חזק ואמץ,

כתב הרב ריינס:

"ההלכה היא מוגבלת ומצומצמת, מה שאין כן האגדה, שהיא בלי כל גבול. כי ההלכה עוסקת בדברים שבמעשה וכשם שהמעשה הוא מצומצמם ומוגבל, כך היא ההלכה. אבל האגדה עוסקת בדברים שבמחשבה ולכן אין לה גבול וצמצום, כמו שאין גבול וצמצום למחשבה."

ממילא רוב האנשים אשר עסוק תלמודם בדברים מוגבלים ומצומצמים, ואדרבא ההגבלה והצמצום דרושים על מנת לדייק ולסבור הלכה למעשה, לא בהכרח מסוגלים להעמיק בדברים שאין להם גבול וצמצום. ובאותה מידה, רוב האנשים אשר עסוק תלמודם בדברים ללא גבול וצמצום, שהתורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, לא יכולים להיות פוסקי הלכה.

תוקן על ידי מם80 ב- 13/10/2015 14:34:10

ככל שתהיינה הקונספירציות הזויות, הן לא תתקרבנה לתיאוריה שיש שני ירחים. אחד ירח אמיתי עשוי מגשם חמישי שהוא מלאך מאיר ואחד דמוי ירח שנמצא בדיוק באותו מקום בו אמור להיות המלאך הירח.

אין לי מושג מה כתבת ,למי שמתעניין 

ויקיפדיה

תאוריית הקשר אודות זיוף הנחיתה על הירח היא אחת מתאוריות הקשר הנפוצות והידועות ביותר, ועל פיה הנחיתה על הירח לא התרחשה בפועל אלא זויפה בידי נאס"א, אולי בסיוע ה-CIA. התאוריה גורסת כי מטרת ההטעייה הייתה השגת הישג פוליטי והסברתי לארצות הברית, ובלימת התקדמותה של ברית המועצות בחלל שכן זו, לפי התאוריה, ויתרה על פרויקט הנחיתה שלה אחרי הצלחת האמריקנים. מטרות נוספות המועלות על ידי חסידי התאוריה היו חיסכון בכסף, הענקת הצדקה לפרויקט החלל ויצירת הד תקשורתי חיובי, בזכות בימוי מהוקצע והימנעות מטעויות ומתקלות. התאוריה זכתה לפרסום רב ובמשאל דעת קהל בארצות הברית, שערך מכון גאלופ בשנת 1999 נמצא כי 6 אחוז מהנשאלים הטילו ספק בכך שהאסטרונאוטים של אפולו הילכו על הירח.^[1]

תומכי תאוריית הקשר מאמינים כי הנחיתה של אפולו 11 ב-20 ביולי 1969, והמשימות שבאו בעקבותיה, לא התרחשו, אלא בוימו על כדור הארץ, אולי באזור 51 שמראהו מזכיר את נוף הירח. בשידור הטלוויזיה של הנחיתה נשמע קולו של ניל ארמסטרונג אומר כי פני השטח מזכירים את הקרקע המדברית. תצלומים של אזור 51 שצולמו על ידי לוייני ריגול רוסים מראים כי פני השטח דומים מאוד. התאוריה זכתה לפופולריות בזכות כמה סצינות בסרטים, שהעלו רעיונות דומים. בסרט "קפריקורן 1" (משנת 1978) מתואר ניסיון של נאס"א לביים נחיתה מאוישת על מאדים, ויש הסבורים כי סצנה קצרה בסרט "יהלומים לנצח" מסדרת ג'יימס בונד(1971), המראה סימולציה של הנחיתה על הירח, אף היא עוררה אנשים לחשוב כי הנחיתה הייתה מזויפת.^{[דרוש מקור]} המחזאי הבריטי דזמונן לודן כתב בשנת 1967 מחזה בשם "מכופפי החדשות" (The News-Bers), ובו טען כי התפתחויות טכנולוגיות גדולות שהתרחשו מאז 1945 היו בעצם הדמיה, ולא התרחשו באמת. המחזה צולם לטלוויזיה בשנת 1968 והראה נחיתה מזויפת על הירח באמצעות דגמים.

הראשונים לפרסם את תאוריית הקשר היו ביל קייסינג (Bill Kaysing) בספרו "מעולם לא הגענו לירח" משנת 1974, וראלף רנה, שפרסם ספר פופולרי בשם "נאס"א שיטתה באמריקה" (באנגלית: NASA Mooned America, כאשר המילה Mooned פירושה "לשטות" ומתייחסת במקביל לירח).

מניעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידי תאוריית הקשר העלו אפשרויות שונות למניעי הממשל האמריקני לזיוף הנחיתה, וביניהם הרצון להסיח את דעת הקהל ממלחמת וייטנאם (כשעדות מסייעת לכך נמצאת בהפסקת הנחיתות באמצע שנות השבעים, עם תום מלחמת וייטנאם); רצון להשיג ניצחון של יוקרה על ברית המועצות, כפיצוי על ניצחונותיה הקודמים של זו, בשיגור הלוויין הראשון, הטיסה המאוישת הראשונה, הליכת החלל הראשונה, וכדומה (ראו המרוץ לחלל); רצון לחסוך בכסף: נאס"א זכתה לתקציב נכבד של 40 מיליארד דולר, אך לא היה ביכולתה לבצע את המשימה, ולכן הקדישה סכומי עתק לתשלום שוחד לשותפים לקשר; והימנעות מסיכון: בגלל הטכנולוגיה הפרימיטיבית, באופן יחסי, שהייתה באותה תקופה, ביקשו האמריקנים להימנע מסיכון ולבצע את הנחיתה באופן מודמה.

משדר הטלוויזיה של פוקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיזוק לחובבי תיאורית הקשר ניתן בתוכנית תחקיר שהוקרנה ברשת הטלוויזיה האמריקאית פוקס בשנת 2001. בתוכנית נטען כי ניל ארמסטרונג וחבריו לצוות "אפולו 11" מעולם לא דרכו על אדמת הירח, אלא על רצפת אולפנים משוכללים בארצות הברית, כאשר את שלוש משימות הנחיתה הראשונות ביים במאי הסרט "2001: אודיסיאה בחלל" - סטנלי קובריק. בתוכנית הועלו כמה מהתהיות החביבות על תומכי תיאורית הקשר, כמו הטענה שדגל ארצות הברית, כפי שנקלט במצלמות נאס"א, מצולם מתנופף ברוח, שעה שעל הירח אין אטמוספירה; שבצילומים לא ניתן לראות את הכוכבים ברקע; או שהצל שמטילים הדגל והאסטרונאוטים על הקרקע אינו ממוקם בזווית נכונה. עוד נטען בתוכנית כי כמחצית מהעובדים והאסטרונאוטים שהיו בסוד המבצע מתו בתאונות, ואילו אחרים, כולל ניל ארמסטרונג, נמנעים מלהתראיין.

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית הקשר אודות זיוף הנחיתה על הירח: איכותה הטובה יחסית של התמונה על אף הקרינה והחום, היעדרם של כוכבים ברקע וצילו של הדגל הפונה לצד המנוגד, בנוסף לעובדה שהוא נראה כמתנופף ברוח למרות שאין רוח בירח

• הכוונת של המצלמות (עיגולים וצלב בעלי מרכז משותף) נראית לעתים מאחורי עצמים במקום לפניהם, ונראה שהתמונה עברה שיפוצים.
  • כאשר ישנם עצמים בהירים מאחורי הכוונת, הדבר גורם לכוונת לא להיראות בשל הרוויה.
• איכות התמונות טובה באורח חשוד.
  • העיתונות בחרה את התמונות הטובות ביותר.
• אין כוכבים באף אחת מהתמונות וגם לא באלו שצולמו מחלונות תא הנחיתה.
  • פני הירח היו מוארים באור שמש, והמצלמות כוונו לזמן חשיפה המתאים לאור יום. בחשיפה מהירה כזו לא ניתן להבחין בכוכבים.
• צלו של כל עצם מוטל בכיוון שונה והדבר מעיד על כך שמדובר בתאורה של אולפן ולא בתאורת השמש – המגיעה תמיד מאותו כיוון.
  • על הירח יש כמה מקורות אור: השמש, כדור הארץ וקרקע הירח עצמה. האור מתמונות אלה עובר דרך אבק הירח בכיוונים רבים. בנוסף, פני הירח אינם חלקים והאור על קרקע המכתשים או ליד גבעות נראה ארוך יותר או קצר יותר (בהתאם לזווית). גם הפרספקטיבה משפיעה. הדבר מביא לכך שצללים לא מקבילים גם אם העצמים קרובים. דבר שקל לראות גם על כדור הארץ בכל מקום שבו יש עצים או גדרות.
• רקע זהה באתרים שאמורים להיות מרוחקים קילומטרים זה מזה.
  • השוואת הפרלקסה שמתבטאת בתזוזה היחסית של הגבעות המרוחקות מוכיחה שאכן התמונות צולמו במרחק של קילומטרים זה מזה. מכיוון שעל הירח אין אטמוספירה, מה שנראה בתמונות כגבעות קטנות וקרובות, הם למעשה הרים גבוהים במרחק של 10-󈗰 ק"מ.
• ישנן תמונות של מיקום הנחת כאשר באחדות רואים את הנחת ובאחרות לא.
• כיצד צילמו את ארמסטרונג נוחת על הירח מחוץ לתא הנחיתה אם אף אחד עוד לא דרך על הירח לפניו (כלומר, לא היה מי שיצלם אותו מבחוץ).
  • התמונה צולמה על ידי מצלמת טלוויזיה שהחלה לפעול באופן אוטומטי כשארמסטרונג שלף מגירת ציוד נישא מרכב הנחיתה הירחי, בטרם ירד לפני הירח.