הכללים שעל פיהם מתנהל עולמינו אינם מלמדים על הבורא כלל, לצורך הענין בעולמנו לכל נברא יש בורא, או כל חפץ... זהו חיסרון. אך כאמור זה נכון לגבינו ואפ"כ אינו מעיד כלל "לגבו"
מדוע א"כ חיוב מצוות שזה מחייב אותנו ע"פ הכללים הגשמים (לא יודע לגבי אלה שעמדו בהר סיני, אך אנו שמקימים בגלל העדות וכו ודאי מקימים בגלל הכללים הנתונים בעולמנו) ובצורה ברורה ע"י אותם כללים לומדים אנו על הבורא, על רצונו לפחות! מדוע אנו מתחשבים באותם כללים?
נשלח ב-12/3/2013 20:47
וברכה!
מדוע שאלת? כי אין מציאות כזאת "אלה שעמדו על הר סיני" כדברך, אלא כולנו עמדנו שם ושמענו בהר סיני. כל נשמות ישראל היו שם. והרי רק בזכות שעמ"י אמרו בנינו ערבים בעדינו קיבלנו את התורה. כשאמרו זקנינו , אנו וכו' לא התקבלה הרשות , דור העבר נכחד אלא רק הילדים , הבאים בתור יכולים להבטיח את המשך קיום התומ"צ.
כך שלא הכל עדות. ויש גם משפטים שבהחלט אנו מבינים למה אנו מקיימים ואם כל זאת , לא בגלל שאנו מבינים למה לא לרצוח אנו לא רוצחים , אלא כי ה' ציווה לא לרצוח. קיום רצון ה' (ועל זה כבר היה פה אשכול..)
נכון שזה מחייב שאם יש לנו מצווה זה אומר שיש מי שציווה .
נשלח ב-13/3/2013 03:48
מיכל, היוצא מדבריך.
על אלה שעמדו בהר סיני וזה בעצם כולנו אין את הבעיה הנ"ל, מדוע.
אם אני מבין נכון כאן נכנסת מילת הקסם, הנשמה.
ואת זה אייני מבין, המונח נשמה ברור לי כגון בבעיית הבחירה (דטרמיניזים, סיבה ומסובב) והיינו ניתן תורה, וברור לי שאמת דבריה. אך בשכלי אינני מבין איך שייך בחירה, שהכול מבוסס ע"ז כאן אני אומר, בעצם התורה. שיש בנו נשמה שאינה ניתנת להבנה בשכלינו.
אך בלי כל קשר לזה,(כלומר שאין דבר שמכריח אותי,מלמד אותי. על הנשמה) אם יבאו אדם ויספר לי על שיש לי נשמה כמובן שאצחק לו בפרצוף, מנין לו לומר דבר כזה???
את משתמשת בנשמה עוד לפני שיש משהו שיכלי שמלמד ע"ז. ובגלל זה את לומדת מן הבריאה על הבורא!!!
זה כמו לומר שלבורא יש בורא, ומה שאיננו מבינם הכיצד, אומנם שיכלנו אינו מבין אך הנשמה מבינה זאת.
נשלח ב-13/3/2013 07:00
תוההה כתב:
מדוע אנו מתחשבים באותם כללים?
משום שאתם פתאים.
(לא. לא נמאס לי.)
נשלח ב-13/3/2013 07:07
תוהה
ברוך הבא אל הפורום!
שאלתך זקוקה לדעתי להבהרה. אתה מדמה שני דברים. וכל אחד מהם ראוי לעיון בפני עצמו. יתר מכך, אפשר שאין כאן דמיון כלל.
הבה נתבונן בהם כל אחד בפני עצמו.
הכללים שעל פיהם מתנהל עולמינו אינם מלמדים על הבורא כלל, לצורך הענין בעולמנו לכל נברא יש בורא, או כל חפץ... זהו חיסרון. אך כאמור זה נכון לגבינו ואפ"כ אינו מעיד כלל "לגבו"
מה הם אותם "כללים" שלפיהם מתנהל העולם? אם כוונתך לחוקי הטבע, או הבריאה, כגון שכל חפץ נופל כלפי כדור הארץ בתאוצה שמסמנים באות G, ולמעשה זה מקרה פרטי של חוק משיכה בין גופים, מיסודו של החוקר הדגול ניוטון - מה לכל זה ולבורא? הרי אינו גוף וכיצד יחול עליו חוק של גוף?
אני משער שכוונתך לעקרון שנזכר בפורום באשכולות אלו ואחרים, ושמו המקובל היום הוא "עקרון הסיבתיות". עקרון זה נזכר כבר אצל ראשוני הפילוסופים, ורב סעדיה גאון ואחרים עושים בו שימוש להוכחת קיומו של בורא. העקרון הזה, כשמו, קובע כי "לכל דבר יש סיבה". הרי זה הבסיס לכל המדע. אם יש עשן, היתה אש. ולפי העקרון הזה, אם מיישמים אותו על עולם ומלואו, שואלים מה הסיבה להיות המציאות, ומשיבים שזה הבורא יתעלה.
(כאן ניתן לשאול: ומי ברא את הבורא, ומשיבים כי האלוקים הוא סיבת עצמו, אבל המציאות אינה סיבת עצמה).
האם לכך התכוונת?
הבה נראה כיצד פועל הטיעון הזה שסקרתי כאן. אנו משתמשים בעקרון הסיבתיות, ומחילים אותו על כלל המציאות (ולא רק על מקרים פרטיים שבהם הוא משמש אותנו בכל חיינו), אך נמנעים מלהחיל אותו על הבורא.
מצד אחד זו ראיה יפה לקיום אלוקים ומכנים אותה בפילוסופיה "הראיה הקוסמולוגית". מצד שני אפשר להקשות עליה, על הנחות היסוד שלה, וכבר דנו בכך בעבר. חסרון נוסף שלה הוא שהיא עשויה להצביע על היות בורא אבל לא על בורא שמתעניין בעולם או נותן תורה...
כתבת
מדוע א"כ חיוב מצוות שזה מחייב אותנו ע"פ הכללים הגשמים (לא יודע לגבי אלה שעמדו בהר סיני, אך אנו שמקימים בגלל העדות וכו ודאי מקימים בגלל הכללים הנתונים בעולמנו) ובצורה ברורה ע"י אותם כללים לומדים אנו על הבורא, על רצונו לפחות! מדוע אנו מתחשבים באותם כללים?
וראה כמה דברים כתבת יחד שכל אחד מהם טעון בדיקה.
1. חיוב מצוות מחייב אותנו. ועל פי "כללים גשמיים".
לא ברור לי כלל למה התכוונת. האם אתה מתכוון לכתוב שיש לנו כללים שעל פיהם אנו יודעים שהיה מתן תורה ותורה מחייבת את המקבלים, או את האדם בכלל?
אם כן, מה הם כללים אלו? ריה"ל (בעל ה"כוזרי") כתב שיש לנו הוכחה היסטורית למתן תורה. זה נושא מורכב בפני עצמו. אולם ההוכחה היא לגבי מתן תורה וממילא נלמד מכאן שיש אלוקים שנתן תורה כי על התורה אנו יודעים ועל ההתגלות שהיתה לאבותינו שם. אבל ההוכחה היא על המסורת ולא על אלוקים עצמו, כי מציאותו יתעלה רק נכללת כפרט במסורת והמסורת אינה אומרת עליה הרבה (מעבר להיותו הבורא והמשגיח ומי שנתן את התורה, והתורה עצמה מזהירה שהיא אינה מלמדת על אלוקים אלא על האדם).
לפי כל זאת, מה בעצם השאלה שלך?
2. שאלת "מדוע מתחשבים בכללים אלו"? האם כוונתך מדוע להאמין למסורת ההיסטורית? ובכן, אם לא נאמין להיסטוריה, איך ננהל את חיינו? איך אתה יודע שאתה בן להוריך? איך אנו יודעים שהיה נפוליאון? כל אלו שאלות מפורסמות שהשתמשו בהן בסמינרים ליהדות.
נכון הוא שהמרחק הרב בין מתן תורה לזמננו מחליש את הודאות. אין אדם שיפקפק שהוריו הם הוריו, או שהיה נפוליאון. לגבי מתן תורה, זה שיש פרשנויות רבות לאירוע וזה שרגילים בתקופתנו לפקפק ולזלזל במסורות היסטוריות של העם היהודי, כל זה משמש בידי חוקרים או/ו מערערים בסיס לטענה שבעצם כללי המחקר ההיסטורי אינם מצדיקים את האמון במסורת של מתן תורה. אבל האם לכך התכוונת בשאלתך?
עוד יש לברר מדבריך: האם זה שהיה מתן תורה גם מחייב? ובאיזה אופן מחייב? ומהי חובה ועל מה היא מתבססת? אם אנו קוראים את המשפטים על "חובה" או "מחייבים" באופן פשטני, אנו חשים שאמרנו דבר ברור ומסתבר. אך אם אנו מתחילים לבחון ולשאול, זה פחות ברור ממה שנראה תחילה. מדוע באמת חייב אדם, או יהודי, לציית לתורה, או לדבר ה' בכלל? האם זו חובה מוסרית, חובה קיומית, או בעצם לא חובה ממש אלא משהו אחר, שעשוי להיות גדול יותר? למשל, לפי הפילוסוף היהודי רוזנצוויג, הענות של הלב לקריאת אלוקים אליו: אני אוהב אותך, אכפת לי ממך, היפתח אלי לקבל את קריאתי ושמע בקולי?
אולי כוונתך היא כזו: האם מכך שיש בתורה מצוות אלו ואחרות, ניתן ללמוד משהו על מי שנתן את התורה? ובכן, כן. אם ה' מצוה על משפט וצדקה וחסד, על אהדת הדל ואהבת הרע, ניתן להבין שזה חשוב. אולי חשוב גם לו יתעלה. זה אומר לכאורה שניתן לייחס לה' איכפתיות לאדם. וזה מוביל לשאלה שלכאורה ניתן לייחס לה' תכונות פסיכולוגיות.
זה באמת דיון חשוב, וגם אני דנתי בו בעבר באשכולי "לך דומיה תהלה". אזכיר רק את שיטת רבנו הרמב"ם, כי מה שאנו מבינים ואומרים שה' תובע מאיתנו ללכת בדרכי היושר והחסד אלו "תארי פעולה", כלומר מה שאנו רואים שה' תובע ולא מה שמעיד על מהות מסויימת שלו. לפיכך, לפי הרמב"ם, הנסיון לחפש מידע על מהות האלוקים דרך התורה והמצוות נידון לכשלון והוא מבוסס על טעות פילוסופית.
כמובן, ניתן להעלות את השאלה לפי שיטות אחרות. בין לפי רוזנצוויג, שמכיר בכך שניתן לומר שה' אוהב אותנו, ובין, להבדיל, לפי המקובלים, שסבורים שלמרות שה' למעלה מכל השגה, עדיין ניתן לדבר עליו במשלים. אבל דעתי שלי היא שהמקובלים טועים עקרונית. ויש להאריך בדבר זה.
*** מה שעולה מדברי, שהיו אמנם ארוכים, הוא שהנחות היסוד לדבריך, שניתן ללמוד על האלוקים מתוך מעשיו, בין היות בורא, בין היותו נותן תורה, הנחות אלו אינן פשוטות והוגי דעות חשובים דחו את ההנחות ואת המסקנות.
אולי תרצה לבאר יותר את דבריך? או שעניתי לשאלתך?
נשלח ב-13/3/2013 07:17
מיכל
כמדומה שאת מבינה היטב את שאלתו של תוהה. אני לא.
אבל יש לי להגיב על דבריך, כי הם טעונים לדעתי עיון.
כתבת
כי אין מציאות כזאת "אלה שעמדו על הר סיני" כדברך, אלא כולנו עמדנו שם ושמענו בהר סיני. כל נשמות ישראל היו שם. והרי רק בזכות שעמ"י אמרו בנינו ערבים בעדינו קיבלנו את התורה. כשאמרו זקנינו , אנו וכו' לא התקבלה הרשות , דור העבר נכחד אלא רק הילדים , הבאים בתור יכולים להבטיח את המשך קיום התומ"צ.
אם הבנתי מה שאת רוצה לומר, הרי זה לצטט מקור בגמרא, מדרש לגבי נוכחות כל הנשמות של ישראל במתן תורה. ולהבינו כפשוטו. יש לאדם נשמה, והנשמות של כל ישראל היו שם כדי לקבל את התורה ולהתחייב בה.
על זה אני מבקש לציין:
לא הכל מבינים את המדרש הזה באופן פשטני כפי שכתבת, כלומר שכל הנשמות כבר היו שם. זו דרך אחת לקרוא את המדרש, אבל האם זו הדרך המדוייקת?
שנית, האם המדרש עצמו הוא סיפור היסטורי? בוודאי שמת לב שבתורה עצמה לא כתוב מה שהמדרש לפי דבריך מייחס למתן תורה.
אשאלך אישית: האם את זוכרת שהיית שם במתן תורה? אני לא זוכר כזה דבר.
אפשר כמובן לפרש את המילים באופן יותר מושאל. שזו היתה כעין התגלות שלפני לידה, שלפני ירידת הנשמה לגוף, כמין הטמעה בנפש של התגלות אלוקית. אבל אם מבקשים להגיע לטענה כזו, יש עוד מאמרי חז"ל שעליהם ניתן להסתמך לכאורה, כמו המדרש על לימוד התורה של העובר בבטן אמו (אם כי שם זה מיועד לכאורה רק לגברים...).
אפשר גם להעלות את הטענה הזו בפני עצמה, ללא קשר למדרשים. כלומר: האדם מטבעו יש בו חיבור לאלוקיו וחיבור זה מאפשר לו להכיר במציאות אלוקים ולחוש כלפיו אהבה ויראה. יש לנו הבנה אינטואיטיבית שיש לנו בורא, אלוקים, אינסופי. אני עצמי סבור שזו טענה נכונה, ושהיא נכונה לא רק לגבי עם ישראל אלא לגבי בני אדם באשר הם בני אדם בכלל. ודוגמא לדבר תימצא בכתבי הפילוסוף רנה דקארט, שמצא את אלוקים דרך "האור הטבעי של התבונה".
עוד הערת
יש גם משפטים שבהחלט אנו מבינים למה אנו מקיימים ואם כל זאת , לא בגלל שאנו מבינים למה לא לרצוח אנו לא רוצחים , אלא כי ה' ציווה לא לרצוח.
אכן היו על כך דיונים וראוי שיהיו. רבותינו הראשונים, כמו רב סעדיה גאון, כבר חילקו את המצוות לשנים. השמעי, שאי אפשר ללמוד על חיובו בכלי ההבנה שניתנו לאדם (השכל), והמשפטי, שכלי החשיבה שלנו מבינים מעצמם, כמו כדבריך איסור רציחה ועוד.
כתבת גם שאנו מקיימים מצוות לא בגלל שהן חיוב שכלי או מוסרי אלא בגלל שה' צווה. אכן יש כאלו שיטות (לייבוביץ) ויש גם שיטות שהחיוב השכלי הוא חלק מהתגלות התורה, וזו דעת חז"ל, שכל דבר שנלמד מסברה נחשב כחלק מן התורה.
נשלח ב-13/3/2013 07:21
שיבולייהו
אם לדעתך יש כאן פתאים, הלא ודאי תיטיב לעשות אם תעניק לפתאות את התרופה, כלומר ידע. אולם ידע אינו מוענק על ידי משפטים קצרים שמעמידים את השוטה במקומו ומודיעים לו שלדעת האומר המרוממה הוא שוטה, אלא על ידי כך שמלמדים אותו לדעת מה שלא ידע קודם. נכון שזה ארוך ומחייב מאמץ. אבל אם ממש אכפת לך, כדאי לעשות זאת.
ראה כיצד טרחתי לכתוב מה שלדעתי טעון הרחבה ויתר דיוק בדברי המשתתפים האחרים באשכול. (אולי ארוך מדי, אבל אני רוצה להאמין שלפחות הסברתי כך שמי שירצה יוכל לקרוא).
אני מבקש להתייחס גם לסמל שבחרת, המשווה בין המשפט המקובל בחב"ד, שה' רוצה דירה בתחתונים, לבין אחד הדברים שמעסיקים את בן התשחורת שגילה שיש בעולם גם בנות ומה אפשר לעשות עמהן למטרת העמדת צאצאים או תענוג. אני רחוק מאד משיטת חב"ד, אבל כדאי לזכור שאין בין שימוש הלשון של הרבי מחבד שצטטת לבין המשמעות הפסיכולוגית או הספרותית של דבריך אלא שיתוף השם. כלומר, אותן מילים ומשמעות אחרת לגמרי.
אני גם ממליץ להחליף את האיקון הזה. הוא פוגע מן הסתם ברגשות של מי שהולך בדרך חב"ד. לדעתי הוא גם אינו מעיד על רגישות יתרה מצד בעל איקון כזה וחבל.
תוהה, לשאלתך, מניין שיש לנו נשמה. לכל יהודי ויהודי יש שתי נפשות , נפש בהמית (שיש אותה גם ללא יהודים) ונפש אלוקית. כל יהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש , כלומר יש בנו מרוח פיו של הקב"ה ("ויפח באפו נשמת חיים")
על כך בהרחבה ועל מהות הנשמה , אפשר (ומומלץ)ללמוד בספר התניא , תוכל להוריד גם באינטרט, שם לומדים על תוכן החיים , מהות היהודי , כן. יש לנו נשמה. אנחנו מרוממים מעם . תעריך אותך יותר. ועם כל הזכות שבזה יש גם רק לו את החובה שמירה על תרי"ג מצוות , ככה זה לא רק מתנה קיבלנו. תורה ושולחן ערוך זה לא רק ספר של הוראות יצרן , מה מותר לעשות ומה לא , זה דרך חיים .
נשלח ב-13/3/2013 18:23
מיימוני,
ראשית מעריכה מאד את סגנון הכתיבה הרהוטה ,והמכובדת. על מה שהגבת שנשמות כולנו היו במעמד הר סיני , שזה פשט מדרש , אז זה לא פשוטו , אלא יש עיון והעמקה ואכן נשמות כולנו ראו את הקולות ושמעו את הברקים. שאלת אם אני זוכרת אישית את מעמד הר סיני , ואכן רבים השואלים :מעמד הר סיני , הזמן בו נבחרנו להיות עם , והיו שם כל כך המון יהודים , תביא לי 2 מהם שיוכיחו לי שהיו שם ואז אני מאמין , אחרת זה לא בטוח ויתכן רק האמנה כמסורת מאב לבן , ולהבדיל כמו אצל נבואת מוחמד וישו כו'
יש לי תשובה על כך , מאחר והייתי בקורס שלם בנושא וב"ה שיש לי את המקורות.
רק לפני שאענה אשאל : מי מאמין שהיה את המהפכה הצרפתית? שנפלאון אכן היה איש אמיתי וכבש את רוסיה? מישהו מאיתנו ראה אותו ? או שרק שמענו , למדנו וזה כתוב על ספרי היסטוריה? לאחר עומק בזה אוכל לענות .
כן הייתי שם בהר סיני וגם אתם
נשלח ב-13/3/2013 18:31
michal7700 כתב:
לכל יהודי ויהודי יש שתי נפשות , נפש בהמית (שיש אותה גם ללא יהודים) ונפש אלוקית.
א. מהיכן את יודעת בוודאות כזו, שבכלל יש דבר כזה נשמה? ב. האם יש מבחן שדרכו ניתן לאשש\לשלול את דעתך לגבי קיום הנשמה?
תוקן על ידי ר_שמערל ב- 13/03/2013 18:36:38
נשלח ב-13/3/2013 18:50
א. אני יודעת רק כי למדתי. ב. המבחן הטוב ביותר בו תוכל לשלול את דעתי לגבי קיום הנשמה היא כשתלמד גם ותעיין ומשם תדע מה לשאול או שתבין (תניא פרק א' , ב' )
נשלח ב-13/3/2013 18:53
מיכל
חוששני שדבריך לא היו מספיק ברורים עבורי. האם התכוונת שיש לך הוכחות שהנשמות שלנו, שלך ושלי ושל תוהה ושמערל וכל היהודים כולם היו בהר סיני?
או שיש לך הוכחות למסורת ההיסטורית שלנו שהיתה התגלות בסיני?
לגבי השאלה השניה, דעתי היא שאכן יש לנו מסורת היסטורית כזו. אמנם יש מערערים עליה מסיבות שונות, וכבר היו על זה אשכולות בפורום. אני מציע להניח את השאלה הזו למקום אחר כיון שהיא לא רלוונטית לנושא שתוהה בחר לאשכול.
לגבי השאלה על שתי נשמות שהיו בסיני, ועל שיטת חב"ד בענין, אפשר שגם לזה כדאי לפתוח אשכול מיוחד, כיון שהנידון כאן הוא האם לומדים מן התורה ומזה שה' התעניין ונתן תורה עליו.
את מוזמנת לפתוח אשכול כזה או שאעשה זאת בעצמי אם יהיה לי זמן.
לכל יהודי ויהודי יש שתי נפשות , נפש בהמית (שיש אותה גם ללא יהודים) ונפש אלוקית.
כמה נפשות יש לאשת יפת תואר ?.
נשלח ב-13/3/2013 19:02
זה שלמדת זה לא אומר שאת אכן יודעת.. זה שאנשים אמרו וזה כתוב, רחוק מאוד מלהפוך את זה לידיעה מוחלטת. (טוב, זה ברור.. לא?)
ב. האם מבחן מדעי יכול לשנות את התפיסה שלך בעניין? או שמדובר בנושא כל כך רגשי ועמוק אצלך, (נניח, אם את מאלה, אז כמו השאלה האם הרבי\המשיח עדיין חי ) שכבר שום דבר לא יכול לעזור..?
תוקן על ידי ר_שמערל ב- 13/03/2013 19:12:21
נשלח ב-13/3/2013 19:19
כמה נשמות יש לו לאדם -ידועה כך למדתי כי רק בשבת יש נשמה יתירה.
חסידים מספרים על משכיל ליטאי שנכנס בשבת לבית המדרש, לאחר מנחה, כשהחסידים אכלו סעודה שלישית.
אמר להם- אכלו, אכלו חסידים, הרי יש לכם בשבת נשמה יתירה. השיב לו אחד החסידים- בא אכול גם אתה עימנו, הרי גם לך יש נשמה יתירה. אמר הליטאי- לי יש רק נשמה אחת! אמר החסיד- נכון והיא יתירה.
נשלח ב-13/3/2013 19:30
[quote]מיכל
עוד הערת
יש גם משפטים שבהחלט אנו מבינים למה אנו מקיימים ואם כל זאת , לא בגלל שאנו מבינים למה לא לרצוח אנו לא רוצחים , אלא כי ה' ציווה לא לרצוח.
אכן היו על כך דיונים וראוי שיהיו. רבותינו הראשונים, כמו רב סעדיה גאון, כבר חילקו את המצוות לשנים. השמעי, שאי אפשר ללמוד על חיובו בכלי ההבנה שניתנו לאדם (השכל), והמשפטי, שכלי החשיבה שלנו מבינים מעצמם, כמו כדבריך איסור רציחה ועוד.
כתבת גם שאנו מקיימים מצוות לא בגלל שהן חיוב שכלי או מוסרי אלא בגלל שה' צווה. אכן יש כאלו שיטות (לייבוביץ) ויש גם שיטות שהחיוב השכלי הוא חלק מהתגלות התורה, וזו דעת חז"ל, שכל דבר שנלמד מסברה נחשב כחלק מן התורה.[/quote]
לא השבתי על כך עוד, יש לנו חוקים , עדות ומשפטים , אנו מקיימים את כולם כי ה' ציווה. ולמרות שיש עניין רב ערך בלהבין את משמעות המצווה , וכאשר (כמו במשפטים) הטעם גלוי לנו . יש להבינו. אך לא זאת בלבד הנקודה. התורה היא לא הוראות יצרן , מה אסור ומה מותר לעשות וכו' , אלא היא דרך חיים. חוקים , דברים שאנו לא מבינים בשכל ונצתווינו על קיומם . לדוג' אני יכולה לרצות לקנות מעיל טוב ויפה ורק מכיון שיש בו שעטנז אני לא אקנה אותו. זה דבר שבשכל הפשוט לא ברור ובכל זאת אנו מקיימים. לכאורה מה לה' ולמעיל ? מה הביזנס? אלא זה הנקודה להכניס את ה' לכל חלק וחלק בחיים , כי זו המציאות האמיתית בפועל , ולא רק בבית הכנסת או בזמן לימוד תורה. ובכן , אז תאמר כך זה בחוקים ובעדות , אבל מצוות שהם משפטים שאפשר להבינם נקיים כי נבין, אך לא זאת אנו עושים כי ה' ציווה. ולכך 2 סיבות: * לעיתים השכל מי שאומר לנו שלא מתאים וראוי לרצוח , שזה מקובל לא רק על יהודים יכול להשתנות והשכל במצב מסויים יטען ויאמר שאדם כזה במצב כזה וכזה חובה לרצוח , עיין ערך הגרמנים בשואה , הם היו אנשים לא סתומים. ידוע שגרמניה היה מדינה נהורה ובכל זאת הכניסו לשכל שיבושים שייצור כמו יהודי מוכרח בהחלט להרוג , יוצא איפה שהשכל הישר והטוב לעיתים יכול לזוז ממסלולו. * מה הופך אותנו לעם ה' אם אנו מקיימים את המצוות האלו ככל הגויים שברור להם שלא מתאים ויפה לגנוב , לרצוח וכו' ? אלא אנחנו מקיימים מצוות , כי אנו עם ה' רוצים לקיים את רצונו. לשמור מצוותיו ולבנות לו דירה , פה למטה ושתשרה השכינה.
