האם התורה יכולה להיכשל? תכלית התורה ומנגנון התיקון

הדוגמא של ת"ט היא מן החומרה שהציג "השכן" באשכול החומרות של אכיש.

כפפות נטולות קטניות.

יש שם דיון בנושא ביני לבין דרלצ.

סבורני שניתוח הנושא מראה שם שהחומרה נולדה מחמת יראת חטא. בני אדם רוצים להיות כשרים, רוצים לדייק בהלכה, ומחמירים.

כלומר, המניע הוא חיובי. אבל כיון שאין לו גבול, הוא מזיק.

יש לראות באשכול שם אם כי אולי כדאי להעתיק את הדיון לפה (אולי מאוחר יותר).

מיימוני
אם ההנחה שהתורה היא מערכת חינוכית, אשמח אם תגדיר את היעדים ועל פיהם ננסה להגדיר את ההצלחות/כשלונות.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 28/03/2013 21:46:09

בעל בעמיו

זו שאלה קצת גדולה.

הרמב"ם, שבעקבותיו אני הולך כאן, מונה תכליות כלליות לציבור ותכליות פרטיות.

א. ציבור: בנית חברה מתוקנת.

מהי מתוקנת? בדרך השלילה, אין בה עוול ויש בה פיקוח למניעת עוול (מערכת משפטית). בדרך החיוב, יש בה מנגנונים ותקנות לחינוך האדם, להתחשבות הדדית, וכי כרוכל אלך ואמנה. מה גם שבחברה שלנו היום שהיא הרבה יותר מורכבת יש הרבה יותר תכליות מסויימות.

ב. קידום הפרט ניתן למיון לשלושה סוגים:

בריאות הגוף.
בריאות הנפש.
חינוך האדם.

חינוך האדם הוא למושכלות אך כולל יותר תחומים. חלקם מצויים ברמב"ם.

כיצד מתרגמים את התכליות האלו לזמננו? התכליות האלו תורגמו קודם כל לתרי"ג מצוות בזמן מתן תורה. חכמים פירשו אותן והוסיפו עליהן לפי צורכי הדורות. אולם אם בימי בית שני עדיין היה מוסד מסודר שניהל את ההכרעות ההלכתיות המתחדשות - לפחות באופן תיאורטי כפי שזה מצטייר לנו מן המשנה ולפי תיאורו האידיאלי של הרמב"ם - במשך הדורות המוסד הזה נעלם. ואילו גדולי הרבנים שהנחו את עם ישראל, האם יש לנו כמותם היום?

אחת הבעיות שמתחדשת באופן בלתי נמנע היא שמצוות שהיו מועילות לשעתן איבדו את משמעותן, כגון שהצורך בהן כבר לא קיים.

דוגמא מפורסמת שהובאה פעמים רבות בפורום היא "גואל הדם". גואל הדם רשאי להרוג את הרוצח של קרובו. זה היה התחליף לשמירת הסדר הציבורי בימים שבהם לא היתה משטרה. כמו בחברה המוסלמית במקומות מסויימים, החמולה נושאת באחריות לנקמה, ונקמה היא הכלי ההרתעתי שמצליח למנוע, יחסית, מעשי רצח.

המצוה הזו לא זכתה אפילו למסכת בגמרא מפני שלא נהגה כבר בימי חז"ל.

מצות ייבום נועדה להגן על האלמנה שלא היה לה לאן ללכת. לא לבית אביה כי כבר התחתנה (או שמא מת אביה בינתים ולמה שהאחים ירשו לה לחזור ולחיות על חשבונם). ולא היה לה מקום בבית אבי בעלה או אחי בעלה כי מדוע שיממנו אותה אם היא זרה ועוד שיש לחשוד שגרמה, באיזה אופן מסתורי, למותו, בהתאם לחשיבה המאגית של פעם.

מצות ייבום מעניקה לה מקום בבית הבעל המת.

כבר אז, עבור מקרים שבהם הנזק שבייבום עלה על התועלת, היה שובר בצידו של החיוב, על ידי חליצה. במשך הדורות הועדפה החליצה מסיבה מובנת - לא היה עוד צורך בייבום.

נתתי כמה דוגמאות וכללתי כמה כללים. האם זה ברור דיו? יש כאן הרבה מה לכתוב ולא כתבתי מסודר די הצורך.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=1&topic_id=387174&forum_id=1364

מיכי

איקון ירוק. יפה כתבת, כהרמב"ם. ובדבר זה איני מיימוניסט. אני סבור שהתורה מיועדת לכל אדם. וכל אדם יתחנך על ידה. הרמב"ם כותב כמגלה סוד שדי באותם יחידים שמגשימים את ייעוד האדם ולמעלה מזה לא ייתכן. גם אם הוא צודק שכל התפתחות אנושית מוגבלת ומעטים הם המתעלים להישגים אינטלקטואליים ומידתיים גבוהים, עדיין התורה נועדה לרומם את הכל - ולא לאפשר להם ליפול. משל למה הדבר דומה, שלימוד המתמטיקה בבתי הספר היסודיים היה גורם לרוב בני האדם שישכחו את לוח הכפל.

***
לכולם

בתמציתיות, לאחר שהספקתי לחשוב על הדברים ולעכלם, יש כאן כמה תזות:

א. התורה נועדה לחינוך האדם (ויש לבאר לקראת מה והוזכר לעיל).

ב. כל חינוך מעורר מקרי בינים, מועיל אך גם עלול להזיק, וכל כלל חינוכי יפה לשעתו ולא לכל המצבים.

ג. התורה טעונה פירוש כל דור מחדש.

ד. יש מערכת שנבחרה והוגדרה בידי התורה כדי למנוע הכשלה ולשמור על התועלת.

ה. המערכת הזו גופה נחלשה מאז ימות ההשכלה.

ו. עדיין התורה יכולה לעורר את האדם להתעלות ולהתגבר גם אם מערכת הביקורת נחלשה. וזה נעשה גם בפורום שלנו. (=הטענה המגלומנית).

דוגמא לתיקון שנעשה: דחית מצות ייבום מפני חליצה, המשרתת גם צרכים חברתיים ותרבותיים.

דוגמא לתיקון שלא נעשה אלא מזיק בשם התורה: הצרכת הכשר לכפפות שאין בהן קטניות לפסח.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");