יאיר לפיד בפ"ב:
עכשיו למשהו אחר לגמרי: יחד עם ידידי בוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון, נאמתי אתמול בארוחה חגיגית לציון 98 שנים להצהרת בלפור. החלטתי שזו הזדמנות לדון בשאלה מה מניע אותנו באמת:
יש אמירה שכל פוליטיקאי מכיר, כל עתונאי מכיר, היא אולי האמירה המשומשת ביותר בפוליטיקה:
"הכל אינטרסים."
זה השיעור הראשון שאתה לומד בחיים הפוליטיים כל מי שאתה פוגש, כל מי שאומר לך משהו, חפש מהו האינטרס העומד מאחורי הדברים. הוא תמיד יהיה שם. כמו באמירת הפוקר הידועה: 'אם אינך יודע מי הפראייר ליד שולחן הפוקר, אז כנראה שזה אתה.'
ויש רק בעיה אחת בתפיסה הזו: היא ממש לא נכונה. לא רק שהיא לא נכונה, היא משחיתה מבפנים את כל מי שמאמין שהיא נכונה.
כן, אתה פוגש לא מעט רמאים ונוכלים; כן, יש לא מעט אינטרסים על השולחן; אבל האמת היא שביחסים בין אומות ומנהיגים לעתים קרובות יותר ממה שנדמה לרוב האנשים ובטח שלרוב העיתונאים הכוח המניע הוא לא האינטרסים אלא דווקא מה שנעלה ומשמעותי ואפילו נאצל.
ביחסים בין אומות תמצאו אינטרסים כלכליים, דתיים, גיאוגרפים ודמוגרפים, אבל אם רק תהיו מוכנים להסתכל מתחת למכסה המנוע תמצאו הרבה יותר מזה. תמצאו חברות, אמפטיה, ערכים משותפים ונכונות לעזור.
אומות יצאו למלחמות כדי להגן על רעיונות כמו חופש, שיוויון והזכות להגדרה עצמית.
אומות יצאו למלחמות מפני שבעלי הברית שלהן הותקפו והן רצו להגן על חבריהם.
אומות יצאו למלחמות מפני שהחליטו שאינן מוכנות לעבור בשתיקה על אי צדק.
זו אינה תמימות, זו סטטיסטיקה.
יש בעולם מיליוני אנשים שחושבים שאלוהים ציווה עליהם לעסוק ברצח ובאלימות, אבל לעומתם יש מיליארדי אנשים שמאמינים שאלוהים ציווה עליהם להיות טובים ולסייע לחלשים.
בכל חודש יש אלפי אנשים שמתגייסים לדאע"ש או לארגוני טרור אחרים, אבל אם תבדקו את העובדות תגלו שהרבה-הרבה יותר אנשים מצטרפיםלארגוני צדקה ומקדישים את חייהם לטובת הכלל.
רוב מכריע של האנושות יעשו הכל למען ילדיהם, למען הוריהם הזקנים, למען חבריהם. גם מדינות יכולות וצריכות להאמין בטוב האנושי ולגייס אותו למען הכלל.
תשעים ושמונה שנים חלפו מאז הצהרת בלפור. אורך חיי אדם בעידן המודרני. בתשעים ושמונה השנים האלה העולם הוכיח, שוב ושוב, שהוא מוכן לפעול בניגוד לאינטרסים שלו אבל בשירותו של רעיון נכון.
כשההיסטוריה תשפוט את תשעים ושמונה השנים האלה, היא תיאלץ להודות שהמין האנושי אינו מופעל רק בידי טריטוריאליזם ותאוות כוח.
בניגוד לכל מה שאומרים לנו הציניקנים, העולם מופעל רוב הזמן בידי הצורך ליצור יקום טוב יותר, נדיב ואכפתי יותר. מן המקום העמוק הזה שבו אנחנו מגלים על עצמנו לא את הדברים הגרועים אלא את כל מה שמופלא בנו - הושגו הנצחון על הנאציזם, נפילת חומת ברלין, צעדת המיליון של ד"רמרטין לותר קינג, המהפיכה ללא אלימות של מהטמה גנדהי והתנועה לשחרור האשה.
אני יודע שזה רעיון חתרני.
הטענה שאנחנו טובים בבסיסנו, ושמדינות הן מוסדות עם כוונות טובות, סותרות את כל מה שנאמר לנו מאות ואלפי פעמים בכל יום בעתונות, במדיה, ברשתות החברתיות.
אנחנו נמצאים תחת התקפה מתמדת, הרסנית, על כל חושינו, שמנסה ללא הרף לשכנע אותנו שמה שמנהל את העולם הוא אינטרסים כלכליים, תאוות כוח וכסף, שנאת האחר.
למרות שהעובדות אומרות אחרת, התיאוריות האלה קנו להן מקום מסוכן בליבם ומוחם של בני האדם.
זהו תפקידנו המנהיגים להוביל את התקפת הנגד. עלינו להלחם על מקומו של הטוב האנושי, של הנדיבות והאדיבות, של החמלה והאהבה, כחלק מן היום-יום שלנו. זה צריך להיות חלק מהאג'נדה הפוליטית שלנו, מאוצר המילים של נאומינו וכתבינו, של כל קמפיין פוליטי.
אני מעז ואומר לחברי הפוליטיקאים, שזוהי גם פוליטיקה טובה יותר מאשר טיפוח החרדות והפחדים. היא תאפשר לכם להפוך יותר אנשים לפעילים פוליטיים שיפעלו בשם הרעיונות שאתם רוצים להוביל.
הצהרת בלפור, שאותה התכנסנו היום כדי לציין, היא רגע כזה, שבו האמפתיה מנצחת את האינטרס.
היא כוללת רק תשע שורות קצרות, אבל מה שעומד מאחוריה היא ראיה אמיתית של האחר, הבנה למצוקתו, ונכונות לעשות משהו בנידון.
כבר באותם ימים היה רוב ערבי עצום מסביבנו, כבר באותם ימים היה ברור שהנפט יהיה החומר שיפעיל את העולם ושמי שיתייצב מאחורי היהודים עלול לשלם מחיר על כך.
אלא שמנגד עמד דבר אחד: זה היה הדבר הנכון לעשותו.
העם היהודי חיכה אלפיים שנה לחזור למולדתו ובאותה נקודה בזמן ובמרחב היתה בריטניה המדינה היחידה שיכולה היתה לשים קץ למסע המיוסר הזה ולאפשר ליהודים לשוב לארצם.
העובדה שבריטניה עשתה זאת היא הוכחה לכך שמדינות, כמו בני אדם, מוכנות לקחת סיכונים ואפילו לספוג נזקים תמורת הזכות להיות צודקות וטובות.
מה אתם אומרים, הוא צודק?
 |
|
|
