שתי הלכות ליום :)

ב"ה

י' סיון

א. "לא תחניפו את הארץ" (במדבר לה, לג).

אסור להחניף לאדם חוטא. לדעת הרבה גאונים זהו לאו גמור הנלמד מפסוק זה. מי שיודע כי חברו שונא אדם מסוים, מצוה בידו להוכיח אותו על שנאתו. אם במקום להוכיחו הוא מספר לו לשון הרע על האיש השנוא עליו, כדי למצוא חן בעיניו ולהחניף לו, הוא עובר על הלאו האמור. איסור זה נאמר גם על השומע לשון הרע כדי למצוא חן בעיני המספר. הדבר מצוי הרבה בין אנשים, המהנהנים בראשם או אף מוסיפים מילה או שתיים על דברי המספר כדי למצוא חן בעיניו או לזכות בטובתו. - זוהי חנופה והיא עבירה חמורה.

ב. "לא תקלל חרש" (ויקרא יט, יד).

פסוק זה בא להזהירנו כי אסור לקלל אדם בשמו של ה'. כוונת הפסוק ללמדנו שאסור לקלל אפילו אדם חרש שאינו שומע את הקללה, וכל שכן, שאסור לקלל את זה ששומע. הדבר יכול להיות מצוי אצל המדבר לשון הרע על הזולת מתוך כעס, ובשעת רתחה הוא גם מקללו.

_________________

ב"ה

י"א סיון

מצוות עשה

א. "זכור את אשר-עשה ה' אלוקיך למרים, בדרך בצאתכם ממצריים" (דברים כד, ט).

התורה מצווה אותנו שנזכיר תמיד - בפינו את ענשה של מרים, אשר לקתה מיד ה', על שדיברה לשון הרע במשה רבנו. מצווה זו באה כדי שנלמד ממעשה זה להתרחק מלשון הרע (פירוש הרמב"ן). במעשה מרים מתגלה עד כמה חמור עוון לשון הרע, כי מרים נענשה על אף שהיו סיבו רבות המקילות את חטאה:

  א. היא סיכנה את עצמה להציל את משה מן הים, כשנולד.
  ב. בילדותו גידלה אותו על ברכיה.
  ג. היא דיברה רק באחיה, אותו אהבה בנפשה.
  ד. היא לא דיברה בגנותו, אלא רק המעיטה מגדלותו, כשהשוותה אותו לשאר נביאים.
  ה. היא לא גרמה לו כל בושה, כי לא דיברה בנוכחותו.
  ו. היא גם לא דיברה בפני רבים, אלא רק בצינעה לאהרון אחיה.
  ז. "והאיש משה עניו מאוד" - מרוב ענוותנותו הוא בוודאי לא הקפיד ולא נפגע מהדברים.

עם זאת, על אף צדקת מרים ומעשיה הטובים, נענשה בנגע הצרעת על לשון הרע שדיברה. כל המדבר לשון הרע עובר גם על מצווה זו, לזכור את אשר עשה ה' למרים.

(החפץ חיים כותב בשם הרב בצלאל הכהן מוילנא ז"ל כי מי שלומד את דיני לשון הרע מקיים בלימודו את מצוות זכירת ענשה של מרים).

ב. "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח).

התורה מחייבת אותנו לשמור על ממונו וכבודו של הזולת כמו על של עצמנו. וזה שמדבר או שומע לשון הרע על חברו, מראה בעליל שאינו אוהבו, וכי כבודו אינו חשוב בעיניו - בוודאי לא באותה מידה שהוא חושש לכבוד עצמו. עובדה היא, שכל אדם מכיר את חסרונותיו שלו ובכל זאת אינו רוצה שחברו ידע עליהם. אף אם קורה שחברו יודע על חסרונותיו ומספר לאחרים, הוא מקווה שהדברים לא יתקבלו ושלא יאמינו לו. ממש כך הוא חייב על פי התורה, לנהוג כלפי רעהו, וזה שאינו נוהג באותה מידה עם זולתו ומדבר בגנותו, עובר על מצות "ואהבת לרעך כמוך".

ב"ה

י"ב סיון

א. "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט, טו).

פסוק זה מלמדנו, כי אם אנו רואים אדם עושה מעשה שאפשר לפרשו לטובה, אנו חייבים לדון אותו לכף זכות.

 שומר מצוות בינוני שעושה מעשה או אומר דבר שאפשר לדונו באופן שווה לזכות או לחובה, אנו מצווים מן התורה לדון אותו לכף זכות. ואם עושה המעשה הוא איש ירא שמים וישר דרך, אנו חייבים לדונו לכף זכות אפילו כאשר הצדדים לחובתו נראים יותר. מי שאינו נוהג כך ושופט את המעשה לרעה ומספר על כך גם לאחרים, עובר מלבד על איסור לשון הרע גם על מצוות עשה זו.

ב. "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו" (ויקרא כה, לה).

מצווה מן התורה לתת עזרה לאדם מישראל, על מנת להקימו על רגליו ולמנוע ממנו להתמוטט עד שייאלץ להזדקק לבריות. אפשר לקיים מצווה זו על ידי שנותנים לו מענק כספי או הלוואה או על ידי שממציאים לו מקור פרנסה.

  המדבר לשון הרע על מישהו וכתוצאה מכך מאבד אותו אדם את מקור פרנסתו, או שנמנע ממנו לקבל משרה כלשהי, עובר על מצוות עשה זו.

_________________

ב"ה

י"ג סיון

א. "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט, יז).

כאשר חברך מתחיל לספר לשון הרע בגנות של מישהו, ובמקום להוכיחו אתה מאזין לדבריו ומניח לו לגמור את סיפורו, אתה עובר על מצוות עשה של "הוכח תוכיח את עמיתך".

  חשוב לדעת כי התוכחה חייבת להיאמר מיד כשמרגישים שדברי המספר מכילים לשון הרע. אין לחכות שיגמור את סיפורו ורק אז להוכיחו על דבריו. כל מילה של לשון הרע היא חטא בפני עצמו, וחובתו של כל יהודי למנוע את חברו מחטא.

ב. "ובו תדבק" (דברים י, כ).

מצווה זו מחייבת אותנו להתדבק תמיד לחברתם של תלמידי חכמים, כדי ללמוד ממעשיהם. מי שעוזב חברת תלמידי חכמים ומצטרף לקבוצת אנשים העוסקת בדברי גנאי, לשון הרע ורכילות, עובר על מצות עשה זו.

_________________

ב"ה

י"ד סיון

א. "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט, ל).

חייב אדם להתנהג ביראת כבוד בבית כנסת או בית מדרש - הנקראים מקדש מעט - שדינם כבית המקדש, מפני השכינה השורה בתוכם. המדבר לשון הרע בבית הכנסת או בית המדרש, מזלזל בכבוד השכינה המצויה בהם - והוא כמדבר בבית המלך דברים שלא לרצון המלך - ועובר על מצות עשה זו.

ב. "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (ויקרא יט, לב).

מצוה לכבד תלמיד חכם אפילו שאינו זקן. וכן מצוה לכבד אדם זקן אפילו אם הוא עם הארץ. המדבר לשון הרע על תלמיד חכם או זקן בנוכחותו, עובר על מצוה זו. אם אותו אדם הוא גם זקן וגם תלמיד חכם, הרי אז כפול חטאו של המספר.

_________________

ב"ה

ט"ו סיון

א. "וקידשתו" (ויקרא כא, ח).

בפסוק זה נצטווינו לנהוג כבוד בכהנים. המדבר לשון הרע על כהן בפניו עובר על מצווה זו.

ב. "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ, יב).

מצווה מן התורה לכבד את ההורים. המדבר לשון הרע על אביו או על אימו, פוגע בכבודם ועובר על מצווה זו. בדין זה נכלל גם האח הגדול, שמצווה לכבדו.

שבת שלום 

_________________

ב"ה

ט"ז סיון (נכון להיום... 3 חוד' של לימוד... )

א. "את ה' אלוקיך תירא" (דברים י' כ).

חובה עלינו לירא את ה' אלוקינו - לזכור ולהרגיש בכל עת כי הקב"ה יודע ומשגיח על כל מעשי בני האדם ומשלם להם כגמולם על מעשיהם הרעים. זה שאינו נזהר בדיבורו וחוטא בלשונו, עובר על מצוות עשה זו.

ב. "ושיננתם לבניך ודיברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו, ז).

פסוק זה מלמדנו כי אנו חייבים ללמוד תורה בכל עת, ומי שאינו מנצל זמנו ללמוד תורה עובר על מצווה זו - ועוון זה נקרא ביטול תורה.

  שכרה של מצוות תלמוד תורה גדול לאין ערוך עד ששקול הוא כנגד כל המצוות, וכל מילה של לימוד תורה נחשבת כמצווה בפני עצמה. גם להפך כך הדבר - שקול עונש ביטול תורה כנגד כל העוונות.

  בשעה שמגיע זמנו של אדם להתייצב בפני בית דין של מעלה הוא נשאל ונידון על שלא עסק בתורה. פעמים רבות הוא יכול לצאת זכאי בדין על שום היותו עסוק בצרכי פרנסה ודברי תועלת. לא כן זה המדבר לשון הרע, אין לו כל טענה לזכותו מדוע לא עסק בתורה בשעה שדיבר לשון הרע. על כן כמובן, בעת כל דיבור ועל כל מילה של לשון הרע אדם מתחיייב בעוון ביטול תורה של אותה שעה.

שבוע טוב

_________________