ושאלה נוספת שמשום מה השמיטה הרב מיימוני. אני פשוט מעתיק את הכותרת:
"קריאת שמע בזמנה- חיוב מדאורייתא?"
זכורני שבלמדי את הסוגיא נתקלתי בד'ברי הכ"מ או אחד מנו"כ הרמב"ם ששאל שאלה פשוטה. למה "בשכבך" זה כל הלילה. ו"ובקומך" זה דווקא בזמן פעולת הקימה? משום מה השאלה זכורה לי יותר מהתשובה.
נשלח ב-22/3/2013 01:35
אין הכי נמי, אולי חכמים אמרו את הזמן הזה להרחיק את האדם מהעבירה אבל כל היום כשר לקבלת עול מלכות שמים. (וכי האלוהים של אחה"צ הוא לא האלוהים של הבוקר? או שהוא לא נמצא עד עלות המנחה?)
ואולי אפשר להתחיל את החקירה מהשורש - מה בדיוק מקור החיוב לקרוא ק"ש והאם הוא מדאורייתא באמת...
נשלח ב-22/3/2013 02:12
דה_וינצי2 כתב:
ושאלה נוספת שמשום מה השמיטה הרב מיימוני. אני פשוט מעתיק את הכותרת:
"קריאת שמע בזמנה- חיוב מדאורייתא?"
זכורני שבלמדי את הסוגיא נתקלתי בד'ברי הכ"מ או אחד מנו"כ הרמב"ם ששאל שאלה פשוטה. למה "בשכבך" זה כל הלילה. ו"ובקומך" זה דווקא בזמן פעולת הקימה? משום מה השאלה זכורה לי יותר מהתשובה.
התשובה שלו היא בדיוק מה שהערת, שזה מדרבנן.
המג"א אומר שהוא לא מבין כלל את שאלתו, לשכב זה כל זמן ששוכבים, אבל לקום זה רק ברגע שקמים ולא כל היום.
נשלח ב-22/3/2013 02:24
כתוב גם ובלכתך בדרך.. :)
אגב, זה לא מדויק שמרן מדייק מזה שזה מדרבנן, הנה דבריו בצד ימין של העמוד למעלה:
קריאת שמע חיובה מדאורייתא, לגבי זמנה, יש דעות שמדאוריתא זמנה כל היום.
נשלח ב-22/3/2013 11:26
החיוב של זמנה המדויק , היא מדרבנן. התורה מצווה על האדם בשכבך ובקומך. מתי שאתה קם. ומתי שאתה שוכב.
נשלח ב-22/3/2013 12:37
ליתר דיוק התורה כותבת 4 זמנים:
1. בשבתך בביתך 2. ובלכתך בדרך 3. ובשכבך 4. ובקומך
וצריך לדעת גם מה נכלל ב"והיו הדברים האלה"...
נשלח ב-22/3/2013 12:55
אדם
הערה מענינת- מתי אם כן זמן הליכה וזמן ישיבה? לפי חז"ל, למה דרשו רק 2?
הדברים האלה- הדברים שנאמרו לפני כן.
אהבת ה' יראת ה' יראת הרוממות ולא יראה פחד להבין את מצוות ה' לשמור על מצוותיו.
נשלח ב-22/3/2013 13:25
הפרק לפני כן מדבר בעשרת הדברות (ומתמקד בעיקר ביחוד וקבלת עול מלכות ה') וכן הפרק של שמע ישראל וזאת מצווה תמידית (ביום, בלילה, בבית, בדרך) אבל חכמים לא מסתפקים בזה וגם קבעו לנו לומר ממש בפה (ע"ע פרשת זכור) את קבלת עול מלכות שמים שלא יעבור יום שלא נשכח את זה מרוב הטרדות וסמכוהו אקרא ולענ"ד זה מסביר גם למה אפשר לקרותה בכל לשון כי זה העיקר של המצווה - לזכור את ה' (שהיא כמובן דאורייתא - על הזמן אפשר להתווכח אם זה דאורייתא או דרבנן)
ושאלה נוספת שמשום מה השמיטה הרב מיימוני. אני פשוט מעתיק את הכותרת:
"קריאת שמע בזמנה- חיוב מדאורייתא?"
זכורני שבלמדי את הסוגיא נתקלתי בד'ברי הכ"מ או אחד מנו"כ הרמב"ם ששאל שאלה פשוטה. למה "בשכבך" זה כל הלילה. ו"ובקומך" זה דווקא בזמן פעולת הקימה? משום מה השאלה זכורה לי יותר מהתשובה.
התשובה שלו היא בדיוק מה שהערת, שזה מדרבנן.
המג"א אומר שהוא לא מבין כלל את שאלתו, לשכב זה כל זמן ששוכבים, אבל לקום זה רק ברגע שקמים ולא כל היום.
זהו בדיוק. שאני ממש לא מבין את דברי המג"א. למה שכיבה זה מצב של שינה. ולעמו"ז קימהזה פעולה של קימה?
נשלח ב-25/3/2013 16:07
היכן נמצאים דברי המג"א (סימן, סעיף)?
בלי לראות בפנים, וזו עלולה להיות טעות, יתכן שלפנינו תופעה של פרשנות לפי התוצאה. כלומר, אחרי שהמג"א ראה את הדין וראה את הקושיה, הוא ביאר, בפשטות, שיש הבדל בשפה בין הפעולה החד פעמית לבין המעשה הנמשך. קימה נקרא המעבר, שכיבה נקרא המצב.
אולי יש כאן השפעה של שפות אחרות. באנגלית למשל יש הבדל בין STAND לבין STAND UP. האחרון מבטא פעולה חד פעמית. המעבר ממצב ישיבה (או שכיבה) למצב של עמידה. וכך אכן מתרגמים את המילה, "לקום". לעומת זה, המילה הראשונה מתורגמת באופן טבעי כ"עמידה".
לעומת זאת, אין לנו אבחנה בעברית בין LIE (במובן של לשכב ולא לשקר) לבין LIE DOWN. הראשון הוא המצב והשני הוא פעולת המעבר. עד כמה שאני מכיר, בעברית שלנו היום שניהם מתורגמים בתור "שכיבה".
ואם הגענו לידי כך, אפשר שהמג"א פשוט צודק. כפי שהראה הניתוח ההשוואתי הקצר שלי. "קימה", בלשוננו היום, היא אך ורק הפעולה של המעבר. "שכיבה" יכולה להיום גם מעבר רגעי ממצב למצב וגם המצב הקבוע של שכיבה.
