שתי הלכות ליום :)

ב"ה

כ"ח ניסן

א. רכילות בפני רבים.

אסור לספר רכילות אפילו בפני שומע יחיד, וכל שכן בפני רבים.

ב. המשוחח עם אדם הרגיל לחשוב שאחרים מדברים בגנותו.

יש אנשים נרגנים בטבעם, החושבים תמיד כי כל מה שחברם עושה או אומר מכוון נגדם ופוגע בהם. המשוחח עם אדם כזה חייב לנקוט במשנה זהירות. עליו להישמר מלספר לו דבר כלשהו העשוי להתפרש על ידו כאילו חברו דיבר או עשה דבר מה נגדו.

ג. דברי גנאי ששמעו אותם רבים.

בהלכות לשוה"ר לעיל הובאה דעה הלכתית האומרת, כי כאשר אדם מספר לשון הרע בנוכחות שלושה אנשים או יותר, רשאים השומעים לחזור ולספר את הדברים לאחרים. לדעת בעלי שיטה הלכתית זו, אמור אותו דין גם לגבי רכילות.
כאשר אדם מדבר בגנות חברו בנוכחות שלושה אנשים רשאים השומעים לספר לו את הדבר ואין הם עוברים על איסור רכילות.

גם כאן, כמו לגבי לשון הרע, מבוססת הלכה זו על ההנחה, כי דבר הידוע לשלושה אנשים אינו יכול להישמר עוד בסוד ובוודאי יתפרסם ברבים. לפי הנחה זו יש לשער, כי האיש שדובר בגנותו ישמע כל כך ממילא, בין אם השומעים הללו יספרו לו או לא. לכן הם רשאים לספר לו את הדבר בעצמם, משום שהתורה לא אסרה לספר דברים העשויים להתגלות ממילא. יש לציין כמובן, כי גם לדעה זו כפוף ההיתר לתנאים שהוזכרו.

 החפץ חיים מדגיש כאן, כמו גם בהלכות לשוה"ר, שאין לסמוך על דעה זו משום שרבים מן הפוסקים חולקים עליה ודוחים אותה. על כן, אפילו כאשר "כולם יודעים" שראובן דבר בגנותו של שמעון, אין לוי רשאי לספר לשמעון כי ראובן דיבר בגנותו.

ב"ה

ב"ה

א' אייר

(היום יש 5 הלכות)

א. איסור שמיעת רכילות.

כשם שאסור לשמוע לשון הרע כך אסור לשמוע רכילות. איסור זה אמור אפילו אם השומע עדיין אינו מאמין בדברים.

ב. איסור קבלת רכילות.

כשם שאין לקבל לשון הרע, אסור גם לקבל רכילות. מי שמזדמן לו לשמוע דברי רכילות, אסור לו להאמין כי הדברים אמת הם.

ג. שמיעת רכילות על מנת להישמר מהנזק.

רשאי אדם לשמוע רכילות אם הוא מבין מראשית דברי המספר, כי ידיעת הדבר תועיל לו להישמר מנזק או הפסד. התר זה אמור אך ורק לגבי שמיעת הרכילות. אבל אסור לו לקבל את הדברים כאמת מוחלטת, והוא רשאי רק לנקוט בצעדים הנחוצים על מנת להגן על עצמו מהנזק הצפוי.

ד. השואל על חברו על מנת למנוע נזק העשוי להיגרם על ידו.

מי שיש לו סיבה להאמין, כי חברו רוצה לפגוע בו או להזיק לו, רשאי לשאול ולחקור אודותיו אצל אנשים אחרים, כדי שידע איך ועל מה להישמר מפניו. אף שיש להניח כי חקירתו ודרישתו על חברו עשויה להביא לכך שישמע עליו דברי גנאי, מותר לו לעשות זאת, משום שכל כוונתו היא להגן על עצמו מהנזק הצפוי.

  עם זאת, יש להדגיש שוב, כי גם אם הוא שמע מאנשים רבים שנכון הדבר כי לחברו כוונות רעות נגדו, אין הוא רשאי לקבל את הדבר כאמת מוחלטת. כמו כן אסור לו לפגוע בו או לביישו, או אפילו לשנוא אותו בליבו, בגלל הדברים ששמע עליו. הדבר היחיד שהוא רשאי לעשות, כאמור, הוא להישמר מפניו פן יזיק לו.

ה. הרגילים לחקור ולדרוש את אשר אחרים מספרים עליהם.

יש אנשים הרגילים תדיר לדרוש מחבריהם שיגלו להם מה שאחרים מספרים עליהם, אף כשאין להם כל תועלת מעשית מידיעת הדברים, הם מרבים להפציר בחבריהם עד שאלה מגלים להם את מבוקשם. איש כזה מקבל בוודאי את אשר הוא שומע כאמת מוחלטת והוא נעשה שונא גמור למי שסיפרו עליו כי דיבר בגנותו. תקצר היריעה מלפרט את גודל הנזק ומנין העברות הרבות של אלה הלוקים במידה מגונה זו.

  לפיכך, שים דבר זה על ליבך וזכור! כל עוד אין לך צורך לשמוע את הדברים על מנת להישמר מנזק, לעולם אל תשאל את חברך: "מה אמר עליי פלוני"?.


חודש שמח בשו"ט 

ב"ה

ב' אייר

א. החובה לדון כל אדם לכף זכות.

מי שנודע לו כי חברו דבר בגנותו או עשה נגדו דבר מה והוא מוצא שיש אפשרות לדון אותו לכף זכות ולהצדיקו, כי לא היתה לו כונה רעה, מצוה עליו לדונו לכף זכות. אם לא ינהג כך אלא יאמין כי חברו אמנם התכוון להרע לו, הוא יעבור על איסור קבלת רכילות.


ב. כיצד עושים תשובה על עוון קבלת רכילות.

מי שעבר על איסור קבלת רכילות וחפץ לתקן את חטאו, חייב, ראשית דבר, להוציא מליבו את דברי הרכילות ולא להאמין בהם עוד. פעמים הדבר אינו קל, מפני שקשה לו להניח שהמספר בדה את הדברים מליבו. במקרה כזה ינסה להסביר לעצמו, כי המספר הוסיף או גרע פרט מהמעשה או שינה מעט מהדברים שפלוני אמר עליו, או אולי חברו סיפר לו את המעשה בנעימה כזו, שנתנה לו לראות את המעשה מן הצד השלילי.

  לאחר שהוציא את דברי הרכילות מליבו, יקבל על עצמו מכאן ולהבא לא להאמין יותר ללשון הרע ורכילות על כל אדם מישראל. נוסף לכך יתודה בפני ה' יתברך על חטאו. אם יעשה את כל אלה, יתקן את החטא אשר חטא בקבלת רכילות.

שבת שלום 


מוקדש לעילוי נשמת מישהי שהיום יום פקידתה. ת.נ.צ.ב.ה.

ב"ה

ג' אייר

א. קבלת רכילות הנאמרת ברבים.

    אין להאמין לרכילות גם כשהיא נאמרת ברבים (לדוג', ראובן מספר לשמעון בנוכחות אנשים רבים כי לוי דבר בגנותו או עשה נגדו דבר מה). העובדה שאדם מרשה לעצמו לספר דברי רכילות ברבים, אין בה כדי להתיר לשומע להסיק כי הוא מספר אמת.

    לעומת זאת אם בעקבות דברי הרכילות נראה לשומע כי עשוי להיגרם לו בעתיד נזק על ידי האיש שמדברים עליו, הוא רשאי לשמור עצמו מפניו ולנקוט באמצעים הדרושים למנוע את הנזק הצפוי. אולם, אם אין בידיעת הדברים כדי להביא לו תועלת מעשית, הוא חייב לדחות אותם ולא להאמין בהם כלל.

ב. קבלת רכילות שמספרים על מישהו בפניו.

      אין להאמין לדברי רכילות על הזולת אפילו כשמספרים את הדבר בפניו (לדוגמא, ראובן מספר לשמעון, בנוכחותו של לוי, כי לוי דיבר בגנותו). גם אם לוי שותק ואינו מכחיש את האשמה שמייחסים לו, אין בכך כדי להוכיח את אמיתותה. ייתכן כי שתיקתו נובעת מאי רצונו להטיל את האשמה על אחרים, או משום שהוא רוצה להימנע מלהיגרר למחלוקת ומריבה.

ג. מי שמספרים לו כי פלוני גרם לו להפסד או נזק.

      מי שנגרם לו נזק כלשהו (הוא פוטר ממשרתו או שהיו לו הפסדים בעסקיו וכדומה), אינו רשאי לחשוד באדם מישראל כי הוא אחראי לרעה שנעשתה לו. גם אם מישהו יצביע בפניו על אדם מסוים כמי שגרם לו את הנזק או הרעה, אין הוא רשאי להאמין לו. הדבר היחיד שהוא רשאי לעשות הוא, להישמר מפני אותו אדם להבא, כדי שלא ינזק על ידו שנית. יתרה מזו, אפילו אם אנשים רבים גוערים באותו אדם ומטילים עליו את האשם על מעשה העול והוא שותק ואינו מכחיש את הדבר, גם אז אין בשתיקתו ראיה לאמת את החשד נגדו. אף על פי שמצווה על אדם מישראל, הנחשד במעשה עוול לעשות הכל על מנת להוכיח את ניקיון כפיו כמאמר הפסוק (במדבר לב, כב): "והייתם נקיים מה' ומישראל" - אין בכל זה כדי לאמת את החשד כלפי מי שאינו נוהג כך. ייתכן שהוא שותק מפני שהוא סבור כי לא יאמינו לו  או שהוא אינו רוצה להיגרר למריבה.

שבוע טוב 

תוקן על ידי tootii2 ב- 13/04/2013 22:22:58

ב"ה

ד' אייר

א. השומע רכילות מפי שני אנשים או יותר.

אל תאמין לרכילות אפילו אם אתה שומע אותה מפי שני אנשים או יותר. גם אם יצא על כך קול בעיר או שאנשים רבים מספרים לך כי פלוני דיבר בגנותך, אינך רשאי להאמין לשמועה.

ב. השומע רכילות מפי אדם מהימן.

איסור קבלת רכילות חל גם על מי ששומע אותה מפי אדם הנאמן עליו ביותר. אמנם כבר צוין לעיל, שאם הדבר נוגע למניעת נזק או הפסד, רשאי השומע לנקוט בצעדי זהירות, אולם פרט לזה, אסור לו לקבל את דברי הרכילות כאמת מוחלטת.

ג. המספר רכילות בתום לב, כמשיח לפי תומו.

אסור להאמין לדברי רכילות גם כשאין למספר כל כוונה רעה והוא מספר את סיפורו דרך אגב, סתום לב וכמשיח לפי תומו.


מוקדש לזכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. ת.נ.צ.ב.ה.

ב"ה

ז' אייר

א. רכילות על תלמיד חכם.

המספר רכילות על תלמיד חכם, גדול עוונו לאין ערוך, וכמה טעמים בדבר:

     א) הרכילות עצמה- כידוע חמור עוון רכילות שקר מעוון רכילות אמת. רכילות המסופרת על תלמיד חכם היא בדרך כלל רכילות שקר, מפני שיש להניח כי תלמיד חכם אינו מגנה את זולתו ועושה לו רעה אם לא שהדבר מותר. לפיכך, המספר  על מעשה עוול שכאילו עשה תלמיד חכם, דבריו הם בוודאי רכילות שקר. לכן, גם כשאדם רואה תלמיד חכם עושה מעשה הנראה לו כעוול אין הוא רשאי לספר על כך.

     ב) ביזוי התלמיד חכם- התורה ציוותה עלינו לכבד תלמיד חכם ולהתדבק בו ככל האפשר. כגון, לאכול ולשתות בחברתו, לסחור איתו ולהשתדך עמו. והמספר רכילות על תלמיד חכם, משניא אותו על השומע וגורם לו שיתרחק ממנו. במקרים רבים עשוי הדבר להשניא עליו תלמידי חכמים בכלל, עד שימרה את פיהם גם בענייני הלכה.

     ג) תוצאות סיפור הרכילות- מי שמספרים לו כי תלמיד חכם דיבר בגנותו, הדבר פוגע בו ומכעיס אותו הרבה יותר מאשר אם היו מספרים לו כי סתם אדם דיבר בגנותו. לכן, מובא כי סיפור רכילות על תלמיד חכם מעורר שנאה רבה יותר, וקרוב הדבר להביא גם לידי מחלוקת גדולה. חשוב עוד לציין, כי אם התלמיד חכם הוא גם רב המקום, יכולה הרכילות לגרום נזק חמור לסמכותו המוסרית והרוחנית של הרב.

ב. המספר רכילות לקרובי האיש שגונה או שנעשה לו עוול.

המספר כי שמעון דבר בגנות ראובן, עובר על איסור רכילות גם אם הוא מספר את הדבר לאישתו של ראובן או לקרוביו ולא לראובן עצמו. אין ספק כי סיפורו מעורר בלב אשת ראובן או בלב קרוביו שנאה כלפי שמעון על שפגע בראובן. לכן, גם אם המספר מבקש מהם לא לגלות את דבריו לראובן, זוהי עדיין רכילות.

_________________

ב"ה

ח' אייר

א. המספר רכילות לנכרי על אדם מישראל.

אין הבל בין מי שמספר רכילות על זולתו בפני אדם מישראל או בפני נכרי. אדרבא, המספר לגוי רכילות על יהודי, חמור עוונו יותר. נכרי שמספרים לו כי פלוני היהודי דיבר בגנותו או עשה נגדו דבר מה, בוודאי ירצה לנקום בו ויצער את היהודי או יזיק לו. במיוחד חייבים להיזהר בדין זה אנשים המתחרים ביניהם בעסקי המסחר. אסור להם לגנות בפני הנכרי את הסחורה שהוא קנה מהסוחר היהודי.

ב. השומע רכילות מפי קרוביו.

אסור לשמוע רכילות מפי כל אדם ואין זה משנה כלל מי הוא המספר, גם כאשר המספר הוא ידיד טוב או קרוב משפחה. חשוב במיוחד להדגיש את חובתו של אדם למחות באישתו המספרת לו רכילות, וכן חובתה של האישה למחות בבעלה אם הוא מספר לה רכילות. בעל המאזין לרכילות של אשתו, מעודד אותה לספר לו תדיר סיפורי רכילות והיא מביאתו לידי כעס, מריבה ודאבון לב. הוא הדין גם לגבי אישה המאזינה לרכילות של בעלה ואינה מוחה בו.

ב"ה

י' אייר

א. כשמישהו מסרב להיטיב עמך.

אם חברך מסרב לעשות לך טובה כלשהי, אל תאמר לו: "אבל ראובן סיפר לי שהוא ביקש ממך טובה דומה ומילאת את בקשתו".
דברים אלה עלולים לעורר בליבו כעס על ראובן שגילה לך את הדבר.

ב. דברים שאדם אינו חפץ שיספרו עליו.

איסור אבק רכילות כולל גם דברים שאין בהם גנאי, אולם האיש שמדברים עליו אינו אוהב שיספרו עליו דברים מסוג זה.

דוגמא לכך אנו מוצאים בתורה: בשעה ששרה תמהה על הבשורה שיוולד לה בן, היא אמרה בליבה כי הלוא בעלה אברהם הוא איש זקן. כשסיפר ה' לאברהם את דברי שרה אישתו השמיט מדבריה את המילים הללו.

להיות אדם זקן אין בכך כל גנאי, אולם מאחר ואנשים מקפידים על מי שמכנה אותם זקן, לכן אסור לספר לזולת כי פלוני כינה אותו זקן.

ג. שמירת סוד.

חייב אדם לשמור בסוד דברים שגילה לו חברו בצנעה. המגלה את הסוד עשוי לגרום נזק לאיש שנתן בו אמון. יתרה מזו, גם במקום שאין לחשוש כי גילוי הסוד יגרום נזק - אסור לגלותו. חטא הוא לפגוע ברצונו של הזולת, ואם אדם חפץ כי יישמר סודו, הרי המגלה אותו פוגע ברצונו.

שבוע טוב 

ב"ה

י"א אייר

א. המזהיר את חברו מפני שותפות שתסב לו נזק.

היודע כי חברו עומד להיכנס לשותפות כלשהי עם  אדם אחר - או להשתדך עימו  או לקחתו כעובד וכל היוצא בזה - ונראה לו כי שותפות זו תסב לו נזק, מצווה עליו (חובה ממש ולא רק רשות) לספר לו את הדבר ולהזהירו מפני הנזק הצפוי לו משותפות זו. אבל רק בהתאם לחמשת התנאים דלקמן:

      א) לפני שהוא מחליט בדעתו כי שותפות זו עתידה לגרום לחברו נזק או רעה, עליו לבדוק את העניין היטב עד שיהיה ברור לו כי אכן כך הדבר.

      ב) עליו לדייק בסיפור הפרטים ואסור לו להגזים בתאור הרע יותר ממה שהוא באמת.

      ג) עליו להתכוון לשם התועלת בלבד - כלומר, דבריו צריכים להיות מודרכים רק על ידי הרצון לעזור לחברו להינצל מן הנזק הצפוי ולא על ידי שנאה אישית שיש לו כלפי אותו המיועד להיות שותפו של חברו. אין תנאי זה בא לומר, כי מי שיש לו שנאה כלפי אותו אדם פטור מהחובה להזהיר את חברו מפניו, אלא שבמקרה כזה עליו להכריח את עצמו להתכוון לשם התועלת בלבד ולהקפיד שדבריו יהיו נקיים ממניעים אישיים.

     לאור האמור - שמותר להזהיר אדם מפני רעתו של חברו רק כשהדבר הוא לתועלת - חשוב להדגיש, כי על המספר להתבונן היטב מראש, אם דבריו אמנם עשויים להביא תועלת. לפיכך, אם הוא יודע כי חברו לא יקבל את עצתו ויכנס לשותפות למרות אזהרתו, אין הוא רשאי לספר לו את הדבר. אזהרתו במקרה כזה, לא רק שאין בה תועלת, אלא שחברו יכול גם לנצלה אחר כך לרעה. ברגע של רוגז או מריבה בינו לבין שותפו הוא עשוי להטיח בפניו:"עכשיו אני רואה שחברי צדק כשהזהירני לא להשתתף עמך" - בדברים אלו הוא יעבור על איסור רכילו, נמצא כי זה שמזהירו מפני השותפות מכשילו באיסור רכילות.

  חשוב במיוחד להדגיש דין זה לגבי מי שנשאל על פלוני בנוגע לשידוך והוא רוצה לספר עליו דברים שליליים(מדובר, כמובן, במקרה שמותר לו לעשות זאת ובהתאם לחמשת התנאים). במקרה כזה אין הנשאל רשאי לספר את הידוע לו, אלא אם כן ברור לו שדבריו יביאו תועלת (אזהרתו תתקבל), וכי השואל לא יגלה אחר כך את דבריו לאחרים.

      ד) אם יש באפשרותו להועיל לחברו בדרך אחרת מבלי שיצטרך לספר לו בגנות המיועד להיות שותפו, עליו לבחור באפשרות זו.

      ה) הוא רשאי לספר את הידוע לו על האיש, רק בתנאי שדבריו לא ייגרמו לו רעה של ממש או רעה נוספת יותר מהמותר על פי דין תורה - להוציא, כמובן, את הרעה של מניעת השותפות עימו, המותרת משום התועלת שבדבר.

ב. המזהיר את חברו מפני שותפות עם אדם שלפי השמועה אינו הגון.

יש ואדם שומע מפי אחרים כי פלוני הוא גנב או בלתי הגון, אולם אין לו על כך ידיעה אישית - החפץ חיים מסתפק אם גם במקרה כזה הוא רשאי לספר את הדבר לחברו שמתעתד להכנס עמו לשותפות או לקחתו לעבודה אצלו. מאחר והחשד מבוסס על שמועה בלבד, יש מקום לחשוש שמא ייגרם לחשוד נזק בלתי צודק. על כל פנים, קובע הח"ח, שאם נראה לו כי  לחברו עלול להיגרם נזק או הפסד מאדם זה החשוד כגנב, הוא רשאי לגלות לו את אשר שמע עליו ולהזהירו מפני שותפות עימו. אולם, עליו לומר לו במפורש כי חשדו מבוסס על שמיעה בלבד ולא על ידיעה אישית.

ג. המזהיר את חברו מפני רעתו של שותפו.

כל האמור לעיל, בדבר החובה להזהיר את הזולת מפני שותפות מזיקה, מתייחס אך למקרה שהשותפות עדיין לא יצאה לפועל או שלא נגמרה ביניהם העיסקה בקניין גמור (אם מדובר בקניה או מכירה). שונה הדין במקום שהשותפות כבר קיימת או שכבר נעשתה העיסקה. במקרה כזה מותר להזהיר את אחד השותפים מפני שותפו הרע, רק בתנאי ששותף זה ישמר מנזק הצפוי לו משותפו השני, אך לא יבטל את השותפות או העיסקה עמו.