אשכול הקישורים לכתבות/מובאות [ה]

2 בינואר

פורסם ע"י מערכת 'שבת'

לוחות חוזים ממושבת היהודים "אל יהודו", שנכתבו בכתב יתדות בזמן יחזקאל הנביא, התפענחו ויוצגו לראשונה השבוע בירושלים. חשיפה של הווי היהודים לאחר חורבן הבית הראשון

אנחנו יודעים לא מעט על מה שקרה כאן ביהודה מאז שאלכסנדר הגדול כבש את האזור. יש לנו מקורות שונים ביוונית ויש לנו גם תמונה די טובה. אולם פרק הזמן שבין חורבן הבית הראשון לכיבושו של אלכסנדר הגדול הוא תעלומה גדולה שמדי פעם נשלחים לנו רמזים בנוגע אליה.

בשנות התשעים הגיעו למערב לוחות רבים שנחפרו בידי עיראקים באופן פיראטי ונמכרו לאספנים. ביניהם נמצאו לוחות עם שמות יהודיים, שמות שבהם ישנו החלק התאופורי יהו: רפאיהו, חזקיהו, עבדיהו, יהוכל ועוד. אולם לא רק שמות יהודיים נמצאו אלא גם שם יישוב יהודי: אל יהודו. פירוש השם בעברית הוא "עיר יהודה". בלוחות הבבליים המתארים את כיבוש ירושלים בידי נבוכדנצר (השני) נקראת ירושלים בדיוק באותו שם: אל יהודו. אם כן ביהודה הייתה אל יהודו, אבל גם בבבל: עיר יהודה, ירושלים של בבל.

בעיראק של היום שוכנות שתי הערים שמהן התפתחו מעצמות־העל של אותם ימים: אשור ובבל. שתיהן נבנו ואוכלסו בידי דוברי אכדית. האכדים היו שבט שֵמי שהתיישב באזור הפרת והחידקל ופיתח תרבות, שפה, ערים ומעצמות. כפי שבעמנו שלנו התחולל בימי הבית הראשון פיצול בין ממלכה צפונית (ישראל) לממלכה דרומית (יהודה) – כך התחולל גם בקרב דוברי האכדית (הרבה לפני שהוא התחולל אצלנו) פיצול בין ממלכה צפונית (אשור) לממלכה דרומית (בבל). וכפי שאצלנו שתי הממלכות נלחמו זו בזו כך גם שם.

בתקופת חורבן הבית הראשון המעצמה השלטת הייתה בבל, לאחר שהביסה את אשור. במהלך המלחמות ביניהן חרבו אזורים שלמים, ובאחד מהם יושבו מחדש הגולים המערב־שמים, כולל גולי יהודה. כדי להבדיל בין אנשי ממלכת יהודה של ימי הבית הראשון לבין יהודים סתם קוראים במחקר לאלו הראשונים "יהודאים". זהו שם המשמש את החוקרים כדי למנוע בלבול, ואשתמש בו גם כאן.

היהודאים יושבו אפוא מחדש באזור שנחרב. עדות לכך אנחנו מוצאים בדברי יחזקאל, המספר על הגולה אשר בתל אביב, על נהר כבר. המילה "אביב" המופיעה בספר יחזקאל היא מילה אכדית. היא אינה מורה על עונה בשנה (spring), וצריך לקרוא אותה ''אַבֻּבִּ''. ''תל אבובי'' הוא ''תל חָרֵב''. היהודאים יושבו אפוא בתל חרב על גדות נהר כבר. גם העיר אל יהודו, שאותה אנו מוצאים בלוחות שיוצגו בתערוכה במוזאון ארצות המקרא, שכנה על גדות נהר זה. ''כבר'' הוא שם התעלה שחיברה בין הפרת לחידקל, תעלה רחבה מאוד (באכדית קוראים גם לתעלה נהר).

כאשר יחזקאל ביקר בתל אַבֻּבִּ שכנה שם קהילה קטנה יותר. שתי הגליות הגלו הבבלים. הגלות הראשונה הייתה גלות החרש והמסגר (597 לפנה''ס), והשנייה הייתה לאחר חורבן הבית (586 לפנה''ס). כאשר הוגלו היהודאים לאחר החורבן הם יושבו כפי הנראה באותו מקום שבו יושבו גולי החרש והמסגר שעליהם מספר לנו יחזקאל.

התעודות שנמצאו מעיר יהודה, ירושלים שבבבל (אל יהודו), הן בעיקר חוזים. הן כתובות באכדית בבלית בכתב יתדות. סביר להניח שהגולים נדרשו לחפור תעלות שיובילו מים לשדות שקיבלו מן השלטונות, ומכיוון שהתעלות נקראו נהרות סביר להניח שעל חפירתן נכתב המזמור ''על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון''. בציוֹן, המים ירדו מן השמים ולא היה צורך לחפור תעלות. כאן, בבבל, לא תלויים במים מן השמים. הם מגיעים מן הנהר, אם עוזרים להם.

את האדמה קיבלו המתיישבים החדשים מן המלך. יישובים דוגמת אלו שבהם יושבו נקראים באכדית בִּית קַשְׁ‏תִ, כלומר, בית קֶשֶת. המתיישבים בבית קשת קיבלו מהמלך אדמה לעיבוד תמורת שירות בצבא המלך, ומכיוון ששירתו בדרך כלל כקשתים (היה יותר זול לקנות קשת מאשר סוס או רכב) התקבע שֵם זה. הם גם התחייבו לשלם מס תמורת האדמה – סך מסוים מן היבול, שהיקפו נקבע בכל שנה מחדש, קודם קציר השעורים או גדיד התמרים.

בתקופה שבה עוסקים הלוחות שלנו, המאות השישית והחמישית לפני הספירה, לא שירתו האנשים בצבא הרגיל כי אם בצבא העבודה של המלך: משכו סירות בתעלות, עבדו באחזקת הממלכה ועוד, במשך חודש או חודשיים בשנה. מהלוחות אנו למדים שהיו ששילמו לאנשים אחרים כדי שהללו ישרתו במקומם.

הכסף גדל על העצים

עוד אנו למדים מהלוחות מיהו ששילם. הדמות הדומיננטית העולה מהם היא זו של אחיָקם בן רפאיהו, הגביר של העיירה. המתיישבים באל יהודו כמו גם ביישובים שמסביב היו, כאמור לעיל, חוכרים. הם עיבדו אדמות שלא היו שייכות להם ושילמו על עיבודן באמצעות שירות בצבא וחלק מן היבול. אבל לא כולם עבדו את האדמה בפועל. חלקם החכירו בהחכרת משנה את הקרקעות שניתנו להם. עיבוד טוב וחסכוני של קרקע, כהיום כן אז, מתקבל באמצעות ריכוז אמצעים וקרקעות. בעל קרקעות שאדמותיו מפוזרות במקומות שונים מבזבז זמן רב על הגעה לקרקע ועל הובלת היבול ממנה. אותו דבר נכון גם בנוגע לאמצעי העיבוד.

האמצעים באותה תקופה היו בין היתר בעלי חיים – בעיקר פרים ופרות. כדי לעבד חלקת קרקע אחת די היה ברבע פרה. ארבעה אנשים חלקו במשותף את הבעלות על אותה פרה כדי למצות ממנה את המקסימום. אם לא עשו זאת, חלק מיכולת העבודה של הפרה הלך לאיבוד. אבל לא תמיד התאפשר לחלוק בבעלות על פרה, ולא תמיד התאפשר לשכור אנשים שיעזרו בעיבוד הקרקע. מי שריכז בידו את האמצעים היה בעל יכולת עיבוד גבוהה יותר, וכדי למקסם את הרווחים שלו הוא נדרש לחלקות קרקע נוספות, קרובות ככל האפשר לחלקות שבהן כבר קנה אחיזה.

ומכיוון שבאותה תקופה הכסף כן גדל על העצים, או על האדמה, שכן התוצר החקלאי היה מקור העושר ושימש גם ככסף, מי שעיבד יותר אדמה היה גם העשיר יותר. ואל העשיר הזה פנו כשנדרשו לכסף. שכן אנשים חיו מקציר לקציר ומגדיד לגדיד, ולא תמיד הספיק להם מה שקצרו בעונה הקודמת, בדיוק כפי שלנו לא תמיד מספיק מה שהרווחנו בחודש האחרון. וכפי שאנו נעזרים באשראי, נעזרו גם הם. ונותן האשראי היה מי שהיה לו לתת אותו, היינו העשיר. הדבר עזר לו מן הסתם להשתלט על קרקעות נוספות, משום שלא תמיד היה לאנשים די להחזיר, וכשלא היה הם נתנו את רכושם. לפעמים את החמור או את הפרה, לפעמים את השדה ולפעמים את הילדים או אותם עצמם, כמשכון, לשכירות או לעבדות.

אז כשהיית צריך לשרת בצבא המלך יכולת לבחור: או לשרת או לשלם למי שיעשה זאת במקומך. ומהיכן הכסף? אם היה לך, נתת. אם לא, לווית. ממי? מאחיקם בן רפאיהו. ומתי החזרת את הכסף? בחודש אייר, בשעורה, או בחודש תשרי, בתמרים. כך נוצרת תשתית להבנת החברה היהודאית באל יהודו: מי היה העשיר ומי העני, מי קנה ומי מכר, מי גבה ריבית ומי שילם אותה.

הלוחות כתובים משני עבריהם בכתב יתדות, והם מורכבים משני חלקים עיקריים: פרטי ההתחייבות, שמות הסופר והעדים, מקום כתיבת הלוח והתאריך.

פרטי ההתחייבות מופיעים כך: (א) נושא השטר; (ב) מי חייב למי ומתי ישלם, ולפעמים גם איפה; (ג) אם יש, פרטים ותנאים נוספים הקשורים להתחייבות.

הלוח הקדום ביותר

לפניכם הלוח הקדום ביותר בקובץ הלוחות מאל יהודו. זהו לוח יוצא דופן בכך שהוא אינו תשלום או התחייבות על סכום מסוים, אלא התחייבות להבאת סופר.

אדם שאיננו יודעים את שמו אלא רק את שם אביו, אבל מן ההקשר עולה שהוא היה כפי הנראה יהודאי, מתחייב להביא אל שני אדונים בבלים סוֹפֵר. הלוח נכתב ביום כ' בניסן שנת 33 לנבוכדנצר השני, 572 לפנה"ס – 14 שנה לאחר החורבן.

הנה הוא בתרגומו בשוטף לעברית:

בחודש סיוון, … בן גידה השליח הסופר יביא, ואל נרגל־אידין ונבו־זר־אוכין ייתן. אם בחודש סיוון לא ייתן, שני כור שעורה … לנרגל־אידין ולנבו־זר־אוכין ישלם.

עדים: טוב־שלם בן אחאב, עזריהו בן יהוכל, אחי־לומר בן בלסו.

סופר: נבונאיד בן נבו־זר־איקישה.

עיר היהודים, כ' בניסן, שנת 33 לנבוכדנצר מלך בבל.

עֵד: אחאב. לא המלך, אחר. ולידו עזריהו. בלוח: עֲזַר־יָמַ. למה יָמַ? בתקופה הזו כתבו באכדית את העיצור w כ־m. ההשערה היא ש''יהו'' נשמע לבבלים כ־yaw, שנכתב על ידם כ־yam, והם הוסיפו לכך את התנועה a בגלל קונבנציה אכדית להוסיף תנועה בסוף שם. אבל ייתכן גם שלא yaw הם שמעו כי אם yawa. כלומר, ייתכן שאת השם עזריהו הגו היהודאים: azaryawa, את השם חזקיהו chizkiyawa וכן כל כיוצא באלו, ומכיוון שכך הסופרים הבבלים שמעו, כך הם גם כתבו. כלומר, לפי השערה זו, במקורם השמות המוכרים לנו עם הסיומת ''יהו'' היו עם סיומת שלמה של שם האל: yawa.

שם אביו של עזריהו גם הוא מעניין: יהוכל. אדם בשם זה מופיע בספר ירמיה. הוא נשלח בידי המלך צדקיהו אל ירמיה הנביא: ''וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת יְהוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָה וְאֶת צְפַנְיָהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר: הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל ה' אֱ־לֹהֵינוּ'' (ירמיה לז, ג). זו ההופעה היחידה של שם זה בתנ''ך. אם לשפוט לפי התארוך, ייתכן שמדובר באותו אדם.

עוד יש להעיר על המילה ''סופר'' המופיעה כאן. המילה המופיעה באכדית בלוח היא סֶפִּרוּ. באלף האחרון לפני הספירה שימשו באשור ובבבל שני סוגי סופרים: סֶפִּרוּ וטֻפְּשַׁרוּ. הראשון כתב בכתב אלף בית, והשני בכתב יתדות; הראשון כתב על ספר, השני על לוח. ההתחייבות בלוח שלפנינו היא אפוא להביא סופר אלף בית מעיר היהודים לאדונים הנזכרים, ולא, ישלם המתחייב העלום שני כור – שהם 360 ליטר – שעורה.

התאריך הלועזי העברי

קיים רק עוד לוח אחד זולת לוח זה, שבו נקרא המקום "עיר היהודים". בכל יתר הלוחות הוא נקרא "עיר יהודה". כפי הנראה חלף זמן עד שהתעצב שם המקום, ובהתחלה הוא פשוט נקרא על שם היושבים בו.

המלך המוזכר כאן הוא אותו מלך שכבש את ירושלים, החריב את המקדש והגלה את יושבי יהודה, והתאריך הוא כ' בניסן. לא, לא ננקט כאן תאריך עברי משום שזו עיר היהודים; ננקט כאן התאריך הלועזי משום שהיהודים שהו בבבל. שמות החודשים המקובלים כיום כשמות עבריים היו השמות הבבליים שגולי בבל הביאו עמם כששבו ליהודה.

מן העובדה שהלוחות האלו נכתבים לאורך המאה השישית וממשיכים להיכתב בתחילת המאה החמישית לפנה"ס אנו למדים שהיהודאים המופיעים בהם לא שבו לציון. אבל היו להם תקוות לשוב.

כאמור, הגולים שיושבו מחדש קיבלו מהשלטונות קרקעות לעיבוד וחויבו לשלם תמורתן בשירות בצבא המלך ובחלק מפרי האדמה. התשלום בפרי האדמה נקרא באכדית אִמִתּוּ (imittu), ובעברית: אומדן. מעריך מטעם המלך קבע קודם קציר השעורים או גדיד התמרים איזה חלק מהיבול ישולם כמס.

ישנם כמה לוחות המתעדים את תשלומי האומדן למלך. באחד מהם מופיעים שמות יוצאים מן הכלל. הלוח עצמו ארוך, ולא אביא את כולו. הוא בנוי כטבלה – קווים מתחת לכל שורה. והנה הוא בשטף אחד:

צוריה, חצי נחלת קשת, כור תמריו; יהוכל, רבע, 2 סְאָה תמריו; נחיהו, נחלת קשת, 3 אֵיפָה 2 סאה תמריו; בניהו, רבע, איפה, 5 סאה תמריו; קטביהו, נחלת קשת, איפה, 5 סאה תמריו; עבדיהו, רבע, 2 סאה תמריו; יָשוב־צדיק, רבע, איפה תמריו; יָשוב־דילי, שלושה רבעים, איפה תמריו; עבדיהו בן צלמא, רבע, … תמריו; יעַליהו, רבע, … תמריו.

אנו רואים שאין בהכרח התאמה בין גודל הנחלה לבין כמות התמרים שעל האדם לשלם. כך, צוריה, המעבד חצי נחלת קשת, נדרש לשלם כור תמרים. נחיהו, לעומת זאת, המעבד נחלת קשת שלמה, נדרש לשלם שלוש איפות ושתי סאים תמרים בלבד.

אבל שימו לב לשמות יָשוב־צדיק ויָשוב־דילי. "דילי" הוא בארמית "שלי". הלוח נכתב ביום ו' בתשרי שנת 6 לדרייווש, כלומר, בשנת 517 לפנה"ס. כורש כבש את בבל בשנת 539 לפנה"ס, ובסמיכות לכך, איננו יודעים בדיוק מתי, פרסם את הצהרתו בדבר שיבת ציון. אם ישוב־צדיק וישוב־דילי נולדו בסביבות התאריך הזה, בזמן כתיבת הלוח שלפנינו הם בערך בני 22, גיל סביר מאוד לשלם בעבור עבודת אדמה. כלומר, ייתכן שהשמות האלו ניתנו להם על בסיס רעיון השיבה לציון.

שם מרתק לא פחות, ואולי יותר, באותו הקשר, הוא זה המופיע הלאה, בשורה 11: יעַליהו. איננו מוצאים שם זה בתנ"ך. זהו המופע הראשון שלו, ודומני שגם היחיד.

ראו את הפסוק האחרון בתנ"ך: "כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס: כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱ־לֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ ה' אֱ־לֹהָיו עִמּוֹ – וְיָעַל". המילה "יָעַל" היא הפועל שבו מרוכזת כל ההצהרה הזו. היא תכליתה. והנה היא בשם יהודאי בבבל מאותה תקופה: יעַליהו.

מן העובדה ששלושת האנשים האלו מופיעים כאן, בבבל, 22 שנה אחרי כיבוש בבל ויהודה בידי כורש ואחרי תחילת שיבת ציון, אנו למדים שהם נשאו שם שלא הגשימו. יש בכך כדי ללמד על רוב יהודי בבל, שכפי שאנו יודעים מן התנ"ך לא שבו לציון. האנשים הללו הילכו על אדמת בבל כשהם נושאים שמות שהם לא הגשימו, מתעדים בכך את חוסר ההגשמה.

שֵם מעניין נוסף מופיע באותו לוח: שִׁכִּנְ־יָמַ רִקַנְ־יָמַ אשר תמרים אין. ובתרגום שוטף: שכניהו ריקניהו אשר אין לו תמרים.

מדובר כפי הנראה בעני, אדם שלא צמחו במטעו תמרים ולפיכך אינו משלם את דמי האומדן. שימו לב לשֵם: שכניהו רקניהו. בדרך כלל מופיע שמו של האדם ולצדו שם אביו: אחיקם בן רפאיהו, רפאיהו בן שלמיהו, וכן הלאה. כאן לא מופיע שם האב. ועוד: לפני המילה "ריקניהו" לא מופיע הסימן המופיע בדרך כלל לפני שמות פרטיים ומגדיר לנו שלפנינו שם פרטי. המילה "ריקניהו" איננה אפוא שם רגיל, ובכל זאת היא באה במקום שם האב. זהו כינוי. כינויו של עני. המילה "ריקם" מופיעה במקרא פעמים רבות כדי לציין מצב של חוסר בכסף או ברכוש. מכיוון ששמו של האדם היה שכניהו ומכיוון שהיה עני הוצמד לו הכינוי "ריקניהו", כחרוז.

קיים לוח נוסף המתעד דמי אומדן. הוא נכתב בשנת 511 לפנה"ס, שנת 11 לדרייווש, והנה הוא בתרגום שוטף:

25 כור תמרים משובחים – דמי האומדן של שדות השושנו של היהודים אשר תחת חסות אושתנו (הפחה) של עבר הנהר, השולט באזור באמצעות אידינא בן שנקא, משנה האחראי על הסוסות – על ראש קליהו בן שכניהו ושלמן בן רפאיהו. ישלמו את 25 הכור בחודש תשרי בעיר יהודה בכלי המידה של אידינא.

מהלוח הזה אנו למדים שהיהודים שחיו באל יהודו (עיר יהודה) היו תחת חסות הפחה של עבר הנהר, ששמו היה אושתנו. בתקופה הזו הפך כל השטח שממערב לנהר הפרת לפחווה נפרדת, שלה היה אחראי הפחה של עבר הנהר. והנה, היהודאים שחיו באל יהודו התגוררו בעבר המזרחי של הנהר, אבל אנו רואים מהלוח הזה שמיסיהם הגיעו לאחראי עבר הנהר, כלומר, לחלק הממלכה שממערב לפרת. ההסבר לכך הוא שממלכת יהודה הייתה כפופה לפחה של עבר הנהר, כמובא בספר עזרא, והיהודים שהתגוררו באל יהודו נחשבו אפוא תושבי יהודה לעניין המיסים. הם לא גרו בעבר הנהר, אבל נחשבו כאילו גרו שם. מעין אזרחי יהודה בבבל. השאלה המתבקשת היא אם היו לכך השלכות נוספות: האם שלטו בהם בעקבות זאת גם חוקי ממלכת יהודה? ואם כן, במה הדבר התבטא?

זוהי טעימה על קצה המזלג. הלוחות כולם, אלו של אל יהודו ואלו של היישובים הסמוכים, פותחים

בפנינו עולם של יומיום שאיננו מוצאים בדרך כלל בסקירות ההיסטוריות הרגילות, העוסקות בעיקר במהלכים הגדולים, הפוליטיים. והלוחות של אל יהודו, אלו מוסרים לנו דרישות שלום יפות וגדולות שתיחקרנה שתי וערב בשנים הקרובות ואלו שאחריהן.

מהחורבן הקשה אל ההתיישבות

השבוע נפתחה במוזאון ארצות המקרא התערוכה "על נהרות בבל", אשר בה יוצג אוסף שבו 44 לוחות מעיר יהודה (אל יהודו) שבבבל, אשר בה שוכנו גולי בית ראשון. המבקרים יעברו מחורבן ירושלים דרך המסע הקשה לבבל עד להתיישבות, לחיי היומיום ולכמיהה לשוב לציון.

אוצר התערוכה, ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ, כתב את הקטלוג המלווה את התערוכה. מתואר בו רצף האירועים בשנים 604–539 לפנה"ס, החל בהגליה המשוערת הראשונה לבבל עד כיבושה בידי כורש מלך פרס וההיתר שניתן בעקבותיו לגולים לשוב לארצותיהם.

הפתיחה החגיגית של התערוכה תתקיים בראשון בפברואר במוזאון ארצות המקרא. עוד יתקיים אז כנס אקדמי בינלאומי שיעסוק בנושא. באותו חודש ייפתח במוזאון גם הקורס" באותו חודש ייפתח במוזאון הקורס "ירושלים שהייתה בבבל", אשר בו ייחשפו ויפוענחו לוחות עיר יהודה בבבל.

מאשכול היישובים אשר בו שכנה עיר יהודה בבבל נמצאו כ־210 לוחות כתובים אכדית בכתב יתדות. את רובם פענחו החוקרות לורי פירס וקורנליה וונץ', והם יתפרסמו בימים הקרובים בשני ספרים. כמה לוחות פוענחו והתפרסמו בשנות התשעים בידי פרנסיס יוהאנס ואנדרי לומר, וכמה בידי קתלין אברהם, בעשור הקודם.

גודל הלוחות: כחמישים על ארבעים מ''מ.

כמאה לוחות תורגמו בידי ואין הורוביץ, יהושע גרינברג ופיטר זילברג מאכדית לעברית ועתידים להתפרסם בספר נפרד בתחילת 2015.

יהושע גרינברג כותב את עבודת הדוקטורט שלו בנושא לוחות אל יהודו בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר־אילן

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' י"א טבת תשע"ה, 2.1.2015

תוקן על ידי maxmen ב- 30/01/2015 16:11:48

תוקן על ידי maxmen ב- 30/01/2015 16:14:21

קרואטיה הקטנה משיקה השבוע תוכנית יוצאת דופן במחווה לאזרחיה העניים ביותר: חובותיהם יימחקו כליל, במסגרת התוכנית "התחלה חדשה"

ynet

פורסם: 01/02/2015 14:52

קרואטיה משיקה השבוע רשמית את התוכנית "התחלה חדשה", שבמסגרתה היא מתכוונת בצעד חריג למחוק את חובותיהם של 60 אלף אזרחיה העניים ביותר.

התוכנית יוצאת לדרך בעקבות חוק שאושר בממשלה באמצע החודש שעבר ושייכנס לתוקף מחר. החוק פוטר מחובותיו את כל מי שאין לו חסכונות ורכוש, שחובו אינו גבוה מ-5,100 דולר ושחי על קצבה או על הכנסה של לא יותר מ-138 דולר לחודש.

ממשלת קרואטיה מעריכה כי החוק יסייע לכ-60 אלף אזרחים להתאושש: "ניתן להם הזדמנות להתחלה חדשה, בלי נטל החובות". לפי ההערכות, במסגרת התוכנית יימחקו חובות בשווי כולל של כ-31 מיליון דולר.

שורה של גופים וחברות נתנו את הסכמתם לצעד, בהם בנקים, עיריות ורשות המסים, שלא יקבלו פיצוי על אובדן הכסף. נכון לסוף חודש יולי של השנה שעברה, חשבונותיהם של כ-317 אלף איש מ-4.4 מיליון התושבים בקרואטיה נחסמו בשל חובות שלא שולמו.

"זו הפעם הראשונה שממשלה קרואטית כלשהי מנסה לפתור את הבעיה הקשה הזו, ואנחנו גאים בכך", אמר ראש ממשלת קרואטיה, זוראן

מילנוביץ', על התוכנית המיוחדת.

קרואטיה סובלת ממיתון זה שש שנים ברציפות. לפי רוב ההערכות, צמיחתה השנה צפויה לעמוד על חצי אחוז לכל היותר.

How to ''glean profound insight into most of what has driven the history of the western world.''

In December of 2011, Neil deGrasse Tyson — champion of science, celebrator of the cosmic perspective, master of the soundbite — participated in Reddit'sAsk Me Anything series of public questions and answers. One reader posed the following question: ''Which books should be read by every single intelligent person on the planet?'' Adding to history's notable reading lists — including those by Leo Tolstoy, Alan Turing, Brian Eno, David Bowie, Stewart Brand, and Carl Sagan — Tyson offers the following eight essentials, each followed by a short, and sometimes wry, statement about ''how the book's content influenced the behavior of people who shaped the western world'':

1. The Bible (public library; free ebook), to learn that it's easier to be told by others what to think and believe than it is to think for yourself
2. The tem of the World (public library; free ebook) by Isaac Newton, to learn that the universe is a knowable place
3. On the Origin of Species (public library; free ebook) by les Darwin, to learn of our kinship with all other life on Earth
4. Gulliver's Travels (public library; free ebook) by Jonathan Swift, to learn, among other satirical lessons, that most of the time humans are Yahoos
5. The Age of Reason (public library; free ebook) by Thomas Paine, to learn how the power of rational thought is the primary source of freedom in the world
6. The Wealth of Nations (public library; free ebook) by Adam Smith, to learn that capitalism is an economy of greed, a force of nature unto itself
7. The Art of War (public library; free ebook) by Sun Tzu, to learn that the act of ing fellow humans can be raised to an art
8. The Prince (public library; free ebook) by Machiavelli, to learn that people not in power will do all they can to acquire it, and people in power will do all they can to keep it

Tyson adds:

If you read all of the above works you will glean profound insight into most of what has driven the history of the western world.

(What has driven it, evidently, is also the tematic exclusion of the female perspective. The prototypical ''intelligent person'' would be remiss not to also read, at the very least, Margaret Fuller's foundational text Woman in the Nineteenth Century, which is even available as a free ebook, and Betty Friedan'sThe Feminine Mystique. But, of course, the question of diversity is an infinite one and any list is bound to be pathologically unrepresentative of all of humanity — a challenge I've addressed else — so Tyson's ions remain indispensable despite their chromosomal lopsidedness. My hope, meanwhile, is that we'll to see more such reading lists by prominent female scientists, philosophers, artists, or writers of the past and present; to my knowledge, none have been made public as of yet — except perhaps Susan Sontag's diary, which is essentially a lifelong reading list.)

Complement with Nabokov on the six short stories every writer should read, then revisit Tyson on genius and the most humbling fact about the universe.

תוקן על ידי maxmen ב- 02/02/2015 15:50:55

ניל דה-גראס טייסון בוחר את הספרים שמונה כל אדם אינטליגנטי על כדור הארץ צריך לקרוא

כיצד "ללקט תובנה עמוקה לתוך ביותר של מה שמונע את ההיסטוריה של העולם המערבי."

בחודש דצמבר של שינה 2011, ניל דה-גראס טייסון - האלוף של מדע, חוֹגֵג של נקודת המבט הקוסמית,מאסטר של soundbite - השתתף בReddit שלשאל אותי כלוםסדרה של שאלות ותשובות ציבוריות.קורא אחד הציג את השאלה הבאה: "איזה ספרים יש לקרוא על ידי כל אדם ואדם אינטליגנטי על פני כדור הארץ?" הוספה לרשימות הקריאה הבולטת של ההיסטוריה - כולל אלה על ידי הלב טולסטוי, אלן טיורינג,בריאן אינו, דיוויד בואי, סטיוארט ברנד, וקרל סאגאן - טייסון מציע שמונה היסודות הבאים, כל אחד ואחריו קצרה, ולפעמים אירונית, הצהרה על "איך התוכן של הספר השפיע על התנהגותם של אנשים שעיצבו את העולם המערבי":

1. המקרא (הספרייה ציבורית; ספר אלקטרוני חינם), כדי ללמוד שזה קל יותר שאחרים יאמרו לי מה לחשוב ולהאמין מאשר לחשוב בעצמך
2. המערכת של העולם (ספרייה ציבורית; ספר אלקטרוני חינם) על ידי אייזק ניוטון, ללמוד שהיקום הוא מקום ניתן לידיעה
3. על מוצא מינים (ספרייה ציבורית; ספר אלקטרוני חינם ללמוד, של הקרבה שלנו על ידי צ'רלס דרווין עם כל החיים אחרים על פני כדור הארץ)
4. מסעות גוליבר (ספרייה ציבורית; ספר אלקטרוני חינם) מאת ג'ונתן סוויפט, ללמוד, בין שיעורי סאטירי אחרים, שרוב בני אדם הזמן הוא Yahoos
5. עידן התבונה (הספרייה ציבורית; ספר אלקטרוני חינם) על ידי תומס פיין, כדי ללמוד כיצד בכח של מחשבה הרציונלית הוא המקור העיקרי של חופש בעולם
6. עושר עמים (הספרייה ציבורית; ספר אלקטרוני חינם) על ידי האדם סמית, ללמוד שקפיטליזם הוא כלכלה של תאוות בצע, כוח הטבע בפני עצמו
7. אמנות המלחמה (ספרייה ציבורית; ספר אלקטרוני חינם) על ידי סון דזה, ללמוד כי המעשה של הרג בני אדם בחור ניתן להעלות לאמנות
8. הנסיך (הספרייה ציבורית; ספר אלקטרוני חינם) על ידי מקיאוולי, ללמוד שאנשים לא בכוח יעשו כל שביכולתם כדי לרכוש אותו, ואנשים בשלטון יעשו כל שביכולתם כדי לשמור אותו

טייסון מוסיף:

אם אתה קורא את כל העבודות מעל תוכל ללקט תובנה עמוקה לתוך ביותר של מה שמונע את ההיסטוריה של העולם המערבי.

(מה שמונע את זה, כנראה, גם ההדרה השיטתית של נקודת המבט הנשית. "האדם האינטליגנטי" האב-הטיפוס יהיה אחראי לא לקרוא גם, לכל הפחות, של מרגרט פולר יסוד טקסט אישה במאה הי"ט, וזה אפילו זמין כספר אלקטרוני חינם, ובטי פרידן של המיסטיקה הנשית אבל, כמובן, השאלה של גיוון היא אינסופי אחד וכל רשימה חייבת להיות פתולוגית מייצג של האנושות כולה -. אתגר שהתייחס במקום אחר - כך טייסון של הבחירות יישארו הכרחיות למרות שחוסר האיזון בכרומוזומים שלהם התקווה שלי, בינתיים, היא שאנחנו נתחיל לראות רשימות קריאה כזו יותר על ידי מדענים בולטים נקבה, פילוסופים, אמנים, סופרים או של העבר ובהווה;. למיטב ידיעתי, אף אחד מהם נעשה ציבור כמו של עוד - מלבד אולי יומנה של סוזן סונטאג, שהוא בעצם רשימת קריאה לכל החיים).

להשלים עם נבוקוב על שישה סיפורים קצרים כל סופר צריך לקרוא, ולאחר מכן לבקר טייסון בגאוןוהעובדה המשפילה ביותר על היקום.