כמה ידעו חכמינו לדבר ולכתוב דברים הזויים, בדיוק במקומות שבהם הם רוצים שנטה אוזן קשבת לדבריהם. במקומות שהם מאמינים שיהיו אמנם בודדים, אך עדיין יהיו כאלו שישכילו לקלוט שכל סיפור או אפילו דרוש הזוי, שם טמון המסר האמיתי. הנה דוגמא בסיפור שלפניכם.
1.
רבי עקיבא, 40 שנה היה עם הארץ. נעלם מביתו בעידודה של אשתו, חוזר לאחר 24 שנה עם 24 אלף תלמידים. מספר שבעצם כבר לפני 12 שנה רצה לחזור, אבל שמע שהיא אומרת לשטן, שהיא מעדיפה אותו עדיין בחוץ, עדיין אין לו קבלות להצדיק 12 שנות היעדרות.
יש לו 24 אלף תלמידים ואשתו לא שומעת ממנו מאומה? איך היא לא רוצה לפחות להיות המשבקי"ת? לבשל לו, לאפות לראש הישיבה? הסיפור מסופר כאילו היא אינה יודעת מאומה אודותיו, חמיו עדיין מנדה את בתו על ההוה אמינא שלה להתחתן איתו, 24 שנה הוא מנדה, ואיש לא שומע, גם איש אינו יודע לספר לחמיו שזה בושות עבורו המשך החזקת החרם כנגד הרוששיבע הגדול, כאילו מדובר בניתוק של גרמניה המזרחית והמערבית. אבל הלא כל זה קרה בארצינו הקטנטונת, הכיצד? מוזר, לא?
2.
רב שרירה גאון באיגרתו, מספר לנו מידע חשוב בנושא. רבי עקיבא היה באותה תקופה בביתר, ביתר המנותקת והמנודה מהשפלות של אנשי ירושלים.
22 שנה מולך בר כוזיבא על ביתר. ביתר מתוארת בגמרא כמדינה של שישים מליון איש לפחות, נראה לי שכל הארץ אינה יכולה להכיל שישים מליון איש, אנחנו בכל זאת לא אירן.
רבי עקיבא מסכים עם תוכניתו של בר כוזיבא ומכריז עליו כמשיח, ירושלים נהפכת יותר ויותר באותם שנים לרומאית, בהמשך בוודאי אף גוייסו נערים יהודיים שחונכו כבר על ברכי הרומאות הטהורה. הרומאים מנסים ללא הצלחה לכבוש את ביתר, שבוודאי היו בה יותר תושבים מכל מדינת ירושלים הכבושה. התיאור המטאפורי של העפרונות של ילדי ביתר שמסוגלים בכח כתיבתם לשכנע את אנשי ירושלים להפסיק עם הקיצוניות וחוסר הכבוד לזרמים שונים, המכלים כל חלקה טובה.
בהשפעה רומאית, וכמענה לבעיות הנוכחיות, מדינת ירושלים מנדה ומחרימה את מדינת ביתר המוצגת כעלובה לעומת העושר התורה הירושלמית הפלפלנית והמרחיקה את אלו שאינם שומרים על הטקסט כפשוטו, ומעדיפים את ההתבודדות וההיכרות יחד חיפוש וחיבוטי נפש אדירים, בדרך להתחברות אלוהים חיים ומלך עולם. הם מכריזים על נידוי ומוחלט של קריאת כתיבהם תוצרת שרבוט עפרוניהם של הנפשות הרגישות וההומניות של ילדי ביתר. אשתו אינה שומעת ממנו מאומה, היא רק מקוה שמחיר ההיערקות לביתר, תהיה שווה את המחיר.
3.
רב שרירה מגלה לנו עוד נתון מעניין מאד, שכל אותם 24 אלף תלמידי רבי עקיבא, הם אותם אלו לוחמי בר כוזיבא. 12 אלף מהן היו קצוצי בוהן, רבי עקיבא נוזף בבר כוזיבה עד מתי אתה מרבה בעלי מומין בישראל. באותה שעה אין בית המקדש, אין הקרבת קרבנות, אין גם תוכנית לבנות מחדש את הבית, למי איכפת שמרבים בעלי מומין בישראל. היה יותר ראוי לומר עד מתי אתה גורם לסבל המיותר של נערי ישראל בחיתוך בוהניהם. הוא מתכוון בוודאי על המשל המאטפורי של וויתורם על אומנות הכתיבה, לצורך אימון לקראת הקרב המכריע, תוכניתו של בר כוזיבה. 12 אלף נוספים הסכים בר כזיבה להקדיש אותם לכתיבה בלבד, עד שהיו צריכים לעקור עץ ארז על מנת לייצר את עפרונותיהם ההלוכים וכלים בשטף הכתיבה.
רבי עקיבא קיווה יום אחד, שמדינת ירושלים תבוא ותסכים ותשלים עם מדינת ביתר בצורך להתנהג בסדר חברתי אחר, שיום אחד יבקשו לכונן את הסנהדרין מחדש עם רבנים מביתר, סנהדרין קצוצי בוהן אינם מתקבלים על לב ירושלים כחכמים דים על מנת לקבל בשלב כלשהו את דבריהם. הלא ירושלים כל חטאה רק בגין שנאת חינם, בני ביתר לא נאשמו בזה, אדרבה חטאם היחיד היה בכך שחגגו את יום שריפת בית המקדש, כאן היה החטא שלהם, חוץ מזה לא היה להם שום סיבה להישחט, עד כדי כך של נהר השופך עד הים הגדול משך שלוש שנים. ובוודאי שהיו ראויים לעמוד בכלל אלו שאת דבריהם יקראו ברוב שקיקה, עובדה, הם לא נאשמו בחטא הנוראי של שנאת חינם שגרם לחורבן הבית.
4.
לדאבון לב כולם לא היה דרך אחרת להפסיק את המחלוקת המטופשת בין כל החוגים המינים הגזעים והדתות, בין השונאים הפרושים הסיקריקים המחבלים הצדוקים הטויבניקעס ועוד ועוד, לא היה דרך אחרת, כי אם בחורבנה. אבל לחגוג על החורבן, היה בזה חוסר כבוד לדעתו של השני, למרות שאינו מובן בעליל, ואדרבה מנסים לשכנע בצדקת דרכם האחרת, אבל השכנוע צריך להיעשות על ידי הוכחת הטוב יותר, לא על ידי שלילת שיטתו של האחר.
יש מצב לחשוב שההגזמות על עונש המגיע לחטא של שנאת חינם, עם כל חומרתה, אך אכזריות העונש בלתי נתפסת לחטא כזה. סביר להניח שעומס תיאור הטרגדיות של אותה שעה אשר הגמרא ייחסה זאת כעונש על שנאת חינם, ולא ציינו את האמת המרה, שהוא משום אכזריות ליבם של הרומאים, זה כמו לומר שבגלל שנאת חינם הענישו אותנו בשואה, בוודאי שלא ניתן להעלות על הדעת כאילו כזה הוא אבינו אב הרחמן. הרבה יותר סביר לומר שעל מנת להפסיק את שנאת החינם אחת ולתמיד ההורסת את כל החברה כולה, השתמשו בטרדגיה אחרת שאירעה באותם ימים, שעמים ששנאו אותם רצחו וטבחו באכזריות שאפילו דעאש של ימינו אינה מתחרה עמם עדיין, כדי להוכיח עד כמה חוסר כיבוד תפיסת עולם של השונה והאחר, גרמה בסוף לתוצאות אכזריות בימי העולם, עד כדי התנהגות אכזרית כל כך של הרומאים, האם בגלל שהתפיסה הירושלמית מסרבת לקבל את תפיסת העולם הרומאי, זה מצדיק התנהגות של שחיטת העם הסובר אחרת ממני.
ביתר הציגה תפיסת עולם שונה, רבי עקיבא הוביל לנסיון פעולה משיחי והסכים לתמוך באסטרטגיה של בר כוזיבה, אולי זה הדרך הראויה אשר תכבוש את לב ירושלים לשנות כיוון ולהתנהג באופן מעשי ופרקטי, לאור השתוללות חסרת הרסן של חבורות אכזריות טבחה בהם ללא רחם. יש לו גם את הנסיון והידע כיצד להינצל מלהגיע לאכזריות ליבם של הרומאים בשם הצדק והיושר והסדר העולמי הנכון, עובדה שהם הצליחו לסגור את שעריהם בפני ההיטלר של אותה שעה.
5.
ירושלים מתנגדת בכח, עד כדי כך בכח שהם חוברים לרומאים להכרית את תורתו של רבי עקיבא מעל פני האדמה. אשתו מכירה בכוחו, אך למרות החרם של אביה, היא אינה מעיזה לחצות את הקווים, מעדיפה חיי עוני נוראיים ומחפירים, היא מעדיפה לחכות לסוף הבירור, למרות ההתנגדות הנמרצת לדרכו של אביה המנדה, שהרי היא מרדה בו כשהתחתנה עם רבי עקיבא העם הארץ, לשיטת אנשי ירושלים, ועקיבה כבר באותה שעה רבי לדעת אנשי ביתר. אבל עבור בני ירושלים, הוא לא מצליח לקלוט את אותיות האל"ף בי"ת, עד כדי כך סיפור הזוי, הוא כזה דפוק שלא מצליח לקלוט את הא"ב, והוא זה שבסוף מוסר התורה לישראל, עד כדי כך שמשה רבינו ממליץ למסור את התורה על ידו? זה אותו אחד שאחרי גיל ארבעים לא מצליח עדיין לקלוט את אותיות הא"ב, אבל בו זמנית קופץ שלוש קומות לאמירת קדושה עם הציבור?
מובן מאליו, שהוא לא קלט את הא"ב של אנשי ירושלים, הוא לא הצליח לקלוט את הלוגיקה של עם ירושלים. עד שהגיע לביתר, אשר שם מצא קהל מסודר, רגוע, לא עסוק במריבות על טהרה רק על בנות החוג המצומצם. הנה סופסופ עם שהלוגיקה שלו מובנת, הא"ב שלו מובן, אמין, ישר, כנה, אנושי.
6.
האסטרטגיה של בר כוזיבה, היתה שלא ניתן לנפשינו להישחת על ידי השתמשות בכח מול עם מדינת יהודה. הוא הולך בטקטיקה אחרת. לאחר תום 22 שנה של בירור ואימון לקראת הבאות, כל אותם 24 אלף מכריזים על כניעה לפני עם ירושלים, אנחנו חוזרים בתשובה, אנחנו מקבלים עלינו את הא"ב שלכם. זהו, גילינו את האור, ישבנו עם רבי מוטה פרנק והרב נויגרשל, התקרבנו בעיקר דרך פעילותו של אהרן וולפסון, התחלנו לשיר כבר את השירים שלכם, אוטוטו מתארגנת נסיעה המונית לאומן, זהו אנחנו חרדים מבקשים.
הם מתקבלים בכבוד גדול בירושלים בראשותו של רבי עקיבא. הוא מתקבל על ידי השווער שלו בכבוד גדול, השווער שלו גאה בו, הנה הגיבור הגדול חתני היקר, חתני שהצדיק את כל אותם שנות ההיעדרות וההיעלמות.
אבל לא, רבי עקיבא ותלמידיו אינם מצליחים לשחק אותה היטב, רבי עקיבא לא מצליח להסתיר את הצחוק על חורבן בית המקדש. הוא קולט שתפסו אותו, הוא עובר מיד לדיון מפולפל - עכשיו שאני רואה שועל, אני שמח מזה שבוודאי גם ההמשך יתקיים - תוך שהוא מעביר רמז עבה על הגאולה הממשמשת ובאה לדעתו. תקופה קצרה והוא נותן אור ירוק, כאן מכניסים לימודי ליבה, כאן דיונים פומביים באמונה. לקבוצה אחרת הם הצליחו לשכנע יותר ויותר אנשים, שהתורה אמת ויציב, אבל תעצרו בחזון איש. לא כל מי שחושב שהחזון איש טעה באסרו את החשמל בגלל בונה, החזון איש שהחליט על אלפיים תורה, החזון איש שבשמו אוסרים מכשירים שעל ידי גרמא ומעלית שבת. החזון איש שהתווה את הקו שגדולי ישראל צריכים לדמיין כאילו הם עומדים במקום הסנהדרין לגזור גזירות ולבטל מדברי תורה במקום שיש חשש של איבוד העברת הטקסט ככתבו. מי שעוצר ואינו מאמין בתוספותיו של החזון איש, אינו נחשב ככופר בתורת משה.
7.
אבל הוא לא הצליח, עם ירושלים קלטו את התרמית. הם ניצלו את בר כוזיבה, בנקודה הפנימית של האמונה הפשוטה שלו, לא לחשוד באנשים שיהיו מסוגלים להרוג יהודי מבקש אלוקים מדין מורידין ואינם מעלין, עד כדי כך שהשחילו לו נחש ארסי תוך כדי שהוא עושה צרכיו. ברגע שבר כוזיבה המוח הגאוני העומד מאחרי כל הבירור והאימון הקשה של 22 שנה. מהרגע שהוא מת, התהפך הגלגל, לאט לאט לא היה פיקוד מסודר, כל פיקודיו נהרגו בין פסח לעצרת, צאצאי הסיקרקים של תקופת החורבן, הם היו לגיון הרומאי של החטיבה היהודית באותו זמן, והללו טבחו וטבחו באכזריות רבה בכל התלמידים בפרק זמן שבין פסח לעצרת.
בל"ג בעומר היה רגע של הארה, רגע שהם קלטו שאולי האכזריות הגדולה שהחינוך לקיצוניות של בני ירושלים הובילה בטווח של 22 שנה. אבל מיד לאחר ל"ג בעומר, לדעת חלק מהדעות, שוב התחזקו בעבודת הבורא שלהם וסיימו את הטבח של אותם הכופרים והמנודים שהבילו את מדינת ביתר לכפירה ומינות, וכמעט גם הצליחו לגרום לשינוי דרך ותפיסה בירושלים. בדיוק באותה מידת אכזריות שהתנהגו רומאי תקופת החורבן כמתואר במדרשים, בדיוק כך התנהגו צאצאי הסיקרקים לאחר שהצליחו הרומאים לחנך אותם מחדש ולגייס מהם רבים וטובים ללגיון אנדריוס הקיסר הרומאי של ירושלים באותם ימים.
8.
רבי עקיבא נאלץ לברוח לדרום, איזור שנשלט על ידי מלכות אחרת, יש אומרים שהיה בשליטת מצרים, ויש הסבורים אחרת. התיאור של השממה של החכמים באותה שעה, הוא כמי שהיה העולם שמם, רבי עקיבא ממש לא היה לו את מי ללמד? הוא פשוט לא מצא בין נערי ירושלים איזה כמה נערים שיסכימו ללמוד תורה?
לא! הוא לא מצא מי שיסכים לשמוע מכופר זה שהיתל בירושלים כבר מספר פעמים, הכל בשם המשיחיות, בשם ההטפה להפסקת ההקצנה וחוסר נתינת הכבוד בין זרם אחד למשנהו.
על מנת לשנות כיוון, חיפש רבי עקיבה את המקור לטעותו, למה לא הצליחו 24 אלף תלמידיו לשנות את העם ולהכניס בו רוגע ושלווה סוף כל סוף. גם לאחר היעדר הפיקוד העליון, הרי עצם להט אמונתם בצדקת דרכם היתה אמורה להבעיר את לבבות ישראל להרגיע ולהירגע. הרי את כל מי שהוא פגש, הוא כן הצליח לשנות אצלו כיוון לרגוע יותר בתוך סגנון השוני יחד השמירה על המסורת הצרופה של כל זרם וזרם. הסיבה נעוצה לדעתו שהם לא ממש הכילו אפילו אחד את השני, בסתר ליבם הם כן זילזלו אחד בשני, למרות שעדיין לא עשו מעשים רעים כתוצאה מכך, אבל אחד שלא באמת מכיל את דרכו של השני, איך יוכל באמת לשכנע ולהסביר את יריבו המר על הצורך הפשוט להפסיק לריב ולהירגע מהקיצוניות, ולקבל ולאהוב כל אחד ושיטתו הוא ב"חינם".
חכמינו אף רמזו זאת באמירתו של בר כוזיבה "הלא אלוקים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו" הוא אפילו לא היה מוכן לקבל את האלוקים בכל מצב. כאן הוא כיזב, הפגם הגדול בחוסר מתן כבוד להימצאותו של אלקים גם בתוך הרוע, היא אשר גרמה לו להנחיל לכל פיקודיו חוסר ההכלה בטעותו של זולתו. אנשים כאלו באמת לא היו יכולים להאהיב את כולם על כולם, והכל ב"חינם". בלי שיצטרכו להצטרף לשורותם או לשנות אורח חייהם.
9.
עד שבא לחמשת רבותינו שבדרום, הם הבינו את הסוד, הם קלטו את סוד הגאולה. שם כתבו את הגמרא, ושם כתבו את הזוהר, שם עבדו את השם באמת, האורגזמה הגדולה של חיפוש השם בטהרתו, הסאטלות דקדושה, אלו הם הסם מרפא שבכוחו להרגיע את נפשות בני ישראל השבורים ומרוסקים מקיצוניות נוראית זה עשרות בשנים, מסוף תקופת החשמונאים.
סופו של רבי עקיבא, שנעקד על קדושת השם יחד עם עוד תשעה ההולכים בשיטתו במרוצת הדורות. בתהליך שנמשך 200 שנה נעקדו בקדושת השם עשרה קדושים מנחילי תורתו של רבי עקיבא. במסרקות ברזל נקמו בו את נקמת ההרס שהנחיל על היהדות הישנה, תפישת העולם שהצמיחה חורבן והרס על ידי מחלוקות הנידויים והחרמות. עד שעה שבו נגלה לבו הטהור לעין כל לאחר ההפשטה האכזרית של עור ליבו. באותה שעה שנוכחו בני ירושלים וראו עין בעין את לבבו הטהור, באותה העת התחילה לחלחל ההכרה אולי הגזמנו, אולי המבנה שלנו רקוב כל כך, אולי צריך להקשיב לתורתו של רבי עקיבה.
10.
עם ישראל ממליך את תלמידו הגדול רבי שמעון בר יוחאי, הוא לא בחר בלרדוף את בני ירושלים כנקמה על עקידת רבם, לאורך כל ההיסטוריה. רשב"י מדבר בשפה חדשה, מדבר דברי זוהר, שפה חדשה לגמרי, שפה של אהבה רבה, שפה של ריגושים ותחושות, שפה המרפאה את הנפש.
עם ישראל חוגג את ל"ג בעומר, את העצירה הראשונה שבו עשו חשבון נפש, החשבון נפש הראשון שלא הרפה עוד, והמשיך לדגדג את לבבות בני ירושלים אולי יש כאן טעות, אולי יש אצלינו כשל לוגי במבנה וחינוך החברה. אמנם אח"כ התחזקו בדעתם ביתר שאת, והמשיכו במסע הטבח האכזרי לחלק מהדעות עד ראש חודש סיון, אך נצנוץ הספק כבר נולד אז. היה מן הראוי בוודאי לחגוג את יום פטירתו של רבי עקיבא, את רגע הזעזוע של המון העם שגרם לפיקחון הכואב מול התנהגות הפלגים הקיצוניים רוצחיו האכזריים של רבי עקיבא, אבל כיצד ניתן לחגוג יום שמזכיר כאב כל כך גדול. במקום זאת בחרו לחגוג את יום קבלת תורתו, יום שבה באירה ההבנה בצדקת דרכו של רבי שמעון בר יוחאי, כתוצאה ממעמד האידרה רבה או אידרה זוטא.
11.
השלמת המהפכה, וקבלת דברי הגמרא על ידי העם כולו, כריגוש מטורף בדבקות הבורא, הגיע רק עם הזעזוע הנוראי בעקידתו של האחרון הקדושים מהרוגי מלכות. אז גם אחרוני ספיחי הסיקריקיות נעצרה. עם ישראל יצא לדרך חדשה, לדרך של שמחה ונועם, של אהבה רבה, של אהבת חינם, גם אם אני סבור שזולתי טועה, אבל מרוב אהבה אליו, מתוך קיום מצות אהבת רע כפשוטה, שכל התורה כלולה בה לדעת רבי עקיבא, מתוך אוירה זו תהיה מוכן לקבל שאולי אתה גם טועה במשהו כמוהו, ואולי אם אתה היית מצוי בקיבעון החברתי שרעך מצוי בה, אולי גם אתה הייתי מסוגל לטעות ולא לעמוד על האמת האנושית הפשוטה, אשר בעקבות כך בוודאי שיש משהו שאוכל ללמוד גם ממי שדורך בדרך אחרת.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם... וְאוֹמֵר, (ירמיה יז) "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ" - מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל.
אתם מחפשים דרכים להיטהר, מקוה, תיקון שובבים, חמש שעות רצופות, שאלים לנשים, חשמל של שבת. אשריכם ישראל על חיפוש הדרך להיטהר, אדרבה יש לכם מקוה זמין כל רגע ורגע, מקוה חם ונעים של אהבה וחיבור לכל חלקי מחלקי הבריאה. מקוה המסמלת את חמימותה ולהיטותה של אש מדורת ל"ג בעומר - אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, חפשו אותו, בקשו אותו, דיבקו בו, זו הדרך להיטהר.
 |
|
|
