שתי הלכות ליום :)

ב"ה

כ"ג סיון

א. פרסום מכתב לשם השפלת כותבו.

המקבל מכתב מחברו, אסור לו להראותו לאחרים, אם כוונתו בכך ללעוג לכותבו. גם אם אינו אומר אף מילה רעה אודות הכותב, אך הקורא יכול בעצמו לקבל את הרושם כי הכותב אינו נבון או לוקה בחסרונות, הרי זה לשון הרע ברמז, ואינו שונה מכל לשון הרע.

ב. שפת רמזים.

כשם שאין לספר לשון הרע, כן אין להביע אותה בכל צורה של רמז, על ידי סימנים, תנועות יד או רגל והעויות פנים.
למרות שהינך חושב: "הרי לא אמרתי דבר גנות אודותיו" - אין זה משנה את העובדה שבכל זאת הבעת בדרך כלשהי ידיעה מבזה ופוגעת.

ג. הכולל גם את עצמו בדברי הגנאי.

המדבר לשון הרע על הזולת וכולל גם את עצמו בדברים, אין זה משנה את העובדה שהוא דיבר לשון הרע. הדברים האמורים גם בי שמזכיר בדבריו שהוא וחבריו עשו אותו מעשה או שלשניהם אותה אשמה, ואפילו אם הוא מקדים ללספר בגנות עצמו.

ד. לשון הרע ברבים.

כשם שאסור לספר לשון הרע ליחיד כן אסור לספר לרבים. ולא עוד, אלא עוונו של המספר לשון הרע לרבים חמור יותר, וככל שרב מספר השומעים כן גדול החטא. לחומרה זו של לשון הרע ברבים שני טעמים: האחד, משום שהאדם עליו מדברים מושפל יותר כשמבזים אותו לעיני רבים. והשני, שהמספר מכשיל יותר אנשים וגורם להם לחטוא באיסור שמיעת לשון הרע.

ה. דברים שמותר לאמרם בנוכחות שלושה אנשים.

יש דברים מסוייימים שמותר לאמרם בנוכחות שלשה אנשים ויותר. הכוונה לדברים שאין בהם דברי גנאי מפורשים, אלא שהשומע יכול להבינם או כדברי גנאי או כדברים בלתי מזיקים. משמעותם של דברים אלו אינה תלויה באופן שבו הם נאמרים - הנעימה, הקול או תנועות הידים. המספר בפני שלושה אנשים דברים מסוג זה, בוודאי אין כוונתו שדבריו יובנו כדברי גנאי. הנחה זו מבוססת על העיקרון, כי מידע הידוע לשלושה אנשים אינו נשמר בסוד ומתפרסם, עד שהוא מגיע בסופו של דבר לאזניו של זה שעליו מדברים. משום כך, המספר בוודאי יזהר בלשונו ויספר את הדברים כך, שבשום פנים לא ניתן יהיה להבינם כגנאי.

  מובן עם זאת, שאם דבריו אגן משתמעים כדברי גנאי, או שהוא אומר אותם באופן שיתקבלו כדברי גנאי, אסור לו בהחלט לספר אותם, ואין זה משנה מהו מספר הנוכחים.

שבוע טוב

_________________

ב"ה

כ"ד סיון.

א. לשון הרע שנאמרה בפני שלושה.

  אנשים רבים סבורים בטעות, כי לחזור ולספר דברי גנאי שנאמרו בפני שלושה אינו נחשב לשון הרע. לכן חייב להיות ברור, כי רוב הפוסקים אינם מבדילים בין לשון הרע שנאמרה בנוכחות שלושה לבין כזו שנאמרה בפני יחיד. קיימת דעה מקילה האומרת, כי המדבר לשון הרע בפני שלושה אנשים ואלה חוזרים ומספרים את הדברים לאחרים, המספר הראשון עובר על לשון הרע אולם שלושת השומעים אינם עוברים על האיסור. הטעם לכך, משום שדבר שיודעים אותו שלושה אנשים נחשב כבר כידוע לכל, ואין איסור לשון הרע חל על דברים העשויים להתגלות ממילא.

  בהמשך יפורטו התנאים לדעה מקילה זו, שמגבילים ומצמצמים היתר זה עד כי הוא מתאפשר במקרים נדירים.

  עם זאת, אפילו כאשר קיימים התנאים הדרושים, גם אז מסתפק החפץ חיים אם אפשר לסמוך על דעה מקילה זו, כיון שרוב הפוסקים סבורים שאין לה מקור בתלמוד.

 לאור האמור: אל תחזור על סיפור לשון הרע אפילו אם הדברים ידועים ברבים.

ב. גילוי דברים שנאמרו באסיפה.

חברי ועד מנהלים, או סגל של מוסדות וגופים שונים, מקבלים לעיתים קרובות החלטות שאינן מתקבלות על דעת כל האנשים הנוגעים בדבר. תמיד מצויים כאלה שההחלטות אינן לרוחם והם אינם מסכימים עמהן. במקרה מעין זה אסור לכל אחד מהמשתתפים באסיפה לגלות את שמות אלה מביניהם שתמכו או הצביעו בעד אותה החלטה המנוגדת לרצונו של מישהו.

  יתר על כן, אפילו בלא להזכיר שמות, אסור לאחד מהם לומר: "אני בעצמי הייתי לצידך, אבל מה יכולתי לעשות? העניין הוכרע בקולותיהם של האחרים". איסור זה אמור אף אם הישיבה לא הוגדרה כסודית.

 ארע וראובן כועס מחמת החלטה כלשהי והוא פוגע בכבוד שמעון ומעליבו, משום שנדמה לו כי הצביע נגדו - גם אז אסור לשמעון להעביר את האשמה והאחריות על מישהו מהמשתתפים, למרות שאמנם הוא עצמו לא תמך באותה החלטה. 

_________________

מחילה מכבודכם... קצת פישלתי השבוע :P מקווה שזה לא יקרה שוב....

ב"ה

כ"ה סיון

א. הלועג על שיעור תורה.

רבים טועים וחושבים כי אין איסור ללעוג לשיעור תורה או דרשה ששמעו. נוהג זה - שהוא למרבה הצער מאוד נפוץ וגורם פעמים רבות נזק, צער ובושה לזולת - אין לו כל הצדקה והוא נחשב לשון הרע. גם כשהשיעור באמת דל בתוכנו, חסר עמקות או שסברתו גרועה, אסור ללגלג על נותן השיעור. מה עוד שלרוב, השומע מעריך את השיעור באופן חד צדדי, רק לפי טעמו האישי. יש מי שחפץ לשמוע פירוש חדש, ויש שנהנה ממשלים קלים, בעוד השלישי מעדיף שיעור רעיוני עמוק. כך שגם אם מישהו אינו מעריך את הנאמר, עליו לדעת כי ייתכן שאחרים מעריכים את הדברים ומוצאים בהם עניין. על כל פנים, בין כך ובין כך אסור ללעוג לשיעור או לבזות את מגיד השיעור.

  מי שבאמת חפץ בשיעור או דרשה ברמה גבוהה יותרף יכול לגשת באופן אישי ובצינעה אל נותן השיעור ולבקש ממנו שישפר את תוכן דבריו או סגנון הסברתו.

  בוודאי שמותר לשומע להתווכח או להעיר הערות על דברים שאינם ברורים או שאינו מסכים עמהם, אבל דבר זה חייב להיעשות בכבוד ודרך ארץ. רק כאשר המדבר מביע דעות אפיקורסיות, אז זו אפילו חובה לגנותו וללעוג על דבריו ואיסור לשון הרע לא חל על איש כזה.

ב. גילוי דברים פרטיים.

מי שחברו גילה לו מידע פרטי אודות עסקיו או כל עניין אישי אחר, אסור לו לגלות את הידיעה לאחרים. אם יגלה את הדברים הוא יכול לגרום לזה שנתן בו אמון - הפסד, מבוכה או כל נזק אחר. גם אם חברו לא ביקש ממנו לשמור סוד, אין הוא רשאי לגלות את דבריו. דבר זה צריך להיות מובן מאליו, שהמספר אינו מעוניין שיתגלו הדברים.

  לעומת זאת, אם אדם מספר על ענייניו נאישיים בנוכחות שלושה אנשים או יותר, והוא לא מבקש מהם שלא לגלותם, מותר להם לספר לאחרים את אשר שמעו. במקרה כזה הם רשאים להניח, שאם לא חשש לספר את הדברים בנוכחותם, בוודאי לא אכפת לו שיתגלו.


כ"ו סיון

א. כאשר חברך מספר לך אודות חטאיו.

אם חברך מספר לך על חטא שהוא עשה, אסור לך לספר על כך למישהו אחר. אמנם גם בעניין זה, אם הוא סיפר את הדבר בנוכחות שלושה אנשים, מותר לך לספר לאחרים, אלא שהתר זה אמור אך ורק אם קיימים כל התנאים וההגבלות (שיפורטו בהמשך). כולל התנאי הראשון, והוא, שאין בכוונתך להפיץ את הדבר מתוך זדון לב וכוונה לפגוע בו. גם אם נראה לך שלחברך לא אכפת שיתגלה הדבר, אינך רשאי לפרסמו מתוך כוונה להשפילו ולבזותו.

ב. שמירת סוד.

המגלה לחברו סתם ידיעה, והוא אומר זאת באופן כזה שנראה כי רצונו שתשמר בסוד, אסור לגלות זאת לאחר. דבר זה אמור אפילו אם לא ביקשו במפורש לשמור את דבריו בסוד.

 בכללף הרגל טוב הוא, לא לספר אף פעם דברים שסיפר לך חברך כ עוד לא נתן לך רשות מפורשת לעשות זאת. בדרך זאת מובטח לך שלעולם לא תעביר ידיעה שיכולה לגרום רעה.

_________________