תודה רבה. ההגדרה החיובית שהוא בנה היא "שהמושג של האחד מניע את הרוח להעלות את המשג של האחר", כלשונו, ואכן מניע הוא את הרוח, איך ולמה הוא לא ידע להסביר, רק ידע לומר ש"פעלתנותן או מרצן של הסבות אינו שוכן בסבות עצמן, גם לא באלוה, אף לא בשיתופם של שני העקרונים הללו, אלא כולו ברשותה של הנפש". (ציטוטים מהמסכת, ח"ג פ"יד, תרגום של יוסף אור, הוצ' מאגנס). באתי ואמרתי, שהאף אמנם שלא מצאתי קשר הכרחי עצמי, אלא איזה שהוא קשר שנמצא ברשותה של הנפש, אנהל את חיי לפי המידע שלכל תוצאה יש סיבה, גם בלי שאבין למה שיהיה כך, וההתיחסות שלי הייתה לצורת התייחסותו של האדם למה שהוא רואה למול עיניו שזה מחייב אותו וכופה עליו גם בלי להבין למה. עכשיו אבוא ואשאל, כשרואה אדם את היקום, אין זה מחייב וכופה את רוחו להניח שיש לו סיבה? תהיה התשובה אשר תהיה, רצוני להסיט רק את הנידונים משאלות של האם זה נכון או לא, לשאלות של האם זה מחייב אותי או לא. זה עיקר מה שבאתי להדגיש, ושוב להדגיש, ולא לחדש.
|
|