יחסי רב ושמואל

מגילה יב. – "רב ושמואל חד אמר מלך פיקח היה וחד אמר מלך טיפש היה מאן דאמר מלך פיקח היה שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו ומאן דאמר טיפש היה דאיבעי ליה לקרובי בני מאתיה ברישא דאי מרדו ביה הנך הני הוו קיימי בהדיה".

במילים אחרות – רב ושמואל חשבו זה על סברתו של זה שהיא טפשית. האם?

וע"ע שבת קח. ביחסי רב ושמואל "שמואל וקרנא הוו יתבי אגודא דנהר מלכא חזינהו למיא דקא דלו ועכירי א"ל שמואל לקרנא גברא רבה קאתי ממערבא וחייש במעיה וקא דלו מיא לאקבולי אפיה קמיה זיל תהי ליה אקנקניה אזל אשכחיה לרב א"ל מניין שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה א"ל דכתיב (שמות יג) למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך מנין לדם שהוא אדום שנאמר (מלכים ב ג) ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם מניין למילה שבאותו מקום נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו מה להלן דבר שעושה פרי אף כאן דבר שעושה פרי אימא לבו דכתיב (דברים י) ומלתם את ערלת לבבכם אימא אזנו דכתיב (ירמיהו ו) הנה ערלה אזנם דנין ערלתו תמה מערלתו תמה ואין דנין ערלתו תמה מערלת שאינה תמה א"ל מאי שמך קרנא אמר ליה יהא רעוא דתיפוק ליה קרנא בעיניה לסוף עייליה שמואל לביתיה אוכליה נהמא דשערי וכסא דהרסנא ואשקייה שיכרא ולא אחוי ליה בית הכסא כי היכי דלישתלשל לייט רב ואמר מאן דמצערן לא לוקמוה ליה בני וכן הוה"

רבי אברהם

אחד מהם חושב שעדיף לקרב רחוקים  והשני ההיפך.  השני קרא לאחשוראש טיפש כי חשב שעדיף לקרב קרובים. נובע שהראשון, שחשב שזו פקחות' כאחשוראש,, הוא טיפש.

את דברי אביי ורבא הבנתי תמיד כגוזמא, אבל כשאמרו על אחשוראש הכתכוונו כפשוטו.

מכס

איני מאמין שחז"ל טרחו להעביר קבלות על דרשות חצי פורימיות כאלו. ובכלל – מה תוקפן של קבלות (להוציא מסמכות הלכתית).

בגמ' בשבת רואים שהי ביניהם יחסים מתוחים.

הרב מיכי,

מה שאתה מציע, הוא רעיון מקורי ונאה, מתוחכם יותר ומורכב יותר, חורג מהשאלה הצרה על מעמדו של נח ומרחיב את הדיון לשאלה עקרונית על יחסיות מעשים  וערכן לפי המשוואה שהצגת.

פירושך גם נותן טעם, מדוע השאלה חשובה, מעבר לדרשנות טקסטואלית.

אפשר כמובן לומר כדבריך, אך זו לא המשמעות הפשוטה.

המשמעות הפשוטה, לכאורה, היא, שאין לנו ידיעה על מעשיו של נוח ואנו מנסים ללמוד מהתארים שהתורה חלקה לו, על מעשיו ומעמדו.

חד אמר "צדיק" וחד אמר "צדיק בדורותיו".

אכן, רק להעיר על הדוגמא באתי.

לעניין הדיון, השימוש במונחים טיפש וחכם מחדד ומעצים, כדוגמת "לאו דיינא" שהבאת, וחורג מדיון "רגיל" של מה עדיף ומה קודם למה.

אני מסכים שהמינוחים המוקצנים, יכולים להיות כלי לחידוד המסר או אפילו כאמירה שאין מקום לעמדה השנייה. אין בזה בהכרח משום הבעת עמדה אישית על מייצג הדעה הנגדית.

אגב, ב"לאו דיינא", יש בגמ' שני "איכא דאמרי" סותרים...