|
|
| נשלח ב-24/3/2013 20:54 |
 |
| |
כלומר?
למה לרמוז?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2013 01:49 |
|
| |
מענדי
ברוך הבא לפורום!
חוששני שככל שעיינתי בתניא כך הבנתי אותו פחות, וככל שהבנתי מה שלא הבנתי, כך חלקתי עליו יותר...
והלא ידוע הוא שאני מרשה לעצמי לסמוך על הבנתי שלי גם אם היא מובילה אותי לבטל דברי אלו שנחשבים לחכמים ויראי ה' הרבה יותר ממני.
אבאר את הסיבות לקושי ולקושיות שמתעוררות בספרים לסוגיהם. ואיך זה נוגע לתניא.
יש להבדיל בתניא, בספרות חב"ד ובכל ספר שהוא בין המסכת העקבית שהספר אמור לייצג לבין מה שכתוב בו בפועל.
אם אני מנסה לארגן לעצמי את דברי התניא שקראתי, אין הם עולים בקנה אחד. הספר עשוי להרשים את הקורא השטחי כלומר זה שמסתפק במארג שמציע המחבר, או מי שנותן בו אמון למרות הקושיות שצצות, או מי שמצליח לארגן לעצמו את דברי המחבר במסכת שיטתית.
אני איני מסתפק במארגים כאשר יש עליהם קושיות ממקורותינו ומן הסברה (הפילוסופית במקרה זה), אני חש צרימות חמורות במה שהספר מביע, ויש לי אפילו ספק אפיקורסי למדי ביכולתו של מחבר התניא ליצור לעצמו מסכת עקבית מכל רעיונותיו.
אם לך יש תמונה ברורה ממה שהספר מנסה להציג, ואם אתה יודע תשובה לשאלה זו, בבקשה:
מיהו ה"אני" בשיטת התניא, וכאשר אדם אומר "אני", מי משמיע את האמירה הזו בתוך המערכת המורכבת שהתניא משרטט? ומי הוא זה מבין החלקים השונים שבנפש שאמור לבחור ולהכריע אם לציית לטוב או לרע?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2013 13:58 |
|
| |
נישטאיך
עוררת אותי לגילוי מדהים.
מחבר עלילת קוני למל, התסריט והשירים, היה חבדניק!
ואולי גם מחבר הסיפור המקורי (שלום עליכם כמדומה)?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2013 22:29 |
|
| |
מיימוני, אני לא מחזיקה מעצמי כ"מבינה" בתניא אבל אנסה להסביר מה שהובהר לי כששאלתי זאת.
שאלת מיהו האני לפי התניא,
האני כמו שבטח הבנת מורכב מהנפש האלוקית והנפש הבהמית שכל אחת מהן מושכת לכיוונה,
ישנו חלק נוסף ב"אני" שמוזכר במרומז בתניא, והוא הנפש השכלית שתפקידה הוא להכריע.
אומנם נפש זו לא מוזכרת במפורש בתניא אך כן מוזכרת במאמרי חסידות חב"דיים שבאו אח"כ.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2013 16:02 |
|
| |
מציאות העולם לפי תורת הבעש"ט כפי שמבוארת ע"י בעל שו"ע הרב בספר התניא היא כדלהלן:
1. היות וכתוב "אין עוד מלבדו" ו"מלא כל הארץ כבודו" ובזהר אמרו "לית אתר פנוי מיניה"
2. היות ובקבלה הוגדר ה' כאין סופי ובלי גבול ואם נאמר שיש עולם שחוץ ממנו הרי יהיה זה גבול ה' בו איננו
3. היות ואם יש עולם נפרד מה' הרי לנו שתי רשויות\מהויות, ותפיסה כזו נוגדת האמונה באחדות ה', בהיות כח שני כלשהו
4. היות ואם נאמר כי העולם נפרד ממהות האלוקות הרי נמצא מאמינים כי "עזב ה' את הארץ" לפחות במידת מה = שיתוף
5. היות ולפי תפיסה כזו ה' ברא פעם ומאז משקיף ממעל. נוצרת מעבר למגבלה במהות ה' גם מגבלה כלשהי בהשגחתו
6. היות ואם נתפוס את הבריאה כשינוי אמיתי מטרם הבריאה הרי שיש בה' שינויים וזה סותר הגדרתו כאחדות אמיתית
לאידך כתוב מפורש הוא "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" דהיינו אין מדובר בדמיון אלא דבר תורת אמת כי אכן אירעה בריאה של עולם ארצי חומרי.
אשר לכן פירש התניא בשם הבעש"ט כי הצימצום (צורת הבריאה כפי שמוסברת באוצ"ח לרבי חיים ויטאל בשם האר"י - כי הקב"ה צימצם מקום כביכול בתוך עצמו ושם נוצר העולם) אינו כפשוטו. כדברי המדרש "אני מקומו של עולם ואין העולם מקומי", דהיינו אמנם אכן צמצום אך לא כמושגי אנוש בהם יש סילוק המצמצם ממש בעצמותו ואז יהיה חלילה שינוי בה', אלא הצמצום מתבטא אך ורק בכך שכן הוא נראה ככזה לעיני הנבראים. וזה השינוי וזו הבריאה. וזו בריאה אמיתית - ברמת אנוש - עובדה שאנחנו פה מתכתבים ועובדה שכך אנו תופסים עצמינו, תפיסתינו זו היא היא עצמה הבריאה, ולא רק תפיסתינו אנו אלא תפיסת כל היקום וכל העולמות העליונים המוגדרים בקבלה -אצילות, בריאה, יצירה את עצמם. ולא יעלה על דעתך חלילה כי זה דמיון, אלא מימד אמיתי חי קיים נושם ובועט. אך ככל דבר בעולמינו, אין זה מוחלט ואבסלוטי אלא רק מפרספקטיבה מסויימת - פרספקטיבת הנברא.
מפרספקטיבת הבורא אנו אומרים בכל בוקר פיוט בשם "אדון עולם" המפרט את הזווית העילאית בה אין עוד מלבדו ואין שינוי כלל קודם שנברא העולם ואחר שנברא, הוא היה הווה ויהיה ואין בלתו. לזאת ייקרא "ייחודא עילאה" הייחוד מצד העליון.
ההבנה שגם לפי תפיסת הנברא דבר ה' הוא התוכן הפנימי ונשמת כל היקום, דהיינו שבכל המציאות יש מימד פנימי אלו-הי שהוא חיות הדבר ומהותו האמיתית, לזאת ייקרא "יחודא תתאה" הייחוד מצד התחתון.
(ואם תאמר כי שלילת כל אחר בתורה מתייחסת רק לא-ל אחר ובעל כח מצד עצמו, אך לא למהות ומציאות אחרת. ב' תשובות בדבר - א. כל מציאות היא בעצם היותה בפני עצמה נפרדת, אם היא כזו, הרי היא בעלת כח והינה א-ל כלשהו על משהו, למשל על עצמה. ב. מכאן נגיע לבעיית השיתוף המוזכר בש"ס כסרך עבודה זרה בבחינת "קרו ליה אלו-ה דאלו-היא").
ע"כ בראשי פרקים תוכן תורת הבעש"ט עפ"י ביאור בעל שו"ע הרב בספרו תניא קדישא. (והודה לו הר"ח מוואלוזין בספרו "נפש החיים").
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2013 14:15 |
|
| |
אמרי בינה
עדיין לא השבת לשאלה הפותחת את האשכול, האם הבריאה קיימת אונטולוגית או שמא אינה אלא 'בריאה אפיטמולגית'
מבין ריסי דבריך נראה שאתה סבור שהבריאה אינה אלא אפיסטמולוגית (כתבת "הצמצום מתבטא אך ורק בכך שכן הוא נראה ככזה לעיני הנבראים. וזה השינוי וזו הבריאה")
יש לי ע"כ הרבה תמיהות ושאלות אבל מעניין לשמוע דברים ברורים.
רחל ליאור במאמר ש'ספרן' לינקק נוקטת בעמו' 142 הבחנה בין קיום לישות. "לדברים הנפרדים מאלוהות יש קיום אך אין ישות"
אבל בעמו' 144 היא כבר עושה קפיצה (מזעזעת לטעמי) וכותבת
"העולם הוא גילוי מהותי והכרחי של האל אין לדבר על קיומו של האל בלי העולם כשם שאין קיום לעולם בלי האל. האל כולל בתוכו את העולם..."
ובהמשך כותבת "הנחת יסוד של התאולוגיה החבדית ...שאין מציאות נפרדת לאל בלי העולם..."
לשם השואה אצטט את הרמבם בהל' יסודי תורה"ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים הוא לבדו יהיה מצוי, ולא יבטל הוא לבטולם, שכל הנמצאים צריכין לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם, לפיכך אין אמתתו כאמתת אחד מהם.
הוא שהנביא אומר וה' אלהים אמת, הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו, והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו, כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2013 19:21 |
|
| |
הבריאה קיימת אונטולוגית ככל דבר אחר שקיים אונטולוגית (רק שמושג זה אמיתי רק עבורינו ואינו היש האמיתי, רק הסברתי בדברי את מגבלות התפיסה האונטולוגית לפי האר"י והבעש"ט בביאורו של בעל התניא. עכ"פ העולם ממש קיים וישנו והינו יש, עד כמה שמושג זה רווח ואמיתי במושגי הנבראים, ולא רק בגלל תפיסת החושים את המציאות האמפירית אלא יתר על כך היות וכתוב בתורת אמת שאינה משקרת "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" ואין מקרא יוצא מדי פשוטו (אלא באם יש לנו הכרח להוציאו מפשוטו).
באשר להמשך דבריך, איני אחראי לדברי אליאור. אדרבה, בתורת החסידות כמובן מבוארים בטוב טעם ועומק דברי הרמב"ם שהבאת והם יסוד הם גם אבן פינה גם לדברי דלעייל. אולם באשר לנוכחות הא-ל בעולמינו (אור ממלא כל עלמין) אכן העולם הוא תנאי לכך שמשהו יהיה נוכח בו, כי באם אינו אין במה להיות.
משא"כ באשר לעצמותו (ואור סובב כל עלמין) - שריר וקיים כי ב"אם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים הוא לבדו יהיה מצוי, ולא יבטל הוא לבטולם, שכל הנמצאים צריכין לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם, לפיכך אין אמתתו כאמתת אחד מהם. הוא שהנביא אומר וה' אלהים אמת, הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו, והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו, כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו."
דא"ג, באופן כללי דברי משנת חב"ד מיוסדים על האר"י והרוצה יבין גם כך בדברי האר"י עצמו. אם כי יש שפרשו את האר"י אחרת (הגר"א למשל)
תוקן על ידי אמרי_בינה ב- 31/03/2013 19:24:45
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2013 09:15 |
|
| |
| אמרי_בינה כתב: |  | ...
2. היות ובקבלה הוגדר ה' כאין סופי ובלי גבול ואם נאמר שיש עולם שחוץ ממנו הרי יהיה זה גבול ה' בו איננו
3. היות ואם יש עולם נפרד מה' הרי לנו שתי רשויות\מהויות, ותפיסה כזו נוגדת האמונה באחדות ה', בהיות כח שני כלשהו
4. היות ואם נאמר כי העולם נפרד ממהות האלוקות הרי נמצא מאמינים כי "עזב ה' את הארץ" לפחות במידת מה = שיתוף
5. היות ולפי תפיסה כזו ה' ברא פעם ומאז משקיף ממעל. נוצרת מעבר למגבלה במהות ה' גם מגבלה כלשהי בהשגחתו
6. היות ואם נתפוס את הבריאה כשינוי אמיתי מטרם הבריאה הרי שיש בה' שינויים וזה סותר הגדרתו כאחדות אמיתית
....
אלא הצמצום מתבטא אך ורק בכך שכן הוא נראה ככזה לעיני הנבראים. וזה השינוי וזו הבריאה. וזו בריאה אמיתית - ברמת אנוש - עובדה שאנחנו פה מתכתבים ועובדה שכך אנו תופסים עצמינו, תפיסתינו זו היא היא עצמה הבריאה, ולא רק תפיסתינו אנו אלא תפיסת כל היקום וכל העולמות העליונים המוגדרים בקבלה -אצילות, בריאה, יצירה את עצמם. ולא יעלה על דעתך חלילה כי זה דמיון, אלא מימד אמיתי חי קיים נושם ובועט. אך ככל דבר בעולמינו, אין זה מוחלט ואבסלוטי אלא רק מפרספקטיבה מסויימת - פרספקטיבת הנברא.
מפרספקטיבת הבורא אנו אומרים בכל בוקר פיוט בשם "אדון עולם" המפרט את הזווית העילאית בה אין עוד מלבדו ואין שינוי כלל קודם שנברא העולם ואחר שנברא, הוא היה הווה ויהיה ואין בלתו. לזאת ייקרא "ייחודא עילאה" הייחוד מצד העליון.
...
|
|
תודה אמ"ב,
קיום אונטולוגי אומר (להבנתי) קיום אוביקטיבי בלתי תלוי בקיומו של סוביקט 'צופה', אלא 'משהו שקיים לכשעצמו' [בלי להתיחס לתורת היחסות, שלא קשורה לנדון].
[זה גם המובן של הקדמת מאמר 'בראשית ברא א' את השמים' למרות שעדיין לא היה כלל אדם, העולם קיים גם בלי 'צופה']
עכשיו תסביר בבקשה איך זה מסתדר עם סעיפים 2-6 שכתבת לעיל?
בנוסף אם העולם הפיזי הוא עצמו אלוהות (כך הבנתי מדבריך ומדברי ר"אליאור) איך זה מסתדר עם ה'עיקר' של הרמבם - שלילת הגוף מהא-ל?
ולסיום, כתבת שמבחינת האלוקים אין שום שינוי בין לפני הבריאה לאחרי הבריאה. שאלתי;
מדוע מה שנוצר בבריאת העולם לא נקרא 'שינוי'? הלא אתה מסכים ש'משהו קרה' גם אם המשהו הזה הוא רק מ"פרספקטיבת האדם הנוצר" הלא זה שינויי גם ביחס לאלוקים שנוצרה פרספקטיבה נוספת?!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2013 02:39 |
|
| |
זאב, לא נותר לי אלא לחזור על דברי במילים אחרות מתוך תקוה שהפעם דברי יובנו.
הפילוסופיה הסקולרית שאינה אמונית מדברת על מושגים בתוך עולמינו. שהרי מבחינתה אין דבר שמחוץ לעולמינו.
ולכן מושגים במשנתה כישות אונטולוגית אכן מגדירים קיום אובייקטיבי אבסלוטי אולטימטיבי בעולמינו בשונה מהכרה אפיסטמולוגית - תפיסה תודעתית בלבד.
במחשבת ישראל האמונית (רמב"ם, קרשקש, קבלה, חסידות) ישות אונטולוגית זו אינה מוגדרת כ"יש האמיתי" אבסלוטי
שכן האסכולה מכילה בדיוניה גם א-לוהות, מימד אבסטרקטי שמעבר לעולמינו אשר להגדרתה לגביו בלבד ניתן לדבר על קיום אמיתי בלתי מותנה ותלוי וממילא לא זמני ומשכך גם ללא התחלה. במימד זה הקיים באמת מצד עצמו, במימד א-לוהי - כל שאינו אמיתי במידה זו הרי הוא שקר, וכשקר בהגדרה הרי איננו.
באשר לשאלתך השניה. שאלה לוגית - שהרי כך או כך סוף סוף "משהו קרה" אפילו אם משהו "שקרי" קרה ובהכרח שהכל קורה בתוך הא-ל, אם כן חוזרים כל הקשיים שיוצרת הבריאה מול התפיסה היהודית של א-לוהות. כנ"ל 1-6
הנה על שאלה פשוטה וטובה זו נשתברו הרבה קולמסין בתורת החסידות והיטב הקשו על המקובלים כי מה הועילו בהסברם אם סוכ"ס משהו השתנה ואף אם מזווית שמצד ייחודה עילאה אינה קיימת אבל איפשהו היא קיימת
ודי בכך.
תורף המענה לזה די צפוי כי מצד היותו יתעלה כל יכול בחיק הבורא אפשרי נמנע הנמנעות. ולית מחשבה תפיסא ביה
היאך נושא הופכים בעצמותו ואין זה שינוי אלא מלכתחילה וכשם שכוחו בבלתי בעל גבול כך כוחו בגבול. ולמעלה מן הבריאה ליכא סדר זמנים שהרי זמן הוא הוא חידוש בריאה וכך אין שינוי מקודם שנברא לאחר שנברא כי כל זה לא שייך למעלה מן הזמן.
ואם תשאל, אם כן למה למקובלים ולחוקרי ישראל מלכתחילה להגדיר א-לוהות ואז להסביר השתלשלות וכו', דיינו אם נאמר שהוא כל יכול שהרי בין כך לבסוף נצטרך לכך. יענוך כי ראוי לידע את חכמת האמת ולהשיג באלוקות עד כמה שבינת אנוש משגת משום "דע את אלוקי אביך" ולקיים "וידעת היום והשיבות אל לבבך" ומתוך הכרת האמת עד היכן שיד אנוש משגת בא לדביקות בא-לוהות ולקיים "ולדבקה בו".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2013 13:13 |
|
| |
תודה אמ"ב.
יש לך כושר ביטוי מעולה.
לענין החלק הראשון מקבל את דבריך.למרות שע"פ הידוע לי כונת הראשונים במושג 'יש אמיתי' או כדברי הרמבם 'הוא לבדו אמת' הכונה לכך שהוא 'מחוייב המציאות' דהיינו שהוא סיבת עצמו ולא לעצם הישות והקיום.
בענין השני כתבת
"תורף המענה לזה די צפוי כי מצד היותו יתעלה כל יכול בחיק הבורא אפשרי נמנע הנמנעות. ולית מחשבה תפיסא ביה היאך נושא הופכים בעצמותו ואין זה שינוי אלא מלכתחילה וכשם שכוחו בבלתי בעל גבול כך כוחו בגבול"
או בתרגום חופשי: לא מבין מה אני אומר...
הייתי שמח אם תסביר את דבריך בשפה פשוטה.
האם אלוקים יכול לעבור על חוקי הלוגיקה?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2013 14:20 |
|
| |
זאב
לגבי שאלתך האחרונה, הרמב"ם במו"נ ח"ג פט"ו יענה שלא, וכן דעת הרשב"א בתשובה (ח"ד סימן רלד, אאל:ט).
והמקובלים אכן חולקים על הנחה זו, וכן המהר"ל.
בזמנו ראיתי באחד מספריו של הרב צוריאל, ואינו תח"י כעת, הערה של הרב קוק על המו"נ לעיל, שהוא מקשה על הרמב"ם מדוע באמת רבש"ע כפוף ללוגיקה שלנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2013 15:52 |
|
| |
בעל"ב,
המענין במה ש'אמרי בינה' כתב זה שמחד הוא מוכיח קיום אונטולוגי מכך שמפורש בתורה (שדבריה מוחלטים כמובן) שיש עולם ''בראשית ברא א' שמים וארץ"
אך מאידך מבחינת היחודא עילאה אין שום שינוי אצל ה' והפסוק 'בראשית' אינו נכון !
או אולי הפסוק לא קיים, כי ביחודא עילאה התורה ופסוק 'בראשית' בכללם היא 'אמת מוחלטת' ?!
לא הבנתי מה הייתה הקושיה של הראי"ה,
הוא הביא איזה הוכחה נגדו, או שזו קושיה לוגית שמוכיחה שהלוגיקה אינה?:) או שאלה שלמעלה מטו"ד??
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2013 16:23 |
|
| |
זאב
איני זוכר את מה שכתב הראי"ה, כדאי למצוא את הספר של הרב צוריאל ולחפש שם את הפרק שיש בו הערות על מורה נבוכים.
ובלי להבין יותר מדי, הרי התרגום מתרגם בראשית, בחוכמא, וחכמה היא למטה מכתר ובה כבר יש מקום למציאות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2013 16:56 |
|
| |
סיפר לי מכר. כשהשתתף בצבא במשא כומתה, בהליכה מפרכת של 40 קילומטר בחום הלוהט של הנגב.
כל גופו כואב ודואב, הרגיש בכאב כל אבר ואבר,.
משפחתו שבא לראות מקבל את הכומתה- נגש אליו בן דודו חבד"דיק מתחיל, ושאל אותו
- אתה בטוח שאתה- בכלל זה אתה?
סיפר לי כי זה היה נס שהוא היה עייף. אחרת הייתי חונק אותו.
|
|
|
|
|
