יצא סוד
יצא סוד...
ליל שבת רגיל בסלון רגיל של משפחה רגילה. הורים בסביבות גיל 50, שלושה זוגות בשלבים שונים של הנישואים, כמה נכדים שמתרוצצים מהשולחן אל המשחקים וחזור.. בצד הנשים מדברים על עבודה ומתנות פורים למורות ולגננות, בצד הגברים מדברים על החדשות האחרונות בפוליטיקה, וההורים קצת מחוץ לעניינים.. כמו כל משפחה רגילה.
הוא ישב שם, חלק מכולם ולמרות זאת לא ממש, והסתכל מסביב.
כבר כמה שנים שהוא מרגיש לבד. במשפחה המקורית שלו הוא היה עוף מוזר, הם היו משפחה בני ברקית מודרנית טיפוסית, כזו שבניה נישאו ועברו לגור באחת הפריפריות המודרניות יותר, יצאו לעבוד מיד אחרי החתונה ונישאו לנשים עירוניות קלאסיות. הוא היה הבחור הרציני של המשפחה, כזה שאחיו תמיד ניסו לגרור אותו מהגמרא כדי לצאת לטיול... הלימוד עצמו לא כל כך משך אותו, אבל הוא תמיד חיפש את הצד הרוחני יותר במקום שבו הוא נמצא, וכשעמדו מולו האפשרויות אם להיות כמו האחים שלו או להיות 'המתמיד' של המשפחה, היה ברור לו במה הוא בוחר.
המשפחה של אשתו קיבלה אותו בחום ובנחמדות שבתחילה ריגשה אותו, אבל לאחר זמן הוא גילה שזה הטבע שלהם, מקבלים את כולם כפי שהם, זורמים בטבעיות עם מה שיש, ולא מעבירים ביקורת בשום תחום.
ואשתו? הוא העיף מבט אליה, היא הייתה עסוקה בלנסות לשכנע את בנם בן ה3 להגיע אל השולחן. "יענקי, אולי בכל זאת תבוא? כדאי לך, יש הרבה אוכל טעים..." הוא מתח את שפתיו ביאוש, כל כך מתאים לאופי המרצה שלה לשכנע כך את העקשן הקטן שלהם... לפתע קלט בזוית עינו מבט מבין מהצד השני של השולחן. זה כבר לא היה רגיל, הוא התרגל לשוחח עם עצמו במהלך הסעודה, לנתח תגובות ולהתאים אותן לאופי של הסובבים, אבל אף פעם לא היה לו פרטנר.
זו היתה רחלי, גיסתו הצעירה, שהתחתנה לפני כמה חודשים. זו הייתה הפעם הראשונה שיצא להם להיפגש אצל ההורים, ועוד לא הייתה לו הזדמנות להחליף איתה מילים נימוסיות של היכרות.
הוא היה מחזיר לה מבט, אבל בדיוק אז יוסי, בעלה, פנה אליו ושאל אותו משהו.
אבל בסוף הסעודה, כשהוא ושושי אשתו חזרו הביתה, הייתה לו תחושה שונה מתמיד, סקרנות מהולה בקצת תקווה, אולי יש סיכוי לבן שיח מעניין שיכניס קצת רעננות ליובש המשפחתי...
*
זה לא ממש קרה. הוא לא ידע אם היא ביישנית, או לא יודעת להתנהל בסוג תקשורת בין גיסים, או שהיא פשוט לא בעניין, והמבט ההוא היה חד פעמי ולא יחזור..
אבל עדיין, כשאשתו הייתה מציעה לו ללכת להורים, היה מנסה לברר בעקיפין מי עומד להגיע לשם, כדי להיות מתואם עם יוסי ורחלי..
*
ליל שבת משותף אצל ההורים, כל הגיסים והגיסות מסביב לשולחן, וישראל, הגיס הבכור, הוזמן לומר דבר תורה. ישראל היה הכי חברותי מבין הגיסים, אבל היה לו אופי מרובע שלא איפשר תקשורת כנה וזורמת איתו. את החידוש שישראל אמר הוא הכיר בעל פה, מפני מה אמרו הנשים דווקא 'אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים', מפני שכמו שהסוס נענש יחד עם רוכבו, כך לנשים אין שכר אלא ההשתתפות בשכר לימוד התורה של בעליהן.
פתאום הוא ראה אותה מזדקפת במקומה, סומק זועם בלחייה. "תגיד, ישראל, אתה באמת חושב שהשכר היחיד של אשתך זה על הלימוד תורה שלך?" הוא שם לב שהיא מסתכלת לכיוון של ישראל, אליו היא דיברה, אבל עיניה פנו לבעלה. טוב, אז גם בין זוגות צעירים יש נושאים ופערים לא פתורים...
ישראל כצפוי לא ממש ידע איך לענות, והפטיר משהו בסגנון של 'נו, לא צריך להתפלסף על כל ווארט'... התשובה הזו רק הכעיסה אותה יותר, והוא ניחש למה, מתאים לה להתעצבן על אנשים שמדקלמים משפטים אבל לא ממש חושבים על האידיאולוגיה שמאחוריהם..
הוא מאד רצה לענות לה משהו כך שהיא תבין שהוא מבין, אבל לא הצליח לחשוב על משהו. אבל אז הוא ראה את עיניה, מחכות למשפט שלו, והוא אמר משפט מאולץ, "נו, אולי לא הכוונה לכל השכר אלא רק לקטע הספציפי של לימוד תורה". הוא לא פגע במטרה, והוא ידע זאת לפי האכזבה בעיניה.
*
בליל פורים הוא רצה לנסוע להוריו, לבני ברק. הוא עזר לשושי לארגן את שני הגדולים, והלך איתם להביא את הרכב מחמיו וחמותו, מתוך תקווה שבינתיים היא תספיק להתארגן ולהלביש את הקטן, אם כי בסתר ליבו הוא ידע שאין סיכוי, שושי הייתה פרפקציוניסטית, ועד שהכל לא יהיה מושלם במאה אחוז, היא לא תצא. כמה ויכוחים ושיחות היו להם על העניין הזה, אבל נדמה שהם מדברים בשתי שפות אחרות, היא לעולם לא תבין אותו.
דקה לפני שהגיע לבית ההורים, היא התקשרה היסטרית, "תחזור מהר הביתה, אתה לא יודע מה קרה"... הוא עלה, הסביר את המצב בכמה מילים והשאיר את הילדים. בכמה שניות שהוא היה שם, הוא הספיק לראות את רחלי קוראת להם ומושיבה אותם איתה למשחק. הוא נשם לרווחה, יודע שהם בידיים טובות...
את הלילה הוא בילה בבית החולים עם אשתו והתינוק שהחום שלו עלה לרמות מסוכנות, ובבוקר, כשהרופא הודיע להם שהם מעוכבים בבית החולים למשך היום, הם החליטו שהוא יחזור כדי לטפל בילדים.
כשהגיע לבית ההורים, ראה את רחלי יושבת עם ריקי, הגדולה שלו, ומאפרת אותה בשביל התחפושת שלה.. הוא לא התאפק מלהגיד, "וואו, ממש לקחת פיקוד". היא רק חייכה ולא ענתה.
הוא קיווה למצוא במהלך היום את התשובה, האם היא גם רואה בו מה שהוא רואה בה, או שהתקווה שלו לנפש קרובה יכולה להיעלם...
לקראת הסעודה אשתו חזרה במפתיע עם התינוק, כך שבמהלך הסעודה הוא היה עסוק בהקשבה לחוויות שלה מהאשפוז וחוות הדעת הרפואית על המצב שלו.. ועם זאת הוא לא יכל שלא לשים לב שרחלי דאגה לו באופן מיוחד למנה ולשתיה שהוא הכי אוהב...
בסוף הסעודה, כשכולם התפזרו, הוא מצא את עצמו יושב לבד ליד השולחן עם הילדים, כשרחלי נכנסה כדי לפנות את השולחן. הוא פנה אליה, "את יודעת, שושי לא ממש מצליחה להבין למה כל כך השקעת בילדים היום, אתן הרי לא ממש בקשר..."
היא חייכה חיוך מהנדירים שלה, כאלה שהיא מחייכת רק אחרי ויכוח טוב או לילד שלה. "אבל אתה בטח כן מבין..."
המשפט הזה הספיק לו, וכשהוא הלך באותו ערב הביתה, היו צעדיו קלים יותר מתמיד
 |
|
|
