מהות הבן אדם

טלסייג

ברוך הבא אל הפורום!

הבאת דברים מעניינים מאד. האם זה משלך או משל אחרים?

אמנם ראוי היה שתעיין באשכול למשתתפים חדשים וחוקת הפורום, שם היית יכול לגלות שמשתתף חדש צריך לשלוח לקבל אישור ואז אפשר היה לעבור על דבריך ולסייע לך לעשותם מובנים יותר.

אני מעתיק קטע מדבריך שהוא חשוב מאד, וראוי לפיתוח, אבל טעון פירוש כפירוש רש"י.

ראשית אני מקדים שאני מבין שניסית לסכם את כל הפונקציות שניתן לזהות אצל האדם, ואכן דומה שכללת את הרוב ואולי את הכל.

הנה המשפט האחרון שלך מצביע על כל המקורות שמשפיעים על מהות האדם והיותנו מה שאנו, כל אחד כפי לבבו.

בתירגום לעברית יותר מקובלת, ניתן לזהות אצל האדם גורמים כמו: גנטיקה (תורשה), התפתחות (וכאן יש לפרש האם ההתפתחות רק מוציאה מהכוח לפועל את הנתון או שיש בה יותר מזה), חינוך (אבל יש עוד גורמים שנכללים בדרך כלל במה שמכנים "סביבה")

זה פשוט לא מלשונו.
נראה שוא בא / ביקר בשיטת חב"ד

מהיכן הדברים לקוחים אינני יודע, אבל רובם אין להם דבר עם מהות האדם. חמשת החושים אינם מאפיינים את האדם, ודאי לא רביה ואכילה. תורשה מעבירה מהות מסוימת מן ההורים לצאצא, אבל אינה מגדירה את האדם ואינה מיוחדת לו. האם חתול המנסה לצוד צפור אינו מעיד על כוונה מצידו? גם פראים לחלוטין שאין להם שום 'חינוך' עדיין בני אדם הם. בעניין מחשבה ודיבור, כדאי לשים לב להגה והגות [כך גם ביוונית]. הדיבור הוא ביטוי של המחשבה. לכן הגדיר אריסטו את האדם 'חי מדבר'. התפתחות ותורשה הן ביטויים מודרניים [תורשה מתחילה להחקר בעבודתו של מנדל בשליש האחרון של המאה ה 19]. ומה עם ההבחנה בין 'טוב' ל'רע'?

אולי יש כאן איזה דרוש מנוסח בצורה מוקשה [כדי להרשים? להעיד על עומק?], אבל אין כאן עיון מקצועי במהות האדם.

עודד

"התפתחות ותורשה הן ביטויים מודרניים"
ביטוי מודרני לא הופך אותם למודרנים . דבר שהיה ונברא מאז אדם הראשון .

וברעיון לבנ"א יש 7 רבדים שהם המידות המשתלשלות מלמעלה או"ס ויש מהן לכל אחד.
ואלו הן : חסד , גבורה , תפארת , נצח , הוד , יסוד , מלכות   

עודד,חלק מהאדם דומה לבהמה-אי אפשר להתחמק מכך.לכן מניית הדברים המשותפים לאדם ולבהמה אינה סותרת את היותם חלק ממהות האדם.

מה שהביא כאן פותח האשכול זו רשימת מצאי הקשורה למהות האדם שאין בה חידוש רב -אולי החלוקה של רובדים,עניינים כללים וקווים כלליים משכללים.

ועדיין הוספת המילה:"קצת"נמצאת בצ"ע.

אכן כדבריך, אפריםבן, ולכן הגדיר אריסטו 'חי מדבר'. במילה 'חי' כלולות כל התכונות האופיניות לבעלי החיים, ומה שמיחד את האדם ומבדיל אותו, הוא היותו 'מדבר', ר'ל יצור תבוני.

'מהות' עונה על השאלה 'מה הוא' דבר מסוים? אתה מיחס אותו לקבוצה הכללית אליה הוא שייך, ומציין את מה שמיחד אותו מיתר הקבוצה. אומנות ההגדרה, בהיר חד פשוט וחסכוני.

 התפתחות ותורשה אכן היו מאז ומתמיד, כפי שטוענת מיכל, אבל השימוש במושגים האלו מלמדים על טווח הזמן שבו יכול היה הטקסט להיכתב. [מוזר הדבר, כל אחד מאיתנו רואה תינוקות ההופכים ילדים, ואלו מתבגרים ומזדקנים. ההתפתחות היא תופעה יום יומית המלווה כל אחד מאיתנו באופן מאד אינטימי. אבל תפיסה של 'התפתחות' כדבר המאפיין את המציאות בכלל לא עלתה על דעת הבריות, גם היתה מנוגדת לתפיסתם התאולוגית. דומני כי רק במאה ה 18 עלה המושג הזה בתודעתם של החוקרים].

 במה שנוגע להשתלשלות הספירות ותרגומן למידות באדם, כאן עוברים למישור מיסטי שאינו מיטיב עמנו כאשר מבקשים דברים ברורים. אני יודע מהם רבדים בגאולוגיה. כאשר חומר אחד שוקע על חומר אחר ויוצר שכבות, רבדים. אינני יודע מהם רבדים בבני אדם. על כל פנים, הספירות האלו אינן מכוונות לאדם דווקא, אלא שולטות בעולם כולו ומכוונות אותו.

עודד

ראשית כל , רק על סגנון הכתיבה , תמוהה אני מה לך, עודד לפה , "חילך לאורייתא" מכיר את ביטוי? 
או שאתה מתמחה בכתיבת מאמרים וכד' . כתיבה ברורה ומנוסחת.

במה שנוגע לספירות , זה אכן יותר קבלה ובכל אופן עוזר לנו , שכן האדם הוא יצור רוחני , בשונה מן הבהמה . אדם מחפש את הרוח שבדברים (ולפעמים מוצא..) 

שאלה : (אני מחפשת תשובה ספציפית)
מהי המהות שלנו?

התחלת פרשת הקרבנות היא: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'", צריך היה להיות כתוב "אדם מכם כי יקריב גו'"? אומר על-כך אדמו"ר הזקן: 'אדם כי יקריב' - כדי שאדם יתקרב להשי"ת, הרי זה 'מכם קרבן לה'' - מכם עצמכם צריך להיות הקרבן; להקריב את ה"בהמה" הפרטית - .את היצר הרע שנקרא נפש הבהמית.

כאשר שואלים מהו 'משולש ישר זווית', משיבים כי אחת מזוויותיו היא בת 90 מעלות. את המהות הזו מפרטים אחר כך למשפטים רבים. למשל, במעגל החוסם משולש ישר זווית, יהיה הצלע שמול הזוית הישרה הקוטר של המעגל החוסם. אם נרצה לפרט מה כלול במהותו של האדם נזדקק, אני חושש, לכתוב איזו אנציקלופדיה. כרך עב כרס ממנה יוקדש לאותן מידות קבליות, ועוד הרבה דברים המובאים בקבלה.

 אשר ל'אדם כי יקריב' והפרוש עליו, הרי זה דרוש מצוין בפני עצמו, אלא שכאן דנים על מהות האדם. מה שמרמזים הדברים הוא כי יש לאדם כושר מוסרי. הוא מכיר ב'טוב ורע', כמושגים של 'ערך' ולא כמושגים של עצמים. ונדרש לכן כושר שיפוט ורצון. העיסוק בתחום הזה שייך ל'אתיקה' והוא רחב וקשה.

 לגבי הדרוש המובא כאן, הוא מופנה אל האדם היהודי ולא אל האדם בכלל. יש מבני האדם רבים וטובים אשר לא שמעו על השי'ת ולא שאפו כלל להתקרב אל איזו אלוהות, ודאי לא לעבוד אותה. בכל זאת הם בני אדם לכל דבר וענין.

 אבל יש בו דבר נוסף וקשה. הדרוש טוען כי אדם צריך להתכוון אל הטוב ולהקריב את הרע שבו, - וחשוב כאן המעשה שבפועל, ההקרבה, - אבל הדבר הזה, באמת, הוא בלתי אפשרי כלל וכלל. מהות האדם, מהות העולם ומהות עץ הספירות שהם כוללים טוב ורע בתוכם, צד ימין וצד שמאל ועוד כאלו נגודים. אם יצליח האדם באמת להקריב את הקורבן שוב לא יהיה אדם, כשם שבלי הרע לא יהיה עולם. 'צורך קיומו של העולם' [גם זה ביטוי קבלי], מחייב שההקרבה לא תצליח.

מתוך זה אנחנו מגיעים אל עניין מהותי מאד לאדם. ההכרה שלו כיצור סופי, והדחף הבלתי נשלט כמעט, לפרוץ את הגבול הזה ולהגיע אל המוחלט. כיוון שדבר זה הוא בלתי אפשרי, הוא נדון להיות יצור טראגי.

הנה משפטים קצרים מתוך ה'פרולוג בשמים' [ב'פאוסט' של גתה] שבו מדבר אלהים עם מפיסתופלס [השטן] בענינו של פאוסט, קודם שהשטן יעמיד אותו בנסיון: 'תועה אדם, כל עוד הוא שואף. / ... / אתן לו ברצון החבר [אתן לו את מפיסטו כחבר]/ המגרה ופועל ועל כרחו יוצר. [החבר מגרה אותו לפעול וליצור ולא לנוח]. [תר. יעקב כהן. הוצ. שוקן תשכ'ד, ע' 22-23]. ופאוסט של גתה הוא טרגדיה.

אסיים בעוד סיפור קטן, גם הוא גלגול של 'פאוסט' אבל הפעם במוסקבה. לקראת סופו של הסיפור הנפלא 'האמן ומרגריטה' [או 'השטן במוסקבה'] של בולגקוב, נפגש, על גג בנין במוסקבה, הפרופ' וולאנד [אחד משמותיו של מפיסטו], עם מתי הלוי תלמידו של ישו. התלמיד טוען כמובן כי ישו כבר הביא את הגאולה בעצם הקרבתו. או אז מסב הפרופ' וולאנד את תשומת לבו של מתי הלוי לבתים של מוסקבה. כל בית מטיל צל. כדי שהעולם כולו יהיה אך אור, חייבים להרוס את העיר.

 חג שמח לקוראים
עודד

מיכל
ראית את פיסוק הטעמים?
ומודע האדם אמור להקריב את עצמו?