שתי הלכות ליום :)

ב"ה

כ"ה ניסן

א. רכילות מתוך הכרח.

איסור רכילות אמור בין במי שמספר מרצונו החופשי ובין שמספר משום שמפצירים בו או מפתים אותו שיספר. כשם שאסור לאדם לאכול מאכל לא כשר כשמפתים אותו לעשות זאת, כן הדין במי שמפתים אותו לספר רכילות על זולתו.

ב. לספר רכילות להורים או מורים.

לעולם אל תספר להוריך או למוריך דבר גנאי שמישהו אמר אודותם. אפילו הם מבקשים ממך שתספר להם על כך, אתה חייב לסרב. מיותר כמובן לציין כי סירובך חייב להיאמר בדרך ארץ ועם כל הכבוד המגיע להם.

ג. הפסד כספי הנגרם בגלל הימנעות מרכילות.

אסור לספר רכילות אפילו אם הסירוב עשוי לגרום הפסד כספי. אדם חייב לוותר אף על כל רכושו ולא לעבור על איסור אחד של תורה. איסור רכילות אינו יוצא מכלל זה.


ערב נעים 

ב"ה

שמתי לב שמשהו השתבש עם התאריכים של ההלכות.... אחרי בדיקה שעשיתי.... התגלה שלמדנו כל יום הלכות... אבל יום אחד בטעות דילגתי על תאריך.

ומשום שכבר למדנו את ההלכה של היום... אתמול... אז נלמד היום את ההלכה המדולגת.

ט"ו ניסן


א. המספר על עוול שעשה לו חברו, כדי למנוע נזק או הפסד.

על אף הדין האמור בסעיף הקודם, כי מי שנגרם לו נזק או עול כלשהו על ידי חברו אינו רשאי לספר את הדבר לאחרים- אין איסור זה חל במקרה שבו יכול סיפורו לסייע בידו להחזיר את הפסדו או לתקן את העול שנעשה לו.

 בעניין זה יש לציין, כי אדם הנפגע באופן אישי נוהג בדרך כלל להגיב במהירות וללא שיקול דעת לגבי המותר והאסור בתגובתו, לכן, חשוב לחזור ולהזכיר את שבעת התנאים עם הוספות קלות. בכל מקרה, לפני שאדם מתיר לעצמו לספר למישהו על עול שעשה לו חברו, הוא חייב לבחון בקפדנות אם קיימים שבעת התנאים המתירים לו לעשות זאת. אם יחסר פרט אחד מן התנאים הללו הוא יעבור בסיפורו על איסור לשון הרע.

א) כוונת המספר חייבת להיות לשם תועלת בלבד- אם כדי לקבל חזרה את אשר הפסיד, או לתקן את העול, או כדי למנוע עול ונזק בעתיד.

ב) עליו לדעת מתוך ראיה אישית כי אדם זה הוא האחראי לעול או לנזק שנגרם לו. אם שמע על כך מאחרים, אין הוא רשאי לגמול לו כל רעה עבור זה.

ג) אל לו להחליט מיד כי מעשהו של האיש הוא מעשה עול, אלא ישקול ויבחן היטב אם על פי דין התורה אמנם כך הדבר. מאחר ואדם משוחד בדרך כלל על ידי נגיעה אישית ופעמים רבות אין הוא רואה את המעשה באורו הנכון, עליו לברר היטב אם מה שנראה בעיניו מעשה עול הוא באמת כזה.

ד) אם הוא יכול להשיג אותה תועלת על ידי שיוכיח את עושה העול באופן אישי, הוא חייב לעשות זאת.

ה) אסור לו לערב בסיפורו דברי שקר או גוזמא בתיאור מעשה העול. עליו לדייק בסיפור המעשה מבלי להשמיט אפילו אותם פרטים המעמידים עושה העול באור חיובי יותר או המפחיתים מחומרת מעשהו. מי שנגרם לו עול, נוטה להגזים בסיפור העול שנעשה לו, על כן יש הכרח לנקוט נשנה זהירות שלא להיכשל בעון זה.

ו) אם ביכולתו להשיג אותה התועלת בדרך אחרת מבלי להיזקק ללשון הרע, הוא חיב לעשות זאת ואין לו אז כל היתר לדבר לשון הרע. יתר על כן, גם כשהוא מוכרח לספר את המעשה, אך יש באפשרותו להשיג את התועלת המבוקשת בלא לספר את כל הפרטים או בלא לבטא את מלא חומרת העול, חובה עליו להשמיט את הפרטים הבלתי נחוצים.

ז) עליו להיזהר שבסיפורו לא יגרום לעושה העול נזק רב יותר ממה שהוא אחראי לו על פי דיני התורה.


שבוע טוב 

ב"ה

כ"ז ניסן

א. רכילות בערמה.

אין להזכיר לאדם מעשה רע שעשה לו חברו- גם אם המספר עושה זאת בעקיפין ובלא להזכיר כלל את שם האיש עושה הרעה, הוא עובר על איסור רכילות. המזכיר למישהו מעשה עול שנעשה לו, גורם בכך שהאיש יזכר בזה שעשה לו את הדבר, ועל ידי זה הוא מעורר את האיבה ביניהם.

ב. רכילות בכתב.

דברים שאסור לאמרם משום שהם נחשבים רכילות, אסור גם להביעם בכתב. לכן, הכותב מכתב לחברו יזהר לא לכתוב לו כי מישהו אמר או עשה דבר מה נגדו.

ג. רכילות בעסקים ובמסחר.

כשם שאסור לספר לזולת כי פלוני דיבר בגנותו, כן אסור לספר כי פלוני דיבר בגנות סחורתו. לדוגמא, אין לספר לחנווני כי מתחרהו גינה את טיב סחורתו. גם דברים אלו עשויים להכניס בליבו של החנווני שנאה למתחרהו.


יום שמח