אמרו חזל: "ברית כרותה לשפתיים", ולכן יש ענין להמנע מדיבורים שליליים שכן הם משפיעים. דוגמה לכך ניתן לראות בדברי הגמרא בברכות : "אמר ר' שמעון בן לקיש... לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן... שנאמר 'כמעט כסדום היינו' ומייד לאחר מכן נאמר: 'שמעו דבר ה' קציני סדום' ".
דוגמא נוספת מובאת בכתובות לגבי דיון שנערך בין שמואל לאביו האם צריך לשמור על שבויות שנפדו שלא יתייחדו עמם גברים, וכששמואל לא ראה טעם בשמירה זו, אמר לו אביו: אילו בנותיך היו אלה, האם היית מזלזל בהן כל כך? ואומרת הגמרא שהיה זה "כשגגה היוצאת מלפני השליט" ונשבו בנותיו של שמואל.
דוגמא נוספת מובאת בדברי הגמרא במועד קטן : פנחס אחיו של שמואל אירע בו מקרה של אבלות, נכנס שמואל לנחמו. ותוך כדי ראה שמואל את צפרניו של פנחס (שהיה אבל) שהיו גדולות, ושאלו מדוע אינך נוטל אותן? ענה לו פנחס: אם בקרוביך היה האבל היית מזלזל בהם כל כך? וממשיכה הגמרא, והיתה אמירתו של פנחס "כשגגה שיצא מלפני השליט", שכיון שהוציא דבר זה מפיו נתקיים, ואירעה אבלות לשמואל, וכשנכנס אחיו פנחס לנחמו, לקח שמואל את צפרניו שחתך וזרק אותם בפניו ואמר לו: האם אינך יודע את הכלל שברית כרותה לשפתים?
הגמרא שם לומדת זאת מדברי אברהם: "ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם" אף שחשב שמוליך את בנו לעקידה ויחזור לבדו, והסתייע הדבר וחזרו שניהם.
ומסביר שם המהרש"א את ההבדל בין "לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן" לבין "ברית כרותה לשפתיים". "לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן" מדבר בעניין פורענות בלבד, וטעמו מפני קטרוג השטן, שאם בעל הדין בעצמו הודה שמגיע לו עונש זה, אין מקום למידת הרחמים להאריך אפיים, אבל טעם "ברית כרותה לשפתיים" הוא מפני שדבריו הם כדברי נבואה, ובדברי נבואה אלו מידה טובה ומידה רעה שווים, אף שלא התכוון לכך.
דוגמא נוספת לכך ש"ברית כרותה לשפתיים" מובאת בגמרא בסנהדרין : "ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלהי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאת ירבעם אשר החטיא את ישראל" , מה גרם לו לעשות כן? אמר אביי: ברית כרותה לשפתים, שנאמר: "אחאב עבד את הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה", ואף שאמר זאת יהוא בערמה כדי לכנוס את נביאי הבעל ולהורגם, בכל זאת נכשל בחטאים אלו, מכאן אנו רואים עוצמתו של כוח הדיבור .
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=891
