ברכת- שנתן מכבודו לבשר ודם.

.

שמעתי בשם כמה פוסקים שאין לברך בשם ובמלכות כלל כיום, משום שאין בסמכותו לגזור את דינו של מישהו למוות, וסמכויותיו מוגבלות על ידי חוקה, קונגרס וכו'.

נושא מהכותרות. כלומר הדיון הוא הלכה למעשה.

כמדומה שיש כאן כמה נושאי משנה.

א. מה הם גדרי הברכה ותכליתה כפי שהם עולים מן המקורות.

ב. מה הם גדרי המלך והמלכות שבזכותם ראוי לברך על השליט.

ג. על איזו ראיה מדובר. כפי שציין ירוחם, מהסיפור בגמרא על רב ששת משמע שאפשר לעוור לברך על המלך כשהוא יודע שהוא במחיצתו.

לגבי סעיף ב צויינו כאן מראי מקומות באחרונים. אך יש לשים לב שלכאורה אלו הם דברי סברה. המקורות עצמם מתייחסים לתרבות ולחברה שבה יש מעמד של מלך. זה כל כך פשוט עד שאין צורך לפרט יותר. אולם היום יש לנו שאלות רבות.

אחד המאפיינים שאני משער שיש לכלול הוא היותו של המלך בלתי כפוף לאחרים. הרי המצביא והמושל המקומי מטעם הקיסר אינם מעוררים את הברכה. ריב"ז לא ברך על הגנרל הרומאי שכבש את ירושלים. חכמים לא ברכו על חברו של רבי, הנציב הרומאי (כאן אנו נכנסים לדיון מסובך ביותר על זהות חברו של רבי יהודה הנשיא ואם היה זה הקיסר עצמו).

האם, כפי שכתבו כאן, רק מלך שיש לו מה שמגדירים במדעי המדינה כ"שלטון אבסלוטי" זכאי שיברכו עליו?

ואולי כדי לענות על שאלה זו יש לחזור לתכלית הברכה? למשל, אם בא לידי ביטוי היסוד של "מלכותא דארעא כעין מלכותא דשמיא" (יש דמיון בין המלכות האנושית למלכות שמים) אזי כפי שהקב"ה שליט יחיד בעולמו כך אותו מלך שיברכו עליו צריך להיות שליט יחיד במקומו. אבל יתכן שהברכה נתקנה גם מסיבות אחרות. למשל, כדי להזכיר לאדם החווה מפגש עם המלך שכל כוחו ועוצמתו של אותו בשר ודם ניתנו לו מאלקים, והשם, ברצותו נותן וברצותו לוקח. לפי זה, אדרבה, מן הראוי לברך אפילו על נשיא שהוא לזמן. כל עוד אותו שליט מעורר באלו שלידו תחושות של הערצה ופחד.

לא באתי למצות את כל מה שאפשר להציע אלא רק להעלות הצעות וסברות. (כמה חסר לנו וטו...).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");