לדעת הרמב"ם, בית התפילין אינו צריך להיות שחור מעיקר הדין, אלא הרצועות בלבד, מצידן החיצוני. "אבל אחורי הרצועות, הואיל ומבפנים הם, אם היו ירוקות או לבנות, כשרות; אדומות, לא יעשה שמא תיהפך הרצועה, וגנאי הוא לו. ולא יהיו אחורי הרצועה לעולם, אלא כעין הקציצה (דהיינו הבית, י"ג) - אם ירוקה, ירוקין, ואם לבנה, לבנים."
לפני כחמש-עשרה שנה למדתי את הרמב"ם הזה, וחשקתי מייד בהידור נאה זה. הבטתי ימין ושמאל, עברתי חנות חנות של מוצרי סת"ם, מעושה בתים לעושה בתים, ואין להשיג רצועות שחורות משני עבריהן. לבסוף הגעתי אל סוחר סת“ם תימני (!), שאישר שיש ברשותו רצועות ממין אלו, אבל סירב למכור לי אותן, בנימוק המדהים: ”אתה לא מקובל, זה חומרא של מקובלים בלבד“...
השבוע מסרתי את התפילין לשיקום כללי, ועושה הבתים החל משכנע אותי לרכוש רצועות חדשות, שחורות משני עבריהן... לא די בכך, הוא עוד מדגיש ”זה באותו מחיר“!!!
הבוקר ראיתי ברחוב את אותו סוחר תימני, שחתי לו בחיוך את הזכרון מהעבר והמציאות בהווה, והוא הניע בראשו: ”אכן, כיום כמעט 90 אחוז מהרצועות שאני מוכר שחורות משני הצדדים. החחומרא הזאת הפכה פופולרית מאד, מסיבה פשוטה: הרבה יותר קל לצבוע רצועות משני הצדדים יחד...“
