שתי הלכות ליום :)

איזה יופי תותיתתת

_________________

אם שמן זית עשוי מזית...ושמן תירס עשוי מתירס...אז ממה עשוי שמן תינוקות?

ב"ה

כ"ג אדר

א. תוכחה שאינה מתקבלת.

גם במקום שברור לו לשומע כי המדברים לשון הרע לא יקבלו את תוכחתו, הוא חיב להוכיחם ולגעור בהם על רעתם. אם ישתוק, עלולה שתיקתו להתקבל בטעות כהסכמה לדבריהם, לכן, חובתו לנסות למנוע את גנותו של האיש שהם משיחים בו, אפילו אם נראה לו כי דבריו לא ישאו פרי. אף על פי שקיים כלל הלכתי כי "מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין", אין כלל זה אמור לגבי מי שעובר על איסור המפורש בתורה.

ב. הסתלק ממקום הרעה.

אם חברך מתחיל לדבר לשון הרע בנוכחותך, ואתה יודע כי אם תוכיחו ותגער בו על דבריו הוא יגביר עוד יותר את שטף דברי הגנאי, מוטב שלא תוכיחו.
אולם יחד עם זאת עליך לעשות הכל כדי להישמר מאיסור שמיעת לשון הרע. העצה לכך היא כי תאטום את אזניך בקצות אצבעותיך, או אולי טוב יותר כי תסתלק מן המקום.

ב"ה

כ"ד אדר

א. הנאלץ לשמוע לשון הרע בעל כרחו.

אדם המזדמן בין אנשים המדברים לשוה"ר, ואין ביכולתו להשתמט מהם או להסתלק וקשה לו גם לאטום באצבעותיו מחשש שילעגו לו, אל לו להתייאש- קיימת עדיין עצה כיצד יציל עצמו מלעבור על איסור שמיעת לשון הרע. עליו למלא אחר שלושת הפרטים הבאים:
1. יחליט בליבו שלא להאמין בשום פנים לדברי הגנאי שהוא שומע.
2. יחוש בליבו אי נוחות ואי רצון לשמוע את הלשון הרע.
3. לא יראה לנוכחים כל סימן של הסכמה עם דברי המספר.

אם הדבר אפשרי, יגלה בפניהם- אם במילים ואם בהבעת פנים- את מורת רוחו, כדי שיבינו ממנו שאין הוא מסכים עם דבריהם.

ב. השומע לשון הרע מרצון.

הסעיף הקודם עסק באפשרות האחרונה ביותר של חוסר ברירה, כאשר השומע אינו יכול להימנע משמיעת לשון הרע. לעומת זאת, מי שיכול להימנע מלהצטרף לחברת אנשים המדברים לשון הרע או שיש באפשרותו להשתמט מהם ואינו עושה זאת, עובר על דברי חז"ל שציוו להתרחק משמיעת דברים שאינם הגונים. אדם זה נקרא חוטא אפילו אינו מאמין לדברי הגנאי, אינו מוסיף אף מילה לשיחה ואף מרגיש אי רצון לשמוע את הדברים.

איסור זה חל גם על מי שמצטרף לחבורה שאינה עוסקת עדין בלשון הרע ורכילות, אך הוא יודע שדרכם של אנשים אלה לגנות תמיד את זולתם. מאחר והם עשויים בקלות לבוא לידי לשון הרע, יש להתרחק מחברתם.

תותיייייייייייייייייייייייייייייי שכוייח! 
תבורכי! 

< אני החלטתי שהתגובות שלי באשכול זה יהיו אך ורק ההלכות.... בגלל שזו את.....אז..... אמן!!>

ב"ה

כ"ז אדר

(היום לפי הספר יש 3 הלכות)

א. מי שמספרים עליו  כי יצא מכלל "עמיתך".

המצוה "בצדק תשפוט עמיתך" נאמרה לגבי מי שהוא בכלל "עמיתך". יוצא מכלל זה הוא אדם הפורק מעליו עול מצוות, שאינו בכלל "עמיתך". אולם אין כל היתר להאמין כשמספרים  על הזולת כי פרק מעליו עול מצוות. כל עוד לא הוכח  הדבר באופן מוחלט, חובה לנהוג עם האיש פי שהתורה מחייבת לנהוג עם כל איש מישראל - מחזירים לו אבדתו, נותנים לו צדקה ועוד.

ב. המתפרנס מן הצדקה, שאומרים עליו כי הוא אינו נצרך.

אם מספרים לך על אדם המתפרנס מן הצדקה, כי אין הוא נצרך, ושלא כדין הוא נוטל מכספי צדקה - אינך רשאי להאמין בכך, אלא אתה חייב להמשיך לתמוך בו ולתת לו צדקה עד שיתאמת הדבר לאחר בדיקה יסודית.

ג. כיצד עושים תשובה על עוון קבלת לשון הרע.

מי שנכשל בעוון שמיעת וקבלת לשון הרע ורוצה לעשות תשובה על חטאו ולתקן את אשר עיוות, הרי זו הדרך אשר ילך בה:

כל עוד לא סיפר לאדם אחר את הלשון הרע אשר שמע, אין הוא צריך לבקש סליחה ומחילה מהאיש שאת גנותו שמע, אך כדי לכפר על חטאו, עליו למלא אחר שלושת הפרטים הבאים:

1. חרטה על העבר- יחליט בליבו כי אין הוא מאמין לדברי הגנאי.

2. קבלה לעתיד- יקבל על עצמו שלא לשמוע ולקבל יותר לשון הרע בעתיד.

3. וידוי- יתודה לפני ה' יתברך על החטא אשר חטא.

אם סיפר כבר למישהו את דברי הגנאי, ישתדל לשכנע אותו כי דבריו היו מוטעים ולא נכונים. אם הדבר אפשרי, הוא חייב לפייס את האיש שעליו נאמרו דברי הגנאי ולבקש ממנו סליחה ומחילה. לאחר מכן ימלא אחר שלושת הפרטים שצוינו לעיל.





שבוע טוב.

_________________

ב"ה

כ"ח אדר

א. קבלת לשון הרע הנאמרת ברבים.

 אין לקבל לשון הרע אפילו כשהמספר אומר את הדברים בנוכחות אנשים רבים. העובדה שהוא אינו חושש לספר את דברי הגנאי ברבים אין בה התר להאמין כי דבריו נכונים.

ב. קבלת לשון הרע הנאמרת בנוכחות הנידון.

 קבלת לשון הרע הנאמרת בנוכחות האיש שעליו הוא מדבר, אסור לשומעים להאמין לו. דין זה אמור אפילו אם הנידון שותק ולא מכחיש את ההאשמות שמיחסים לו. ולא זו בלבד, אלא גם אם אדם זה ידוע כמי שאינו נוהג לשתוק כשמגנים אותו, אין בשתיקתו עתה כדי לאמת את ההאשמות. יתכן כי שינה מנהגו והחליט לא להגיב כדי למנוע מחלוקת, או משום שסבר כי לא יאמינו לו.
 
 אם כך הדין בנוכחותו של הנידון, קל וחומר כשמדברים בגנותו שלא בנוכחותו, שאין לקבל את הדברים ולהאמין בהם, אף אם המספר מוסיף: "הייתי מספר זאת גם אם הווא היה נמצא עכשיו כאן".

ב"ה

כ"ט אדר

(היום לפי הספר יש 3 הלכות)

א. לשון הרע מפי שני אנשים או יותר.

אין לקבל לשון הרע אפילו אם מספרים אותו שני אנשים או יותר. ההלכה הקובעת שדברי שני אנשים או יותר נחשבים כעדות נאמנה, אינה חלה אלא על המעידים בפני בית דין ולא מחוצה לו.

 גם אם דבריהם נוגעים לשומע באופן אישי, אין לו לקבלם כאמת מוחלטת. הוא רשאי רק לחשוש לדברים ולהיזהר מהאיש במה שנוגע לו עצמו, בדיוק כמו שמותר לו לנהוג כך במקרה שאדם אחד היה מספר לו אותם הדברים.

ב. קבלת לשון הרע הידועה ברבים.

אם יצא קול בעיר כי פלוני עשה מעשה לא הגון, אסור להאמין בדבר. המאמין לשמועה שיצאה בגנות הזולת- אף שהיא כבר ידועה ברבים- עובר על איסור קבלת לשון הרע.

ג. קבלת לשון הרע אודות רשע.

כל האמור לעיל בדבר איסור קבלת לשון הרע מתייחס לסתם איש מישראל, אבל אדם המוחזק כרשע, מותר להאמין לדברי הגנאי שמספרים עליו. כרשע נחשב אדם המפורסם כמי שעובר תדיר ובמזיד על עברות חמורות, הידועות לכל וגם לו (כניאוף וכד'..)


חודש שמח :) 

כ ל   ה  כ ב ו ד   ע נ ק .

ב"ה

א' ניסן.

(היום יש הלכה אחת)

א. דברי גנאי שהמספר כולל בהם את עצמו.

המספר לשון הרע וכולל בתוכה דברי גנאי הן על עצמו והן על חברו, אין להאמין לו אלא על עצמו ולא על חברו.

לדוג':
חנה ספרה לדבורה: "אהובה ואני לא למדנו כראוי בבית הספר".
דבורה רשאית להאמין כי חנה אמנם לא למדה כראוי, אך אל לה לאמין כי גם אהובה לא למדה.