| נשלח ב-17/3/2013 07:24 |
 |
| |
מתחיל בגנות ומסיים בשבח - הרהורים על ההגדה...
ההגדה לפסח - חידה היא. ככל שנוקפות השנים החידה גדלה. מה בחרו לנו לומר משלל מקראות ומדרשים הקיימים. בדר"כ הפירושים לוקחים בחשבון טקסט נתון ומפרשים אותו. ולא למה בחרו מה שבחרו. אם היינו מושיבים 70 זקנים בשבעים חדרים עם הוראת הרמבם ומצוות סיפור יצ"מ ומבקשים שיחברו לנו הגדה תואמת ההוראות חוששני שלא היינו מקבלים את טופס ההגדה שלנו....
לספר ביצ"מ - מה התכוון הרמבם בפתיחת פ"ז - רק לניסים ונפלאות שארעו את אבותינו בליל ט"ו (ונניח שכך, הניסים הם: שהמצרים לא התקוממו על שחיטת הפסח, הדם על הדלתות והצלת מכת בכורות). ואם כל יתר הניסים (שהמכות לא נגעו בישראל) אזי למה כ"כ הרבה קטעי הגדה הם הקדמות והלכות (מה נשתנה, מעשה החכמים, יכול מר"ח וכו') וכיוצ"ב שלכאורה "מבזבזים" ובאים ע"ח סיפור יצ"מ - מה נשאר ממנו? מה בדיוק הוראת השבח למרבה לספר?
באמת דברים ברורים על מרכז ההגדה לעומת דרשות מובאים בשו"ע הרב בסימן תע"ג - שהעיקר עבדים היינו, מתחילה עובדי ע"ז עד דרשת ארמי, ורבן גמליאל היה אומר - ולא מצאתי דברים ברורים כאלה במקום אחר (ליד ודומה יש).
המשנה קבעה כלל: מתחיל בגנות ומסיים בשבח. אין דיון בתלמוד מנלן ! מאיפה זה בא? המחלוקת עצמה לא בדיון - ועצם הכלל החשוב הזה אינו מוזכר בהגדה עצמה. יכול מר"ח - כן, והכלל הזה לא? למה? לעצומו של דיון: מה גנות שהיינו עבדים? מכירת יוסף? על כך לא מדברים. עובדי ע"ז היו אבותינו - ככה התנהל העולם ולפי תיאור הרמבם בפרק ראשון של הלכות ע"ז העולם החליק פנימה לע"ז. בא אברהם ופתח עולם חדש - ועד שת הרי הכל היה בסדר - אז מה גנות יש בזה?
אם לא נדע מה הגנות - לא יצאנו ידי חובתנו. נקודה. ממש כך. אחרי מה נשתנה באה תשובה עבדים היינו. אחרי שאלת הבנים - מתחילה עובדי ע"ז. מה יש בזה?
יש המון פירושים על ההגדה ובכ"ז חיפוש בכל מה שיש על המדפים - פשטים - לא העלה תשובה לעצומו של הכלל מתחיל בגנות, ולא מהו הגנות. דיון חופשי בשולחן השבת העלה חרס ומבוכה.
בזה נתרכז השתא. אם יש מי שמכיר פירוש הדן בזה - נשמח ללמוד. חוששני שמדובר בספר לא מצוי ולכן הדיון הזה מקומו כאן בפורום סופרים וספרים. זה ידרוש דיון יצירתי.
השתא נפתח בדברי הרמבם, בדברי שו"ע הרב, ונספור את קטעי ההגדה (אגב בספירה יצירתית יוצא 49 והמצה - 50...), ונספור כמה קטעים יש בחובה: עבדים, מתחילה, ורבן גמליאל. וננסה לפצח את החידה הגדולה - מה רוצים שנגיד במגיד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2013 12:57 |
|
| |
הדברים קצת מבולבלים וצריך הרבה להתאמץ לעשות סדר בדברים.
רציתי להתייחס לנקודה אחת, והוא מתחיל בגנות ומסיים בשבח, וגם זה נראה שמחולק אצלך לכמה נקודות, ורצוני להתייחס ל2 מהם, א' מה עניינו, ב' שלא הוקשה בגמ' מנ"ל,
הנה כל ההגדה, ובעצם כל הלילה מורכב מדבר והיפוכו, שאלה ותשובה (אף אם אין לו בן וכו' שואל את עצמו), מצות וד' כוסות מצד אחד בהסבה, ומרורים מצד שני.
ונראה שגם מתחיל בגנות ומסיים בשבח הולך על דרך זו.
וקצת ביאור, לילה זה נקרא יציאת מצרים והוא היציאה מעבדות לחרות, וכדי להדגיש את היציאה לחרות עלינו להראות מה שהיה קודם (הדגש גם כן הוא על ה"יציאה" ולא על החרות העכשווית על אף שזה פועל יוצא) והוא מה שהיינו עבדים ויצאנו לחרות, וכמו כן היציאה הרוחנית שזו היא עיקר הגאולה, וזהו מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ומתחילה היו עובדי ע"ז וכו' אין פירושם של דברים שאנו באים לספר בגנותם של אבותנו, כי למה לנו, אלא אנו מספרים את סיפור היציאה מעבדות לחרות.
ובזה גם תוסר תלונתך מדוע לא שאלה הגמ' מנ"ל, כי אין סיפור הגנות תכלית אלא ביאור היציאה לחרות ואין צורך לשאול מנ"ל, שכך הוא צורת הסיפור. ובזה גם תשובה לשאלתך מאימתי היו עובדי ע"ז וברור לפי ההגדה מתרח וכו' והתחילה האמונה ע"י אברהם עד שנהיינו לעם כשסוף התכלית מת"ת וכו'.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2013 15:48 |
|
| |
הבחירה במונחי הקיצון גנות/שבח בדין המשנה אינה מקרית. יכלו להשתמש בשעבוד/גאולה שממילא מופיע, או אפילה/אור וכיוצ"ב.
לו כדבריך - המשנה הייתה אומרת בדיוק את שאתה אומר: אמצעי לתיאור יציאת מצרים, ולא היא.
גם מחלוקת התלמוד עבדים היינו/מתחילה עובדי ע"ז - גם היא מאוד ממוקדת, ולא אמצעי.
ובסופו של דבר, הגרעין של ההגדה (שו"ע הרב) לא עוסק בסיפור יצ"מ, אלא אומר משהו כזה: למרות שלא הייתם ראויים בכל זאת הקב"ה הציל. זו יותר תוכחה מסיפור יצ"מ כמו שקוראים בפרשות שמות-בא. ומה שאומר ר"ג גם הוא ציון עובדה ולא תיאור/סיפור יצי"מ.
אחרי הכל, כל מערך השאלות/תשובות צריך להוביל למתחיל בגנות ומסיים בשבח.
אם המונח סיפור יצי"מ משמעו לשבח ולהודות שיצאנו למרות שלא היינו ראויים אז המונח "סיפור" בניגוד ל"זכירה" מיטשטש.
מצטער אם דבריי לא הובנו
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2013 15:53 |
|
| |
אגב, בשונה מר"ה ויוה"כ שלא נעז לעורר דברים המזכירים קטגוריה - אין לנו שום פחד לעשות זאת בליל שימורים שכולנו בני מלכים וכו' ללא חששות. אז עצם ההעזה לדבר על גנות מובן, וברור לי שהוא מכוון היטב.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2013 21:02 |
|
| |
קשה לי להתווכח איתך מחוסר ידיעה מה המשמעות המדויקת של גנאי או שבח, ואכן לפי מה שכתבתי יש מקום להתבונן מדוע נכתב בלשון גנות. אך עדיין לדעתי אין זה מוכרח ובשלי אני עומד, ואוסיף עוד שכל עניין הלילה צורתו סיפור, וזהו הדרך שמצווה בבן (לבד מהציווי והגדת לבנך) ואם אין לו בן אשתו שואלתו וכו', עד ששואל את עצמו, וזו הייתה כוונתי, שבצורת סיפור מתחיל מתחילת הדרך עד שיצאנו לחרות.
אמנם גם לפי דעתך, עד שאתה מחפש מהו הגנות הסבר לי מהו השבח, שלכא' לא מוזכר לפי דבריך בהגדה כלל, ולהיפך מצינו בחז"ל הללו עובדי ע"ז וכו', ושהגיעו עד שער המ"ט וכו' (על פי הקבלה) והרשעים שמתו במכת חושך (על פי הדעה המקילה 80 אחוז, אף שבכאן אפשר להתעקש ולטעון היא הנותנת על אלו שלא מתו). והשבח הידוע לי הוא הנזכר בדברי הנביא לכתך אחרי במדבר וגו', וזה לא מוזכר בהגדה, ומה שהוציאנו ממצרים וקרבנו לפני הר סיני לדבריך אין זו זכות אלא חרות או אור וכו'.
לא כתבתי שאין לספר בגנות אבותינו כדי לא לעורר קטרוג וכדו', אלא לשם מה עלינו לספר זאת בלילה שאנו צריכים להפגין בו חירות, וגם אם יש מקום לחשבון נפש כמש"כ לא נראה לי שזה הזמן המתאים אולי בעשי"ת וכד'
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2013 21:53 |
|
| |
ראה בהגדה שלמה מחלוקת על מהו שבח. בכל אופן כל עוד לא נדע מהו הגנאי קשה יהיה להסביר את השבח.
השאלה הגדולה היא איך השאירו את העיקר ללא הסבר כלל. אתה ואני יכולים לתאר סוגיה יפה וגדולה סביב הבירור. אין כלום. הלא יפלא? זה בולט וזועק להסבר
|
|
|
|
|
