שתי הלכות ליום :)

ב"ה

כ"ד אייר

א. בני קורח ומחלוקת אביהם.

אל לו לאדם לקחת חלק במחלוקת, אפילו אם מעורבים בה אביו או אימו (או קרוב אחר). וכך מצינו בבני קורח, שבזכות זו, שלא נמשכו אחר אביהם במחלוקתו על משה רבנו, הם ניצלו מן העונש שבא עליו.

ב. מצווה לעצור בעד המחלוקת.

מצווה גדולה היא להשקיט המחלוקת ולהשלים בין היריבים. על זה נאמר (תהילים לד, טו): "בקש שלום ורדפהו". שכוונת הפסוק, כי יש לבקש שלום ולרדוף אחריו גם אם הוא נראה מתרחק. מי שניסה פעמים רבות למנוע מחלוקת ולא עלתה בידו, אל ייתיאש ואל יחדול מכך, אלא ינסה שוב ושוב עד שיצליח להשכין שלום בין הניצים.

ג. התרצה לאבד חלק מימי חייך?

אין לך אדם בעולם המוכן לקצר את ימי חייו, ואף על פי כן רבים הם המאבדים את זמנם על ידי שיחות בטלות ודברי הבאי. מי שיתבונן בדבר ויצרף את חשבון השעות האבודות יווכח עד מה גדולה האבדה. שעה אבודה אחת ביום מגיעה לידי 350 שעות בשנה. ידוע מאמר החכם: "אין לך דבר שהוא כה אבוד כמו זמן שאבד". ואמת גדולה היא, כי כסף שאבד ניתן להשיבו, לא כן זמן אבוד - הוא אבידה נצחית. הנוצר לשונו מרע, טבעו שהוא ממעט בדיבורים מיותרים, ועל כן נשאר לו די זמן םנוי ללימוד התורה וקיום מצוותיה.

ד. התרופה של דוד המלך, עליו השלום.

יש המתייאשים משמירת הלשון, בראותם כיצד רבים מתרשלים בה ונדמה להם כי אין אדם היכול לעמוד במצווה זו. אך האומנם יש הצדקה לרפיון זה? משל למה הדבר דומה, - לעיר שכל תושביה חלו במחלה נוראה ולא נמצא רופא היודע להביא מזור ומרפא לאותה מחלה. הכל כבר נואשו והשלימו עם מר גורלם. וגם כשהגיע לעיר באחד הימים רופא מומחה בעל שם עולמי, לא פנו אליו כדי לשאול בעצתו. היה רק אדם אחד שרץ אל הרופא החדש לבקש את עזרתו. וכששאלוהו על מה ראה ככה למהר בעוד האחרים כבר נואשו ממרפא? השיב להם: "שוטים שבעולם, הלא חיי תלויים בו, ואיך יעלה על דעתי לראות מה אחרים עושים בשעה זו?"

  אם כך הוא ברפואת הגוף, על אחת כמה וכמה ברפואת הנפש, מי לנו רופא נאמן יותר מדוד המלך עליו השלום, והוא ששאל: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב", וגם נתן לנו עצה: "נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה" (תהילים לד, יד). היש מישהו שלנבון יחשב, ולא ימהר לקחת את התרופה כאשר יעץ דוד המלך.

ה. שמירת אוצר המלך.

מי שהמלך מינה אותו כשומר על אוצרותיו, יעשה בוודאי כל מאמץ שלא להיכשל במשימה, וגם ישתדל שלא להסיח אף לרגע את דעתו ממנה. על אחת כמה וכמה, אם במקום האוצר רבים הגנבים והשודדים הלוטשים עליו עין או שכבר היו בו גנבות בעבר, בוודאי יגביר הממונה על השמירה את עירנותו ויחפש ללא הרף תחבולות לשפר את השמירה. בדומה לכך עלינו לנהוג בשמירת אוצרו של הקב"ה. דווקא משום שהיצר הרע אורב כדי לחטוף מאיתנו את האוצר, ולמרות שכבר נכשלנו בעבר בלשון הרע, עלינו להגביר ביתר שאת את עירנותנו שלא ניכשל בשמירת האוצר היקר - הוא הדיבור!

ו. המשיב רע לרופא שריפא אותו.

שים לב! פלוני לקה בשיתוק הדיבור. ולאחר מאמצים מרובים נמצא רופא שהחזיר לו את כח הדיבור. שער בנפשך, האם יעלה על הדעת שיהין אותו אדם להשתמש באותו כח הדיבור כדי לבזות את הרופא שהחזירהו לו? במשל זה משתקף מצבנו. הקב"ה זיכה אותנו ביתרון על כל בעלי החיים, והוסיף בנו את הנפש המדברתכדי שנוכל לזכות בעולם הנצחי ע"י תורה ומצוות. לכן, אל נשתמש במתנה נפלאה זו נגד רצון נותנה.

ז. אל תמשיך!

אם מישהו מזהיר אותך באמצע הארוחה כי המזון שאתה אוכל אינו כשר, תמהר מיד לפלוט אותו מפיך. כך עלינו לנהוג גם לגבי לשון הרע. אם אתה מוצא עצמך מדבר לשון הרע - הפסק מיד!

ב"ה

כ"ז אייר

א. ביקורת תמידית.

מרבית האנשים נכשלים בלשון הרע מחוסר ידיעת ההלכות, ולרוב אין הם יודעים מה נחשב לשון הרע ועד היכן מגיעים איסוריה. לחיסרון זה אין עצה אלא ללמוד את דיני לשון הרע על כל פרטיהם. הלומד את ההלכות הללו וחוזר עליהן תדיר, הן נקבעות בטיבעו עד שלשונו נעשית רגישה לכל דיבור היוצא מפיו. רגישות זו מונעת אותו מלדבר דיבורים אסורים.

ב. לימוד יום יומי.

על כל אחד לקבוע לעצמו, מידי יום ביומו, זמן מסויים ללימוד הלכות לשון הרע ולבדיקת מוצאי פיו.

ג. עזור לאחרים ולעצמך.

חייב אדם לפרסם ולהודיע לאחרים את גודל האיסור של לשון הרע. בכך, לא זו בלבד שהוא מחזק אחרים להישמר מן האיסור אלא גם מתחזק בעצמו שלא לדבר דיבורים אסורים.


ד. עידוד לאחרים.

מי שנכשל בלשונו והחטיא בה אחרים, יכול לתקן את חטאו על ידי שישתמש בלשונו לזכות את הרבים - להוכיחם ולעודד אותם לקיים תורה ומצוות. וכך אמרו חז"ל - "הצדיקים באותו דבר שחוטאים, בו מתרצים".

ה. עורר את לב הזולת.

המעודד אחרים ומזרזם לקיים את מצוות שמירת הלשון, הרי הוא ממזכי הרבים וזכותו גדולה מאוד. מרבית האנשים נכשלים באיסור לשון- הרע, בעיקר בגלל חוסר ידיעה, לכן יש להניח כי אם מישהו יעורר את תשומת ליבם לשמירת הלשון, הם יקבלו את דבריו ויחלו לשמור את לשונם.

ו. קשוט עצמך!

זה שבעצמו מדבר לשון הרע ואינו נוצר את פיו, אינו יכול להוכיח אחרים על עוון זה. לעומתו, זה השומר את לשונו מרע, יש בכוחו לעודד ולזרז גם את חברו שינהג כמותו.

ז. אל יאוש!

אם נכשלת פעמים הרבה בעוון לשון הרע, אל תתיאש ואל תרפה ידך, עשה תשובה ונסה שוב.

ח. תיקון הלשון קודם לכל.

ביום הכיפורים, כשהיה נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים בבית המקדש, הייתה עבודתו הראשונה, הקרבת הקטורת. ואמרו חז"ל (יומא מד.), שהקטורת מכפרת על חטא הלשון. מכאן אפשר להבין עד כמה חמור קלקול הלשון, שאפילו הכהן הגדול, האיש המקודש ביותר מכל כלל ישראל, בבואו פעם בשנה לקודש הקודשים לבקש על העם, היה צריך קודם כל לכפר על חטא הלשון. ללמדנו, כי תיקון הלשון קודם לכל, ומכאן שכל אדם הבא לתקן את מעשיו ולשוב בתשובה לפני ה' צריך לפני כן לתקן את לשונו.

ט. התרופה ללשון הרע.

"אמר רב חמא: מה היא תקנתו של המספר לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, ואם הוא עם הארץ, ישפיל דעתו" (יתנהג בענוותנות). (ערכין טו:)

י. דין וחשבון שבועי.

בכל ערב שבת יתבונן אדם בנפשו, אם דיבוריו באותו שבוע היו כדין. מי שבחן את עצמו ומצא כי במשך השבוע לא נכשל בלשונו, ראוי כי ירשום את הדבר בפנקסו, ישמח בחלקו ויתן הודאה לה' על שעזר לו בזה ויבקש אותו שיעזרנו גם להבא.

י"א. עצתה של התורה.

התורה נתנה עצה לאדם, כיצד להינצל מעוון לשון הרע: "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כד, ט). מרים נעשנה בעונש חמור על שום שדיברה לשון הרע על משה, ועל ידי זכירת עונשה, בא אדם לידי הבנת חומרת האיסור של לשון הרע.

  יש המפקפקים בתועלתה של עצה זו, משום שהם רואים מישהו האומר פסוקים אלו (יש הנוהגים לאמרם מידי יום אחר התפילה) ומיד לאחר מכן הוא מדבר לשון הרע. לפיקפוק זה אין כל הצדקה, כי אמירה בלבד, בוודאי אין בה תועלת, ומי שבאמת חפץ להסתייע בעצה זו, חיב לתת את דעתו ביתר זאת למצוה זו ולזכור את מעשה מרים בשעת דיבורו, חשוב כמובן לציין, כי מצוות זכירת מעשה מרים אינה באה במקום החובה ללמוד הלכות לשון הרע, אלא בנוסף לה.

ב"ה

כ"ח אייר

א. אחריותו של תלמיד חכם.

גדולה אחריותו של תלמיד חכם לשמור את לשונו, יותר משל כל אדם אחר. טעמו של דבר, כי תלמיד חכם החוטא, מהווה דוגמא רעה לאחרים וגורם במעשיו לחילול שם שמים.

ב. מידת הביטחון מגנה מפני עוון לשון הרע.

כל שאדם מתחזק יותר במידת הביטחון בה', כן מתמעטת הסכנה שיכשל בלשון הרע. לדוגמא, מי שחברו גרם לו הפסד כספי או פגע בכבודו, יצרו מפתה אותו להשיב לחברו כגמולו ולדבר בגנותו. אבל אם איתן בטחונו בה', הוא יודע כי הכסף והכבוד ניתנים לו מידו יתברך, ואין אדם יכול לגרוע ממנו את שנגזר לו מן השמים, ממילא נחלש כח היצר, המפתהו לגנות את זה שהרע לו.

ג. שתיקה כהודאה.

הנמצא בין אנשים המספרים לשון הרע ובמקום לגעור בהם הוא שותק, נענש על כך, אפילו אם הוא מכירם ויודע שהם אינם נשמעים לתוכחה. הטעם הוא, כי שתיקתו נראית בעיניהם כהודאה בדבריהם, בעוד שחובתו היא להגן על כבודו של האיש שהם מגניפ. לכן, מאחר שהוא מצא כ בלתי אפשרי להוכיחם, היה עליו להסתלק מחברתם.
(שערי תשובה קצו)

ד. בחר לך את חבריך.

מאחר ועוון לשון הרע, לדאבון לב, נפוץ מאוד בין האנשים, ראוי לכל מי שיראת ה' בלבבו, שלא להצטרף לחבורת אנשים, אם לא שהוא מכירם כזהירים בשמירת הלשון.

ה. תענית דיבור.

אדם הרוצה לקבל על עצמו תענית על מנת לשוב בתשובה לפני ה', טוב יותר שיקבל עליו תענית מן הדיבור מאשר יקבל עליו תענית מן האכילה, ודרך זו טובה יותר הן לגוף והן לנשמה (ספר "ראש הגבעה"). כך כותב גם הגאון מוילנא באגרת הגר"א: עד יום מותו צריך האדם ליסר את עצמו, ולא בתענית וסיגופים, כי אם ברסן פיו ובתאוותיו וזוהי התשובה.

ו. אין זה מעניין.

ירגיל אדם את עצמו, שלא להתעניין בדברים שאינם נוגעים לו ולא לרצות לשמוע עליהם. זהו יסוד חשוב ביותר למי שחפץ לשמור את לשונו.

ז. אל תתרגש!

לעולם אל תתרגש כאשר אתה שומע על מישהו כי עשה דבר מה נגדך התרגשות עלולה לגרום שתגיב בדברים שאסור לך לאמרם. יתר על כן, ייתכן מאוד כי מאוחר יותר תייווכח בעצמך שהעניין אינו גרוע כל כך כמו שחשבת בתחילה.

ח. אל תשוחח אודות אנשים.

מי שמפני טבעו אינו מסוגל להרגיל עצמו במידת השתיקה, לפחות יאמץ לעצמו את הכלל שלא לשוחח אודות אנשים.

ב"ה

כ"ט אייר.

א. אף מפני אשתך.

על אדם להגביל עצמו לשמור את לשונו אפילו בתוך ביתו ולהימנע מלספר לשון הרע אף לאישתו.

ב. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

לפני שאתה מספר דבר מה על חברך חשוב לרגע, האם היית מסכים שמישהו יאמר אותו הדבר עליך?

ג. ארבעה ארורין!

המדבר או שומע  לשון הרע עלול להיכלל ב"ארורין" שבפרשת "כי תבוא" שמשמעותם קללה ונידוי של התורה רח"ל, כמפורט להלן:

        א. המספר נכלל ב"ארור מכה רעהו בסתר" (דברים טז, כד) המתייחס לסיפור לשון הרע.

        ב. המספר והשומע עוברים על "ארור משגה עיור בדרך" (שם, שם, כו).
 
        ג. העובר בקביעות על איסור לשון הרע עד שהדבר נעשה לו כהתר נכלל ב"ארור אשר לא יקים את דברי

           התורה הזאת לעשות אותם".

        ד. אם הלשון הרע היה על אביו או אימו עובר גם על "ארור מקלה אביו ואימו" (שם, שם, טז).

ד. האם אתה בטוח?

זכור את הכלל החשוב! בכל מקרה שאתה מסתפק אם דיבור כלשהו הוא לשון הרע או לא, כל עוד לא ברור לך דינו, הנח בדעתך כי הוא לשון הרע ואל תאמרו.

חודש שמח ובשורות טובות

תוקן על ידי tootii2 ב- 10/05/2013 03:46:54

אז,

לפי הלימוד היומי, סיימנו את הספר... ועכשיו עוברים להתחלה.












שבת שלום וחודש טוב

_________________

צדיקונת תותי איזה הקפדה!! כל הכבוד!

ב"ה

שלושים ואחת מצוות עשה ולא תעעשה - הקשורות בלשון הרע.

ה"חפץ חיים" מונה שלושים ואחת מצוות מן התורה, שהמדבר או השומע לשון הרע יכול להיכשל ולעבור עליהן. מנין זה של עברות מתייחס אמנם לתנאים ונסיבות שונות, אך בכל מקרה מביא דיבור לשון הרע לידי עברות רבות - בהן חוטאים המדבר או השומע או שניהם יחד. מי שעובר על רשימה זו של מצוות - עשה ולא תעשה - הקשורות בלשון הרע, נוכח לדעת כי המנעות מלדבר לשון הרע אינה רק נוהג הגון וראוי לשבח, אלא חובה עליונה של כל מקיים תורה ומצוות.

ג' סיוון.

מצוות לא תעשה.

א. "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא יט, טז).

זהו הלאו העוסק במיוחד ובמפורש בלשון הרע ורכילות. לשון הרע הוא כינוי לסיפור דברים שמספר אדם לחברו כי פלוני אמר או עשה דבר נגדו. אדם זה נקרא הולך רכיל משום דמיונו לרוכל - כשם שרוכל הולך מבית לבית למכור את מרכולתו, כך גם הרגלו של הולך רכיל ללכת מאיש לאיש, ללקט שמועות רעות ולספרם לאחרים.

  הן לשון הרע והן רכילות נכללים בלאו זה ושניהם אסורים אפילו אם הם דברי אמת.

ב. "לא תשא שמע שוא" (שמות כג, א).

"שמע שווא" פירשוהו חז"ל גם כלשון הרע בין שקר ובין אמת. על לאו זה עובר לא רק המקבל לשון הרע, כמשמעות הפסוק, אלא גם המדבר דברי לשון הרע, שכן פסוק זה נדרש גם כ"לא תשיא שמע שווא".

ב"ה

ד' סיוון

א. "השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות" (דברים כד, ח).

אמרו חכמינו ז"ל, כי נגע הצרעת בא כעונש על עוון לשון הרע. ה"ספרי" מפרש כי כוונת פסוק זה, שלא נשכח להיזהר מלשון הרע כדי שלא תבוא עלינו הצרעת.

ב. "ולפני עיוור לא תתן מכשול" (ויקרא יט, יד).

פסוק זה מורה כי אסור להכשיל את הזולת במכשול רוחני. והמכשיל את חברו וגורם לו לחטוא עובר על האיסור האמור . לפיכך, בדיבור לשון הרע או שמיעתו, מלבד מה שהאדם חוטא בעצמו, הוא גם גורם לשני שיחטא. המדבר מכשיל את השומע בחטא והשומע מכשיל את המדבר.

הייתי חייבת לעגל ל100
ואם כבר.. אז כל הכבוד על היוזמה!!!

יוזמה מצויינת, אבל שמתי לב ש99% מההלכות מתמקדות במצוה מסויימת, למרות שיש לנו 612 אחרות.. 


ואגב מה שאמרה ריקי - אינו דומה שונה פרקו 100 פעמים לשונה פרקו 101 פעמים...  =)

אדם, אתה מוזמן לפתוח אשכול לפי ספר המצוות.
כל יום תפתח ותרחיב על מצווה אחרת.
תתחיל עם פדיון פטר חמור :)
אחת המצוות הנפוצות ושתדיר להתקל בה וחשוב להיות בקיא בפרטים.
בקיצור, יש סיבה למה דווקא הלכות שמירת הלשון כי זה ההלכות שהכי קל להכשל בהם.
ועיין בהקדמה לחפץ חיים מה שהאריך שם בהרחבה ואכמ"ל.

ב"ה

ה' סיוון

א. "הישמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך" (דברים ח, יא).

לאו זה הוא אזהרה לבעלי גאווה וגסי הרוח (סוטה ה.). הלועג לזולתו, עושה זאת בדרך כלל מתוך תחושת גאווה ועליונות ומתוך שהוא מחשיב עצמו לחכם וגדול מאחרים. לו היה מכיר בחסרונותיו שלו, לא היה מגנה את חברו או לועג לו. חכמינו ז"ל גם קובעים שעוון הגאווה כה חמור, עד שהגאוותן נחשב כעובד עבודה זרה ומי שביידו מידה רעה זו אינו זוכה לקום בתחית המתים. חומרתו של איסור זה גדולה פי כמה כאשר אדם מגדיל את כבודו על ידי השפלת הזולת. על כך אמרו חז"ל (ירושלמי, חגיגה פ"ב ה"א): המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא.

ב. "לא תחללו את שם קדשי" (ויקר כב, לב).

פסוק זה בא להזהירנו שלא לגרום לחילול השם. הלאו האמור מורכב מכמה חלקים שאחדים מהם נמצאים גם בדיבור לשון הרע.

      א) העובר על מצווה ממצוות ה' בלא שתהא לו תועלת והנאה גשמית, נחשב כמורד בה' יתברך הפורק מעליו עול מלכות שמים להכעיס והוא נקרא מחלל שם שמים. המספר או המקבל לשון הרע נכלל גם הוא בהגדרה זו.

      ב) עניין נוסף של חילול השם קשור בלשון הרע הוא הזילזול במצוה זו. כאשר אדם אוכל בשגגה נתח חזיר וחברו מעיר לו על כך, הוא יזדרז מיד לפלוט את הבשר האסור מפיו. לעומת זאת, כאשר מוכיחים אותו על שהוא מדבר לשון הרע הוא ימצא אלף סיבות ותרוצים להצדיק את מעשהו: הוא יטען כי דבריו אינם נחשבים לשון הרע וכי אותו אדם הוא כזה שמותר לדבר עליו ולגנותו. נמצא שלא רק שאינו מוכן להאזין לתוכחה, אלא ייתכן גם שככל שתנסה להוכיח לו את גודל עוונו, הוא יוסיף וירבה לדבר לשון הרע כדי להוכיח שדבריו מותרים. התעלמות מוחלטת ממצוה אחת ממצות ה' וזילזול בה, זהו חילול ה'.

      ג) קיים עוד היבט חשוב לחילול השם הקשור בלשון הרע - כאשר אדם נכבד וחשוב חוטא, הוא משמש דוגמא לאחרים שינהגו כמוהו. אי לכך, מובן כי אדם שלומד תורה, גדולה פי כמה חובתו לנצור את לשונו מרע.


חג שמח

תוקן על ידי tootii2 ב- 14/05/2013 14:28:00

ב"ה

ו' סיוון

א. "לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא יט, יז).

אדם הנוהג עם זולתו בפניו באורח ידידותי, אך מאחורי גבו - שלא בפניו - הוא מדבר בגנותו, עובר על לאו זה, האוסר שנאה נסתרת בלב. עם זאת, השונא את השני בגלוי ואינו מסתיר זאת ממנו, אינו עובר  אמנם על לאו זה, אך גם הוא חוטא באי קיום מצוות "ואהבת לרעך כמוך".

ב. "לא תיקום ולא תיטור" (ויקרא יט, יח).

יש ואדם כועס על מישהו משום שסרב לעשות לו טובה כלשהי וכדי לנקום בו הוא מדבר בגנותו. הרי מלבד על איסור לשון הרע, הוא עובר גם על שני האיסורים הנזכרים בפסוק זה. בכך שהוא זוכר לו את סרובו להיטיב עימו ונוטר לו עבור זה שנאה בליבו, הוא עובר גם על "לא תיטור". אם הוא עוד מדבר בגנותו כדי לנקום בו הוא עובר גם על "לא תיקום". התורה חייבת במקרה מעין זה שישכח וימחה את הדבר מליבו.


(חשבתי על איחול למוצאי החג.. יש שאומרים "מועדים לשמחה".. בסמול אמרו "בורא פרי האדמה"... בכולופן קחו פרחים והמון איחולים לבביים ... )