אני לא אוהבת לפתוח את הנושא הזה...
אבל בואו נדבר על זה.
נפגשתי עם בחור לא מעט פגישות שנמשכו לאורך זמן.
היו מהן יותר נעימות, מרגשות, שמחות חוויתיות וכו'.
היו מהן יותר טעונות, ענייניות, ביקורתיות וכו'.
כמובן שהכל היה מהבנה של... כל אחד בא מהמקום שלו ואנחנו מנסים לשלב את זה בינינו. 'לגשר על הפערים'.
היו פגישות/רגעים שהלב דפק במהירות... שהרגשנו שיש שם אהבה גדולה, כימיה טובה, הבנה, הדדיות והמון אכפתיות...
היו פגישות שהרגשנו 'למה הן היו בכלל'?? מן הרגשה כזו שהן היו מיותרות. היו נטולות רגש חיובי, מלאות ביקורת וטענות.
אני לא אפרט איך התגברנו עליהן מה שבטוח שאם אני עדיין כאן אז....
לכל אחד/ת יש את התיאוריה/התובנה שלו כיצד מחדשים את הרגשות...
מה שלכם/ן?
לדעתי, זה תלוי הרבה באישה משום שהיא מקור הרגש. (כמובן שזה לא פוטר את הגבר לעשות את שלו בעניין).
נשלח מהאנדרואיד שלי
