נפרד: קישור
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2014 06:39 |
|
| |
| מם80 כתב: |  |
|
|
אתה אוהב את חוה ?! הנה משהו באמת יפהפה שלה עם מייק בורשטיין
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2014 06:44 |
|
| |
"להיות בור זו ברכה גדולה - כל פיסת מידע מפתיעה אותך ומלהיבה אותך ונותנת לך נושא לדבר עליו.
דוגמא מהיום -
העיתונות כולה מתלהבת מהודעתו של האפיפיור שתורת ההתפתחות הדארווינית ותורת המפץ הגדול הן אמת. [ http://www.haaretz.co.il/news/world/europe/1.2470540 ] ובכן,
באשר לתורת ההתפתחות הדארווינית - עד לשנות החמישים של המאה ה-20 כלל לא הייתה עמדה רשמית של הכנסיה הקאתולית [להבדיל מהשקפות פרטיות של קאתולים] לגבי תורת ההתפתחות.
ההודעה הרשמית הראשונה הייתה ב-1950 ותוכנה היה שאין סתירה בין האמונה הקאתולית לבין תורת ההתפתחות הדארווינית [כשלעצמה - בתור תורה מדעית. הייתה לאפיפיור פיוס ה-11 הסתייגות מההשקפות המטאפיזיות המתלוות לעתים לתורה זו]. ואילו תורת המפץ הגדול בכלל פותחה על ידי כומר שהיה פרופסור לפיזיקה באוניברסיטה הקאתולית של לוון וחיפש למצוא תורה פיזיקאלית שתתיישב הן עם הנתונים האמפיריים והן עם התפיסה היהודו-נוצרית של בריאת יש מאין [כמובן לא עם פשט הפסוקים - אבל זה אמור להטריד רק קראים או פרוטסטאנטים ליטראליסטים במיוחד] - וגם לגביה פיוס ה-11 [אותו האפיפיור] אמר שהיא סבבה. האמת היא שהודעתו של האפיפיור מהיום היא יותר סיבה לדאגה מאשר להתלהבות -
במיוחד אם הדברים הלא-פורמאליים של האפיפיור שנאמרו בכנס מדעי היום יפורסמו בתור 'בּוּלה' [הודעה רשמית של האפיפיור] -
כי דבר אחד זה כאשר האפיפיור אומר שאין מניעה לקאתולי מלקבל את אמיתותה של תורה מדעית זו או אחרת - כל שזה אומר הוא שהכנסיה שומרת על נייטראליות בנושא הזה ואיננה מתערבת או מביעה את דעתה [לפחות לא בתור גוף ריכוזי].
אבל כאשר בא האפיפיור ו-'פוסק' שמדובר על אמיתות מדעיות - הוא הופך את התיאוריות הללו לדוגמות מחייבות, לחלק מהתורות שהכנסיה הקאתולית מחזיקה בהן ומלמדת אותן. והיו כבר דוגמאות כאלה בעבר - כאשר הכנסיה [וגם הרמב"ם, אגב] אימצה בהתלהבות את התיאוריות המדעיות המתקדמות ביותר של זמנן [אחרי הכל, המדע של אריסטו, אותו גילו מחדש באירופה במאות ה-11,12 היה הרבה יותר משוכלל מאשר האמונות הטפלות בהן החזיקו בתחילת ימי הביניים], וזה גרם לכך שכאשר באו מדענים במאות ה-17,18 וניסו לחלוק עליהן, הם הואשמו בכפירה והוטלו עליהם עונשים שונים. ובכל אופן - זה גרם לכנסיה הקאתולית, ולמוסדות האקדמיים שתחת חסותה, לפגר מבחינה מדעית אחרי הארצות הפרוטסנטאנטיות כמה מאות שנים [בשלב דיי מוקדם האוניברסיטאות הקאתוליות אימצו את הטריק הבא: הם לימדו חופשי את הפיזיקה של ניוטון וכו' - אבל תחת ההסתייגות ש-'כל זה כמובן טעות והאמת עם אריסטו' - כך הפיגור שלהן לא היה קאטאסטרופאלי]. כמובן שלא צפוי שמתישהו בעתיד הכנסיה הקאתולית תעלה על המוקד מדענים שיחלקו על תורת ההתפתחות הדארווינית או על תורת המפץ הגדול, אבל זה כן יגביל קאתולים [גם מבחינה אמונית אבל בעיקר מבחינת סאנקציות חברתיות] מלפקפק בתורות אלה -
וזה אומר שמבחינת הכנסיה עתה התיאוריות הללו הפכו לעקרונות אמונה דתית ולכן הפסיקו להיות תיאוריות מדעיות [במובן של פופר]. זה אגב משתלב יופי עם העצבנות היתירה שהממסד המדעי היום מגיב איתה כאשר מאן דהו מעז לפקפק בתורת ההתפתחות הדארווינית. נדמה כי האשמה בהפיכת התורה המדעית הזאת לתורה לא מדעית מתחילה לא עם האפיפיור כי עם הנציגים הרשמיים של התורה הזאת.. [אגב, פופר עצמו סבר שהקונצפציה הדארווינית הכוללת - תורת הברירה הטבעית (להבדיל מתיאוריה פרטית זו או אחרת שמוצעת במסגרת זו) היא באמת לא תיאוריה מדעית כי אם 'תוכנית מחקר מטאפיזית'. אבל הוא אמר זאת לא בתור ביקורת כי אם בתור דבר חיובי: לדידו, כל תיאוריה מדעית חייבת להיות מנוסחת על בסיס 'על-מדעי' או 'חוץ-מדעי', שאיננו עומד בפני הפרכה אמפירית פשוטה. אבל חוץ מהמבחן הצר של פריכות אמפירית, יש לפופר גם השקפה יותר כוללת (שנוגעת גם בתחומים לא מדעיים, לדידו, כמו פוליטיקה) על הצורך בדיון חופשי ובביקורת ובבחינה מחדש של כל קונצפציה - כולל קונצפציות שהוא קרא להן 'מטאפיזיות'..] זו גם לא הפעם הראשונה שפראנציסקוס מאמץ בהתלהבות את הבון טון של ימינו והופך אותו לחלק מהדת הקאתולית [להבדיל מהשקפתו הפרטית] -
הוא היה ידוע עוד לפני היבחרו בתור אחד התיאולוגים המובילים שמקדמים את 'תיאולוגיית השחרור' - שזה אומר, בקצרה, סוציאליזם מוגש בתור דוקטרינה קאתולית. חבל"
(ד"פ, פ"ב)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2014 07:36 |
|
| |
ת"ט
תמיד צריך להביא לכל הפחות את הכותרת ואם זה קצר וחשוב את הכתבה עצמה. לינקים נעלמים, ובלי הכותרת לא זוכרים מה היה בהם.
הנה
סיפור הגדול, או למה החרדים מתעקשים על הגיור בימים שבהם רוב היהודים מוגדרים כיהודים למרות שאינם שומרי מצוות, ההתעקשות על תנאי שמירת המצוות היא התעקשות צדוקית אנכרוניסטית יאיר שלג
חשבתי להעתיק רק כמה מילים, אבל הרוב כאן מאתגר. לא בגלל שהוא נכון, אלא בגלל שהוא קורא לבדיקה. לא רק של הטיעון ההיסטורי: יש בו מעט אמת (על הסתגרות) והרבה אי דיוק. למשל, התיעוד על הצדוקים הוא די קלוש והקונצנזוס המחקרי שינה את פניו ומציג אותם בשנים האחרונות בתור קנאים.
השאלות האמיתיות הן ממחקר ההלכה, אם יש כזה דבר לגיטימי. מה היה יחס חז"ל לנושאים כאלו והאם באמת ההלכה היא כחומר ביד היוצר. ועוד שאלה: איך מגיעים לציבור שאינו יודע, ואפילו לכתב שאינו יודע, כדי להסביר מדוע הרעיון של גיור כהלכה הוא משמעותי ואסור לוותר עליו.
הנה שאר הכתבה. אין בהעתקתה הסכמה לתוכן.
החרדים מבינים משהו ששאר חלקי האוכלוסייה כבר שכחו: שליטה בלעדית על הגיור היא לא רק שליטה מהותית לגבי כל מקרה הצטרפות לעם היהודי, אלא היא גם שליטה סמלית על כל תפישת 'מיהו יהודי' ועל קביעת דמותה ומהותה של הזהות היהודית.
כי למען האמת, מה שעומד על הפרק הוא לא רק עתידם של 330 אלף העולים הנחשבים לא-יהודים אלא מחלוקת בין שתי תפישות עולם מהותיות בשאלת הזהות היהודית: האם הזהות היהודית תעוצב מתוך התחשבות בתהליכים העוברים בפועל על העם היהודי, או שהיא תנסה לאכוף הלכה שהתעצבה בתנאים מסוימים גם על מציאות שלגמרי השתנתה?
למרבה הצער, רק העמדה השנייה, החרדית-שמרנית, מרימה כיום את דגלה בגאון, למרות שבשתי המחלוקות האידיאולוגיות הגדולות של 200 השנים האחרונות (היחס להשכלה והיחס לציונות) ההיסטוריה הוכיחה בגדול את כשלונה. למעשה, אלמלא סירב העם היהודי לאמץ את הגישה החרדית בצומת ההשכלה ובצומת הציונות, גם החרדיות היתה מתקשה כיום להתקיים.
למרבה העניין, והצער, החרדיות מאמצת את עקרונות התפישה הצדוקית, שגרסה דבקות בהלכה הקיימת ואפילו באות הפורמלית של הטקסט, וזונחת את התפישה הפרושית, שלכאורה היא יסוד השיח התלמודי הנלמד בכל הישיבות – גישה שביקשה פרשנות להלכה הקיימת, מתוך התחשבות בשינויי הזמן.
מה משמעותה של תפישה פרושית עדכנית ביחס לסוגיית הגיור? משמעותה צריכה להיות הבנה שהגיור צריך להתאים למה שנחשב במציאות כזהות יהודית. בימים שבהם היתה חפיפה מוחלטת בין זהות יהודית לשמירת מצוות, היה טעם לדרוש את שמירת המצוות כתנאי לגיור. בימים שבהם רוב היהודים מוגדרים כיהודים למרות שאינם שומרי מצוות, ההתעקשות על תנאי שמירת המצוות היא התעקשות צדוקית אנכרוניסטית.
אם הדבר העיקרי שמבדיל כיום בין יהודים ללא-יהודים אינו סוג הבשר שהם אוכלים וההימנעות מעבודה בשבת, אלא ברית המילה והחגים שהם חוגגים – זהו הדבר עליו יש לעמוד בבדיקת רצינותו של אדם המבקש להצטרף לעם ישראל. ואם בכל המתגיירים כך, קל-וחומר לגבי מי שכבר חיו בעברם כיהודים, לעתים אף נרדפו בברה"מ כיהודים, ורק בישראל לא יוכרו כיהודים כי אימם לא הוכרה כזו, כל עוד לא יסכימו לקבל עליהם תרי"ג מצוות ולשלוח את ילדיהם לחינוך דתי.
האורתודוקסיה נחשבת על-ידי רוב חוקרי העם היהודי של העת החדשה כתופעה שהיא בעצמה מודרנית: תגובת-נגד מסתגרת לסיכוני ההשכלה. נדמה שגם היום מתרחשת בעם היהודי, ובכלל זה בציונות הדתית, תופעה דומה: החשש מן ההקצנה הליברלית-חילונית, שאכן קיימת, גורם להסתגרות יתר. אבל ככל שהתופעה הזו מובנת מבחינה פסיכולוגית וסוציולוגית, היא עדיין מסוכנת. משום שהיא עלולה לדרבן מעגל של תגובות נגד גם בחוגים אחרים, וממילא שוב לריאקציה בחוגים הדתיים, וחוזר חלילה. לכן ראוי לשמור על דיון ענייני, שיבודד את סוגיית הגיור (וכל סוגייה אחרת) מפחדי המדרון החלקלק וייתן תשובה עניינית לשאלה בוערת ששינויי המציאות מעמידים בפנינו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
