רוב הטיעונים הם חלשים מאוד, וחלקם ממש בלתי נסבלים, הם מזכירים לי את הטיעון של עזמי בשארה שאין עם יהודי, אלא רק דת. כותב החוברת חושב ככה כנראה, ולכן מצמצם את כל ההסתכלות שלו לבחינה דתית צרה, כאילו להגן על עם ישראל זו הלכה שעומדת בפני יחידים נפרדים אלו מאלו כפי שהשאלה מה לברך על הקרמבו היא הלכה שכל אחד ואחד תוהה בה בנפרד.
אבל הכול שווה בשביל הקטע שבו הוא מספר שבישוב של אברכים, רובם רצו להשתמט מהשמירות, וכך ליצור עומס בלתי נסבל על בעלי הבתים, אבל הרב אלישיב פסק שבמצב כזה, גם האברכים חייבים להשתתף בשמירות ולשאת רובה.
|
|
