|
|
| נשלח ב-12/3/2013 14:28 |
 |
| |
בס"ד
כל הכבוד צדיקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2013 16:25 |
|
| |
ב"ה
תיקון טעות מאתמול. (דונו אותי לכף זכות.. היה לי יום לחוץ מאוד!!)
טעיתי וכתבתי רק הלכה אחת... מסתבר שאתמול היו 3 הלכות.
א' ניסן
ב. קבלת לשון הרע מאיש מהימן.
אין להאמין לדברי גנאי אף אם המספר נאמן על השומע או ידוע כאיש מהימן.
ג. לשון הרע מפי המסיח לפי תומו.
המספר לשון הרע על הזולת, שלא מתוך כונה לבזות אותו אלא כמסיח לפי תומו, אינו נאמן בעניין זה יותר מכל אדם אחר. אף שמדברי אדם זה, הנאמרים בתום לב, ניכר כי אינו משקר, אין כל התר לקבל את הדברים ולהאמין בהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2013 16:31 |
|
| |
ב"ה
ב' ניסן
א. לשון הרע על קרובים.
אין לדבר לשון הרע על קרובים- הורים, אחים, אחיות, דודים, דודות ובני דודים. גם אם לפעמים אין אדם מקפיד כשמישהו מקרוביו מדבר בגנותו, ולמרות שפעמים רבות מתכוון המגנה את קרובו לטובתו ולא כדי להזיק לו, אין בכל אלו התר לדבר לשון הרע.
בתורה עצמה אנו מוצאים דוגמאות לכך:
א. יוסף סיפר ליעקב בגנות אחיו, והוא נענש על מעשהו זה.
ב. מרים התלוננה בפני אהרון על התנהגותו של משה. אף ששניהם משה ואהרון היו אחיה נענשה על שדיברה לשון הרע.
בשני המקרים אנו מוצאים מוסר השכל דומה- הן יוסף והן מרים לא התכוונו לגרום נזק בדבריהם. להפך, כוונתם הייתה אך לטובה, ואף על פי כן הם נענשו, מפני שטעו ופרשו את מעשי אחיהם כבלתי הגונים.
עוד יש לציין, כי משה רבנו היה העניו מכל אדם ובוודאי לא הקפיד על דבריה של מרים אחותו- מכאן אנו למדים עוד, שגם אם אדם אינו מקפיד על כך שמדברים בגנותו, אין הדבר מפחית מחומרת עוונו של המדבר עליו לשון הרע.
ב.לשון הרע על בן זוג, חותן או חותנת.
אין הבעל רשאי לדבר לשון הרע על אשתו. כשם שאין האישה רשאית לדבר על בעלה. וכן, אסור לדבר בגנות חותנם או חותנתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2013 17:21 |
|
| |
ב''ה ג' ניסן (היום יש 3 הלכות) א. לשון הרע על ילד קטן. אסור לספר לשון הרע על ילד קטן, אם בעקבות הדברים יגרם לו נזק או צער. ב. לשון הרע על עם הארץ. האיסור לדבר לשון הרע על אדם מישראל כולל גם דיבור לשון הרע על עם הארץ. ג. לשון הרע על תלמיד חכם. המדבר לשון הרע על תלמיד חכם, בין בפניו ובין שלא בפניו, עובר עבירה חמורה ביותר. המבזה תלמיד חכם נחשב כמי שמבזה את דבר ה', והגמרא קובעת (סנהדרין צט: ) כי אין לו חלק לעולם הבא. תלמיד חכם נקרא כל מי שראוי להורות הלכה ועוסק בתורה. אם אותו תלמיד חכם הוא רב המקום או ראש הישיבה, חמור חטאו של המבזה אותו הרבה יותר. דברים בגנותו יכולים להביא לידי כך שיאבד את סמכותו והשפעתו על תלמידיו או בני עדתו. נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
" יהי רצון מלפנייך אלוקי, שתזכני לגדל בנים ובני בנים אוהבי ה' יראי אלוקים "
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2013 12:03 |
|
| |
ב''ה ד' ניסן (היום יש 3 הלכות) א. לשון הרע על אפיקורוס. האיסור לדבר לשון הרע אינו חל על מי שמדבר בגנותו של אפיקורוס. אדרבא, מצוה לגנות ולבזות אפיקורוס, בין בפניו ובין שלא בפניו. אפיקורוס נקרא זה הכופר באמיתות התורה- בין תורה שבכתב ובין תורה שבע''פ- או בחלקים ממנה. מצוה גם לשנוא אנשים המדיחים אחרים מקיום התורה ושמירת מצוותיה, כפי שהביע זאת דוד המלך ע''ה (תהילים קלט כא-כב):" הלא משנאיך ה אשנא ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים, לאיבים היו לי''. דין זה המתיר לדבר בדמותו של אפיקורוס אמור רק במי ששמע בעצמו דברי אפיקורסות מפי האיש. מי שאחרים סיפרו לו כי איש זה הוא אפיקורוס, אינו רשאי לסמוך על דבריהם ואין לו כל התר לגנותו. במקרה כזה הוא רשאי אמנם לחשוש לדברי השמועה, ואף להזהיר אנשים אחרים מלהתחבר עמו עד שיתברר הדבר, אך פרט לזה אין לו לקבל את השמועה כאילו היא אמת מוחלטת. לעומת זאת אם מישהו מוחזק בעיר לאפיקורוס, הרי אז נחשב כל אדם כמכירו בעצמו ומותר לדבר בגנותו. ב. לשון הרע על המוחזק לרשע. לאו דווקא האפיקורוס, אלא גם המוחזק לרשע - העובר בזדון עבירות הידועות לכל (אדם שגדל בבית שלא שומר תורה ומצוות צריך לבדוק אם אינו נחשב כ''תינוק שנשבה'') כעבירות חמורות כגון:ניאוף- מותר לכל אדם לגנותו אפילו אם לא ראהו בעצמו כשהוא חוטא. כל זאת בתנאי שכוונת המגנה היא לשם תועלת- אם כדי להרחיק אחרים מללכת בדרכיו ואם כדי להחזיר את החוטא עצמו למוטב. אין כל היתר לדבר בגנותו של הרשע כדי להתכבד בקלונו או מתוך שנאה אישית. חשוב לציין כי דין זה אמור רק במי שמוחזק, למעלה מכל ספק, לרשע ואיש חטאים. אבל אם הדבר מבוסס על שמועה בלבד, אין לסמוך עליה ואסור לגנותו. לפיכך, ראוי מאוד להיזהר שלא להדביק במישהו, בפזיזות ובחיפזון, תו של רשע. בכל מקרה של ספק, רשאי רק איש הלכה מוסמך לפסוק בדבר. ג. כיצד לנהוג בספק לשון הרע. יש ואדם עומד בפני ספק לשון הרע. אין הוא יודע אם המקרה שלפניו נמנה על אלה היוצאים מן הכלל, שבהם לא רק מותר אלא מצווה לדבר לשון הרע, או שהדבר אסור כדין לשון הרע. הדרך הנכונה במקרה כזה היא שתיקה. בשעה שיבוא אותו אדם לפני בית דין של מעלה ויתברר לו שם כי היה עליו לגנות את האיש, יהא לו קל לטעון לזכותו, כי מאחר והדבר היה ספק, נהג בשב ואל תעשה ושתק. לעומת זאת, אם היה מגנה את האיש ובבית דין של מעלה מתברר לו כי גינה אדם חף מפשע, לא יהיה אז בפיו כל מענה לזכותו. לכן, בכל מקרה של ספק אין טוב מן השתיקה. שבת שלום. נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
" יהי רצון מלפנייך אלוקי, שתזכני לגדל בנים ובני בנים אוהבי ה' יראי אלוקים "
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2013 19:41 |
|
| |
ב''ה ה' ניסן (היום יש 3 הלכות) א. לשון הרע על בעלי מחלוקת. אדם הגורם למחלוקת ומריבה בין אנשים, נקרא בעל מחלוקת. מותר לדבר לשון הרע על בעל מחלוקת כשהדבר מועיל להשבית את המריבה או המחלוקת, אולם אסור בהחלט לבזותו ללא תועלת. בטרם שאדם רשאי לגנות בעל מחלוקת עליו לברר לעצמו אם קיימים שלושת התנאים הבאים: 1. עליו לדעת מתוך ידיעה אישית כי איש זה, שלא בצדק התחיל במריבה. אם יסתמך על שמועה בלבד ויספר על כך לאחרים ייחשבו דבריו לשון הרע. 2. כוונתו חייבת להיות לשם תועלת (השקטת המריבה) ואסור שדבריו ייאמרו מתוך שנאה אישית. 3. הוא רשאי לדבר בגנותו רק כאשר זו הדרך היחידה להשקיט את המריבה. אם יש ביכולתו לעשות זאת בדרך אחרת- כגון להוכיח את בעל המחלוקת באופן אישי- אסור לו לדבר עליו לשון הרע. ב. לבזות אדם לאחר מותו. אסור לבזות אדם אפילו לאחר מותו. הדבר אמור גם אם הנפטר היה עם הארץ, וכל שכן אם היה תלמיד חכם. ג. המבזה דברי תורה של חברו. כשם שאסור לבזות תלמיד חכם עצמו כן אסור לבזות את דברי תורתו. בספריהם של גדולי ישראל בדורות הקודמים אנו מוצאים שהם השתמשו לעיתים בלשון חריפה ובדברי קינטור האחד נגד חברו, אולם אין בכך כל סתירה לדין האמור. גדולי ישראל כתבו בלשון חריפה אך ורק בויכוחים שהיו ביניהם בדברי תורה וכל כוונתם הייתה לשם שמים. הם נקטו בדרך זו בשעה שראו פסק הלכה שלדעתם אינו מוסכם להלכה, ורצו למנוע שיתקבל בציבור ויצא מכך מכשול, אולם הם מעולם לא התכוונו חלילה ללעוג ולהתלוצץ האחד על חברו. ואכן, אם לא לתכלית זו, אין כל היתר לגנות דברי תורה של הזולת אף אם דברי הביקורת הם נכונים. שבוע טוב. נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי tootii2 ב- 16/03/2013 19:41:07
" יהי רצון מלפנייך אלוקי, שתזכני לגדל בנים ובני בנים אוהבי ה' יראי אלוקים "
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2013 00:23 |
|
| |
ב"ה
ו' ניסן (סליחה על האיחור....)
א. המספר לשון הרע לקרוביו.
אין אדם רשאי לספר לשון הרע אפילו לבני משפחתו הקרובים ביותר- הורים, אחים, אחיות, דודים דודות ובני דודים.
לא יספר הבעל לשון הרע לאישתו ואישה לא תספר לשון הרע לבעלה. מאוד נפוץ ומקובל, שבני הזוג מספרים האחד לשני את אשר עבר עליהם או ראו במשך היום. לכן, חשוב מאוד שיזהרו וידעו להשמיט מהדברים את דברי הגנאי אודות אחרים.
על אף האמור, רשאי הבעל להודיע לאישתו כי אנשים מסוימים הם רמאים וכדומה, כדי שתדע להישמר מהן ולהמנע מהפסד ונזק. מותר לו לעשות זאת גם במקרה שהוא שמע על כך רק מאחרים, אולם אז עליו לציין בפירוש: "שמעתי ש... לכן עמדי על המשמר והזהרי ממנו".
ב. המספר לשון הרע על הזולת בפני קרוביו.
אין לספר לשון הרע על אדם בפני קרובו- אחיו, אחותו, בנו או כל קרוב אחר. גם אם כוונתו היחידה של המספר היא שקרוביו של האיש יוכיחוהו על רעתו, הוא עובר על איסור לשון הרע, משום שהיה עליו להוכיחו בעצמו ולא לרוץ לספר את קלונו בפני קרוביו. רק במקרה שכבר ניסה בעצמו להוכיחו ונכשל או שאין באפשרותו להוכיחו, מותר לו לספר על רעתו לקרוביו כדי שהן יוכיחוהו.
דוגמא לכך אנו מוצאים בתורה. יוסף סיפר ליעקב אביו בגנות אחיו וכוונתו היתה שיעקב יוכיח אותם (בראשית ל"ז), ובכל זאת נענש על כך, משום שהיה עליו להוכיחם בעצמו לפני שסיפר לאביו על מעשיהם.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2013 13:05 |
|
| |
ב"ה
ז' ניסן
א. המספר לשון הרע לנכרי.
אסור לספר לנכרי לשון הרע על אדם מישראל. העושה כך, מלבד לשון הרע שבידו, הוא מבזה כבוד ישראל ומחלל כבוד שמים. נוסף על אלה, עלול הוא לגרום לחברו רעה רבה, כי בעוד שיהודי השומע לשון הרע על חברו אינו מקבל את הדברים מיד ובהחלטיות, הרי הנכרי השומע לשון הרע על יהודי, מאמין מיד לדברים ומפרסמם בפני כל.
חמור לאין ערוך הוא עוונו של זה המלשין על אדם מישראל בפני נכרים. העושה מעשה כזה, דינו כאפיקורוס ועוונו גדול מנשוא.
ב. אמרות היתוליות ועוקצניות.
יש ואדם מתפתה ליצרו ללעוג על חברו ולהתלוצץ ממנו, אך הוא אינו עושה זאת במפורש, אלא מתחכם לבטא את הדבר על ידי אמרה היתולית ועוקצנית. האיש שעליו נאמרו הדברים אינו מסוגל להשיב מיד, משום שעובר זמן מה עד שהוא תופס את העוקץ שבהם, ואילו השומעים מתפעלים מחכמתו וחריפותו של המתלוצץ וממלאים פיהם צחוק לאידו של הנפגע. מובן כי סוג כזה של לעג פוגע ומעליב פי כמה. אין צורך לומר כי דברים אלו אסורים לחלוטין. אולם במיוחד חשוב להדגיש, כי אלו המשבחים אדם כזה על חכמתו ונהנים מחריפותו, נחשבים כשותפים לפשעו ואחראים לחטאו.
_________________
" יהי רצון מלפנייך אלוקי, שתזכני לגדל בנים ובני בנים אוהבי ה' יראי אלוקים "
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2013 15:05 |
|
| |
ב''ה ח' ניסן א. על מי אין לקבל לשון הרע. אסור לשמוע או לקבל לשון הרע על כל אדם מישראל. יוצאים מן הכלל: אפיקורוס, מלשין, והמוחזק כבעל עבירה, שמותר לספר את רעתם ולהאמין לדברי הגנאי שמספרים עליהם. ב. דוגמה ומופת לאחרים. ראוי לכל אדם שירגיל עצמו לגעור בבני משפחתו ולהוכיחם בעת שהוא שומע אותם מדברים לשון הרע. עליו לעשות זאת בלשון רכה, בהסבירו להם את הרע שבדבר וענשו החמור, וכן את גודל שכרו של הנזהר מעבירה זו. מעל לכל, חשוב ביותר כי הוא עצמו ישמש דוגמא ומופת לבני הבית, בכך שיזהר שלא ישמעו ממנו לעולם דברי גנאי על זולתו. מי שאינו נשמר בעצמו, לא רק שאינו יכול לשמש דוגמה לאחרים, אלא שיכול הוא לקלקל יותר, מפני שבשעה שהם נכשלים בעון לשון הרע אין לו פתחון פה להוכיחם על רעתם. נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
" יהי רצון מלפנייך אלוקי, שתזכני לגדל בנים ובני בנים אוהבי ה' יראי אלוקים "
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2013 14:24 |
|
| |
ב''ה ט' ניסן (היום יש 3 הלכות) א. אבק לשון הרע. דברים שהם כשלעצמם אינם לשון הרע, אולם מביאים לידי כך שאנשים ידברו לשון הרע, נקראים אבק לשון הרע. וכך מגדיר זאת רבנו יונה ז''ל: ''ועניין אבק לשון הרע הוא, כאשר יסבב האדם בדבריו שיספרו בני אדם לשון הרע''. אבק לשון הרע אינו חמור, אמנם, כלשון הרע ממש, אך הוא אסור גם כן. ב. הגורם לשומע להבין כי קים דבר גנאי על חברו. המספר על חברו דברים, שהשומע יכול להבין מהם כי האיש עשה מעשה לא הגון, - אף שאינו מזכיר כלל מהו המעשה או כל פרט ממנו, נחשבים דבריו אבק לשון הרע. דברים מסוג זה מעוררים את סקרנותו של השומע לדעת את פרטי המעשה הרע וגורמים שבסופו של דבר יסופר לשון הרע ממש. ג. המספר בשבחו של חברו בפני שונאיו. המספר בשבחו של חברו בפני שונאיו, נחשבים דבריו אבק לשון הרע. דברי השבח יכולים לגרום שהשומעים, שאינם אוהדים את האיש, יגיבו בדברי גנאי. מאותו טעם אסור לשוחח אודות אדם כלשהו עם אנשים השונאים אותו, או אפילו רק להזכיר את שמו בפניהם. שיחה כזאת תביא גם. היא לכך שהשומעים יתעוררו לספר בגנותו של האיש השנוא עליהם וללעוג לו. נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
" יהי רצון מלפנייך אלוקי, שתזכני לגדל בנים ובני בנים אוהבי ה' יראי אלוקים "
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2013 13:27 |
|
| |
ב''ה י' ניסן (היום יש 3 הלכות) א. המרבה בשבחו של חברו. אין להרבות בשבחו של אדם, אפילו כאשר השומעים אינם נמנים על שונאיו. המרבה לספר בשבחו של חברו, סופו שיוסיף עליו גם דבר גנאי. מלבד זאת, עלול ריבוי השבחים לגרום שהשומעים ינסו לסתור חלק מהשבחים או להסתייג מהם, על ידי הזכרת חסרונותיו של האיש. ב. המשבח את חברו ברבים. אין לספר שבחו של אדם ברבים, אפילו כשאין מפליגים בשבחו יתר על המידה, ובין השומעים גם לא נמצא מישהו השונא אותו. ג. לספר בשבחו של צדיק. מותר לספר בשבחו של אדם הידוע לכל כצדיק גמור, אפילו בפני שונא ומקנא, מאחר ואי אפשר לגנותו. אם מישהו ינסה לדבר בגנותו, ידעו הכל כי דבריו שוא הם. נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
" יהי רצון מלפנייך אלוקי, שתזכני לגדל בנים ובני בנים אוהבי ה' יראי אלוקים "
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2013 12:40 |
|
| |
ב''ה י''א ניסן (היום יש 3 הלכות) א. שבח שמשתמע ממנו מגרעת. אין לשבח אדם בדברי שבח, שמשתמע מהם כאילו הוא חסר מעלות אחרות או לוקה במגרעות. ב. דברי שבח הגורמים נזק. אין לשבח אדם בדברים העשויים להסב לו נזק והפסד. לדוגמא, המשבח את חברו על שהוא מרבה לתת צדקה לכל מבקש, במקום שהדברים יכולים להגיע לאזניהם של אנשים לא הגונים שיבואו להטרידו שיתן להם מכספו. ג. דברים מותרים, שהשומע עשוי לחשבם בטעות כאילו הם לשוה''ר. חיב אדם לשמור את פיו ולשונו שלא יחשדוהו כאילו הוא מדבר לשון הרע. הדברים אמורים אף במקום שעל פי הדין מותר לספר לשון הרע. אם השומע עשוי לחשוב בטעות שהמספר עובר על איסור לשון הרע משום שנדמה לו שדבריו אינם נאמרים מתוך כוונה לתועלת או שהוא עשוי לחשוב שאין בדברים אפילו שמץ של אמת כדי לחוש להם אסור לספר לו זאת. המביא עצמו לידי כך שיחשדוהו כי הוא עובר על איסור לשון הרע הרי הוא בכלל אבק לשון הרע. שבת שלום. נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי tootii2 ב- 22/03/2013 12:41:03
" יהי רצון מלפנייך אלוקי, שתזכני לגדל בנים ובני בנים אוהבי ה' יראי אלוקים "
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2013 20:09 |
|
| |
ב''ה י''ב ניסן (היום יש 3 הלכות) א. להתרחק מבעלי לשון הרע. התרחק מחברתם של בעלי לשון הרע! אדם שאתה מכירו כמי שרגיל לדבר לשון הרע, השתדל תמיד לקצר את שיחותיך עימו. אסור לדור בשכנותם של בעלי לשון הרע- כמאמר חז''ל: ''אוי לרשע ואוי לשכנו''. אפילו מי שאין בדעתו לקבל את דבריהם ולהאמין להם חיב להתרחק מחברתם, משום ששמיעת לשון הרע כשלעצמה גם היא אסורה. חייב אדם להזהר גם שלא להתישב בבית הכנסת או בבית המדרש בקרבת בעלי לשון הרע. מלבד מה שהם מכשילים אותו בדיבור או שמיעת לשון הרע ומרגילים אותו במידתם הרעה, הם גם יפריעוהו מתפילה ולימוד תורה. ב. שנה את נושא השיחה. בשעה שמישהו מנסה לספר לך לשון הרע ואינך יכול להוכיחו על כך, הדרך הטובה והיעילה לעצור את לשונו הרעה היא לשנות את נושא השיחה. קח את היוזמה בידיך ועבור לנושאי שיחה מותרים. ג. חינוך הילדים לשמירת הלשון. על ההורים להדריך את ילדיהם כבר בצעירותם להימנע מלשון הרע. ההרגל הוא הגורם העיקרי לכך שאנשים אינם נשמרים מעוון לשון הרע. אדם המתרגל מילדותו לדבר ככל העולה על רוחו באין מונע, קשה לו יותר מאוחר לשנות טבעו והרגלו ככל שיקדימו ההורים לחנך את בניהם שלא לדבר לשון הרע (וכן שאר דיבורים אסורים, כמו לקלל ולשקר), כן יהא קל להם להימנע מלשון הרע כאשר יגדלו. שבוע טוב ושמח :-) נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
" יהי רצון מלפנייך אלוקי, שתזכני לגדל בנים ובני בנים אוהבי ה' יראי אלוקים "
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2013 22:39 |
|
| |
ב''ה י''ג ניסן (היום יש הלכה אחת ארוכה, ומפאת קוצר הזמן שצפוי מחר, אכתוב את של מחר גם היום)
א. לספר על מישהו כי עשה עוול. (שבעה תנאים)הרואה אדם שעשה עול לחברו- גנב ממנו, רימהו, הזיקו, ציערו או ביישו וכדו'- וידוע לו בברור שהאיש לא תיקן את העול, (כלומר, לא השיב את הגנבה או לא שילם תמורת הנזק), רשאי לספר את הדברים לאחרים, אם ישיג בכך אחת משתי המטרות הבאות: 1. סיפורו יסייע ביד הניזק לקבל את התמורה על הפסדו, או ימנע ממנו נזק נוסף. 2. סיפור המעשה ישפיע על אנשים אחרים שלא ילמדו ממעשיו וילכו בדרכיו הרעים, או שיביא לכך, שעושה העול בעצמו ייטיב דרכו הרעה בעקבות הבושה שתגרם לו מפרסום מעשהו. בעניין זה יש לציין, כי הבא לסייע לניזק לקבל את המגיע לו(מטרה 1), רשאי לספר על העול אפילו כשהניזק עדיין לא יודע כי גנבו ממנו או רימוהו. לעומת זאת, המספר על מעשה העול מתוך כוונה להניא אחרים ממעשים דומים (מטרה 2), רשאי לעשות זאת רק בתנאי שהניזק כבר יודע על העול או הנזק שנגרם לו (כאן מדובר במקרה שסיפורו אינו יכול לסייע לניזק לקבל את המגיע לו). אם הניזק עדיין אינו יודע על כך, ייחשבו דברי המספר כדברי רכילות. דין זה, המתיר לספר על עול שעשה אדם לחברו לשם אחת משתי המטרות דלעיל, אמור אך ורק לפי שבעת התנאים הבאים: 1. אמיתות המעשה אינה עומדת בספק. על המספר לדעת ללא ספק כי אדם זה הוא שעשה את מעשה העול - אם שהוא עצמו ראה את הדבר, או ששמע על כך מאחרים ואחר כך נתבררה לו אמיתות הדבר ללא צל של ספק. 2. לא קיים ספק בדבר היות המעשה אמנם מעשה עול. אין להחליט מיד עם ראית המעשה שהוא מעשה רע ולא צודק. במקרים רבים, כשבוחנים מעשה מסוים על כל צדדיו, מתברר כי לפי הנסיבות שבהן נעשה היה זה מעשה מותר. לכן, לפני שאדם מספר לאחרים על פלוני שעשה עולה לחברו, עליו לשקול ולבחון היטב אם זהו באמת מעשה רע כפי שנדמה לו, או אולי נעשה דוקא כדין. 3. יש להוכיח את עושה העול לפני שמפרסמים את מעשיו. א. חובה להוכיח את עושה העולה לפני שמגנים אותו ברבים. רק לאחר שסרב לקבל את התוכחה ולתקן קלקלתו, מותר לפרסם את הדבר ברבים. ב. אם האיש ידוע כמי שאינו מוכן להישמע לתוכחה, אין צורך להוכיחו כלל, אולם במקרה כזה ליב המספר לספר את הדבר בנוכחות שלושה אנשים לפחות. טעמו של דין זה הוא, כי אם יספר לאדם אחד או לשניים בלבד, הם עשויים לחשוב כי הוא מספר להם זאת בצנעה, משום שדבריו אינם א ואין הוא רוצה שיגיעו לאזני האיש שעליו הוא מספר. ולכן, לא רק שהוא ייחשב בעיניהם כמדבר לשון הרע, אלא גם לא יאמינו לו כדי לחוש לדברים ולבדוק את נכונותם וכל תועלת לא תצמח מסיפורו. ג. החושש לספר בפני שלושה פן יתגלה הדבר לעושה העול, שהוא איש אלים או שבידו להרי לו, רשאי לספר אפי' שלא בפני שלושה אנשים. ד. אם הרואה מעשה העול הוא אדם המוחזק ברבים כמי שאינו נושא פנים לאיש וכדובר אמת, שאינו חושש לומר את דבריו אפילו בפני החוטא עצמו, הוא רשאי לספר את המעשה אפילו שלא בפני שלושה. 4. לדייק בסיפור המעשה ולא להגדיל את העול יותר ממה שהוא. אין להגזים או לסלף אפילו פרט אחד מפרטי המעשה. סיפור המעשה חייב להיות מדוייק כדי שמעשה העול לא ייראה גדול יותר ממה שהוא באמת. לכן, אם נמצא איזה פרט לזכותו של עושה העול, יש להזכיר גם אותו. 5. כוונת המספר תהיה לתועלת בלבד. א. עונת המספר חייבת להיות אך ורק לשם התועלת העשויה לצמוח מסיפורו. אסור לו להפיק הנאה כלשהי מגנותו של עושה העול, וכן אסור לו לספר על המעשה מתוך שנאה אישית. ב. לא כל אדם רשאי לספר על מעשה עול של זולתו. מי שבעצמו אינו טוב מיושנת העול ונגוע כמותו באותם מעשים רעים, אינו רשאי לגנותו על מעשיו בפני אחרים. אדם זה בודאי אין כוונתו אלא לבזות ולהשפיל את זולתו. ג. אין לספר על מעשה העול לאנשים רשעים או העושים מעשים דומים. גם במקרה זה לא יביא הדבר כל תועלת, מפני שבעיני אנשים אלה אין מעשים אלו נחשבים לעברה, ואין משום כך לצפות מהם שיוכיחו את עושה הרעה, או יסייעו בתיקון כלכלתו. 6. לכתחילה יש לנסות דרך אחרת. אם ביכולתו להפיק אותה תועלת בדרך אחרת, מבלי לספר לשון הרע, אין הוא רשאי לדבר בגנותו של עושה העול. 7. אין לפגוע בעושה העול יותר מהמגיע לו על פי ההלכה. אסור שסיפור הדברים יגרום לעושה העול הפסד ונזק יותר ממה שהוא חיב בו על פי הלכה. נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
תוקן על ידי tootii2 ב- 24/03/2013 22:49:33
כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2013 23:12 |
|
| |
ב"ה
י"ד ניסן
(מפאת קוצר הזמן העתיד למחר, אני כותבת היום את ההלכה של מחר <3>, תלמדו אותה מחר)
א. כשנעשה עול לקרובך.
כשנתמלאו שבעת התנאים המפורטים לעיל, מותר לספר על מעשה עול אף אם המספר לא נתבקש לכך על ידי האיש שנעשה לו העול. אבל אם לא נתמלאו כל שבעת התנאים הללו, אסור לרואה המעשה לספר את הדבר אפילו אם נתבקש לעשות זאת.
דין זה חל על כל אדם. אפילו מי שנעשה עול לקרובו, אין לו כל התר לספר על כך לאחרים כל עוד לא נתקיימו שבע התנאים במילואם. אדרבה, כאשר נעשה עול לקרוב או בן משפחה יש לבחון ביתר קפדנות אם נתקיימו שבעת התנאים, משום שדווקא במקרים אלה נפוץ מאוד המכשול. אנשים השומעים על עול שנעשה לקרובם ממהרים מיד לגמול לעושה הרעה ולהיפרע ממנו על רעתו, לפני ששקלו היטב אם מותר להם לעשות זאת.
.ב. לפרסם את המדבר לשון הרע
הרואה אדם המספר לשון הרע על חברו, רשאי לפרסם ברבים את חטאו של האיש, בתנאי שנתמלאו שבעת התנאים כדילעיל.
התר זה אמור אך ורק בשעה שלנידון כבר ידוע שדיברו בגנותו, אולם כל עוד לא נתגלה לו הדבר, אסור לפרסם ברבים את חטאו של מדבר הלשון הרע משום שדבר זה הוא בכלל רכילות.
עם זאת, יש פעמים שמותר לפרסם את המדבר לשון הרע ולספר על כך לאחרים אף לפני שהגיעו דברי הגנאי שלו לאזני .
.הנידון, זאת במקרה שהדבר מביא תועלת ממשית לנידון
. אל תבזה אדם שעשה לך עול
אם חברך רימה אותך, ביש אותך או עשה לך עול אחר, אסור לספר זאת לאחרים. אף על פי שאתה יכול לטעון כי אין לך כל כונה לנקום בו ומטרת דבריך אינה אלא לגנותו עבור רעתו או לשם תועלת כלשהי, אין בכל אלה התר לדבר בגנותו של זה שעשה לך עול. נגיעתך האישית בודאי תשפיע שבסיפורך יתערב רצון לנקמה.
לו היית שומע כי ברח גנב מבית האסורים והוא מסתובב לו חופשי בשכונתך, אין ספק שהיית נועל את דלתות ביתך היטב ונזהר שבעתיים שמא יפגע ברכושך. כך עליך לנהוג בשעה שאתה כועס על זולתך. דווקא באותה שעה אורב היצר הרע למוצא פיך כדי להכשילך, ואז אתה עשוי לבוא בקלות לידי דיבור לשון הרע לכן מובן, שדווקא במצב כזה עליך לעשות .מאמץ גדול מהרגיל לשמור את פיך מרע
חג שמח :)
|
|
|
|
|
|
